זהר חלק א נז א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · זהר חלק א · נז א · >>

הוסף תרגום


דף נז א

מתוך: זוהר חלק ב (עריכה)

וכתיב התם (לא יגורך רע, וכתיב) (בראשית לח ז) ויהי ער בכור יהודה רע בעיני יהו"ה. אמר רבי יוסי וכי רע לאו איהו רשע, א"ל לא, רשע אפילו ארים ידיה לגבי חבריה אע"ג דלא עביד ליה מידי אקרי רשע, כמה דכתיב (שמות ב') ויאמר לרשע למה תכה רעך, הכית לא כתיב אלא תכה, אבל רע לא אקרי אלא מאן דמחבל ארחיה וסאיב גרמיה וסאיב ארעא, ויהיב חילא ותוקפא לרוח מסאבא דאקרי רע, דכתיב רק רע כל היום, ולא עאל בפלטרין, ולא חמי אפי שכינתא, בגין דבהאי אסתלק שכינתא מעלמא. מנלן מיעקב, דכד אסתלק שכינתא מניה חשיב דבבנוהי הוה פיסול, דבגינייהו אתתקף בעלמא רוחא מסאבא, וגרע נהורא מן סיהרא ופגים לה, ואי תימא אמאי., בגין דדא סאיב מקדשא, ואסתלקת שכינתא מעלוי דיעקב, כל שכן ההוא דמסאב ארחיה וסאיב גרמיה, דהוא אתקיף ליה לרוחא מסאבא, ובגין כך כד אסתאב אקרי רע. תא חזי כד בר נש אסתאב, לא יתפקד מעם קב"ה לטב, ובכל זמנא אתפקיד מההוא דאתקרי רע לביש, הה"ד (משלי יט כג) ושבע ילין בל יפקד רע, כד אזיל בארח מישר כדין בל יפקד רע, ועל דא כתיב רק רע כל היום, וכתיב לא יגורך רע, ודא אקרי רע ולא אקרי רשע, וכתיב (תהלים כג ד) גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי:

"וינחם יהו"ה כי עשה את האדם בארץ ויתעצב אל לבו" -- רבי יוסי פתח, (ישעיה ה יח) הוי מושכי העון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה, הוי מושכי העון, אלין בני נשא דחטאן קמי מאריהון בכל יומא, ואתדמן בעינייהו אינון חובין דאינון כחבלי השוא, וחשבין דההוא עובדא דעבדין וההוא חובא דעבדין דלאו איהו כלום, ולא אשגח בהו קב"ה, עד דעבדין לההוא חובא תקיף ורבי כעבות העגלה, דאיהו תקיף דלא יכיל לאשתצאה.

ותא חזי, כד עביד קב"ה דינא בחייבי עלמא, אע"ג דאינון חטאן קמי קב"ה וארגזין ליה כל יומא, לא בעי לאובדא להו מעלמא, וכד אשגח בעובדיהון אתנחם עלייהו על דאינון עובדי ידוי, ואוריך לון בעלמא, ובגין דאינון עובדי ידוי נטיל נחמה ואתנחם עלייהו, וחייס עלייהו, וכד בעי למעבד בהו דינא כביכול עציב, (ד"א ל"ג חדוון לא אנעיל קדמוהי) דכיון דעובדי ידוי אינון עציב עלייהו, כמה דאת אמר (דניאל ו יח) ודחוון לא הנעל קדמוהי. כתיב (ס"א והא כתיב) (ד"ה א טז כז) הוד והדר לפניו עוז וחדוה במקומו, אמר רבי יוסי, תא חזי ויתעצב אל לבו כתיב, אל לבו עציב ולא לאתר אחרא לבו כמה דאת אמר (שמואל א ב לה) כאשר בלבבי ובנפשי יעשה, רבי יצחק אמר, וינחם יהו"ה, כמה דאת אמר (שמות לב יד) וינחם יהו"ה על הרעה אשר דבר לעשות לעמו. רבי ייסא אמר לטב, רבי חזקיה אמר לביש, רבי ייסא אמר לטב כמה דאתמר, דקב"ה נחים על דאינון עובדי ידוי וחייס עלייהו, ויתעצב בגין דאינון חטאן קמיה, ורבי חזקיה אמר לביש, דכד קב"ה בעי לאובדא לחייבי עלמא נטיל נחומין עלייהו וקביל ניחומין, כביכול כמאן דמקבל ניחומין על מה דאביד, וכיון דקביל ניחומין ודאי דינא אתעבד, ולא תליא מלתא בתשובה, אימתי תליא בתשובה, עד לא קביל תנחומין עלייהו, הא קביל תנחומין עלייהו לא תלייא מלתא בתשובה כלל, ודינא אתעביד, וכדין אוסיף דינא על דינא, ואתקיף לההוא אתר דדינא למעבד דינא, ואוביד לון לחייביא מן עלמא, וכלא בקרא, דכתיב וינחם יהו"ה קיבל תנחומין, ולבתר ויתעצב אל לבו, יהב תוקפא לדינא למעבד דינא.


רבי חייא אמר, וינחם יהו"ה כי עשה את האדם בארץ, נטל תנחומין וחדוה כד עבד קב"ה לאדם בארעא, דאיהו כגוונא עלאה, וכל מלאכי עלאי שבחו ליה לקב"ה כד חמו ליה בדיקונא עלאה, ואמרו