ובחרת בחיים/קדושים
סדר קדושים[עריכה]
[י"ט ב'] דבר אל כל עדת בני ישראל - מלמד שנאמרה פרשה זו בהקהל [מפני שרוב גופי תורה תלויין בה].
וכתב הרא"ם: אבל שאר פרשיות [אע"פ שנאמרו לכל ישראל, על פי הברייתא השנויה בערובין [ומייתי לה רש"י ז"ל בסוף פרשת כי תשא], מ"מ לא היו כולם יחד בהקהל אחד, אלא היו נכנסים לפניו כת אחר כת, אבל כאן שלא נאמר "דבר אל בני ישראל" כשאר פרשיות, אלא "כל עדת בני ישראל" למדנו שהיו כולם בהקהל לפניו ואז נאמרה להם].
והק' מוה"ר שמואל יפה [ביפה תואר] בויקרא רבא [פרשה כ"ד סי' ה'], ולא הבינותי דבריו, דהא כיון דקתני בברייתא נמצא ביד אהרן ד' וכו', נסתלק משה וישב אהרן וכו' עכ"ל, דלא שנה משה לעם רק פעם א' יע"ש.
ובודאי דאין לומר דכונת הרא"ם במ"ש "שהיו נכנסים כת אחר כת" דקאי לאהרן ולבניו והזקנים וישראל, דא"כ מ"ט נשתנה פרשה זו דנאמרה רק פ"א, ואדרבה מטעם דרוב גופי תורה תלוים בה שפיר הו"ל לאומרה לפחות ד' פעמים כדרכו בכל פרשה ופרשה.
ועוד לפי דברי הרא"ם לקמן בד"ה "שרוב גופים תלויים בה" לא יכוין זה, שכתב דאם נכנסים כת אחר כת יכחישו זה לזה לא כך אמר לי משה, אבל כשיהיו כולם ביחד לא, יע"ש, ואם בכת אחרונה לפי סדר המשנה, הרי נמצאים כולם ביחד, ליכא שום הכחשה זה לזה.
ותמהני על תועפות ראם למוהרא"ג ז"ל שכתב בפשיטות דכונת הרא"ם כת אחר כת קאי לאהרן וכו' ולא דק יפה. ושוב דחה תי' מדברי הרב מנחת בכורים יע"ש, ולא היה צריך לזה מאחר דבדברי הרא"ם כפשטן וכלשונו לא יכונו דבריו כלל וכדכתבינן.
וגם אין לומר דהיו נכנסים ישראל כת אחר כת, ואהרן לא היה שומע כי אם ד' פעמים לבד שהיה אהרן שונה לעם כמ"ש הרב מוהר"י אשכנזי ז"ל הביא דבריו הרב תועפות ראם שם, והק' עליו הרב תועפות ראם דא"כ למה הולכים הכת ראשונה ללמוד מאהרן וכו' יע"ש.
ולק"מ דכיון דמשה היה למד למועטים כדי שישמעו ויבינו היטב, לכן היו נכנסים כת אחר כת, ומאחר שכת ראשונה כבר שמעה, היתה מסתלקת כדי שיכניסו כת שניה כדי שישמעו מאהרן.
אלא דאי קשיא, הא קשייא לדברי הרב מוהרי"א, דכפי דברי הברייתא קהני להדייא "נסתלק משה וישב אהרן", והבן נמי בדברי הרב מוהרש"י ז"ל שלא הכריח קו' ע"ד הרא"ם אלא ממ"ש "נמצא ביד אהרן ד' ונסתלק משה" וכו' ודוק.
[יט יח] ואהבת לרעך כמוך - ארע"ק זה כלל גדול בתורה.
נראה לפר' עמ"ש רבינו בחיי [סדר בא ע"פ "וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה"], וז"ל: יראה לי, כי מה שהזכיר לשון רעהו ורעותה, דקודם מת"ת היו כל הבריות חברים כאחד, אבל לאחר מת"ת דהחזיר הקב"ה את התורה על כל אומה ולשון ולא קבלוה עד שקבלוה ישראל, יצאו כל שאר האומות מן האחוה והרעות, ונשאר השם הזה בעם בנ"י בלבד שנקראו אחים ורעים למקום. הוא שכתוב "למען אחי ורעי", וזהו שדרשו רז"ל "לכל אבידת אחיך" ולא גוי, וכן "לא תשיך לאחיך" אחיך ולא גוי עכ"ל.
