השתפכות הנפש/לז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי



אָמַר לְעִנְיַן הִתְחַזְּקוּת בְּהִתְבּוֹדְדוּת וְשִׂיחָה בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ. אֲפִלּוּ אִם עוֹבְרִים יָמִים וְשָׁנִים הַרְבֵּה וְנִדְמֶה לוֹ שֶׁלֹּא פָּעַל עֲדַיִן בְּשִׂיחָתוֹ וְדִבּוּרָיו כְּלוּם אַף־עַל־פִּי־כֵן אַל יִפֹּל מִזֶּה כְּלָל. כִּי בֶּאֱמֶת בְּוַדַּאי הַדִּבּוּרִים עוֹשִׂים רֹשֶׁם, עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל כְּמוֹ מַיִם הַיּוֹרְדִים עַל הָאֶבֶן, אַף־עַל־פִּי שֶׁנִּדְמֶה שֶׁאֵין לְהַמַּיִם כֹּחַ כְּנֶגֶד הָאֶבֶן הַקָּשָׁה וְאֵין נִכָּר רֹשֶׁם הַמַּיִם בְּהָאֶבֶן אַף־עַל־פִּי־כֵן כְּשֶׁהַמַּיִם יוֹרְדִים עַל הָאֶבֶן כַּמָּה וְכַמָּה זְמַנִּים רְצוּפִים הֵם עוֹשִׂים נֶקֶב בְּהָאֶבֶן כַּנִּרְאֶה בְּחוּשׁ. כְּמוֹ כֵן אֲפִלּוּ אִם לִבּוֹ לֵב הָאֶבֶן וְאֵין נִכָּר בּוֹ רֹשֶׁם דִּבּוּרָיו וּתְפִלָּתוֹ. אַף־עַל־פִּי־כֵן בִּרְבוֹת הַיָּמִים וְהַשָּׁנִים יִנָּקֵב לִבּוֹ הָאֶבֶן עַל־יְדֵי שִׂיחָתוֹ וְדִבּוּרָיו כְּמוֹ אֲבָנִים שָׁחֲקוּ מָיִם כַּנַּ"ל (שָׁם, סִימָן רל"ד).