הסידור השלם (בירנבוים)/אשכנז/תפילת העמידה לשחרית בחול
הַסִּדּוּר הַשָּׁלֵם
תְּפִלַּת הָעֲמִידָה לְשַׁחֲרִית בְּחוֹל
"הַסִּדּוּר הַשָּׁלֵם" הוּא סִדּוּר תְּפִלָּה דִּיגִיטָֽלִי, עִבְרִי וְצִיּוֹנִי, בְּנֹֽסַח מְדֻיָּק וּפִסּוּק מוֹדֶֽרְנִי, הַמֻּתְאָם לְמִנְהֲגֵי אֶֽרֶץ יִשְׂרָאֵל וְהַגּוֹלָה. הוּא מְבֻסָּס עַל הַסִּדּוּר הַשָּׁלֵם וּבְהַשְׁרָאָתוֹ שֶׁל סִדּוּר עַם יִשְׂרָאֵל, שְׁנֵיהֶם בַּעֲרִיכָתוֹ שֶׁל פַּלְטִיאֵל בִּירֶנְבּוֹים.
| נֹֽסַח אַשְׁכְּנַז | תֹּֽכֶן הָעִנְיָנִים הַמָּלֵא | תֹּֽכֶן הָעִנְיָנִים הַמְּקוֹרִי | דַּפֵּי הַיְּסוֹד לְהַקְלָדָה הַדִּיגִיטָֽלִית | סְרִיקָה מְלֵאָה שֶׁל הַסִּדּוּר הַמְּקוֹרִי (מַחֲזוֹר, הַגָּדָה) |
|---|---|---|---|---|
| מַפְתֵּֽחַ לְכָל עַמּוּדֵי הַסֵּֽפֶר הַמְּקוֹרִיִּים: סְרִיקָה מוּל הַקְלָדָה דִּיגִיטָֽלִית (הַגָּדָה שֶׁל פֶּֽסַח) | ||||
| נֹֽסַח הַחֲסִידִים ("סְפַרְד") | תֹּֽכֶן הָעִנְיָנִים הַמָּלֵא | תֹּֽכֶן הָעִנְיָנִים הַמְּקוֹרִי | דַּפֵּי הַיְּסוֹד לְהַקְלָדָה הַדִּיגִיטָֽלִית | סְרִיקָה מְלֵאָה שֶׁל הַסִּדּוּר הַמְּקוֹרִי |
| דַף מֵידָע מְפֹרָט עַל "הַסִּדּוּר הַשָּׁלֵם" | ||||
שַׁחֲרִית לְחוֹל
תְּפִלַּת הָעֲמִידָה
תפילת העמידה נאמרת בלחש ובכוונת הלב,
ובפנייה לכיוון ירושלים ומקום המקדש.
הש"ץ חוזר על תפילת העמידה בקול רם אם יש מניין.
אֲדֹנָי, שְׂפָתַי תִּפְתָּח, וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶֽךָ.
בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם, אֱלֹהֵי יִצְחָק, וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב, הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא, אֵל עֶלְיוֹן, גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים, וְקוֹנֵה הַכֹּל, וְזוֹכֵר חַסְדֵי אָבוֹת, וּמֵבִיא גוֹאֵל לִבְנֵי בְנֵיהֶם לְמַֽעַן שְׁמוֹ בְּאַהֲבָה.
בעשרת ימי תשובה מוסיפים:
(זׇכְרֵֽנוּ לְחַיִּים, מֶֽלֶךְ חָפֵץ בַּחַיִּים, וְכׇתְבֵֽנוּ בְּסֵֽפֶר הַחַיִּים, לְמַעַנְךָ אֱלֹהִים חַיִּים.)
מֶֽלֶךְ עוֹזֵר וּמוֹשִֽׁיעַ וּמָגֵן. בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, מָגֵן אַבְרָהָם.
