ובחרת בחיים/שופטים
סדר שופטים
[עריכה][יז ט] אשר יהיה בימים ההם - יפתח בדורו וכו'.
עיין לעיל מזה בד"ה "ואל השופט", ובסדר תבא ע"פ "אל הכהן אשר יהיה בימים ההם", וכיון במאמרו על כהני בית ב'. ועיין מ"ש הט"ז בספר דברי דוד.
[שם יא] ימין ושמאל - אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל וכו', וכ"ש וכו'.
פי' הרא"ם כ"ש שאינו אומר רק על ימין ימין ועל שמאל שמאל, כי רוח הש"י על משרתי מקדשו וישמרם מן הטעות ומן המכשול, ולא יצא מפיהם כ"א אמת וכו' יע"ש. כונת דבריו, דמסתמא בדבר שלא מצינו שטעו בבירור כמו בכה"ג שזה הזקן ממרא כבר חלק עם חביריו בב"ד שבעירו ועלה לירושלים, וכבר עמדו בבתי דינים שבהר הבית ובפתח העזרה ועד [אחרון][1] בב"ד הגדול של ע' ואחד שבלישכת הגזית, והכריעו כדעת החולקים על זקן הזה, בכה"ג ודאי דליכא למימר שיטעו. אבל אה"ן דמצינו שטעו בדבר אחד מכל מצות ה' כדכתיב בקרא סדר ויקרא "ואם כל עדת ישראל ישגו ונעלם דבר מעיני הקהל", וכן בפ' נשא "וכי תשגו ולא תעשו" וכו', ומס' הוריות כולה דאיירי בטעות הדיינים, וא"כ ודאי דכונת הרא"ם שה' ישמרם שלא טעו הוא דוקא בסתמא, דחזקתם הם בכשרות וביושר, אבל אה"נ אם ראינו הטעות בעינינו אז אתרע החזקה.
ועוד י"ל, דדוקא בכה"ג דכבר חלקו עליו של הזקן שלימים וכן רבים, והב"ד הגדול כבר ראו ושמעו דברי הזקן ממרא והנגדיים, בכל כה"ג אי הוי הטעות מפורסם והדין עם הזקן ממרא, אז הו"ל זה הטעות כמזיד, יען כבר שמעו דברי הזקן שכנגדם, ובכה"ג דהוי טעות מפורסם קרוב למזיד הוא, דישמרם ה' מן הטעות ומן המכשול. אבל כשהורו על חד ממצות ה' לעבור על ד"ת דהוי שוגג גמור, דאילו היו אומרים עליו שטעה לא היה מורה, ואילו היה מורה הו"ל מזיד גמור במה שהורו ב"ד בכה"ג יתכן לבא לידי טעות.
ויש ראיה לזה ממ"ש בהוריות פ"ק [דף ב:] דהיכא דתלמיד שהגיע להוראה יודע שטועה פטורים. וקא מקשי דהוי מזיד, ומתרץ דקא טעי במצוה לשמוע דברי חכמים[2] יע"ש. ועיין מ"ש בעניותי בס' הקטן סמיכה לחיים חאה"ע [סימן ט'] בס"ד.
[שם יג] וכל העם ישמעו ויראו - וממיתין אותו ברגל.
עי' למוה"ר שרשי הים [ח"ג דף קפ"ג ע"ד], ועיין בספר מעשה אברהם [ח"מ סי' טו"ב].
[שם כ] הוא ובניו - מגיד דאם בנו הגון למלכות הוא קודם לכל אדם.
ועיי' לרבינו סדר אחרי ע"פ "לכהן תחת אביו". ועיין להגאון מד"ז בספר מערכי לב [ח"א דרוש כ"ח], ובספרו חקרי לב א"ח בסימנים הרבה.
[יח א] ונחלה לא יהיה לו - אלו נחלת חמשה, בקרב אחיו אלו נחלת ז'.
הצצתי בפרש' דתלתא זימני כתיבי: ונחלה, ונחלתו, ונחלה, וי"ו מוסיף בכל אחד הרי ששה, הוא נחלתו הרי שבעה. דרמוז בהם תן חלק לשבעה.
[שם יג] תמים תהיה - ולא תחקור אחר העתידות.
מזה משמע דאף הגורלות בכלל אזהרה, ואולי הראשונים שנשתמשו בזה כגון הרמב"ן והראב"ע ודכותייהו היה לברר איזה דבר הכרחי כענין גורל חלוקת הארץ ע"י יאושע, או על צורך גדול פעם ביובל, לא לידע העתידות ועיין לרש"י סו"ס נצבים וראיתי בספר ועד לחכמים [ח"ב מערכה נ' אות י"ד] דהביא דהרב מוהר"ן רוזיליו ז"ל היה רגיל בגורלות ובקבלה מעשית עי"ש.
[1] כאן יש תיבה מחוקה מעט וכתבנו לפי הנראה, וכוונתו שעמדו בכל הבתי דינים עד האחרון שבהם.
[2] משמע מהתם, דאותו תלמיד אכן אסור לו לנהוג לפי מה שפסקו הבי"ד, ואף דאמרינן הכא "אפילו אומרים על שמאל שהוא ימין". ובהכרח שיש לחלק, דדוקא לענין זקן ממרא שנשאו ונתנו בסברתו, אז אין לו להמשיך לחלוק, משא"כ בכה"ג דלא נשא ונתן עמם בהאי סברא דידיה, [עפ"ד רבינו בסמיכה לחיים שם].
וכיון רבינו בזה לדברי הרמב"ן בסה"מ שורש א' [ד"ו דף ח.] וז"ל: וחתך לנו ית' הדין שנשמע לבי"ד הגדול וכו' כי על המשמעות שלהם הוא מצוה ונותן לנו התורה. וזה הוא מה שאמרו "אפילו אומרים לך על שמאל שהוא ימין ועל ימין שהוא שמאל", שכך היא המצוה לנו מאדון התורה יתעלה, שלא יאמר בעל המחלוקת היאך אתיר לעצמי זה ואנכי היודע בודאי שהם טועים, והנה נאמר לו בכך אתה מצווה וכו'. ויש בזה תנאי וכו', והוא שאם היה בזמן הסנהדרין חכם וראוי להוראה והורו בי"ד בגדול בדבר אחד להתר, והוא סבור שטעו בהוראתן, אין עליו מצוה לשמוע דברי חכמים וכו', ויש עליו לבוא לפניהם ולומר טענותיו להם והם שישאו ויתנו עמו, ואם הסכימו רובם בביטול הדעת ההוא שאמר ושבשו סברותיו יחזור וינהוג כדעתם אחרי כן וכו' עכ"ל.
וע"ע בבאר שבע הוריות שם ובשער יוסף להחיד"א שם שהאריך בזה. וסברא זו האריך בה מהר"ם בן חביב [בכללים שבסוף ספר גט פשוט] דלא שייך הדין דאזלינן בתר רובא רק בכה"ג שהרוב נשאו ונתנו עם המיעוט עי"ש. [ועי' בספר חפץ ה' עמ"ס הוריות לאוה"ח הק' שיישב הסתירה באופן אחר], ועי' עוד מש"כ רבינו לקמן פרשת וילך ע"פ "כי אתה תבוא".