זהר חלק א צח א
דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא" • באתר "תא שמע"
זהר
מתוך: זוהר חלק ה (עריכה)
ההוא פנימאה דכלא וההוא קול נשמע, ודא קול דגזר מלה למללא ועביד לה שלימו.
תא חזי דעד לא אתגזר אברהם לא הוה עליה אלא האי דרגא כדאמרן, כיון (לבתר) דאתגזר מה כתיב, וירא אליו יהו"ה - למאן? דהא לא כתיב וירא יהו"ה אל אברהם, דאי לאברהם מאי שבחא הכא יתיר מבקדמיתא עד לא אתגזר, דכתיב וירא יהו"ה אל אברם (בראשית יב, ז)? אלא רזא סתימא איהו, וירא אליו יהו"ה לההוא דרגא דמליל עמיה מה דלא הוה מקדמת דנא עד לא אתגזר, דהשתא אתגלי קול ואתחבר בדבור כד מליל עמיה. "והוא יושב פתח האהל" - "והוא", ולא גלי מאן? אלא הכא גלי חכמתא, דכלהו דרגין שרו על האי דרגא תתאה בתר דאתגזר אברהם.
תא חזי "וירא אליו יהו"ה" -- דא הוא רזא דקול דאשתמע, דאתחבר בדבור ואתגלי ביה. "והוא יושב פתח האהל" -- דא עלמא עלאה דקאים לאנהרא עליה. "כחום היום" -- דהא אתנהיר ימינא, דרגא דאברהם אתדבק ביה. דבר אחר, "כחום היום" -- בשעתא דאתקריב דרגא לדרגא, בתיאובתא דדא לקבל דא.
מדרש הנעלם
מתוך: זוהר חלק ה (עריכה)
"כחום היום", דכתיב (מלאכי ג, כ) "וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה".
אמר רבן יוחנן בן זכאי, בההיא שעתא אזיל קודשא בריך הוא, ובגין דשמעין אבהתא אברהם ויצחק דקודשא בריך הוא אזיל לגביה, תבעין מן יעקב למיזל עמהון, ולאקדמא ליה שלם, ואינון קיימין עלויה. ממאי דכתיב "וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו", "שלשה אנשים" -- (דקיימין) אלין אבהתא אברהם יצחק ויעקב, דקיימין עלוהי, וחמו עובדין טבין דעביד. "וירא וירץ לקראתם מפתח האהל וישתחו ארצה" -- משום דחמי שכינת יקרא עמהון, הה"ד (שיר א ג) "על כן עלמות אהבוך" (אלו הן האבות).
דבר אחר: "וירא אליו יהו"ה באלוני ממרא" - רבנן פתחי בהאי קרא בשעת פטירתו של אדם. דתניא אמר רבי יהודה, בשעת פטירתו של אדם הוא יום הדין הגדול, שהנשמה מתפרדת מן הגוף, ולא נפטר אדם מן העולם עד שרואה את השכינה, הה"ד (שמות לג, כ) "כי לא יראני האדם וחי". ובאין עם השכינה שלשה מלאכי השרת לקבל נשמתו של צדיק, הה"ד "וירא אליו יהו"ה וגו'". "כחום היום" -- זה יום הדין הבוער כתנור להפריד הנשמה מן הגוף. "וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים", המבקרים מעשיו מה שעשה, והוא מודה עליהם בפיו, וכיון שהנשמה רואה כך, יוצאת מן הגוף עד פתח בית הבליעה, ועומדת שם עד שמתודה כל מה שעשה הגוף עמה בעולם הזה, ואז נשמת הצדיק היא שמחה במעשיה ושמחה על פקדונה, דתאנא אמר רבי יצחק, נשמתו של צדיק מתאוה אימתי תצא מן העולם הזה שהוא הבל, כדי להתענג בעולם הבא.
תנו רבנן, כשחלה רבי אליעזר הגדול, ההוא יומא ערב שבת הוה, ואותיב לימיניה הורקנוס בריה, והוה מגלי ליה עמיקתא ומסתרתא, והוא לא הוה מקבל בדעתיה מלה, דחשיב דמטורף בדעתיה הוה, כיון דחמא דדעתא דאבוי מתישבא עלוי, קביל מניה מאה ותמנין ותשעה רזין עלאין. כד מטא לאבני שיש דמתערבי במיא עלאה, בכה רבי אליעזר ופסק למימר, אמר קום התם ברי, א"ל אבא למה, אמר ליה חזינא דאוחית חלף מן עלמא.
אמר ליה זיל ואימא לאמך דתסתלק תפלאי באתר עלאה, ובתר דאסתלק מן עלמא ואיתי הכא למחמי להון, לא תבכי, דאינון קריבין עלאין ולא תתאין, ודעתא דבר נש לא ידע