אַתָּה גִבּוֹר לְעוֹלָם, אֲדֹנָי; מְחַיֵּה מֵתִים אַתָּה, רַב לְהוֹשִֽׁיעַ.
מְכַלְכֵּל חַיִּים בְּחֶֽסֶד, מְחַיֵּה מֵתִים בְּרַחֲמִים רַבִּים, סוֹמֵךְ נוֹפְלִים, וְרוֹפֵא חוֹלִים, וּמַתִּיר אֲסוּרִים, וּמְקַיֵּם אֱמוּנָתוֹ לִישֵׁנֵי עָפָר. מִי כָמֽוֹךָ, בַּֽעַל גְּבוּרוֹת, וּמִי דּֽוֹמֶה לָּךְ, מֶֽלֶךְ מֵמִית וּמְחַיֶּה וּמַצְמִֽיחַ יְשׁוּעָה.
בעשרת ימי תשובה מוסיפים:
(מִי כָמֽוֹךָ, אָב הָרַחֲמִים, זוֹכֵר יְצוּרָיו לְחַיִּים בְּרַחֲמִים.)
וְנֶאֱמָן אַתָּה לְהַחֲיוֹת מֵתִים. בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, מְחַיֵּה הַמֵּתִים.
בחזרת הש"ץ אומרים קדושה:
נְקַדֵּשׁ אֶת שִׁמְךָ בָּעוֹלָם כְּשֵׁם שֶׁמַּקְדִּישִׁים אוֹתוֹ בִּשְׁמֵי מָרוֹם, כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶֽךָ: וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר:
קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ יְיָ צְבָאוֹת; מְלֹא כׇל הָאָֽרֶץ כְּבוֹדוֹ.
(ש"ץ) לְעֻמָּתָם בָּרוּךְ יֹאמֵֽרוּ–
בָּרוּךְ כְּבוֹד יְיָ מִמְּקוֹמוֹ.
(ש"ץ) וּבְדִבְרֵי קׇדְשְׁךָ כָּתוּב לֵאמֹר:
יִמְלֹךְ יְיָ לְעוֹלָם, אֱלֹהַֽיִךְ צִיּוֹן לְדֹר וָדֹר; הַלְלוּיָהּ.
(ש"ץ) לְדוֹר וָדוֹר נָגִיד גׇּדְלֶֽךָ, וּלְנֵֽצַח נְצָחִים קְדֻשָּׁתְךָ נַקְדִּישׁ, וְשִׁבְחֲךָ אֱלֹהֵֽינוּ מִפִּֽינוּ לֹא יָמוּשׁ לְעוֹלָם וָעֶד, כִּי אֵל מֶֽלֶךְ גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ אָֽתָּה. * בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, הָאֵל הַקָּדוֹשׁ.
*בעשרת ימי תשובה חותמים:
(בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, הַמֶּֽלֶךְ הַקָּדוֹשׁ.)
ברכת קדושה ליחיד (בתפילת הלחש):
אַתָּה קָדוֹשׁ וְשִׁמְךָ קָדוֹשׁ, וּקְדוֹשִׁים בְּכׇל יוֹם יְהַלְלֽוּךָ סֶּֽלָה. * בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, הָאֵל הַקָּדוֹשׁ.
*בעשרת ימי תשובה חותמים:
(בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, הַמֶּֽלֶךְ הַקָּדוֹשׁ.)
אַתָּה חוֹנֵן לְאָדָם דַּֽעַת, וּמְלַמֵּד לֶאֱנוֹשׁ בִּינָה. חׇנֵּֽנוּ מֵאִתְּךָ דֵּעָה, בִּינָה וְהַשְׁכֵּל. בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, חוֹנֵן הַדָּֽעַת.
הֲשִׁיבֵֽנוּ אָבִֽינוּ לְתוֹרָתֶֽךָ, וְקָרְבֵֽנוּ מַלְכֵּֽנוּ לַעֲבוֹדָתֶֽךָ, וְהַחֲזִירֵֽנוּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶֽיךָ. בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, הָרוֹצֶה בִּתְשׁוּבָה.
