זהר חלק א קנב ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · זהר חלק א · קנב ב · >>

הוסף תרגום


דף קנב ב

מתוך: זוהר חלק ז (עריכה)

בגין דההוא באר גרמא לון.

תא חזי האי באר, שבע זמנין כתיב בפרשתא דא, בגין דאיהו רמז לשבע, והכי אקרי באר שבע, (בגין) באר דא אדכר שבע זמנין בפרשתא דא, דכתיב וירא והנה באר בשדה, כי מן הבאר ההיא, והאבן גדולה על פי הבאר, ונאספו שמה כל העדרים וגו' מעל פי הבאר, והשקו את הצאן והשיבו את האבן על פי הבאר, וגללו את האבן מעל פי הבאר, ויגל את האבן מעל פי הבאר, הא שבעה, ובודאי דהכי הוא. במשה לא כתיב אלא זמנא חדא, דכתיב (שם טו) וישב בארץ מדין וישב על הבאר, בגין דמשה אתפרש מכל וכל מביתא דלתתא, ויעקב לא אתפרש כלל, במשה חד, כמה דכתיב (שיר ו ט) אחת היא יונתי תמתי, אחת היא לאמה, ובגין כך משה מאריה דביתא הוה, ואסתלק לעילא, במשה כתיב וישב על הבאר, ביעקב וירא והנה באר בשדה, ולא כתיב וישב על הבאר.

דבר אחר: ויצא יעקב מבאר שבע

דבר אחר, "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה" -- רבי אבא פתח ואמר, (תהלים קו ג) אשרי שומרי משפט עושה צדקה בכל עת, שומרי משפט, זכאין אינון ישראל דקודשא ב"ה יהב לון אורייתא דקשוט לאשתדלא בה יממא ולילי, דהא כל מאן דאשתדל באורייתא, אית ליה חירו מכלא, חירו מן מותא, דלא יכלא לשלטאה עליה, והא אוקמוה, בגין דכל מאן דאשתדל באורייתא ואתאחיד בה, אתאחיד באילנא דחיי, ואי ארפי גרמיה מאילנא דחיי, הא אילנא דמותא שריא עלוי ואתאחיד ביה, הה"ד (משלי כד י) התרפית ביום צרה צר כחכה, התרפית, אי ארפי ידוי מאורייתא, ביום צרה צר כחכה, מאי צר כחכה, צר כח כה, דהא איהי תדיר לימינא, ונטירו דילה תדיר על בר נש כד אזיל באורחוי דאורייתא, וכדין דחי ליה לרע לבר, דלא יקרב לגביה דבר נש, ולא יכיל לקטרגא ליה, וכד בר נש אסטי מארחוי דאורייתא ואתרפי מנה, כדין צר כח כה, בגין דההוא רע דאיהו שמאלא שליט עליה דבר נש, ודחי ליה להאי כה לבר, עד דדחיק ליה אתר בעקו.

דבר אחר "צר כחכה"-- דכד בר נש אחיד בארחי דאורייתא, אתרחים לעילא ואתרחים לתתא, ורחימא דקב"ה הוי, כמה דאת אמר (ש"ב יב כד) ויהו"ה אהבו, דהוה רחימוי דקב"ה ורחים ליה, וכד בר נש אסטי מארחי דאורייתא, כדין צר כח כה, צר דיליה, ומארי דבבו איהו לגביה, ושליט עלוי ההוא דאקרי רע, עד דמקטרג ביה בהאי עלמא ובעלמא דאתי.


תא חזי האי רע דאיהו יצר הרע, שליט על עלמא בכמה סטרין, וכמה שלטנו אית ליה בעלמא, ואיהו חויא תקיפא דחב ביה אדם, וכשלין ביה בני עלמא, ומשכי ליה עלייהו, עד דאפיק לון נשמתייהו, ותא חזי כד איהו שליט שליט על גופא, וכיון דעל גופא שליט, נשמתא נפקא מניה, בגין דגופא אסתאב, ונשמתא סלקא, ולא שליט עליה עד דנטיל רשו, וכמה אינון דאתיין מסטריה ושלטין על עלמא, והא תנינן, דכל עובדין דעלמא דאתעבידו ושלטי בהו, ואית ליה ממנן ושמשין, וכלהו שמשין בעובדין דעלמא.

ועל דא איהו קץ דשמאלא, והא אוקמוה, דאית קץ לימינא ואית קץ לשמאלא, והאי קץ דשמאלא איהו קץ כל בשר, קץ כל בשר אקרי, קץ כל רוחא לא אקרי, ורזא דמלה דא איהו קץ (כל בשר) ודא איהו קץ, דא קץ על בשרא, ודא על רוחא, בגין כך דא פנימי ודא חיצון, דא ימינא ודא שמאלא, דא קדישא ודא מסאבא, והא אוקמוה. ותא חזי רזא עלאה קדישא דמהימנותא, רזא דעלמא דדכורא ועלמא דנוקבא, וכל קדושא דקדישין ביה, וכל רזי דמהימנותא מהכא נפקו, וכל חיין, וכל חירו, וכל טבין, וכל