ובחרת בחיים/ויגש
סדר ויגש
[עריכה][מ"ה ט'] ועלו אל אבי - ארץ ישראל גבוה מכל הארצות.
עיין להרב אהלי יאודה אמאדו ז"ל סדר תבא [דף ס"ו ע"א] מה שהאריך בזה. ועיין לרש"י סדר תשא על פסוק לך עלה מזה[1], ובסדר דברים [פרק א' פסוק כ"ה] על פסוק ויורידו אלינו[2], ובסדר האזינו [פרק ל"ב פסוק י"ג] על פסוק ירכיבהו[3].
[מ"ו כ"ג] מטוב מצרים - ששלח לו יין ישן שדעת זקנים נוחה הימנו.
ונראה לפרש, על פי מה שאמרו בזוה"ק סדר ויחי [דף רט"ז ע"ב] וז"ל "ויחי, חמא לבריה מלכא, חמא לכל בנוי זכאין צדיקים, וכולהו בתענוגי ותפנוקי עלמא והוא יתיב ביניהון כחמר טב דיתיב על דורדייה, כדין אקרי ויחי יעקב" עד כאן. ולרמוז לזה שלח לו חמר עתיק.
[מ"ה כ"ז] את כל דברי יוסף – סימן מסר להם שהיה עוסק כשפירש ממנו בפרשת עגלה ערופה יע"ש.
הק' בתוספות, דקשה לפרש עגלות בלשון עגלה. ועמ"ש רבינו המאירי ז"ל בשיטה מקובצת למסכת בבא קמא [דף י"ז ע"ב]. ועיין בספר נחל קדומים יע"ש[4].
[מ"ו ו'] אשר רכשו בארץ כנען – אמר, אין נכסי חו"ל כדאי לי.
יתכן לפרש, דכיון שידוע דבחוץ לארץ הוא על ידי השפעת השרים, ובארץ ישראל הוא על ידו יתברך דוקא, א"כ יעקב דקראו הקב"ה אל כשמו, והותר לו להשתמש בשרביטו של מלך, לא יתכן שיהנה משפע של חו"ל דבא ע"י שרים, כי אם מהאל הגדול אשר נקרא שמו עליו, ומעלין בקדש ולא מורידין ודוק.
[מ"ו כ"ח] להורת לפניו - לתקן לו בית תלמוד שמשם תצא הוראה.
והיות חסר וי"ו, יורה לרמוז דהם אותיות תורה, ועיין בספר שפתי חכמים.
ונראה לומר יותר, דהכתוב שלפני זה גמר אומר "כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים - ואת יאודה שלח לפניו להורות לפניו", והיינו ממש כמ"ש במדרש סדר בהעלותך על פסוק "אספה לי שבעים איש מזקני ישראל" שהם כנגד שבעים נפשות שירדו למצרים, וכן אמרו בתנחומא שם.
ובכן, תיכף לאמירת "הבאים מצרימה שבעים" יגלה לן דמהחשבון הזה הוא דנתעורר יעקב לשלוח ליאודה להתקין לו בית תלמוד שמשם תצא הוראה, דהשבעים זקנים סנהדרי גדולה להורות את בני ישראל מהכא נפקא דבאו במספרם כמשפט.
ועיין בסוף ספר מערכי לב [דרוש קל"ג] ממני הצעיר, ובקונטרס ראה חיים [ח"א סדר מקץ] מה שכתבתי בס"ד.
[מ"ז י'] רא"ם ד"ה ויברך יעקב - לא שאלת שלום ממש אלא שאלת שלום הנהוג במלכים.
ראיתי בספר תועפת ראם למוה"ר אליקים גאטינייו, שהביא משם כמה"ר יחיאל אשכנזי ז"ל דהקשה ממה שאמרו בשבת פרק ר' עקיבא [דף פ"ט] כשאמר לו הקב"ה למשה אין שלום בעירך, והשיב משה כלום יש עבד שנותן שלום לרבו. שהוה ליה להקב"ה לומר, לא אמרתי שאלת שלום הנהוג, רק שאלת שלום הנהוג במלכים יע"ש.
ולעניות דעתי נראה, דלא קשה מידי, דאם באנו לומר דכונת "אין שלום בעירך" על מה שנוהג משה רבינו ע"ה לומר שלום לאחרים, א"כ בתוך ישראל שהיו אז במדבר לא היה מלך בתוכם. ואם מה שנותנים לו אחרים שלום, הרי משה רבינו ע"ה לא היה מלך לדעת רז"ל בקצת דוכתי וכמו שכתבתי בעניותי בהגהותי לפתיחת רבינו המאירי למסכת אבות. ואף למה שאמרו רז"ל על פסוק "ויהי בישרון מלך" שהיה מלך, היינו אחר מתן תורה. וכן מוכח ממדרש רבה פרשת בהעלותך על פסוק "צו את בני ישראל".
אם כן, על כרחך דמה שאמר הקב"ה למשה "אין שלום", על סתם שלום נתכוון וכך הבין משה. ועיין בשמות רבא [פרשה מ"ז אות ג'] שאמרו, אף משה מלכם לא גדלתיך בעולם אלא בשביל התורה[5], ודוק.
[1] ז"ל: ארץ ישראל גבוהה מכל הארצות, לכך נאמר עלה:
[2] ז"ל: ויורדו אלינו, מגיד שארץ ישראל גבוהה מכל הארצות:
[3] ז"ל: ירכבהו, על שם שארץ ישראל גבוה מכל הארצות:
[4] ז"ל: ורבינו יב"ק פירש: בפרשת עגלה הינו עגלות צב, כשפירש יוסף מיעקב נטע יעקב ארזים, ושאל לו יוסף למה אלה, ואמר לו, עתידין בני לעשות משכן במדבר בארזים אלו ויביאו אותם בעגלות, לכך שלח לו עגלות לסימן זה הדבר משש עגלות צב שהיו נושאין הקרשים מהמשכן, בספר רבינו אפרים מגאוני אשכנז.
[5] והיינו כמש"כ לעיל שלא היה מלך רק אחר מתן תורה.