סְלַח לָֽנוּ אָבִֽינוּ כִּי חָטָֽאנוּ, מְחַל לָֽנוּ מַלְכֵּֽנוּ כִּי פָשָֽׁעְנוּ, כִּי מוֹחֵל וְסוֹלֵֽחַ אָֽתָּה. בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, חַנּוּן הַמַּרְבֶּה לִסְלֹֽחַ.
רְאֵה נָא בְעׇנְיֵֽנוּ וְרִיבָה רִיבֵֽנוּ, וּגְאָלֵֽנוּ מְהֵרָה לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ, כִּי גּוֹאֵל חָזָק אָֽתָּה. בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל.
בתעניות (חוץ מתשעה באב) הש"ץ מברך:
(עֲנֵֽנוּ, יְיָ, עֲנֵֽנוּ בְּיוֹם צוֹם תַּעֲנִיתֵֽנוּ, כִּי בְצָרָה גְדוֹלָה אֲנָֽחְנוּ. אַל תֵּֽפֶן אֶל רִשְׁעֵֽנוּ, וְאַל תַּסְתֵּר פָּנֶֽיךָ מִמֶּֽנּוּ, וְאַל תִּתְעַלַּם מִתְּחִנָּתֵֽנוּ. הֱיֵה נָא קָרוֹב לְשַׁוְעָתֵֽנוּ, יְהִי נָא חַסְדְּךָ לְנַחֲמֵֽנוּ; טֶֽרֶם נִקְרָא אֵלֶֽיךָ עֲנֵֽנוּ, כַּדָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָיָה טֶֽרֶם יִקְרָֽאוּ, וַאֲנִי אֶעֱנֶה; עוֹד הֵם מְדַבְּרִים, וַאֲנִי אֶשְׁמָע. כִּי אַתָּה, יְיָ, הָעוֹנֶה בְּעֵת צָרָה, פּוֹדֶה וּמַצִּיל בְּכׇל עֵת צָרָה וְצוּקָה. בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, הָעוֹנֶה בְּעֵת צָרָה.)
רְפָאֵֽנוּ יְיָ וְנֵרָפֵא, הוֹשִׁיעֵֽנוּ וְנִוָּשֵֽׁעָה, כִּי תְהִלָּתֵֽנוּ אָֽתָּה; וְהַעֲלֵה רְפוּאָה שְׁלֵמָה לְכׇל מַכּוֹתֵֽינוּ, כִּי אֵל מֶֽלֶךְ רוֹפֵא נֶאֱמָן וְרַחֲמָן אָֽתָּה. בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, רוֹפֵא חוֹלֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל.
בָּרֵךְ עָלֵֽינוּ, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, אֶת הַשָּׁנָה הַזֹּאת וְאֶת כָּל מִינֵי תְבוּאָתָהּ לְטוֹבָה,
עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, וְשַׂבְּעֵֽנוּ מִטּוּבָהּ,[5] וּבָרֵךְ שְׁנָתֵֽנוּ כַּשָּׁנִים הַטּוֹבוֹת. בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, מְבָרֵךְ הַשָּׁנִים.
תְּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל לְחֵרוּתֵֽנוּ, וְשָׂא נֵס לְקַבֵּץ גָּלֻיּוֹתֵֽינוּ, וְקַבְּצֵֽנוּ יַֽחַד מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָֽרֶץ. בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, מְקַבֵּץ נִדְחֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל.
הָשִֽׁיבָה שׁוֹפְטֵֽינוּ כְּבָרִאשׁוֹנָה, וְיוֹעֲצֵֽינוּ כְּבַתְּחִלָּה; וְהָסֵר מִמֶּֽנּוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה; וּמְלוֹךְ עָלֵֽינוּ, אַתָּה יְיָ לְבַדְּךָ, בְּחֶֽסֶד וּבְרַחֲמִים, וְצַדְּקֵֽנוּ בַּמִּשְׁפָּט. * בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, מֶֽלֶךְ אוֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט.
