ובחרת בחיים/ואתחנן

סדר ואתחנן

[ג כד] ה' אלהים - רחום בדין.

רש"י נקט כסברא דעילאה גבר, ועיין בתיקונים.

[ד ב] לא תוסיפו על הדבר - כגון ה' פרשיות וכו'.

והרא"ם כתב, דבעשיית המצוה פעמיים לית בה משום בל תוסיף אפי' זמנו וכו' יע"ש. ולכאורה קשה מההיא דסוכה דפריך בגמרא אלא מעתה הישן בח' בסוכה וכו', ועיין בספר בית השואבה [דף ז"ך ע"ד] וכמ"ש בקו' גנזי חיים מערכת ב' [אות לח], ובסה"ק חיים בי"ד סימן ע"ז לענין כתיבת ס"ת שתי פעמים יע"ש בס"ד ודוק.

[שם כה] ונושנתם - צדקה עשה עמנו שמהר להביאה שני שנים לפני זמנה.

עיין מ"ש בקונ' הדרשות בס"ד.

[שם לב] ולמקצה השמים - על קומתו של אדם שהיתה מן הארץ עד השמים והוא השיעור מן הקצה אל הקצה.

עיין בספר ויקרא אברהם לחכם בני אברהם נר"ו ישל"א.

[שם לה] הראת - כתרגומו איתחזיתא, כשנתן הקב"ה את התורה פתח להם ז' רקיעים, וכשם שקרע את העליונים כך קרע את התחתונים, וראו שהוא יחידי. לכך נאמר אתה הראת לדעת ע"כ.

וקשה לי, שהרי במדרש רבה [סדר וזאת הברכה] אמרו וז"ל: אמר משה, רבש"ע, דבר אחד אני מבקש ממך לפני מותי, שיבקעו כל השערים שבשמים ותהומות ויראו שאין זולתך, מנין שנא' "וידעת היום והשבות אל לבבך" וכו', א"ל הקב"ה אתה אמרת "ואין עוד", אף אני אומר "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה" וכו' יע"ש. הרי נראה מזה המאמר, כי לפני מותו של משרע"ה היה ענין זה, ולא במת"ת.

ונראה לתרץ, כי במת"ת היה בשנה ראשונה של יצ"מ, וזה היה בסוף הארבעים, וא"כ כל הנולדים במדבר באותן הארבעים לא ראו ענין זה של מת"ת, ולכן הוצרך מש"ר ע"ה לעשות דבר זה פעם אחרת וק"ל.

[שם מא] אז יבדיל משה - נתן לב להיות חרד לדבר.

והיינו, דשאל מהקב"ה שיתן לו מצוה קבועה לדורות. ועיין בקונ' תוכחת חיים [סדר ויגש], ובדרשותי בס"ד.

[ה ג,ד] כי אתנו וכו' פנים בפנים וכו' – [אמר ר' ברכיה, כך אמר משה, אל תאמרו אני מטעה אתכם על לא דבר, כדרך שהסרסור עושה בין המוכר ללוקח, הרי המוכר עצמו מדבר עמכם].

וכך בדין, דאם הסרסור הביא למוכר ולקונה במקום אחד, אין על הסרסור שום תרעומת אח"כ. עיין בסה"ק חוקות החיים מ"ש בס"ד.

[ו ה] ואהבת את ה' אלהיך.

חיים תחילה [אופן ל"ו].

[שם ז] לבניך - אלו התלמידים וכו'.

עיין ראה חיים ח"ב [סדר בלק].

[שם] ובשכבך - יכול אפילו שכב בחצי היום.

עיין רא"ם ובאר בשדה. ולענין היום צ"ל נמי "ויהי נועם" אחר ק"ש כמ"ש בספר סמיכת חכמים [דף ו ע"ב]. והכנה"ג [סימן רל"ט] כתב דלא ראה נוהגין כן. ועיין לחכם בני יצחק נר"ו בחי' לש"ע ח"א [סימן רל"א אות ב' ואות ג'] יע"ש.

[שם ט] ובשעריך - לרבות שערי חצרות.

עיין מז"ה בספר חקרי לב [יו"ד ח"ג סי' קכ"ט].

[ז ב] ולא תחנם – לא תתן להם חן, ד"א חניה בארץ.

עיין נשמת כל חי ח"א [סי' ה"ן ונ"ו].

[ז ז] כי אתם המעט - לא כנבוכדנצר וסנחריב וחירם.

וזה רמז במשלי [סימן ז"ך] "כי לא לעולם חס"ן ואם נזר לדור ודור".

[ז ט] לאלף דור – [ולהלן הוא אומר אלפים, כאן שהוא סמוך אצל לשומרי מצותיו, העושין מיראה, הוא אומר לאלף, ולהלן שהוא סמוך אצל לאוהביו, העושין מאהבה, ששכרם יותר גדול, הוא אומר לאלפים].

הק' מוהר"א הלוי נכדו של התי"ט[1], דאמאי לא נימא בכבוד ומורא או"א כן למאי דסמיך. ותי' מוה"ר מגלה צפונות [לרבי אליהו הכהן בעל שבט מוסר, כ"י, סדר זה] דעפ"י הסברא היא הדרשה, דיש חילוק בין יראה לאהבה, ואילו כבוד או"א מאי אולמיה האי מהאי בחלקם, זת"ד.

---

[1] ז"ל ספר מגלה צפונות: הקשה הרב אברהם הלוי נר"ו נכדו של הרב בעל תי"ט ז"ל, שהרי כתב רש"י בפרשת קדושים "גבי איש אמו ואביו תיראו", כאן הקדים אם לאב, לפי שגלוי לפניו שהבן ירא מאביו יותר מאמו, ובכבוד הקדים אב לאם, לפי שגלוי לפניו שהבן מכבד את אמו יותר מאביו, מפני שמשדלתו בדברים עכ"ל. דקשה, אמאי לא אמרינן הכא נמי דהאי לדסמיך ליה והאי לדסמיך ליה, דבכבוד סמך האב לכבוד לומר דהוא קודם, וכן נמי במורא סמך האב למורא לומר דהוא קודם.

ונראה לע"ד, דלעולם אזלינן בתר סברה, והסברה הוא שאביו ואמו שותפים גמורים הם בהשואה אחת, לפי שכל אחד נותן חמשה דברים לבן כארז"ל, ואם כן, ראוי הוא שבמורא וכבוד יכבדם הבן בהשוואה, משום הכי דרשינן כהאי גוונא, דבכבוד מקדים את האב, ובמורא את האם לומר ששקולים הם. אבל התם גבי ולשומרי מצוותי דריש האי לדסמיך ליה והאי דלא סמוך וכו', מפני שהתם הסברה הוא שהעובד להקב"ה מאהבה הוא גדול ומעולה מהעובד מיראה, ודוק ונכון. עכ"ל.