התורה והמצוה על שמות כ כא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

<< | התורה והמצוה על שמותפרק כ' • פסוק כ"א | >>
יח • יט • כ • כא • כב • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


שמות כ', כ"א:

וְאִם־מִזְבַּ֤ח אֲבָנִים֙ תַּֽעֲשֶׂה־לִּ֔י לֹֽא־תִבְנֶ֥ה אֶתְהֶ֖ן גָּזִ֑ית כִּ֧י חַרְבְּךָ֛ הֵנַ֥פְתָּ עָלֶ֖יהָ וַתְּחַֽלְלֶֽהָ׃



פירוש מלבי"ם על מכילתא על שמות כ כא:

ז. ואם מזבח אבנים תעשה לי . כבר בארתי ויקרא ( ויקרא יב) גדר מלת אם, שמורה על האפשריות, ובא על דבר הרשות שיש בידו לעשות או שלא לעשות. או גם דבר חובה שיש בידו שני ברירות. ועל פי זה אמר ר' ישמעאל, כל אם שבתורה רשות. אמנם בררנו שם ( ויקרא קנב ) שג' מקומות שבא אם על החובה יש גם כן אפשריות. כמו ואם תקריב מנחת בכורים , שהוא אפשרי מצד הזמן שעתידה מנחת בכורים לפסוק ולחזור. וכן אמר ר"י, שמה שנאמר ואם מזבח אבנים תעשה הוא אפשרי מצד שיכול לעשות מזבח אדמה.

וזה שלא כדברי ראב"י בזבחים (דף ס"א ע"ב) שאמר שנאמר ג' פעמים מזבח אבנים ,להורות על שילה ונוב וגבעון ובית עולמים, שצריך דוקא מזבח אבנים. ולדידיה צריך לומר שבא מלת אם על הזמן, רצונו לומר כשיגיע הזמן שחוב עליך לבנות דוקא מזבח אבנים. ולדעתי ר' נתן שאמר שם של שילה של אבנים היה, סבירא ליה גם כן שלא כראב"י. כי רק של שילה היה של אבנים, מצד שרשות בידם לעשות של אבנים, לא של נוב וגבעון. ולכן אמר שם על רב הוא דאמר כר' נתן, שנתקשה רש"י בזה.

ועמ"ש על פסוק אם כסף תלוה.

ח. לא תבנה אתהן גזית . גזית הם אבנים גזוזות כמה שנאמר בבבא בתרא (דף ג') גזית אבני דמשפי. ויצויר שהם גזוזות על ידי כלי נחשת או כסף. אולם ממה שאמר הטעם, כי חרבך הנפת, ובפ' תבא באר לא תניף עליהם ברזל, מבואר שהאיסור הוא רק אם גזוזות כברזל. וזהו שאמרו אין גזית אלא גזוזות שהונף עליהם ברזל. וכן כתב הרמב"ן שגזית על ידי כלי נחשת מותר. גם בא להוציא מדעת הבאר שבע, שאם הניף ברזל קודם שהוקדשו מותר. וז"א שאם כן, באבני מקדש שנחלקו ר"י ור"נ בתמיד, היה לו לומר להקדישם אח"כ. וזהו שאמרו גזוזות שהונף עליהם ברזל. ר"ל אף קודם שהוקדשו.

ובמה שאמר לא תבנה אתהן, שמוסב על האבנים ולא אמר לא תבנה אותו, מבואר שאם חלף את האבנים, ונתן אחרים תחתיהן המזבח כשר. ומזה למד בפ"ג דמדות לאבן שנפגמה. ולא ככסף משנה שכתב להפך. שהרמב"ם למד הונף ברזל מנפגמה. וכבר בארנו באילת השחר ( כלל קן ) שכל מקום שבא הכנוי דבוק אל מלת את, יש בו מעוט אותו לא זולתו. כי היה יכול לכתוב לא תבנה גזית, וממעט אבני היכל וקדשים וזה כדעת ר' נחמיה. ולכן פסק הרמב"ם כר' נחמיה ולא כרבי המכריע.

וממה שאמר כי חרבך הנפת עליה [התנו על האבן], למד שאסור אף שיגע בהם ברזל, וגם זה רק באבני מזבח ולא כהראב"ד. והרמב"ם במורה וכן הראב"ע נתנו בזה טעמים בלתי עקרים. שלדבריהם מדוע אסר הנגיעה. וכן לדבריהם יש לאסור אף גזוזות על ידי חרב של כסף או נחשת כמה שאמר הרמב"ן. רק כמו שאמרו חז"ל מובא במדות (פ"ג מ"ד) מפני שהברול מקצר ימים לכן קראה בשם חרב. וגם מקבות והגרזן וכל כלי ברזל אסור, מפני שהברזל מקצר ימים. ורבי יוחנן בן זכאי נשא בזה מליצה תוכחת חכם על אזן שומעת.





קיצור דרך: mlbim-jm-20-21