העמק דבר על בראשית כג

ב

בקרית ארבע –

ויבא אברהם לספד לשרה ולבכתה – דרך העולם תחילה לבכות בינו לבין עצמו, ואחר כך להספיד ברבים, וכמו שכתוב (ישעיהו כב יב): "ויקרא ה'... לבכי ולמספד".

אלא משום שהיה אברהם בא ממקום רחוק לשם, ובין כה וכה נתקבצו המון העם סביב הבית – כדאיתא בסנהדרין מו ב, דמשהי לה לשרה לפני קבורה יותר מן המורגל עד בוא אברהם – משום הכי נזדרז להספידה תחילה ברבים.

ועוד יש הבדל בענין המת ואבליו: אם המת גורם לאבליו שינוי בהליכות עולמו, וצערו מרובה יותר משבח המת עצמו, אזי הבכי קודם ועיקר להספדו; מה שאינו כן אם להפך: שאין המת גורם הריסה בהליכות עולם של אבליו, ושבחו הוא מרובה, אזי הספדו עיקר לבכי.

משום הכי, בחורבן בית המקדש – קרא הקב"ה לבכי על הנהגת עולמו, שעל ידי זה נשתנה סדרי העבודה, ועוד הרבה, שלא כרצון הקב"ה כביכול, והוא מרובה על הספדו, על כמה צדיקים שנהרגו בחורבן בית המקדש; משום הכי כתיב תחילה "לבכי", ואחר כך למספד. מה שאין כן כאן, מיתת שרה לא גרם לאברהם שינוי בהליכות עולמו עוד, שהרי כבר נתגדל יצחק בנה שהוא התכלית, והספדה רבה על פי חשיבותה; משום הכי הקדים לספוד לה, ואחר כך לבכותה.

וכיוצא בזה כתיב בשמואל ב א יב, במיתת שאול: "ויספדו ויבכו"; היינו משום שלא נשתנה הליכות עולמו של דוד לרעה על ידי מות שאול, והספדו היה רב על פי שבחו.