ובחרת בחיים/תולדות
סדר תולדות
[עריכה][כ"ה י"ט] אלה תולדות יצחק וכו' - מה עשה הקב"ה, צר קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם וכו'.
עיין להגאון הרא"ם והמפרשים מה שעמדו בזה, שאין זה הוראה כיון שהיא חושבת בבעלה תדיר. וע"ע מה שתירצו.
ועיין במדרש רבא [סדר נשא פ"ט], ובויקרא רבא [פרשה כ"ג] דהקב"ה צר צורת הנואף בולד אפי' נתעברה מבעלה יע"ש, וזהו תירוץ לקו' המפרשים.
ועיין להרב ידי משה בפירושו, על מ"ש במדרש רבא [סדר נשא שם] גבי מ"ש שמביא הקב"ה דבר בעולם לכלות את הממזרים ועי"ז נוטל הכשרים שבהם שלא לפרסם את החוטאים, שהקשה שהרי לעיל בויק"ר [פרשה כ"ג] אמרו דהקב"ה צר צורת וכו' יע"ש.
ואחר המחילה רבה, לא ידעתי למה ליה להביא עצות מרחוק, והרי שם אמרו כן להדייא. וגם במאמר שם אמרו, דמפרסמים ע"י השקאת הסוטה יע"ש על פסוק "אם יסתר איש במסתרים" וכו'. ולענ"ד נראה דלא קשה מידי, דדוקא היכא דלא נתודע הדבר כלל לש"ן[1] אינו תתפרסם.
ובזה לא קשה מידי מה שהקשו ממה שנתפרסם זמרי, שהיה הדבר גלוי ומפורש לכל, שעשו העבירה נגד כל ישראל ונגד השמש.
ועוד יש לומר, דשאני בחוטא עצמו להיכא שהוא מפרסם, לממזר דלא חטא העיקרא[2], [ו]מה שאמרו "במקום אשר תשחט העולה", הוא כשבא לתקן החטא ובא להכנע, ועדיין צריך ישוב בכל זה, ועיין בספר תפארת יהונתן ז"ל.
[כ"ה כ"א] ויעתר יצחק - מלמד שזה עומד בזוית זו וזו עומדת בזוית זו ומתפללין.
וקשה, מנלן דהיו בזויות, דילמא באמצע חדר. ולמה לשון תפילה ולא צעקה ולא נאקה ושאר לשונות תפילה.
ושמעתי מהמקובל ר' יעקב תעמריליס ז"ל דאיתא "כי ביה ה' צור עולמים" בשעת בריאת העולם כמספר ט"ו מנין י"ה. ואח"ך נעשה ת"ק גימט' תפילה. וכן אדם עולם קטן, כשמתפלל בכונה בונה עולם צריך להיות במספר עולם ט"ו.
גם ת"ק גימט' תפלה, ויצחק ורבקה שהיו עקרים לא יכלו לבנות עולם, נתחברו כמספר שמותם יחד להתפלל, התחלת אות יצחק יו"ד, וסוף רבקה ה', היינו שם י"ה.
זה שאמר זויות, דכל אחד אחז בקצה שמו, נשאר צח"ק רב"ק עולה ת"ק, יחד גימטריא' תפל'ה[3], ומתפללים.
ולעד"ן להוסיף עוד, דאיתא במדרש[4] סדר וישלח, הנעלם מן שד"י עולה ת"ק, סגולה לפו"ר[5]. מנין אברי איש רמ"ח ואשה רנ"ב[6].
ואפשר, גם בחיבור ה' לשרי קודם נעקרה היו"ד גימטריא ת"ק[7], עד כאן בספר דרוש שמואל [לרבי שמואל פייבוש כהנא] ודפח"ח. ועיין בסה"ק ראה חיים [ח"ב סדר צו].
[כ"ה כ"א] ויעתר יצחק.
עיין לרש"י סדר וארא על פסוק אעתיר, ועל פסוק ויעתר אל ה'. ועיין בהקדמתי לקונטרס (עטרת) [עתרת] החיים מ"ש בעזר משדי.
[שם] כי עקרה היא.
כתב הרב מנחת יאודה בספר דעת זקנים וז"ל: וא"ת שמא שניהם עקורים, או שמא יצחק לבדו היה עקור. זה אינו, דהא כתיב "כי ביצחק יקרא לך זרע"[8] עכ"ל.
ולפי דבריו יש לתת טעם למה שכתב הרב חומת אנך ז"ל [סדר זה אות ד'] דבשלמא יצחק לא נשתנה שמו לפי שה' אמר "וקראת שמו יצחק" וכמ"ש בירושלמי, אבל רבקה וכו' יע"ש. דיש להשיב בלאו הכי, דיצחק לא היה עקר וא"צ לשינוי השם כלל.