*בעשרת ימי תשובה חותמים:
(בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, הַמֶּֽלֶךְ הַמִּשְׁפָּט.)
וְלַמַּלְשִׁינִים אַל תְּהִי תִקְוָה, וְכׇל הָרִשְׁעָה כְּרֶֽגַע תֺּאבֵד, וְכָל אֹיְבֶֽיךָ מְהֵרָה יִכָּרֵֽתוּ; וְהַזֵּדִים מְהֵרָה תְעַקֵּר וּתְשַׁבֵּר וּתְמַגֵּר וְתַכְנִֽיעַ בִּמְהֵרָה בְיָמֵֽינוּ. בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, שׁוֹבֵר אֹיְבִים וּמַכְנִֽיעַ זֵדִים.
עַל הַצַּדִּיקִים וְעַל הַחֲסִידִים, וְעַל זִקְנֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל וְעַל פְּלֵיטַת סוֹפְרֵיהֶם, וְעַל גֵּרֵי הַצֶּֽדֶק וְעָלֵֽינוּ, יֶהֱמוּ נָא רַחֲמֶֽיךָ, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ; וְתֵן שָׂכָר טוֹב לְכׇל הַבּוֹטְחִים בְּשִׁמְךָ בֶּאֱמֶת, וְשִׂים חֶלְקֵֽנוּ עִמָּהֶם, וּלְעוֹלָם לֹא נֵבוֹשׁ, כִּי בְךָ בָּטָֽחְנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, מִשְׁעָן וּמִבְטָח לַצַּדִּיקִים.
וְלִירוּשָׁלַֽיִם עִירְךָ בְּרַחֲמִים תָּשׁוּב, וְתִשְׁכּוֹן בְּתוֹכָהּ כַּאֲשֶׁר דִּבַּֽרְתָּ; וּבְנֵה אוֹתָהּ בְּקָרוֹב בְּיָמֵֽינוּ בִּנְיַן עוֹלָם; וְכִסֵּא דָוִד מְהֵרָה לְתוֹכָהּ תָּכִין. בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, בּוֹנֵה יְרוּשָׁלָֽיִם.
אֶת צֶֽמַח דָּוִד עַבְדְּךָ מְהֵרָה תַצְמִֽיחַ, וְקַרְנוֹ תָּרוּם בִּישׁוּעָתֶֽךָ, כִּי לִישׁוּעָתְךָ קִוִּֽינוּ כׇּל הַיּוֹם. בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, מַצְמִֽיחַ קֶֽרֶן יְשׁוּעָה.
שְׁמַע קוֹלֵֽנוּ, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ; חוּס וְרַחֵם עָלֵֽינוּ, וְקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵֽנוּ, כִּי אֵל שׁוֹמֵֽעַ תְּפִלּוֹת וְתַחֲנוּנִים אָֽתָּה; וּמִלְּפָנֶֽיךָ מַלְכֵּֽנוּ רֵיקָם אַל תְּשִׁיבֵֽנוּ, כִּי אַתָּה שׁוֹמֵֽעַ תְּפִלַּת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בְּרַחֲמִים. בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, שׁוֹמֵֽעַ תְּפִלָּה.
רְצֵה, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, בְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וּבִתְפִלָּתָם; וְהָשֵׁב אֶת הָעֲבוֹדָה לִדְבִיר בֵּיתֶֽךָ, וְאִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל וּתְפִלָּתָם בְּאַהֲבָה תְקַבֵּל בְּרָצוֹן, וּתְהִי לְרָצוֹן תָּמִיד עֲבוֹדַת יִשְׂרָאֵל עַמֶּֽךָ.
