הקדמת הרמב"ם להוריות

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הקדמה יש להקדים למסכת זו עיקרים הם צריכים למי שרוצה להבין אותה. וזה כי אחת ושלשים מצות לא תעשה חיוב על זדון כל אחת מהן כרת והוא כתוב בתורה ויתחייב על שגגת כל אחת מהן קרבן חטאת וכלן מנויות בראש מסכת כריתות ולשם נבארם ומכלל אלה השלשים ואחת עבודת כוכבים. וכששגג באחת מאלה השלשים ואחת מצות החטאת שהוא חייב להביא כשבה או שעירה כמו שנתבאר בפרשת ויקרא באמרו ואם נפש אחת תחטא בשגגה וגו' והביא את קרבנו שעירת עזים ואם כבש יביא קרבנו לחטאת נקבה תמימה יביאנה ואם שגג זה היחיד בעבודת כוכבים החטאת שהוא חייב להביא שעירה על כל פנים והוא מה שנאמר בפרשת שלח לך אם נפש אחת תחטא בשגגה והקריב עז בת שנתה לחטאת לפי שמה שהוא מדבר בכאן הוא בשגגת ע"כ בפירוש כמו שנאמר וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות האלה אמרו רבותינו ז"ל מצוה שהיא שקולה כנגד כל המצות וכבר בארו בספרי שאותה פרשה בשגגת ע"כ הוא וזה דין היחיד משאר העם כמו שאמר מעם הארץ. ואם ב"ד הגדול של שבעים ואחד הוא ששגג באחת מאותן אחת ושלשים מצות ודנו בהיתר שום אחת מהן ועשו ישראל על פיהם ואח"כ נודע להם שטעו בה חייבין ב"ד פר לחטאת כמו שנאמר ואם כל עדת ישראל ישגו ונעלם דבר מעיני הקהל רוצה לומר הסנהדרין והקריבו הקהל פר וההמון שעשו על פיהם פטורין. ואם שגו ב"ד בהיתר כלום בע"כ וטעו העם גם כן ועשו ע"פ סברתם חייבין ב"ד פר ושעיר פר לעולה ושעיר לחטאת כמו שבאר בפרשת שלח לך בשגגת ע"כ באמרו והיה אם מעיני העדה נעשתה בשגגה וגו' ופר שיקרבו ב"ד על שאר מצות רצוני לומר שגגת אחת מאלה השלשים ואחד נקרא פר העלם דבר והשעיר שמקריבין חטאת בשגגת ע"כ נקרא שעיר ע"כ ויהיו ג"כ העושים על פיהם פטורין מן הקרבן. ולזה יש תנאים הרבה כשישלמו כולם יהיו ב"ד חייבין בקרבן וכל העם פטורין ואם יחסר מהם אפילו תנאי אחד נסתלק חיוב פר העלם או פר ושעיר של ע"כ ויהיה דינם כדין היחידים וכל מי שעבר ועשה בשגגה יביא קרבן יחיד הראוי לאותו חטא בין שהיה העושה מב"ד עצמו או משאר העם וכל מי שלא יעשה אינו חייב כלום אבל כשישלמו התנאים שיתבארו בזה הפרק יהיו כל העם פטורין ממה שעשו והקרבן מחויב לב"ד לפי שטעו בדינם ואע"פ שלא עשו שום דבר לפי שזה שהם מחויבים בקרבן הוא לפי שעשו העם ע"פ הוראתם והעיקר אצלנו מעשה תלוי בקהל והוראה בב"ד. ואע"פ שהתנאים אלו מבוארים בזה הפרק הנני זוכרם כדי שיהיו מזומנים תמיד. התנאי הראשון שיהא ראש ישיבה מצוי בהוראה וב"ד כולם השבעים מצוין עמו. והתנאי השני שלא יהיה בהם פסול אלא שיהיו כולם ראוין להוראה כסנהדרין גדולה. והתנאי השלישי שיטעו כולם ולא יהיה ביניהם מחלוקת בהתירם ומה שהתירו. והתנאי הרביעי שיטעו בדבר המקרא או במה שיורה עליו המקרא כמו שיתבאר. והתנאי החמישי שעשו בהוראתם כל יושבי הארץ או רובן ר"ל רוב מנין השבטים כלומר שאפרים ומנשה אינם נחשבים ב' שבטים לענין זה שלא נמנו לשני שבטים אלא לענין נחלה בלבד. והתנאי הששי שיהיו אלו שיעשו בהוראתם שוגגין שיחשבו בלבם שדין אמת הורו שלא ידעו הטעות והם עושים כהוראתם. והתנאי השביעי שיהיו ב"ד עצמם יודעים אותו הדבר שטעו בו לא שיעלם מהם ואף על פי שאותם שעשו על פי הוראתם יודעים כגון שיתירו קצת החלבים האסורים ויאמרו שהוא מותר ושאינו נקרא חלב ואכלוהו רוב הקהל על פיהם ואחר כך זכרו שהורו בשגגה ולא ידעו אם אחד מן החלבים האסורים הוא שהתירו או אחד מדמים האסורים בכיוצא בזה אינם חייבים פר העלם ואע"פ שכל העם אומרים להם החלב הפלוני כמו שנאמר ונודעה החטאת אשר חטאו עליה ולא שידעו החוטאים. וכשיחסר אפי' תנאי אחד מאלו התנאים בלבד יהיה דין קרבן ב"ד ודין כל מי שעבר ועשה דין יחיד ששגג בלא הוראת ב"ד שהוא חייב חטאת שעירה או כשבה כמו שבארנו. ואתה התבונן אלה העיקרים שהם מפתח מסכתא זו והנני עתה מתחיל לפרש: