התורה והמצוה ויקרא יג לא

סימן קכה

ויקרא יג לא:

וְכִי יִרְאֶה הַכֹּהֵן אֶת נֶגַע הַנֶּתֶק וְהִנֵּה אֵין מַרְאֵהוּ עָמֹק מִן הָעוֹר וְשֵׂעָר שָׁחֹר אֵין בּוֹ וְהִסְגִּיר הַכֹּהֵן אֶת נֶגַע הַנֶּתֶק שִׁבְעַת יָמִים.

ספרא (מלבי"ם) פרשת תזריע נגעים פרק ח :

[א] "וכי יראה הכהן את נגע הנתק"-- אמר ר' שמעון מה ת"ל "נגע הנתק"? הקיש נגע לנתק, מה נגע, שיער לבן שבו אינו מטמא אלא הפוך, אף נתק שיער צהוב שבו לא יטמא אלא הפוך. [ב] שיער צהב דק ק"ו?! ומה אם שיער לבן, שאין שיער אחר מציל מידו, אינו מטמא אלא הפוך, שיער צהוב דק שיש שער אחר מציל אינו דין שלא יטמא אלא הפוך?! לא אם אמרת בשער לבן שלא יפה כחו במקומו ליטמא בכל מראה, תאמר בשער צהוב דק שיפה כחו במקומו ליטמא בכל מראה?... הואיל ויפה כחו במקומו ליטמא בכל מראה, יטמא הפוך ושלא הפוך.... ת"ל "נגע נתק"-- הקיש נגע לנתק, מה הנגע, שער לבן שבו אינו מטמא אלא הפוך אף הנתק-- שיער צהוב שבו לא יטמא אלא הפוך. [ג] ר' יהודה אומר כל מקום שצריך לומר "הפך" אמר "הפך" אבל הנתק שנאמר בו "ושער צהב", מטמא הפוך ושלא הפוך. [ד] א"כ למה נאמר "נגע נתק"? הקיש נתק לנגע, מה נגע אינו פחות מכגריס אף נתק כגריס. וכשהוא אומר למטה "נגע נתק" הקיש נגע לנתק, מה נתק שאין פשיון לתוכו אף נגע שאין הפשיון לתוכו

וכי יראה את נגע הנתק: עד עתה קראו בשם "נגע" סתם-- "כי יהיה בו נגע", "וראה הכהן את הנגע" עד שהודיע מהותו ואמר "נתק הוא" ר"ל מהות נגע זאת היא ניתוק השערות ומעתה קראו בכל הפרשה בשם "נתק" לבדו, כי היא שמו המיוחד (לבד מה שכתוב בפסוק לב "וראה הכהן את הנגע" מטעם שיתבאר שם) ומדוע בפסוק זה קראו בשני השמות "נגע הנתק" ואמר שנית "והסגיר את נגע הנתק"? פירשו רבותינו שבא כן להקיש את הנתק עם יתר נגעים לענין מה. וסובר ר"ש שבא להקישו לנגע ששער צהוב אינו מטמא רק הפוך כמו שער לבן, דאם קדם השער לבן לנגע אינו מטמא (ובאר שאי אפשר לדעת זה מק"ו --כיון ששער צהוב קל משער לבן ששער שחור מציל מידו ולא מיד שער לבן שאם יש שער שחור ושער לבן טמא-- שיש להשיב ששער צהוב חמור יותר מצד מקום הנתק שטמא בכל מראה אבל מקום ששער לבן מטמא צריך שיהיה לו א' מד' מראות נגעים). ור' יהודה (במשנה ג) חולק על ר"ש וס"ל ששער צהוב מטמא אף שאין הפוך כיון שלא נזכר הפוך (ופלוגתתן נזכר פרק י דנגעים משנה ב) וס"ל מ"ש "נגע הנתק" לומר שהנתק יש לו דין נגעים לענין שצריך שיהיה בו כגריס, ור"ש ילמד זה משם "צרעת" (כמ"ש למעלה סימן עה) . ומ"ש שנית "נגע הנתק" להקיש נגע לנתק שאינו פושה לתוכו (כי אין שער בתוכו), וכן בנגע

סימן קכו

ויקרא יג לא:

וְכִי יִרְאֶה הַכֹּהֵן אֶת נֶגַע הַנֶּתֶק וְהִנֵּה אֵין מַרְאֵהוּ עָמֹק מִן הָעוֹר וְשֵׂעָר שָׁחֹר אֵין בּוֹ וְהִסְגִּיר הַכֹּהֵן אֶת נֶגַע הַנֶּתֶק שִׁבְעַת יָמִים.