והשתא זה שכתוב "ואהבת לרעך", ומי הוא רעך, לא משאר אומות, כי אם איש אשר "כמוך" איש הישראלי. וענין זה "כלל גדול" להבדיל לאוה"ע בתיבת "רעך" - "בתורה", עם התורה, כלומר מקבלת התורה ואילך יצא לנו הכלל הזה, דהא מקודם היו כל האומות אחים ורעים.
ועתה קרוב להתקיים דכולם ידעו אותי, התחיל החבה ואחדות כל האמות עם בנ"י, יהא רעוא דיצמח פורקני[ה] ויקרב משיחיה אמן.
[יט לב] מפני שיבה תקום - יכול זקן וכו'.
מה שהתרגום שינה בפרושו, עיין מ"ש הרב קרבן מנחה [סי' תכ"ג][1] והרב מחושקים כסף [סדר חיי שרה דף ט' ע"ד].
[כ' י"ב] תבל עשו - גנאי. לשון אחר שמבלבלין זרע האב בזרע הבן.
ראיתי בספר תועפת ראם להרב מוה"ר אלייקים גאטינייו ז"ל, שהביא משם הרב נח"י שכתב וז"ל: אבל בסוף פרשת אחרי מות [יח כג] פירש "לשון קדש וערוה וניאוף", ולא ידעתי אמאי חילק ביניהם דהכל אחד, דקודש וערוה הם לשון גנאי עכ"ל.
ולע"ד נראה, דמה"ט דהכל אחד הוא דקיצר רש"י וכתב כאן לשון גנאי, וה"ט דהוי לשון קדש וערוה וניאוף.
עוד כתב שם הרב תועפת ראם: ובתורת כהנים איתא הכי, "תבל עשו - על שם שתיבל את החוט, תבל עשו - על שם שהטח אתו", ופי' הרב קרבן אהרן, כלומר שעירב חוט של שלשלת וכו', ובסיום דברי התורת כהנים לא פירש, וגם אני לא ידעתי פירושו עכ"ל.
והנה גירסת הספרים בת"כ של דפוס דעסייא יע"א הוא "על שם שחיתו את החטא", וכן הוא בגירסת הילקוט [סדר זה רמז תרכ"ב], וכתב שם הרב מוהר"א גדליא ז"ל בפי' וז"ל: לא ידענא מאי, ואפשר שיהיה מלשון חותא כדאמרינן במס' מכות [כג:] "ומה אם הדם שבחפצו של אדם חותה ממנו" שהוא לשון מיאוס וכאן תבל עשו על שם שחתו כלומר תבל לשון נבלה הוא שנמאסו מפני שעשו דבר מיאוס עכ"ל.
ואי לזאת הביא דברי רש"י בחומש בב' הפירושים כברייתא דת"כ, שהוא פירוש א' של רש"י "תבל עשו לשון גנאי" - הוא פי' הב' של הת"כ. ולשון אחר "שמבלבלין זרע האב" וכו', הוא פי' א' של ת"כ, שאמרו "תבל עשו על שם שתובל את החוט", וכפי' הרב קרבן אהרן.
והוא תימא על הרב תועפות ראם שלא זכר מאמר הילקוט הלזו ופי' מוהר"א גדליה ז"ל. והנה אמת דלא מצינו לשון זה שהביא הרב מוהר"א גדליא שאמרו בסוף מס' מכות [כג:] "ומה אם הדם שנפשו של אדם חותה ממנו", אלא כך הוא הלשון: "ומה דם שנפשו של אדם קצה". אבל בירושלמי מביא בלשון המשנה במקום "שקצה" - "שחתה" יע"ש.
