הרפתקאות פינוקיו/פרק 3

קרלו קולודי
הרפתקאות פינוקיו
פרק שלישי
→פרק שני	פרק רביעי←

ג'פטו התגורר בבית קטן.
הבית הואר באור אשר הגיע מחלון צר. רהיטי הבית היו מן הפשוטים: כיסא רקוב, מיטה רגילה ושולחן מפורק לחלוטין. על גבי הקיר אשר בקצה בית נראה תנור, ובתנור בערה אש. אך האש מצוירת הייתה, וליד התנור צוירה קדרה רותחת וממנה עולים אדים הנראים אמיתיים להפליא.
ג'פטו נכנס לביתו ונטל את כליו והחל לנסר ולגלף את בול-העץ.
"מה יהיה שם הבובה?" שאל ג'פטו את עצמו. "רוצה אני לכנותה 'פינוקיו'. שם זה מזל יביא לה. ידעתי על משפחה ששמות בניה היו כך: אבא פינוקיו, אימא פינוקיה וילדים פינוקי. לכולם היה טוב. בן-המשפחה העשיר היה קבצן."
אחר שמצא ג'פטו שם לבובת-העץ, הוא החל לעבוד במהירות וגילף את שערותיה של הבובה. אחר הכין מצח ואחר עיניים.
אך ברגע זה הגיעה הפתעה: אחר שגילף את העיניים, הוא ראה שאותן עיניים מביטות אל עיניו.
ג'פטו ראה כי עיני-העץ מביטות עליו, והוא נעלב ואמר בכעס:
"עיני-עץ רעות, למה מסתכלות אתן עליי?" אך לא נשמע מענה.
אחרי שגילף ג'פטו את העיניים הכין גם אף. אך כאשר האף גולף, הוא התארך והתארך והתארך, ואחרי כמה דקות היה זה אף ארוך מאוד...
ג'פטו המסכן ניסה לכרות אותו. אך מיד אחרי שחתך, האף הסורר חזר להתארך.
אחר גילוף האף, ג'פטו גילף גם פה.
אך לפני שגמר להכין את הפה, הפה החל לצחקק ללעוג לו.
"חדל לצחוק!" אמר ג'פטו בעלבון, אך הוא דיבר אל העצים והאבנים.
"אמרתי לך להפסיק!" צעק ג'פטו באיום.
הפה חדל מצחוק, אך חרץ לו לשון ארוכה.
ג'פטו לא רצה להסתכן. הוא העמיד פנים שלא ראה דבר והמשיך בעבודתו.
אחר שגמר לגלף את פיו של פינוקיו, הוא גילף לו את סנטרו, צווארו, כתפיו, בטנו, זרועותיו וכפות-ידיו.
כאשר ג'פטו גמר לגלף את כפות-הידיים, הוא שם לב שמישהו מסיר את הפאה מקרחתו. הוא הסתכל אל-על, ומה הוא ראה? שפאתו הצהובה נמצאת בידי בובת-העץ.
"פינוקיו! החזר את פאתי!"
אך זה לא עשה כדבריו, אלא שם אותה על ראשו ונעלם כמעט בתוכה.
התנהגות גסה זו החמיצה את לבו של ג'פטו. מעולם לא היה כה עצוב. הוא אמר לפינוקיו: "ילד רע! לא גמרתי לעשותך, ואתה כבר מתחצף אל אביך! רע מאוד, ילדי, רע מאוד!"
אך ג'פטו לא הכין לבובה רגליים וכפות-רגליים.
כאשר סיים ג'פטו לגלף את רגליו של פינוקיו, נחתה על אפו בעיטה עזה.
"זה הגיע לי," חשב ג'פטו לעצמו, "הייתי צריך לדעת! כעת מאוחר מדי!"
הוא החזיק את הבובה תחת זרועותיה והעמידה על הרצפה כדי שתלך.
רגליו של פינוקיו מאובנות היו, ולא ידע הוא ללכת. לכן ג'פטו הובילו כדי ללמדו צעד אחר צעד.
כאשר אותן רגליים החלו לנוע החל פינוקיו ללכת לבד ולרוץ בבית. לבסוף פתח את הדלת, קפץ לרחוב ונס.
וג'פטו המסכן אץ ורץ אחריו, אך לא הצליח ללכדו, מפני שפינוקיו קיפץ כארנב-פרא, וכאשר רגליו דרכו על המדרכה הן כה רעשו. זה נשמע כעשרים איכרים הולנדיים ההולכים בנעלי-עץ.
"תפסוהו! תפסוהו!" זעק ג'פטו. אך אנשי הרחוב ראו את בובת-העץ הרצה כסוס, נעמדו והביטו כמכושפים. והם צחקו וצחקו עד שבטנם כאבה מרוב צחוק.
רצה המקרה, ולבסוף הגיע שוטר. הוא שמע את השאון וסבר כי זהו סייח הבורח מאדונו. השוטר עמד בעוז באמצעו של הרחוב, ברגליים מפוסקות, והחליט ללכוד אותו כדי שלא יהיו צרות איומות יותר.
פינוקיו ראה את אותו שוטר החוסם את הרחוב והחליט לעבור תחת רגליו המפוסקות, אך לא הצליח ונלכד.
השוטר עמד בלי נוע ואחז בו באפו בעדינות (היה לו אף ארוך אשר נועד כאילו לתפיסה). ואחר החזיר את פינוקיו לידי ג'פטו, וג'פטו רצה למשוך באוזניו כדי ללמדו לקח. חשבו לכם איך ג'פטו הרגיש כאשר תר אחר אותן אוזניים ולא מצא אותן. ולמה? ג'פטו גילף את פינוקיו בחופזה ושכח לגלף לו את אוזניו.
ג'פטו תפס את פינוקיו בעורפו, משכו לאחור ואמר לו בזעם:
"בוא אתי. בבית נגמור את העניין!"
כאשר שמע פינוקיו את אותן מילים איומות, נשכב ברחוב וסירב להמשיך ללכת. סקרנים והולכי-בטל נעצרו והתאספו.
כל אחד היה לו מה לומר.
"בובה מסכנה!" כמה אנשים אמרו, "בצדק היא לא רוצה לשוב לביתה! כנראה האדם הזה, ג'פטו, יכה אותה מכות חזקות עד זוב דם!"
ואחרים אמרו בזדון: "אולי ג'פטו נראה נחמד! אך הוא אכזר כלפי ילדים! אם אותה בובה תהיה אצלו, הוא יפרק אותה לגמרי!"
כך כולם אמרו הרבה דברים ועשו המולה רבה, עד שהשוטר עזב את פינוקיו ולקח את ג'פטו לבית-האסורים. ג'פטו לא ידע מה להגיד, והוא בכה ויילל כילד קטן. וכאשר קרבו לבית-האסורים הוא אמר:
"ילד פרחח! ואני רציתי שהוא יהיה טוב! אך זה הגיע לי! הייתי צריך לדעת!"
ומה ארע לאחר מכן? זהו מעשה פלאי. אספרה בפרקים הבאים.