בראש חודש וחול המועד מוסיפים:
(אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, יַעֲלֶה וְיָבֹא, וְיַגִּֽיעַ וְיֵרָאֶה, וְיֵרָצֶה וְיִשָּׁמַע, וְיִפָּקֵד וְיִזָּכֵר זִכְרוֹנֵֽנוּ וּפִקְדוֹנֵֽנוּ, וְזִכְרוֹן אֲבוֹתֵֽינוּ, וְזִכְרוֹן מָשִֽׁיחַ בֶּן דָּוִד עַבְדֶּֽךָ, וְזִכְרוֹן יְרוּשָׁלַֽיִם עִיר קׇדְשֶֽׁךָ, וְזִכְרוֹן כׇּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְפָנֶֽיךָ, לִפְלֵיטָה וּלְטוֹבָה, לְחֵן וּלְחֶֽסֶד וּלְרַחֲמִים, לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם, בְּיוֹם
- בראש חודש: רֹאשׁ הַחֹֽדֶשׁ
- בפסח: חַג הַמַּצּוֹת
- בסוכות: חַג הַסֻּכּוֹת
הַזֶּה. זׇכְרֵֽנוּ, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, בּוֹ לְטוֹבָה, וּפׇקְדֵֽנוּ בוֹ לִבְרָכָה, וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ בוֹ לְחַיִּים; וּבִדְבַר יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים חוּס וְחׇנֵּֽנוּ, וְרַחֵם עָלֵֽינוּ וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ, כִּי אֵלֶֽיךָ עֵינֵֽינוּ, כִּי אֵל מֶֽלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אָֽתָּה.)
וְתֶחֱזֶֽינָה עֵינֵֽינוּ בְּשׁוּבְךָ לְצִיּוֹן בְּרַחֲמִים. בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, הַמַּחֲזִיר שְׁכִינָתוֹ לְצִיּוֹן.
מוֹדִים אֲנַֽחְנוּ לָךְ, שָׁאַתָּה הוּא יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ לְעוֹלָם וָעֶד. צוּר חַיֵּֽינוּ, מָגֵן יִשְׁעֵֽנוּ אַתָּה הוּא. לְדוֹר וָדוֹר נוֹדֶה לְךָ, וּנְסַפֵּר תְּהִלָּתֶֽךָ, עַל חַיֵּֽינוּ הַמְּסוּרִים בְּיָדֶֽךָ, וְעַל נִשְׁמוֹתֵֽינוּ הַפְּקוּדוֹת לָךְ, וְעַל נִסֶּֽיךָ שֶׁבְּכׇל יוֹם עִמָּֽנוּ, וְעַל נִפְלְאוֹתֶֽיךָ וְטוֹבוֹתֶֽיךָ שֶׁבְּכׇל עֵת, עֶֽרֶב וָבֹֽקֶר וְצׇהֳרָֽיִם. הַטּוֹב כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמֶֽיךָ, וְהַמְרַחֵם כִּי לֹא תַֽמּוּ חֲסָדֶֽיךָ, כִּי מֵעוֹלָם קִוִּֽינוּ לָךְ.
בחזרת הש"ץ, הציבור עונה כאן ואומר:
(מוֹדִים אֲנַֽחְנוּ לָךְ, שָׁאַתָּה הוּא יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ. אֱלֹהֵי כׇל בָּשָׂר, יוֹצְרֵֽנוּ, יוֹצֵר בְּרֵאשִׁית, בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ עַל שֶׁהֶחֱיִיתָֽנוּ וְקִיַּמְתָּֽנוּ. כֵּן תְּחַיֵּֽנוּ וּתְקַיְּמֵֽנוּ, וְתֶאֱסוֹף גָּלֻיּוֹתֵֽינוּ לְחַצְרוֹת קׇדְשֶֽׁךָ לִשְׁמֹר חֻקֶּֽיךָ וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹנֶֽךָ, וּלְעׇׇבְדְּךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם, עַל שֶׁאֲנַֽחְנוּ מוֹדִים לָךְ. בָּרוּךְ אֵל הַהוֹדָאוֹת.)