ומ"מ עדין לא הונח לי פירושו, דמהו הכוונה שאמרו בת"כ "תבל - על שם שחיתו את החטא", דאם הכוונה שחיתו הוא לשון מיאוס, הרי נראה שחיתו את החטא - שמאסו את החטא, והוא להפך, שאדרבה אהבו את החטא. ועוד, היכי משתמע מלשון תבל.
ולע"ד היה נראה לפרש, שלשון תבל שדרשו בת"כ "שחיתו את החטא" שהוא מלשון "חייתא דקטרי" כדאמרינן בכתובות [דף ל"ג ע"א], ו[בבא] קמא [דף ט ע"א] ופירש"י שם שק קשור וכו', וכאן הוא "שחיתו את החטא" שנתנו החטא בשק, והיינו לשון תבל שמבלבל את החטא ומטמינו בשק.
עוד יתכן לומר, דלשון "תבל" הוא לשון "חבל", כמ"ש בב"ב [דף פ"א] שעולין להם "בחבל" ושמם תובלייא, וכ"כ כערוך ערך תבל, והיינו שתבל עשו - שהחבל הזה עשו זרע בין האב וזרע הבן והוי כפי' הא' של התורת כהנים.
אי נמי יש לומר, לגירסת הת"כ "שהטח אתו", דנראה דקא מפרשי לשון "תבל" לשון "תבלול בעינו", והיינו כי "טח" מראות עיניהם וחטאו.
ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי - אם אתם מובדלים מהם הרי אתם שלי, ואם לאו, הרי אתם של נבוכדנצר וחבריו.
ועדיין צריכים אנו למדרש רישיה דקרא דקאמר "והייתם לי קדושים" דלמה לי הא אמר חדא זמנה למדרש וכדברי רש"י.
ואפש"ל עפ"י מה שכתבתי בעניותי בדרוש לשבת הגדול [שנת התרכ"ה] לפרש מדרש רז"ל והובא ברש"י סדר משפטים ע"פ "ואנשי קדש תהיון לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו", שדרשו אם אתם מופרשים מהם אתם שלי, דהכונה עם מ"ש מוהרמ"ר[2] ובספר עיר מקלט [משפטים אות ע"ד][3] דע' טריפות נגד ע' שרים מאוה"ע, וכשאוכל האיש הישראלי דבר טריפה, יוצא מרשות גבוה ונכנס ברשות מע' שרים יע"ש. לכן שפיר אמרו אם אתם מופרשים מהם, דאין אתם אוכלים דבר טרף, אתם שלי, הא לאו הכי אתם יוצאים ממני ואתם נכנסים תחת יד משרי אוה"ע ע"כ.
הכא נמי היינו הך דקאמר "והייתם לי קדושים כי קדוש אני" דהיינו שלא תהיו תחת רשות מע' שרים, ותהיו לי לשמי כשאתם קדושים, דאין אתם מטמאין באוכלין של מאכלות אסורות. ועוד אחרת "ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי" שלא תהיו תחת נבוכדנצר וחבריו, וקרא אתא לרבות מה למעלה ומה למטה, ודוק.
[1] ז"ל שם: בפרק קמא דקידושין דרשו "והדרת פני זקן - זה שקנה חכמה", ואונקלוס תרגם: "מפני שיבה - מן קדם דסבר באורייתא תקום".
יש לומר, דהטעם שחייבין לקום מפני אברך אב בחכמה ורך בשנים, משום שהשיג זה במיעוט שניו כל מה שהשיג גם סב גם ישיש, לפיכך ייחס לדסבר באורייתא בשם "שיבה", שמורה ריבוי שנים, על דרך שאמרו בר' בון.
[2] כנראה הכוונה לר' מנחם הבבלי, דכן הוא בספר טעמי המצוות שלו [בלאוין מ"ב].
[3] ז"ל שם: כתב מהר"ם ז"ל שיש ע' מיני טריפות כנגד ע' שרים הטורפים, בי"ד של ע' שנה פי' של ע' שינויים, אחר שהוא בשדה, טרפוהו החיצונים, ונשמתו של אדם הפנימית לא תהנה מדבר חיצוני ח"ו, לכלב תשליכון אותו, לכלבים עזי נפש עכ"ל.