ובחרת בחיים/אחרי מות

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

סדר אחרי[עריכה]

[ט"ז י'] לשלח אותו לעזאזל.

פי' ראב"ע אחר שלושים ושלוש תמצאנו. הכוונה דאחר ל"ג מפסוקים מפסוק זה הזהיר הכתוב "ולא יזבחו עוד לשעירים", דאעפ"י שהתרתי זה לעזאזל, ולא עוד, כמ"ש הרמב"ן ז"ל. ועיין בתשו' מהר"מ בן ברוך [מרוטנבורג] ק"ג סי' תקי"ג[1].

[י"ח ל'] אני ה' אלהיכם - הא אם תטמאו, איני אלהיכם, ואתם נפסלים מאחרי, ומה הנאה יש לי בכם, ואתם מתחייבים כלייה, לכך נאמר אני ה' אלהיכם.

אפשר לומר, עפ"י מ"ש רז"ל, כי כיון שהקב"ה הוא שר שלנו, א"א להיות כליה. וכן פי' המפרשים בכונת הכתוב "אני ה' לא שניתי, ואתם בני ישראל לא כליתם". א"כ שפיר אמר דאם תטמאו הרי אתם עוע"ז, וכיון דאתם נפסלין מאחרי ואיני אלקיכם, הרי זה גורם דאתם תתחייבו כליה, הפך "ואתם בני ישראל לא כליתם", וכאשר הבטחתי ע"י הנביא "ואותך לא אעשה כלה" וק"ל.


[1] ז"ל שם: ואמר הרמב"ן אני הולך רכיל ומגלה סוד, וכן רצה אב"ע לומר, אע"פ שאמרתי לשלח לעזאזל, לשלח אותו לע"ז לסתום פיו של שטן שלא יוכל להסטין, אבל יותר איני נותן לך רשות לתן לו, דכתיב "ולא יזבחו עוד לשעירים". וזהו שפי' אבן עזרא בכאן סוד "אחר שלשים ושלש" כי אותו פסוק "ולא יזבחו עוד לשעירים" זהו שלשים ושלש פסוקים אחר אותו פסוק "לשלח אותו לעזאזל". ועזאזל הוא שטן, שמחזי וחזאל מלאכים היו וירדו למטה ולקחו להם נשים מכל אשר בחרו וניתן להם רשות להסטין לבד מיוה"כ כדאיתא ביומא [כ' ע"א].