איברא, דקשה על דבריו ממ"ש ביבמות [דף ס"ד ע"א] דיצחק עקור היה, דהכי ס"ל לרב נחמן ורבא ורבי יצחק וסתמא דש"ס, ולא קשה מדכתיב "כי ביצחק יקרא לך זרע", דזהו בכלל הנס, ושהקב"ה מתאוה לתפילתן של צדיקים כמ"ש שם בגמ'.
וזה ראיתי לרבינו יעקב בעל הטורים ז"ל בפרפראותיו [סדר זה] שכתב וז"ל: כי עקרה היא - הוא כתיב, לומר לך שאף הוא היה עקור[9].
ואית דדריש המקרא לומר היא ולא הוא, דהא כתיב "כי ביצחק יקרא לך זרע", אלמא לא עקור היה עכ"ל.
ודבריו קשה, שהוא היפך הש"ס דקאמר להדייא יצחק עקור היה. ולא קשה מידי מהא דכתיב "כי ביצחק יקרא לך זרע" כמבואר, וצ"ע.
[כ"ה כ"א] ויעתר לו - אינו דומה תפילת צדיק בן צדיק.
עיין מלאכת הקדש סדר זה[10], ועיין בדברי רש"ל בתשו' סימן ך' וביש"ש בחולין [פ"ק סימן מ"ח]. ובספר אליה זוטא בא"ח [סימן ג"ן סקי"א] יע"ש. ועיין להרב נהר שלום [בא"ח] מ"ש בזה יע"ש. ותמהני עליו, כי לא ראה דברי רש"ל במקומן וצ"ע.
[כ"ה כ"ב] ויתרצצו הבנים - [עוברת על פתחי עבודת אלילים עשו מפרכס לצאת].
עיין מ"ש בסה"ק חיים ביד [סימן כ"ו] בס"ד[11].
תוס' ד"ה ויצא הא' אדמוני.
מדרש: כשראהו אביו אמר עדיין לא נבלע בו דמיו, ולא רצה למולו לח' ימים וכו'. כשעבר שנה או שנתיים וראה יצחק שלא החליף מראיהו, ידע שזה תולדתו, ואפי"ה לא מל אותו, אמר הואיל ולא מלתי אותו לח' כמוני, אמתין עד שיהיה בן י"ג שנה כמו ישמעאל אחי, וכשהיה בן י"ג עיכב בעצמו ולא רצה למול ע"כ. [כ"ה כ"ה]
וקשה, דלפי הדין היה חייב יצחק למול אותו כל אותו הזמן עד שיהיה בן י"ג כמ"ש ביורה דעה [סימן ר"ס] ומי פטרו שיתעצל בזה.
וצ"ל שראה ברה"ק שיהיה רשע, ובודאי שיעכב בידו אפילו בן שתי שנים ומחצה, אלא דבי"ג בא לנסותו אולי בחר בתורת ישמעאל, ושוב ראה דתורה אחרת יש לו.
[כ"ה כ"ז] רא"ם ד"ה כל זמן שהיו קטנים וכו' - וא"ת והלא לא יצא עשו לתרבות רעה עד שהיה בן ט"ו שנה. יש לומר דאותן ב' שנים שמי"ג עד ט"ו היה בצינעא וכו' יע"ש.
הנה הרב ז"ל כתב כן מסברא דנפשיה, אך ראיתי בספר דעת זקנים להתוס' והרב הגדול בספר מנ"י שכתבו כן משם הירושלמי שמקשה ומתרץ הכי. והוא תימא, איך לא זכרו הרא"ם. והיותר קשה להרב מהר"ש יפה ז"ל שכתב על דברי הגאון הרא"ם אלו ונ"נ[12]. ועיין בספר תועפות רא"ם למהרא"ג יע"ש.
[כ"ה ל"א] בכורתך.
עיין מ"ש בסה"ק חלקם בחיים בדרוש למילה בס"ד.
[כ"ו ד] והתברכו בזרעך – [אדם אומר לבנו יהא זרעך כזרעו של יצחק וכו']
ועיין נמי לרש"י סדר לך לך ע"פ "ונברכו בך" ובסדר ויחי על פסוק "בך יברך ישראל".
[כ"ו ח'] וישקף אבימלך – [שראהו משמש מטתו].
קשה הדבר וזר מאד דת"ח וצדיק משמש מטתו ביום. ויתישב עפ"י מ"ש השפתי חכמים דלא שראהו ממש, אלא ממה שסגר החלון טעה והבין כך יע"ש לפי דרכו. דאם נאמר דהיה בלילה, הרי ודאי דלא שמש לאור הנר, ואבימלך דהיה לו נרות דולקות עמו, איך יוכל לראות מה בחשיכה בחורין ובסדקין, ודוק.
