זהר חלק א פג א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · זהר חלק א · פג א · >>

הוסף תרגום


דף פג א

מתוך: זוהר חלק ד (עריכה)

דאפילו במצרים דאינון חרשי עלמא, ולא הוה יכיל בר נש לאשתזיב מנייהו, אתגדל אברהם ואסתליק לעילא, הה"ד ויעל אברם ממצרים לאן אתר הנגבה, (ומאי הוא ואשתו וכל אשר לו, אלא לאודעא דלא גזלו מניה מדעם, מאינון מתנן דיהבו ליה בדיל שרה דתהא למלכא).


אמר רבי שמעון, תא חזי כלא רזא דחכמתא איהו, וקא רמז הכא בחכמתא ודרגין דלתתא דקא נחית אברהם לעומקייא דלהון, וידע לון ולא אתדבק בהו, ותב לקמי מריה, ולא אתפתא בהו כאדם, דכד מטא לההוא דרגא אתפתא בנחש, וגרים מותא לעלמא, ולא אתפתא כנח דכד נחת ומטא לההוא דרגא, מה כתיב (בראשית ט כא) וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלה, אהלה כתיב בה"א, אבל באברהם מה כתיב ויעל אברם ממצרים, דסליק ולא נחית, ותב לאתריה לדרגא עלאה דאתדבק ביה בקדמיתא, ועובדא דא הוה בגין לאחזאה חכמתא דאתקיים בקיומא שלים כדקא חזי ליה, ולא אתפתא, וקם בקיומיה ותב לאתריה, הנגבה דא דרום, דרגא עלאה דאתאחיד ביה בקדמיתא, דכתיב הלוך ונסוע הנגבה, אוף הכא הנגבה אתר דאתדבק ביה בקדמיתא.

תא חזי רזא דמלה אי אברם לא ייחות למצרים ולא יצטרף תמן בקדמיתא, לא יהא חולק עדביה בקב"ה, כגוונא דא לבנוי, כד בעא קב"ה למעבד ליה (ד"א, לון) עמא חדא עמא שלים, ולקרבא לון לגביה, אי לא נחתו בקדמיתא למצרים ולא יצטרפון תמן, לא הוו עמא יחידא דיליה, כגוונא דא אי לא אתייהיבת ארעא קדישא לכנען בקדמיתא וישלוט בה, לא הות ארעא חולקיה ועדביה דקב"ה, וכלא רזא חדא.


רבי שמעון הוה אזיל בארחא, והוה עמיה רבי אלעזר בריה ורבי אבא ורבי יהודה, עד דהוו אזלי, א"ר שמעון, תווהנא היך בני עלמא לא משגיחין למנדע מלי דאורייתא, ועל מה קיימי, פתח ואמר, (ישעיה כו ט) נפשי אויתיך בלילה, אף רוחי בקרבי אשחרך, האי קרא אוקמוה ואוקימנא ליה, אבל תא חזי, נפשא דבר נש כד סליק לערסיה נפקת מניה וסלקא לעילא, ואי תימא דכלהו סלקאן, לאו כל חד וחד חמי אפי מלכא, אלא נפשא סלקא, ולא אשתאר בה בהדי גופא בר חד רשימו (נשימו) דקסטא דחיותא דלבא. ונפשא אזלא ובעיא לסלקא, וכמה דרגין לדרגין לסלקא, שטאת והיא אתערעת בהני קומרין טהירין דמסאבותא, אי היא דכיאת דלא אסתאבת ביממא, סלקא לעילא, ואי לאו דכיאת, אסתאבת בינייהו ואתדבקת בהו, ולא סלקא יתיר, ותמן מודעי לה מלין, ואיהי אתדבקת מאינון מלין דזמן קריב, ולזמנין דחייכין בה, ומודעין לה מלין כדיבין, וכדין אזלא כהאי גוונא כל ליליא, עד דיתער בר נש ותאבת לאתרה, זכאין אינון צדיקייא, דגלי לון קב"ה רזין דיליה בחלמא, בגין דיסתמרון מן דינא, ווי לאינון חייבי עלמא דמסאבין גרמייהו ונפשייהו.

תא חזי אינון דלא אסתאבו, כד סלקי בערסייהו, נפשא סלקא ועאלת בין כל הני דרגין בקדמיתא, וסלקא ולא אתדבקת בהו, ולבתר אזלא ושטאת, וסלקא כפום אורחה, ההיא נפשא דזכת לסלקא, אתחזיאת קמי דסבר אפי יומין ואתדבקת ברעותא לאתחזאה בתיאובתא עלאה, למחמי בנועם מלכא ולבקרא בהיכליה ודא הוא בר נש דאית ליה חולקא תדיר בעלמא דאתי, ודא היא נפשא דכסיפא דילה כד סלקא בקב"ה (תדיר), ולא אתדבקת בהני זינין טהירין אחרנין, והיא אזלת בתר זינא קדישא, באתרא (ד"א, בתר אתרא) דנפקת מתמן, ובגין כך כתיב נפשי אויתיך בלילה, בגין למרדף בתרך, ולא לאתפתאה בתר זינא אחרא נוכראה.

תא חזי נפשי דא נפש דאיהי שלטא בלילה, למרדף בתר דרגא, רוח ביום, דכתיב נפשי אויתיך