זהר חלק א קא א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · זהר חלק א · קא א · >>

הוסף תרגום


דף קא א

זהר

מתוך: זוהר חלק ה (עריכה)

נפשי דא נפש דוד סטרא דמהימנותא, נפשו דא נפש דבר נש ממש בגין דכד יפוק מהאי עלמא, ונפשיה יסתלק בעובדין דכשרין, על מה דיתקיים בהו למיהך בין כל אינון קדישין, כמה דאת אמר (תהלים קטז ט) אתהלך לפני יהו"ה בארצות החיים, ובגין דלא נשא לשוא נפשי, ישא ברכה מאת יהו"ה וגו'.

תא חזי בתר דאתגזר אברהם הוה יתיב וכאיב, וקב"ה שדר לגביה תלת מלאכין באתגליא, לאקדמא ליה שלם, ואי תימא דהא באתגליא, וכי מאן יכיל למחמי מלאכין, והא כתיב (שם קד ד) עושה מלאכיו רוחות וגו', אלא ודאי חמא לון דנחתי לארעא כגוונא דבני נשא, ולא יקשה לך האי, דהא ודאי אינון רוחין קדישין, בשעתא דנחתי לעלמא, מתלבשין באוירי וביסודי דגולמין, ואתחזו לבני נשא ממש כחיזו דיוקנא דלהון.

ותא חזי, אברהם חמא לון כחיזו בני נשא, ואע"ג דהוה כאיב ממילה, נפק ורהט אבתרייהו, בגין דלא למגרע מה דהוה עביד מקדמת דנא.

א"ר שמעון, ודאי כחיזו דמלאכין חמא לון, ממה דכתיב ויאמר אדנ"י באל"ף דל"ת, שכינתא הוה אתיא, ואלין הוו סמיכין דילה וכרסייא לגבה, בגין דאינון גוונין תלת דתחותה, וחמא השתא בגין דאתגזר, מה דלא הוה חמי מקדמת דנא עד לא


סתרי תורה

מתוך: זוהר חלק ה (עריכה)

אשר אהי"ה יהו"ה, א"ל אלהי"ם יהו"ה צבאו"ת אדו"ן שד"י, (ומן דא שמא יו"ד ה"א וא"ו ה"א, מתפשט כ"ב אותיות, ורזא דשמא) מנצפ"ך הרי כ"ז אותיות, ודא הוא רזא יהו"ה אלהינ"ו יהו"ה אחד, יהו"ה אלהינ"ו יהו"ה, הרי י"ד אותיות, אח"ד רזא י"ג אתוון, ומנהון יתפשטו רמ"ח איברים, שם בן מ"ב, ושם בן ע"ב, מנצפ"ך חמשה גבורות, ומניה יתפשט רזא דחמשין שערי בינה, ומנהון אתפשטון ע"ב, הרי רמ"ח אברים, עם יהו"ה אלהיכם אמת), אלין אינון עשר שמהן גליפן בסטריהון, וכל הני שמהן אתגליפו רמ"ח איברים, ועאלין בחד ארון הברית, ומאן איהו שמא דאתקרי אדנ"י, ודא (ד"א, רזא) אתגלי השתא לאברהם, (נ"א, יהו"ה צבאות ונ"א אל אדנ"י).

מיכאל שמא דימינא דקא אחיד ומשמשא לשמא, דא יתיר מאינון אחרנין, בכל אתר דרזא דהאי שמא תמן, מיכאל תמן,


מדרש הנעלם

מתוך: זוהר חלק ה (עריכה)

תוך הקהל והנה החל הנגף בעם, וכתיב ויעמוד בין המתים ובין החיים ותעצר המגפה, ולא יכיל מלאכא דמחבלא לשלטאה ונתבטלה מותנא.


רבי אחא אזל לכפר טרשא, אתא לגבי אושפיזיה, לחישו עליה כל בני מתא, אמרו גברא רבא אתא הכא ניזיל לגביה, אתו לגביה, אמרו ליה לא חס על אובדנא, אמר להו מהו, אמרו ליה דאית שבעה יומין דשארי מותנא במאתא, וכל יומא אתתקף ולא אתבטל, אמר להו ניזיל לבי כנישתא ונתבע רחמי מן קדם קודשא בריך הוא, עד דהוו אזלי, אתו ואמרו פלוני ופלוני מיתו, ופלוני ופלוני נטו למות, אמר להו רבי אחא, לית עתא לקיימא הכי, דשעתא דחיקא, אבל אפרישו מנכון ארבעין בני נשא מאינון דזכאין יתיר, עשרה עשרה לארבעה חולקין, ואנא עמכון, עשרה לזווייתא דמאתא, ועשרה לזווייתא דמאתא, וכן לארבע זווייתא דמאתא, ואמרו ברעות נפשכון עניינא דקטרת בוסמין דקודשא בריך הוא יהב למשה, ועניינא דקרבנא עמיה.

עבדו כן תלת זמנין, ואעברו בכל מאתא לארבע זווייתא, והוו אמרין כן, לבתר אמר להו ניזיל לאינון דאושיטו למימת, ואפרישו מנייכו לבתיהון ואמרו כדין, וכד תסיימו, תמרון אלין פסוקייא, ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה ותן עליה אש וגו'