זהר חלק א פט ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · זהר חלק א · פט ב · >>

הוסף תרגום


דף פט ב

זהר

( אין טקסט של זוהר בדף זה )

סתרי תורה

מתוך: זוהר חלק ד (עריכה)

את קרבני, דא קרבן בשרא דאתקרב לכפרא, דמא על דמא, בשרא על בשרא, בגין דכל קרבנין לאו מתקרבין אלא על בשרא לכפרא על בשרא, והכי שמענא, אי בר נש חטא בהמה מה חטאה, דקודשא בריך הוא אמר (ויקרא א ב) אדם כי יקריב מכם קרבן וגו', אמאי, אלא קודשא בריך הוא עבד רוח בני נשא ורוח הבהמה, ואפריש דא מן דא, ובגין כך (קהלת ג כא) רוח בני האדם העולה היא למעלה, ורוח הבהמה וגומר, ודאי מתפרשן דא מן דא, עד לא חטא אדם מה כתיב, (בראשית א כט) ויאמר אלהי"ם הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע וגו', וכתיב לכם יהיה לאכלה ולא יתיר, כיון דחטא ויצר הרע אשתאיב בגופא דיליה, ובכל אינון תולדין, עבד בהו דינא.

ולבתר אתא נח וחמא דהא גופא אתבני מאתרא דיצר הרע, אקריב קרבן כמה דאקריב אדם, מה כתיב (שם ח כא) וירח יהו"ה את ריח הניחח וגו', (וכתיב) כי יצר לב האדם רע מנעוריו, אמר קודשא בריך הוא, מכאן ולהלאה הואיל וגופא אשתאיב מההוא יצר הרע, יתענג גופא במה דאתחזי ליה ויכול בשרא, הה"ד כירק עשב נתתי לכם את כל, כד אכיל בשרא, מההוא בשרא אתענג בשרא דיליה, ואתערב דא בדא, ואתרבי גופא מניה, ומההוא ענג גופא חטא בכמה חטאין, אמר קודשא בריך הוא, כפרה על גופא בשרא, בשרא אכיל ובשרא אתרבי מיניה וביה חטא, בגין כך לכפרא על גופיה בשרא, ובשרא דאכיל בשרא עביד דמא לגופא, (בגין כך דמא דאשתאר מההוא בשרא דאכיל, בשרא עביד דמא לגופא), בגין כך דמא דאשתאר מההוא בשרא לבר, אתעתד לכפרא על דמא דאתעביד מההוא בשרא דיליה, דכתיב (ויקרא יז יא) כי הדם הוא בנפש יכפר.

כתיב קרבני, וכתיב קרבנכם, דכתיב (שם א ב) תקריבו את קרבנכם, מה בין האי להאי, אלא קרבני כגון שלמים דאתיין על שלום, קרבנכם כגון חטאות ואשמות דאתיין על חטא ואשם, בגין כך את קרבני בשרא, לחמי נהמא וחמרא, ריח דא קטרת, ניחחי דא נחת רוח דעביד כהנא ברעותא דשמא קדישא, וליואי ברעותא דשיר ושבחה, תשמרו להקריב לי במועדו, במועדו מאי הוי, אי תימא בכל יומא בבקר ובערב, מאי איהו במועדו, (נ"א, מאי אריא דאיהו מועדו), אלא מועדו, דשלטא בההוא זמנא רעוא, רעו דאשתכח לעילא בדרגא ידיעא, ועל דא כתיב במועדו.

כד קרבן אתקריב, כלא נטלין חולקא, ואתבדרן קליפין לכל סטרא, וייחודא אתקריב ואתייחד, ובוצינין אתנהרן, ואשתכח רעוא ורעו בכל עלמין, וקודשא בריך הוא אשתכח ברזא דיחודא חדא כדקא חזי, אתא רבי חייא ונשקיה, אמר ליה יאות אנת ברי מיני למיהך למחמי ליה לסבר אנפין דיומין.

(תו פתח ואמר, דוד מלכא דאיהו רביעאה, ואיהו אבן מאסו הבונים), (נ"א, אמאי דוד מלכא אחסין מלכותא, דאיהו רביעאה, דאיהו אבן מאסו הבונים).

אזלו, כד מטון לגביה, חמא לון יתבי על תרעא, אמר ליה לשמשא, זיל ואימא לון, האי כרסייא דתלת קיימין מהו כל אחד (ס"א כלא חד), אמרו ליה זיל ואימא ליה למר, דלאו למגנא אמר דוד מלכא דאיהו רביעאה, אבן מאסו הבונים. אמר ליה זיל ואימא לון, דאן געלו ביה בדוד, דאיהו אמר אבן מאסו הבונים, אהדר רבי חייא רישיה לגבי רבי חגאי, ואמר ליה שמעת בהאי מידי, אמר שמענא בהאי קרא, דכתיב (שיר א ו) בני אמי נחרו בי שמוני וגו', דהאי קרא שלמה מלכא אמרו, ועל דוד מלכא אתמר, כד דחו ליה אחוהי מנייהו. ותו שמענא, מאי חמא קודשא בריך הוא למיהב מלכותא ליהודה מכל אחוהי, אלא אתוון דשמיה חקיקן ביה, וקודשא בריך הוא יהב יקרא לשמיה, ובגין כך אחסין מלכותא.

ותו שמענא, יהודה הא אתוון דשמיה ודאי, ד' ליתיה אמאי, אלא דא דוד מלכא דאתקשר בשמיה מכל בני עלמא, דכתיב ובקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם וגו', הא דוד קשיר בשמיה, תו דאיהו קשר של תפלין ודאי, ד' דוד מלכא, (ד"א, קשר של תפלין ודאי), ובגין כך דוד אתקשר בשמיה.

עאלו, כיון דעאלו יתיבו קמיה, אשתיק רבי אלעזר ואינון אשתיקו, עאל רבי אלעזר לאדריה, שמע חד קלא דהוה אמר זיל ואימא לון מה דאינון בעיין, דכשרין אינון, אהדר לגבייהו, אמר לון אית מאן דשמע מלה לימא לי, אמרו ליה אנן מחכאן לאנהרא מגו צחותא דבוצינא עלאה, וסברא נסבר.