השתפכות הנפש/עד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי



כְּשֶׁבָּא לְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְאֵינוֹ יָכוֹל לִפְתֹּחַ פִּיו כְּלָל אַף־עַל־פִּי־כֵן הוּא צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים שֶׁיְּסַיְּעוּהוּ מִלְּמַעְלָה וִיאַמְּצוּ אֶת כֹּחוֹ שֶׁיִּהְיֶה יָכוֹל לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל בְּסַנְהֶדְרִין, לְעוֹלָם יְבַקֵּשׁ אָדָם רַחֲמִים שֶׁיִּהְיֶה הַכֹּל מְאַמְּצִין אֶת כֹּחוֹ, וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י שֶׁיְּסַיְּעוּהוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים וְכוּ', עַיֵּן שָׁם (שָׁם, אוֹת צ"ז).