זהר חלק א קנב א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · זהר חלק א · קנב א · >>

הוסף תרגום


דף קנב א

זהר

מתוך: זוהר חלק ז (עריכה)

שלשה, אמאי כתיב ונאספו שמה כל העדרים, אלא אינון שלשה, דרום, מזרח, צפון, דרום מהאי סטרא, וצפון מהאי סטרא, ומזרח בינייהו, ואלין קיימין על האי באר, ואחידן ליה ומליין ליה, מאי טעמא, בגין כי מן הבאר ההיא ישקו העדרים, היינו דכתיב (תהלים קד יא) ישקו כל חיתו שדי:


"ונאספו שמה כל העדרים" -- היינו דכתיב (קהלת א ז) כל הנחלים הולכים אל הים, וגללו את האבן, מעבירין מינה תקיפו דדינא קשיא, ההוא דגליד וקריש, (ס"א מיין דכרין), דכדין אקרי אבן, ולא נפקי מינה מייא לבר, וכד אינון נחלין אתיין, אתתקף דרום דאיהו ימינא, ולא יכלא צפון למקרש מיין, כהאי נהרא כד מימוי סגיאין, לא גלידין וקרשי מיא, כנהרא דמימוי זעירין, ועל דא כד אינון נחלין אתיין, אתתקף דרום דאיהו ימינא, ומיין אשתריין ונגדין, ואשקיין עדרייא כמה דאמרן, דכתיב ישקו כל חיתו שדי, והשיבו את האבן על פי הבאר למקומה, בגין דעלמא אצטריך דינא דילה דתהוי בדינא, לאוכחא ביה חייביא.

תא חזי יעקב כד הוה יתיב על בירא, וחמא מיא דסלקין לגביה, ידע דתמן תזדמן ליה אתתיה, וכן במשה כד יתיב על בירא, כיון דחמא דמיא סלקין לגביה, ידע דאתתיה אזדמנת ליה תמן, והכי הוה ליה ליעקב דתמן אזדמינת ליה אתתיה, כמה דכתיב עודנו מדבר עמם ורחל באה עם הצאן, ויהי כאשר ראה יעקב את רחל וגו', משה דכתיב (שמות ב יז) ויבאו הרועים ויגרשום וגו', ותמן אזדמנת ליה צפורה


סתרי תורה

מתוך: זוהר חלק ז (עריכה)

"ונאספו שמה כל העדרים" -- ונאספו שמה העדרים לא כתיב, אלא כל העדרים, משריין קדישין לעילא, ומשריין קדישין לתתא, אלין בשירין ותושבחן לעילא, ואלין בצלותין ובעותין לתתא, אלין ואלין, מיד וגללו את האבן מעל פי הבאר, מגנדרין לה ומעברין לה מן קודשא, ואסתליק מן דינא, מיד והשקו את הצאן, נטלו מלאכי עלאי לעילא ונטלי ישראל לתתא, לבתר והשיבו את האבן, על מימרא דהאי באר, לאתעטרא (ס"א, לאתעתדא) קמיה, ולמתבע דינא דעלמא, לאתנהגא עלמא בדינא, והכי אצטריך, דהא לא יכיל עלמא למיקם אלא על דינא, למהוי כלא בקשוט וזכו.

כיון דאשתלים יעקב, לא אצטריך להאי אבן סיועא אחרא, מה כתיב, ויגש יעקב ויגל את האבן, ויגל וגללו, ולא כתיב ויסר והסירו, אלא וגללו, היינו ערבוביא דשטן, דמערבבין ליה דלא יכיל לקטרגא, ויעקב בלחודיה לא אצטריך לסיועא אחרא, אלא איהו בלחודיה, דהא שלימו דאבהתא הוה יעקב, דכיון דיכיל ביה בעשו בהאי עלמא, יכיל לעילא, ובכלא אצטריך עובדא.

תרין עלמין אחסין יעקב, חד עלמא דאתגליא וחד עלמא דאתכסיא, כגוונא דלהון ממש, מחד נפקו שית שבטין, ומחד נפקו תרין שבטין, עלמא דאתכסיא אפיק שית סטרין, עלמא דאתגליא אפיק תרין, ואינון תרין כרובין דתחותה, ויעקב בין תרין עלמין אשתכח, בדיוקנא דלהון ממש, ובגין כך כל מלוי דלאה הוו באתכסיא, ודרחל באתגליא:


תוספתא

מתוך: זוהר חלק ז (עריכה)

קאים תחותייהו, חקלא דתפוחין קדישין איהו, מהאי בירא מתשקיין עדריא, כל אינון רתיכין, כל אינון מארי גדפין, ג' קיימין רביעין (קיימין) על האי בירא, האי בירא מנייהו אתמלי, הה"ד כי מן הבאר ההיא ישקו העדרים וגו', דא אדנ"י אתקרי, על דא כתיב (דברים ג כד) אדני אלהי"ם אתה החילות, וכתיב (דניאל ט יז) והאר פניך על מקדשך השמם למען אדני, אדון כל הארץ, הה"ד (יהושע ג יא) הנה ארון הברית אדון כל הארץ: (עד כאן תוספתא)