זהר חלק א עז ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · זהר חלק א · עז ב · >>

הוסף תרגום


דף עז ב

מתוך: זוהר חלק ד (עריכה)

כד אסתאב גופא ונשמתא שטיא על אנפי דאוירא דטיהרא, וסלקא ונחתא, ותרעין לא מתפתחן, מתגלגלן כאבנין בגו קוספיתא ווי לון, מאן יתבע לון, דלא יקומון בעדונא דא, בגו דוכתי דענוגי דצדיקיא אתפקדן דוכתייהו, אתמסרון בידא דדומה, נחתי ולא סלקי, עלייהו כתיב (איוב ז ט) כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה. בההיא שעתא אתער שלהובא חד מסטר צפון ובטש בארבע סטרי עלמא ונחית ומטי בין גדפי דתרנגולא ואתער ההוא שלהובא ביה וקרי, ולית מאן דאתער, בר אינון זכאי קשוט דקיימי, ואתערי באורייתא, וכדין קב"ה וכל אינון צדיקייא דבגו גנתא דעדן צייתי לקליהון, כמה דאת אמר (שיר ח יג) היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעני:

"ויאמר יהו"ה אל אברם" -- מה כתיב לעילא (בראשית יא כח) וימת הרן על פני תרח אביו וגו', מאי איריא הכא, אלא עד ההוא יומא לא הוה בר נש דמית בחיי אבוי בר דא, וכד אתרמי אברם לנורא אתקטיל הרן, ובגין דא נפקו מתמן.

(מאן קטיל ליה להרן, אלא כיון דרמו אברהם לנורא דכשדאי, אתגלי עליה קב"ה ושזביה, והוה הרן אחוי קאי תמן, אמרו כשדאי בגין זכותיה דהרן אשתזיב, מיד נפק שלהובא דאשא ואוקדיה להרן, הה"ד וימת הרן על פני תרח אביו, ואית דאמרי זרעא דתרח לית אשא שלטא ביה, אבל נרמי להרן לנורא, ואי לא איתוקד נדע בודאי דלא שלטא נורא בזרעיה, מיד רמו ליה להרן לנורא ואתוקד, והוה תרח אבוי קאים תמן, הה"ד וימת הרן על פני תרח אביו, בההוא יומא ידעו כל אומיא ולישניא, דלא שיזביה לאברהם אלא קב"ה דאיהו יחידאי דעלמא, והוו מייתין בנייהו למשכניה דאברהם, ואמרין ליה, חמינן לך דאת רחיץ בקב"ה דאיהו רבוניה דעלמא, אוליף לבננא מאורחך דאת ידע, ועלייהו אמר קרא (תהלים מז י) נדיבי עמים נאספו עם אלקי אברהם).

תא חזי מה כתיב -- "ויקח תרח את אברם בנו ואת לוט בן הרן וגו' ויצאו אתם מאור כשדים"-- "ויצאו אתם", "אתו" מבעי ליה, דהא כתיב ויקח תרח וגו'. מאי ויצאו "אתם"? אלא תרח ולוט עם אברהם ושרה נפקו, דאינון הוו עקרא למיפק מגו אינון חייביא, דכיון דחמא תרח דאברהם בריה אשתזיב מגו נורא, אתהדר למעבד רעותיה דאברהם, ובגין כך ויצאו אתם, תרח ולוט. ובשעתא דנפקו מה כתיב, ללכת ארצה כנען, דרעותא דלהון הוה למיהך תמן, מכאן אוליפנא, כל מאן דאתער לאתדכאה מסייעין ליה, תא חזי דהכי הוא, דכיון דכתיב ללכת ארצה כנען, מיד ויאמר יהו"ה אל אברם לך לך, ועד דאיהו לא אתער בקדמיתא לא כתיב לך לך.

תא חזי מלה דלעילא לא אתער, עד דאתער לתתא בקדמיתא, על מה דתשרי ההיא דלעילא, ורזא דמלה, נהורא אוכמא לא אתאחיד בנהורא חוורא, עד דאיהי אתערית בקדמיתא, כיון דאיהי אתערית בקדמיתא, מיד נהורא חוורא שרייא עלה, ועל דא כתיב (שם פג ב) אלהי"ם אל דמי לך אל תחרש ואל תשקוט אל, בגין דלא יתפסק נהורא חוורא מעלמא לעלמין, וכן (ישעיה סב ו) המזכירים את יהו"ה אל דמי לכם, בגין לאתערא לתתא במה דישרי אתערותא דלעילא, וכן כיון דאתער בר נש אתערותא בקדמיתא, כדין אתער אתערותא דלעילא, תא חזי כיון דכתיב ויצאו אתם מאור כשדים וגו', מיד ויאמר יהו"ה אל אברם וגו'.


"ויאמר יהו"ה אל אברם לך לך" -- אמר רבי אלעזר, לך לך לגרמך, לאתקנא גרמך, (לאתקפא) לאתקנא דרגא דילך, לך לך, לית אנת כדאי למיקם הכא בין חייבין אלין, ורזא דמלה לך לך,