ספרא (מלבי"ם) פרשת תזריע נגעים פרק ח :

[ה] "ושער"-- מיעוט שער שתי שערות.

"שחור"-- אין לי אלא שחור, ומנין לרבות את הירוק ואת האדום? ת"ל "שער". א"כ למה נאמר שחור? שהשחור מציל והצהוב אינו מציל. [ו] איזהו צהוב שאינו מציל? - הרי שקדם את הנתק - טמא, דברי ר"י. אלא שהיו בו שתי שערות: אחת צהובה ואחת שחורה, אחת צהובה ואחת לבנה. הייתי אומר הואיל ואינן מצטרפין לטומאה - יצטרפו לטהרה! - ת"ל "שחור": השחור מציל והצהוב אינו מציל! ראב"י אומר: שיער צהוב שקדם את הנתק - לא מטמא ולא מציל. ר' שמעון אומר: כל שאינו סימן טומאה בנתק - הרי הוא סימן טהרה בנתק

ושער שחור אין בו: משמע לכאורה שמקפיד דוקא שיהיה השער שחור אבל שער אדום או ירוק אינו מציל, אבל באמת אי אפשר לומר כן דהא "שער" היא שם הקיבוץ-- שערות הרבה (כמ"ש למעלה סימן מה) והגם שאנו אומרים מיעוט שער שתי שערות היינו שמיעוט שם הרבים אינו פחות משנים, ועל כרחך כשכתב "ושער בנגע הפך לבן" ולא ידענו כמה, אמרינין שאף ששתי שערות הפך לבן-- טמא, כי שתי שערות הם בכלל הריבוי וכל שכן כשהם יותר משתים. ובמקום שרוצה לבאר שהרבים הם -רק שנים לא יותר- בהכרח יאמר המספר שתים כמו "כי תהיינה לאיש שתי נשים" וכשאומר נשים סתם הם שתים ויותר משתים. והנה אם תרצה לומר פה ששער שחור מציל ושער ירוק ואדום אינו מציל בהכרח תאמר שאף שמלא שערות אדומים אינם מצילים כי שם שער כולל הריבוי ואיך תאמר כן, הלא גדר שם נתק הוא נתוק השערות ואם מלא שערות אדומים איך תקראהו נתק?! ומה יעשה איש ששערותיו אדומים, וכי טמא הוא?! ואם תרצה לומר שממעט רק ששתי שערות אדומים אין מצילים כמו שתי שערות שחורות, אז היל"ל "ושתי שערות שחורות אין בו" ובזה נדע שמה שמוציא אדום רק בשתי שערות, לא כן כשאמר "ושער שחור" סתם שהריבוי כולל שתים והרבה, תכרח למעט גם שערות אדומים הרבה וזה אי אפשר.... וז"ש מנין לרבות את הירוק ואת האדום ת"ל שער ר"ל מדאמר "שער" שהיא שם הקיבוץ סתם ולא אמר "שתי שערות" ,ושער כולל הרבה, ואם יש הרבה שערות אדומים בודאי אינו נתק. ולפי זה מוכרח שמ"ש "שער שחור" הוא לדוגמא משום שרוב השערות שחורים תפס שחור. אולם יקשה הלא טוב היה לו לומר "שער" סתם וז"ש א"כ מה ת"ל שחור ומשיב שאם היה אומר "שער" סתם היה גם צהוב בכלל ולכן אמר שחור ללמד שהצהוב אינו מציל. אולם על זה יקשה איך יצויר שהצהוב יציל והלא הצהוב סימן טומאה?! וא"ת בשקדם לנתק-- הלא לדעת ר"י (במשנה ג) שער צהוב מטמא אף שאינו הפוך... וז"ש (במשנה ז) איזהו צהוב שאינו מציל הרי שקדם את הנתק דברי ר"י. ומשיב דמשכחת לה בשאין שם רק שתי שערות-- אחת צהובה וא' שחורה או לבנה, והוה אמינא כיון ששער הצהוב אין מטמא שהוא רק אחד, מצטרף עם השערה האחרת להציל, ולכן אמר שער שחור להוציא הצהוב. וראב"י ס"ל כר"ש דאמר (במשנה ב) דהקיש נתק לנגע שגם שער צהוב אינו מטמא אלא הפוך, ולדידיה ממעט שער צהוב שקדם לנגע שאף שאינו מטמא, אינו מציל. שעל זה אמר שחור ולא צהוב. ור' שמעון ס"ל ששער צהוב הקודם לנגע דינו כשער שחור ומציל גם כן, ולדידיה צ"ל שמ"ש "שחור" ממעט שערה א' צהובה הפוכה עם שערה שחורה שאין מצטרפין