[כ"ו י'] אחד העם – [המיוחד בעם זה המלך].
פי' הגאון מוהר"ר העשל אשכנזי ז"ל, דמה שהיה החששא במלך דוקא ואין זולתו, משום דנודע מה שאמרו ליצני הדור דמאבימלך נתעברה שרה, ואסברתם לא יתכן דהיא אחותו, דלילה אחת היתה ויצא יצחק, ומאין עוד שתלד, ויודו כולם שהיא אשתו ולא אחותו ולא יגעו בה, כי לא יאמינו דהיא אחותו.
אבל אבימלך דידע איניש בנפשיה שלא קרב אל שרה, האמין שיש ליצחק אחות, דכמו שילדה ליצחק ילדה אחות שרה לאברהם[13], וא"כ המיוחד שבעם שהוא המלך מעותד לבוא עליה זת"ד.
[כ"ו ל"ג] ויקרא אותה שבעה על כן שם העיר באר שבע עד היום הזה.
הקשה הרב החזקוני דאיך עשה יצחק שותפות עם גוי, דקי"ל [סנהדרין סג:] דאסור לעשות שותפות עם הגוי משום דקעבר אלפני עור דלא ישמע על פיך יע"ש.
הנה בבראשית רבא סדר וירא [פרשה נ"ד סימן ה'] ע"פ הנה שבע כבשות וכו' דנענש אברהם ע"ז, והביאו הרב מוהרש"א שם [בפירוש יפה תואר] בשם תנא דבי אליהו שלא יעשה אדם שותפות דברים עם גוי דהיינו כריתת ברית יע"ש.
ושם כתב הרב מוהר"ש יפה [יפה תואר] דשבועה לבד לא היתה אסורה מפני החסד שקיבל ממנו, אבל על כריתת ברית נענש יע"ש. ועיין בספר מגדל חננאל.
[כ"ז כ"ח] [ויתן לך האלהים מטל השמים] וגו' - מהו האלקים בדין, וכו', [וממנו למד שלמה כשעשה הבית וכו'].
וירמוז נא: מטל השמים בצירוף האותיות שלמ"ה[14], דכך היתה תפילתו.
[כ"ז ל"ג] ויחרד - ראה גהינם פתוחה מתחתיו.
אפשר לומר מ"י (איפ"ה) [אפו"א] עם הב' תיבות עולה כמספר: ז"ה הי"ה גהינ"ם בדקדוק, סך ק"מ[15].
[1] אולי: "לשם נראה", או "לשם נאמר", או "לשם נוטה".
[2] כוונתו: לא חטא מעיקרא.
[3] כלומר, השמות יצחק רבקה הם גימטריא תפלה, כולל אות י' של יצחק ואות ה' של רבקה [ואולי זה כוונתו "יחד"].
[4] בספר דרוש שמואל כתוב: איתא ב"ט, וכנראה כוונתו לבעל הטורים, וכן רבינו בראה חיים הביא כן בשם בעל הטורים ראה בהערה הבאה.
[5] ז"ל בעל הטורים פרשת וישלח [ל"ה י"א] הביאו רבינו בספרו ראה חיים פרשת צו: שד"י הוא שם של פריה ורביה, כי הנעלם שלו שי"ן דל"ת יו"ד עולה ת"ק, כמנין איברים שבאיש ושבאשה.
[6] וז"ל רבינו בספרו ראה חיים שם: והיינו כי באדם יש רמ"ח אברים ובאשה רנ"ב בין שניהם הוי גימטריא ת"ק, וכשיזדווגו שניהם איש ואשה זכו שכינה ביניהם כי יש ביניהם מילוי שד"י.
[7] כוונתו, דלפני שנתן לה האות ה' מקודם הסתלק אות י', ונמצא שר ומספרו ת"ק.
[8] וז"ל החזקוני: "לנוכח אשתו" - לתקנת אשתו, כמו "נוכח ה' דרככם", שתרגמו "אתקן ארחתכון", אבל בשבילו לא היה מתפלל, שהרי יודע היה שאינו עקר, כדכתיב "כי ביצחק יקרא לך זרע" עכ"ל.
[9] וז"ל רבינו עובדיה מברטנורה [בפירושו לחומש]: נראה ליישב אמאי כתיב הוא בוי"ו, שבא להורות שגם יצחק היה עקר, כמו שאמרו ז"ל שהאבות טומטמין היו, וכן מה שכתוב הוא בוי"ו בפסוק "וישאלו אנשי המקום לאשתו ויאמר אחותי היא", בא להורות שגם לרבקה שאלו מי הוא, ואמרה להם אחי הוא, מהר"ר, עכ"ל.
