זהר חלק א נז ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · זהר חלק א · נז ב · >>

הוסף תרגום


דף נז ב

מתוך: זוהר חלק ב (עריכה)

(תהלים ח ו) ותחסרהו מעט מאלהי"ם וכבוד והדר תעטרהו, לבתר כד חטא אדם, אתעצב קב"ה על דחטא, דיהב פתחון פה למלאכי השרת, דאמרו קמיה בקדמיתא כד בעא למברי ליה מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו.

אמר רבי יהודה ויתעצב אל לבו, בגין דבעי למעבד בהו דינא, שנאמר (ד"ה ב כ כא) בצאת לפני החלוץ ואומרים הודו ליהו"ה כי לעולם חסדו, ואמר רבי יצחק, אמאי לא כתיב הכא כי טוב, אלא בגין דאוביד עובדי ידוי קמייהו דישראל, כגוונא דא כד הוו ישראל עברין ימא, אתו מלאכי עלאי למימר שירה קמי קב"ה בההוא ליליא, א"ל קב"ה ומה עובדי ידי טבעין בימא ואתון אמרין שירה, כדין (שמות יד כ) ולא קרב זה אל זה כל הלילה, אוף הכא בכל זמנין דאיבוד רשיעיא איהו מעלמא, כדין עציבו אשתכח עלייהו. רבי אבא אמר, בשעתא דחב קמי קב"ה אדם ועבר על פקודוי, כדין אשתכח עציבו קמיה, אמר ליה קב"ה, אדם, ווי דחלשת חילא עלאה, בהאי שעתא אתחשכת נהורא חד ומיד תריך ליה מגנתא דעדן, אמר ליה אנא אעלית לך לגנתא דעדן לקרבא קרבנא ואת פגימת מדבחא דלא אתקרב קרבנא, מכאן ולהלאה לעבוד את האדמה, וגזר עליה מיתה, וחס עליה קב"ה וגניז ליה בשעתא דמית סמיך לגנתא, מה עבד אדם, עבד מערתא חדא ואתטמר בה הוא ואתתיה, מנא ידע, אלא חמא חד נהורא דקיק עייל בההוא אתר, דנפיק מגנתא דעדן, ותאב תיאובתיה לקבריה, ותמן הוא אתר סמוך לתרע דגנתא דעדן. תא חזי, לא אסתלק בר נש מעלמא עד דחמי ליה לאדם הראשון, ושאיל ליה על מה אזיל מעלמא והיך נפיק, הוא אמר ליה ווי דבגינך נפקנא מעלמא, והוא אתיב ליה, ברי, אנא עברית על פקודא חדא ואתענשית בגינה, חמי את כמה חובין וכמה פקודין דמארך עברת, אמר רבי חייא, עד כדו יומא קאים אדם הראשון, וחזי באבהן תרין זמנין ביומא, ואודי על חובוי, ואחמי לון ההוא אתר דהוה ביה ביקרא עלאה, ואזיל וחמי כל אינון צדיקי וחסידי דנפקו מניה, וירתו לההוא יקרא עלאה דבגנתא דעדן, ואבהן כלהון אודן ואמרין, (תהלים לו ח) מה יקר חסדך אלהי"ם ובני אדם בצל כנפיך יחסיון. רבי ייסא אמר, כלהו בני עלמא חמאן ליה לאדם הראשון בשעתא דמסתלקי מן עלמא, לאחזאה סהדותא דבגין חובוי דבר נש איהו אסתלק מעלמא, ולא בגיניה דאדם, כמה דתנינן אין מיתה בלא חטא, בר אינון תלתא דאסתלקו בגין ההוא עיטא דנחש הקדמוני, ואלין אינון, עמרם לוי ובנימין, ואית דאמרי אוף נמי ישי, דלא חבו ולא אשתכח עלייהו חובא דימותון ביה, בר דאדכר עלייהו ההוא עיטא דנחש כדאמרן. תא חזי כלהון דרין דהוו ביומוי דנח, כלהו אפשיטו חובין על עלמא באתגליא לעיניהון דכלא, רבי שמעון הוה אזיל יומא חד בפילי דטבריה, חמא בני נשא דהוו מקטרי בקיטרא דקשתא בקולפא דקנסיר, אמר ומה חובא דא באתגליא, לארגזא למריהון, יהיב עינוי בהו ואתרמיו לגו ימא ומיתו, תא חזי כל חובא דאתעביד באתגליא דחי לה לשכינתא מארעא, וסליקת דיורה מעלמא, ואלין הוו אזלין ברישא זקיף, ועבדי חובייהו באתגליא, ודחו לה לשכינתא מעלמא, עד דקב"ה דחא לון ואעביר לון מניה, ועל דא כתיב (משלי כה ה) הגו רשע לפני מלך וגו', הגו סגים מכסף וגו':

"ויאמר יהו"ה לא ידון רוחי באדם לעלם בשגם הוא בשר וגו'" -- אמר רבי אלעזר, תא חזי כד ברא קב"ה עלמא, עבד להאי עלמא לאשתמשא