הראי"ה קוק על צפניה
צפניה ג כ
מתוך: עולת ראי"ה/קריאת שמע זוטא (עריכה)
וקים לנו, ד"א, מה שכתוב (צפניה ג כ): "בעת ההיא אביא אתכם".
הדברים הפרטיים, המתגלים בצורה מצומצמת בעולמנו, כשהם נובעים ממקור עליון הרי הרשם העליון הזה חל עליהם ונקרא עליהם תמיד, ומתוך כך אנחנו מובטחים, שזה השרש העליון הקדוש, של שרש נשמתנו ביסוד קדושתה, הוא מופיע עלינו גם בשפלותנו, ושמו הגדול תמיד נקרא עלינו. וכמו שהוא כן בענינים של צורת המציאות, שהם בגדר דברים אלה, ככה הוא בענינים של זמנים ורגעים, ששרשם העליון הוא קבוע ועומד בסדר זמנים הנסתרים העליונים, ומה שהם מופיעים בצורות פרטיות של חלקי זמנים, ע"פ האפן המתנודד והמצטיר בצורה הזמנית המוגבלת, שאנחנו רואים אותה שוטפת ובלתי קבועה, הרי השרש העליון שלהם הוא קבוע, במקום אשר אין שום יד של שינוי ושל נדנוד משיגה אותו. והננו מקוים, שע"י אור הקדש של ההבטחה, הכתובה בדבר ד', יאיר אור התכן של העת, באותה המדה שהיא מושרשת במדרגתה העליונה, בצורה הרוחנית של סדר זמנים. בעת ההיא, הנסתרת והאצילית, אביא אתכם. זאת תהיה סגולת ההבאה הכללית, של כל האומה בתור חטיבה אחת, שהחיים העליונים, במרומי קדושתם מופיעים עליה.
"ובעת קבצי אתכם".
מצד התכן העליון אין כנסת ישראל מתפרדת ומתפזרת, שהרי היא כולה ביסוד האחדות העליונה האלהית היא מושרשת, וכל ענין הפזור הרי הוא תופס רק את הצד החצוני שבהויתה. ע"כ הצד של הקבוץ, שהוא הצד הגלוי והחצוני של האומה, הוא מיוחס לא לעת ההיא, המכוון לשרש הנסתר והחבוי של הזמן, כ"א בעת קבצי אתכם. והדברים נמשכים לענין היחש המקודש השרשי, שיש בין תכן הגלוי ובין תכן הנסתר, של הופעת הקדושה, שההופעה הנסתרת, שתהיה מתגלה על הענין הגלוי שבמהות הגאולה, תתמם את החזון, של הזמן הגלוי המתיחש להקבוץ, אל הצד הנסתר, המתיחש אל ההבאה בכלל. בעת ההיא אביא אתכם ובעת קבצי אתכם.
"כי אתן אתכם לשם ולתהלה בכל עמי הארץ, בשובי את שבותיכם לעיניכם, אמר ד'".
כל כך מתקשרים הם, בהופעת הגאולה, התכנים העליונים הנסתרים עם התכנים התחתונים הגלויים, עד אשר הענין היותר גלוי ויותר חצוני של גדולת האומה, שהוא הצד שעל ידה היא פועלת על כל עמי הארץ, שאין להם מושג כלל מהעצמיות הפנימית, שבסגולתה הקדושה של הכנסיה האלהית, מכל-מקום, ענין זה הוא מקושר ג"כ גם כן לסוד הגאולה הפנימית, מה שהוא מושג רק לישראל לבדם, והנשמה הישראלית, בעיניה הרוחניות, רואה אותו, ואין לזר אתה חלק בתכן גאולה נשגב וקדוש זה, אשר הוא חבוי ונעלם. "יום נקם בלבי - ללבי גליתי, לאברי לא גליתי, ולבא לפומא לא גליא". ונמצא, שאפילו בהשפעה החצונית הזאת, שלגבי עמי הארץ, ישנם שני צדדים: הצד הפונה כלפי יניקתו מהתכן העצמי הפנימי, זהו השם, שהוא מושג של עצם ושל אופי; והצד הפונה כלפי הפומביות וההשגה הגלויה של האומות היא התהלה, נחלת ההמון בענינים שאפשר להם לבא לענין פרסומי. כי אתן אתכם לשם ולתהלה בכל עמי הארץ, באיזו מציאות ובאיזה אפן, - בשובי את שבותיכם, לא בצורה של שיבה חצונית לבדה, שעמי הארץ ג"כ גם כן חשים אותה ויודעים את ערכה, אלא בשובי את שבותיכם לעיניכם, בצורת קדושה פנימית ועליונה כזאת, שרק עיניכם, הרוחניות, הטהורות של כנסת ישראל, אשר "עיניך יונים" כתיב בה, יכולות לחזות את יפעתה. ומיסוד גאולה פנימית עליונה וקדושה זו יופיע אור הגאולה, של לשם ולתהילה בכל עמי הארץ, מצד גילויה והופעתה גם כלפי חוץ. (מלאכי ג יב): "ואשרו אתכם כל הגוים כי תהיו אתם ארץ חפץ, אמר ד' צבאות".