ודרשה זו, היא ע"פ מה שדרשו חז"ל [במדרש הובא בתוס' ב"מ פז.] לענין "איה שרה אשתך" שכתיב איו, ודרשו שגם אותה שאלו המלאכים איו עי"ש.
[10] ז"ל שם: "ולא לה לפי שאינו דומה תפילת צדיק" וכו', מדברי רש"י משמע דיותר מקובלת תפלת צדיק בן צדיק מתפלת צדיק בן רשע. ולכאורה זה סותר מ"ש מהרש"ל ז"ל בתשובותיו [שאלה כ'] בשם הרא"ש, שנשאל על ש"ץ אחד שהיה ממשפחה בזויה, וריננו העם אחריו, והשיב, שאם הוא מיוחס ורשע, אישא תכליה, ומה תועלת לפני המקום ברשע, ואם הוא ממשפחה בזויה וצדיק, טוב לקרב מזרע רחוקים, עכ"ד הרא"ש ז"ל.
מדבריו אלה משמע, דה' שומע תפלת מי שבא ממשפחה בזויה, דהיינו שלא היו אבותיו מהוגנין, יותר ממי שהוא צדיק בן צדיק. והרב הנזכר השיב שאין חילוק לבן הצדיק, אלא כשהוא מתפלל על עצמו, אז זכות אבות מסייעתו להתקבל שאלתו אבל אם הוא מתפלל על אחרים ואין בו עוולה, אדרבא חשובה היא תפלתו לפני המקום לפי שהניח מעשה אבותיו והלך בדרכי השי"ת עכת"ד.
ואנכי איש צעיר, לא נתבארו לי דבריו ז"ל, ובדרך פשוטה יש ליישב, דכולי עלמא מודו דתפלת צדיק אי בן צדיק היא מקובלת לפני המקום בכל אופן שתהיה, הן על עצמו הן על אחרים. אלא הרא"ש ז"ל לפי שאלתם הוצרך להשיבם על שהיו דוחים בשתי ידים לאדם זה בשביל שבא ממשפחה בזויה מלהיות ש"ץ, לכן גער בהם בנזיפה, ואמר להם שטוב לקרבו ולא יפסל משום שאביו רשע, דטוב לקרב מזרע רחוקים, אבל ודאי אם נמצא ש"ץ שהוא צדיק בן צדיק הוא יקדום לש"ץ צדיק בן רשע, שזכות אבותיו מסייעתו להתקבל תפלתו מיד, בין על עצמו בין על אחרים. ותפלת רבקה שלא נתקבלה בפעם הזאת תוכיח לפי שיצחק הוא צדיק בן צדיק, ולא כן היא.
איברא, דהאמת הוא, דמהא דרבקה ליכא למילף מידי, דשאני הכא דיצחק ורבקה שניהם לדבר אחד נתכוונו לתת להם בנים, ואם תקובל תפלת אחד מהם, תקובל גם תפלת השני ולפיכך נאמר ויעתר לו ה' ולא לה שחלק ה' כבוד ליצחק ואמר לו ששמע תפלתו, ולרבקה לא אמר לה ולא מידי. והדבר מוכרע מעצמו שאפשר שגם תפלתה עשתה פירות ותהר רבקה אשתו, ולעולם אימא לך דהיכא שיהיו צדיק בין צדיק וצדיק בן רשע כל אחד מבקש מה' דבר אחד שצריך לו שה' ישמע צעקתם בשוה כיון ששניהם שוים בחכמה וביראת חטא. ומ"מ הרא"ש ז"ל לאו בענין זה איירי וכדאמרן וק"ל. ועיין באו"ח סי' תקע"ט ס"א, ובקיצור של"ה דף נ"ו ע"א [הנהגת החזנים ד"ה כתב ט"ז] מ"ש בשם הרא"ש ז"ל, ותבין היטב.
[11] שם כתב רבינו שאסור להכנס בבית ע"ז, וציין לדברי הרב מלאכת הקדש כאן, דהקשה עמש"כ רש"י עוברת על פתחי ע"ז, דאיך היתה עוברת על פתחי ע"ז עי"ש.
[12] לא ידעתי לפענח.
[13] פירוש, ילדה שרה לאברהם אחות ליצחק.
[14] כנראה נפל כאן ט"ס, וצ"ל: "מטל השמים גימטריא שלמה המלך בצירוף האותיות שלמה". ["מטל השמים" גימטריא תע"ד. "שלמה המלך" גימטריא ת"ע, ובצירוף ד' אותיות "שלמה" הרי כאן תע"ד].
[15] "מי אפוא" גימטריא קל"ח, ועם ב' תיבות הרי ק"מ.