סימן קכז

ויקרא יג לא:

וְכִי יִרְאֶה הַכֹּהֵן אֶת נֶגַע הַנֶּתֶק וְהִנֵּה אֵין מַרְאֵהוּ עָמֹק מִן הָעוֹר וְשֵׂעָר שָׁחֹר אֵין בּוֹ וְהִסְגִּיר הַכֹּהֵן אֶת נֶגַע הַנֶּתֶק שִׁבְעַת יָמִים.

ספרא (מלבי"ם) פרשת תזריע נגעים פרק ח :

[ז] "אין בו"-- עד שיהא מבוצר בו. מכאן אמרו ב' נתקים זה בצד זה ושיטה של שער מפסקת בינתים. נפרץ ממקום אחד-- טמא. משני מקומות-- טהור. כמה תהא פרצה? מקום שתי שערות. נפרץ ממקום אחד כגריס- טמא, מפני שלא כנס שער שחור לתוכו.

[ח] שני נתקים זה לפנים מזה ושיטה של שער מפסקת ביניהם. נפרץ ממקום אחד- טמא. משני מקומות טהור. כמה תהיה פרצה? מקום שתי שערות. נפרץ ממקום אחד כגריס טהור מפני שכנס שיער שחור לתוכן

ושער שחור אין בו: דרש בספרא שיהיה מבוצר בו. וצריך להבין מדוע במ"ש אח"כ "ושער שחור צמח בו" אמר בספרא (פרק ט משנה יד) אעפ"י שאינו מבוצר בו. וכן במ"ש "ושער בנגע הפך לבן" אין צריך שיהיה מבוצר באמצע. ובאמת יש הבדך בין בו ובין בתוכו, שמלת "בו" אינו מציין אמצע הדבר רק כשהוא בגבול הדבר, לא חוצה לו. אבל יש הבדל בין שער לבן שבנגע ובין שער שחור שבנתק, ששער לבן הגדל בנגע הגם שהוא על שפתו הוא בו ובגבולו אבל השער השחור המשויר בנתק, אם הוא בשפתו במה יודע שהוא בו? הלא עצמותו של הנתק הוא ניתוק השערות ואם נמצא בשפתו שערות שנשתיירו לא פגע בהם הנתק כלל ואינם בו כי הנתק לא הגיע שם כלל אחר שיש שערות. ובהכרח צריך שסביב השערות יהיה הנתק ר"ל שניתקו השערות סביבם והם נשארו באמצע ומטעם זה ג"כ אמרו על מחית בשר חי בשאת שתהא מבוצרת בשאת כי אחר שבשר החי הוא בשר בריא ושלם כיתר בשר, אם הוא בצד הנגע במה יודע שהוא בו? הלא לשם לא הגיע הנגע כלל אחר שהבשר בריא ושלם כמו הבשר שאצלו. ובהכרח שיהא השאת מקיף את המחיה שאז יודע שבשר חי הזה אינו שייך לבשר השלם שסביב רק נמצא בגבול הנגע. ושיעור ההיקף הזה הוא רוחב ב' שערות כי פחות מזה בטל אל הבשר ובנתק בטל אל השערות שבצצדים סביב (וכמ"ש למעלה סי' עג טעם הדבר) משא"כ במ"ש "ושער שחור צמח בו" שכבר ניתקו השערות במקום ההוא ונודע כבר ששם גבול הנתק ומקומו אף