זהר חלק א צט ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · זהר חלק א · צט ב · >>

הוסף תרגום


דף צט ב

זהר

מתוך: זוהר חלק ה (עריכה)

אתיהיב לכלהון נשמתין, דהא כגוונא דאיהו אמשיך עליה בהאי עלמא, הכי אתמשכת לבתר דנפיק מניה, תא חזי אי בר נש אתמשיך בתר קב"ה, ותיאובתא דיליה אבתריה בהאי עלמא, לבתר כד נפיק מניה, איהו אתמשיך אבתריה, ויהבין ליה אורח לאסתלקא לעילא, בתר ההוא משיכו דאתמשיך ברעותא כל יומא בהאי עלמא.

א"ר אבא, יומא חד אערענא בחד מתא מאינון דהוו מן בני קדם, ואמרו לי מההיא חכמתא דהוו ידעין מיומי קדמאי, והוו אשכחן ספרין דחכמתא דלהון, וקריבו לי חד ספרא, והוה כתיב ביה, דהא כגוונא דרעותא דבר נש איכוון ביה בהאי עלמא, הכי אמשיך עליה רוח מלעילא, כגוונא דההוא רעותא דאתדבק ביה, אי רעותיה איכוין במלה עלאה קדישא, איהו אמשיך עליה לההיא מלה מלעילא לתתא לגביה, ואי רעותיה לאתדבקא בסטרא אחרא ואיכוין ביה, איהו אמשיך לההיא מלה מלעילא לתתא לגביה.

והוו אמרי, דעקרא דמלתא תלייא במלין ובעובדא וברעותא לאתדבקא, ובדא אתמשך מלעילא לתתא ההוא סטרא דאתדבק בה, ואשכחנא ביה כל אינון עובדין ופולחנין דככביא ומזלי, ומלין דאצטריכו לון, והיאך רעותא לאתכוונא בהו, בגין


סתרי תורה

מתוך: זוהר חלק ה (עריכה)

(כגוונא דא) בגוונהא, וסגיד, דכתיב (בראשית לג ב) וישתחו ארצה, כגוונא דיעקב שנאמר (שם מז לא) וישתחו ישראל על ראש המטה, לשכינה.

ולגבי שכינתא אמר בשמא אדנ"י, ולגבי צדיק אדו"ן, דהא כדין אקרי אדון כל הארץ, כד אתנהרא מצדיק, ואתנהרא בגוונהא, דהא בגין (דא איהו כגוונא דא כדין) דא אשתלים לעילא, מהכא דחיזו דלתתא משיך משיכו מלעילא דהא גוונין אלין משכין משיכא מלעילא, מאינון מקורין עלאין אדנ"י משכא מלעילא באלין תלת גוונין דאתלבש בהו, ובהו נטלא כל מה דנטלא מלעילא, ובגין דאינון חבורא דילה וסמכין דילה בכלא, אתמר שמא אדנ"י, דהא שמא דא אתגלי ליה כליל ברזין עלאין, אתגלי ליה באתגליא, מה דלא הות מקדמת דנא, דלא הוה גזיר, ועד דאתגזר לא בעא קודשא בריך הוא לאפקא מניה זרעא קדישא, כיון דאתגזר מיד נפק מניה זרעא קדישא, ובגין כך אתגלי עליה שכינתא באינון דרגין


מדרש הנעלם

מתוך: זוהר חלק ה (עריכה)

אמר רבי יהודה, בשעה שנשמת הצדיק רוצה לצאת שמחה, והצדיק בטוח במיתתו כדי לקבל שכרו, הה"ד וירא וירץ לקראתם בשמחה לקבל פניהם, מאיזה מקום, מפתח האהל כדקא אמרן, וישתחו ארצה לגבי שכינה.

רבי יוחנן פתח ואמר, (שיר ב יז) עד שיפוח היום ונסו הצללים סוב דמה לך דודי לצבי או לעופר האילים, עד שיפוח היום וגו', זו אזהרה לאדם בעודו בעולם הזה שהוא כהרף עין, תא חזי מה כתיב, (קהלת ו ו) ואלו חיה אלף שנים פעמים וגו', ביום המיתה כל מה שחיה, נחשב כיום אחד אצלו, אמר רבי שמעון, נשמתו של אדם מתרה בו, ואומרת עד שיפוח היום (ונסו הצללים) וידמה בעיניך כהרף עין, בעודך בעולם הזה, ונסו הצללים, הה"ד (איוב ח ט) כי צל ימינו עלי ארץ, בבקשה ממך סוב דמה לך דודי לצבי וגו'.

דבר אחר, עד שיפוח היום וגו', אמר רבי שמעון בן פזי, זו אזהרה לאדם בעודו בעולם הזה שהוא כהרף עין, מה הצבי קל ברגליו, אף אתה היה קל כצבי או כעפר האילים, לעשות רצון בוראך, כדי שתנחל העולם הבא, שהוא הרי בשמים, הנקרא הר יהו"ה הר התענוג ההר הטוב.

מדרש הנעלם - אמר רבי חייא אמר רב

'  [דף צט ע"ב]   'מדרש הנעלם:   אמר רבי חייא אמר רב, אי הוינא מסתכלין בפרשתא דא, נסתכל בחכמתא, אי עניינא דנשמתא היא, לאו רישא סופא ולאו סופא רישא