שחזר וצמח בשפתו הם כבר בו, כי גבולו כבר ניכר ונסמן וידענו זה מקומו. בינה זאת כי כבר נתקשה בזה הר"ש (בפ"י דנגעים מ"ג) מנא ליה להתורת כהנים ד"אין בו" משמע מבוצר ו"צמח בו" משמע אעפ"י שאין מבוצר. ועי' בתוי"ט שם. ומ"ש מכאן אמרו ב' נתקים זה בצד זה הוא שם (במשנה ו') ונפרץ ממקום אחד בסוף שבוע טמא משום שפשה הנתק. מב' מקומות טהור כי שער שחור מבוצר באמצע. ומ"ש נפרץ ממקום אחד כגריס ר"ל אף שהוא כגריס טמא כיון שאין השער מבוצר. ומ"ש (במשנה ח) שני נתקים זה לפנים מזה הוא שם (משנה ז). ומ"ש נפרץ ממקום אחד טמא היינו הפנימי אבל החיצון טהור שדער שחור מבוצר לתוכו. ומ"ש נפרץ ממקום אחד כגריס טהור משום שנתחברו ב' הנתקים והם כנתק אחד, ושער שחור מבוצר בתוכו. והטעם מה שבדין הראשון אם נפרץ כגריס טמא ובדין השני טהור מבואר במ"ש למעלה כי בדין הא' השיטה של שע שבאמצע דבוק עם שער הראש ושייך אליהם, משא"כ בדין השני הנתק הא' מבדיל בין שער הראש ובין השער שבאמצע, ומקרי שהשער שחור "בו" ועיין מ"ש לעיל סימן קיח

סימן קכח

ויקרא יג לא:

וְכִי יִרְאֶה הַכֹּהֵן אֶת נֶגַע הַנֶּתֶק וְהִנֵּה אֵין מַרְאֵהוּ עָמֹק מִן הָעוֹר וְשֵׂעָר שָׁחֹר אֵין בּוֹ וְהִסְגִּיר הַכֹּהֵן אֶת נֶגַע הַנֶּתֶק שִׁבְעַת יָמִים.

ספרא (מלבי"ם) פרשת תזריע נגעים פרק ח :

[ט] "ושער שחור אין בו והסגיר"-- ואם יש בו, פטור. או אינו אומר אלא "ושער שחור אין בו והסגיר" ואם יש בו טמא?... כשהוא אומר "ואם בעיניו עמד הנתק... טהור הוא" הרי זה בא ללמד על שיער שחור שהוא סימן טהרה בנתק. הא מה אני מקיים ושער שחור אין בו"? -- ואם יש בו פטור

והסגיר הכהן את נגע הנתק שבעת ימים-- תחלה

ושער שחור אין בו והסגיר: אי אפשר לפרש שבא לאמר שאם יש בו שער שחור יחליט (כמו שמ"ש "ושער לבן אין בו" פירושו כך) דהא אמר אחרי זה "ואם בעיניו עמד הנתק ושער שחור צמח בו נרפא הנתק טהור הוא" הרי מבואר ששער שחור הוא סימן טהרה בנתק. ועל כרחין פירושו הא יש בו שער שחור טהור. וז"פ הספרא. ומ"ש והסגיר הכהן את נגע הנתק שבעת ימים תחלה כבר פרשתי למעלה (סימן נט) שבא לתרץ בזה מ"ש "את נגע הנתק" עיי"ש