בחנוכה מוסיפים:
(עַל הַנִּסִּים וְעַל הַפֻּרְקָן, וְעַל הַגְּבוּרוֹת וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת, וְעַל הַמִּלְחָמוֹת, שֶׁעָשִֽׂיתָ לַאֲבוֹתֵֽינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה–
בִּימֵי מַתִּתְיָֽהוּ בֶּן יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל, חַשְׁמוֹנַי וּבָנָיו, כְּשֶׁעָמְדָה מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לְהַשְׁכִּיחָם תּוֹרָתֶֽךָ, וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצוֹנֶֽךָ. וְאַתָּה בְּרַחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים עָמַֽדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם, רַֽבְתָּ אֶת רִיבָם, דַּֽנְתָּ אֶת דִּינָם, נָקַֽמְתָּ אֶת נִקְמָתָם; מָסַֽרְתָּ גִבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים, וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים, וּטְמֵאִים בְּיַד טְהוֹרִים, וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים, וְזֵדִים בְּיַד עוֹסְקֵי תוֹרָתֶֽךָ. וּלְךָ עָשִֽׂיתָ שֵׁם גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ בְּעוֹלָמֶֽךָ, וּלְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל עָשִֽׂיתָ תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה וּפֻרְקָן כְּהַיּוֹם הַזֶּה. וְאַחַר כֵּן בָּֽאוּ בָנֶֽיךָ לִדְבִיר בֵּיתֶֽךָ, וּפִנּוּ אֶת הֵיכָלֶֽךָ, וְטִהֲרוּ אֶת מִקְדָּשֶֽׁךָ, וְהִדְלִֽיקוּ נֵרוֹת בְּחַצְרוֹת קׇדְשֶֽׁךָ, וְקָבְעוּ שְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה אֵֽלּוּ לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל.)
בפורים מוסיפים:
(עַל הַנִּסִּים וְעַל הַפֻּרְקָן, וְעַל הַגְּבוּרוֹת וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת, וְעַל הַמִּלְחָמוֹת, שֶׁעָשִֽׂיתָ לַאֲבוֹתֵֽינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה–
בִּימֵי מׇרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה, כְּשֶׁעָמַד עֲלֵיהֶם הָמָן הָרָשָׁע. בִּקֵּשׁ לְהַשְׁמִיד לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד אֶת כׇּל הַיְּהוּדִים, מִנַּֽעַר וְעַד זָקֵן, טַף וְנָשִׁים, בְּיוֹם אֶחָד, בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר לְחֹֽדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר, הוּא חֹֽדֶשׁ אֲדָר, וּשְׁלָלָם לָבוֹז. וְאַתָּה בְּרַחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים הֵפַֽרְתָּ אֶת עֲצָתוֹ, וְקִלְקַֽלְתָּ אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ, וַהֲשֵׁבֽוֹתָ גְּמוּלוֹ בְּרֹאשׁוֹ, וְתָלוּ אוֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו עַל הָעֵץ.)
וְעַל כֻּלָּם יִתְבָּרַךְ וְיִתְרוֹמַם שִׁמְךָ, מַלְכֵּֽנוּ, תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד.
בעשרת ימי תשובה מוסיפים:
(וּכְתוֹב לְחַיִּים טוֹבִים כׇל בְּנֵי בְרִיתֶֽךָ.)
וְכֹל הַחַיִּים יוֹדֽוּךָ סֶּֽלָה, וִיהַלְלוּ אֶת שִׁמְךָ בֶּאֱמֶת, הָאֵל, יְשׁוּעָתֵֽנוּ וְעֶזְרָתֵֽנוּ סֶֽלָה. בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, הַטּוֹב שִׁמְךָ, וּלְךָ נָאֶה לְהוֹדוֹת.
ברכת כהנים לחזרת הש"ץ בחוץ לארץ (וגם בארץ ישראל כשאין כהנים העולים לדוכן):
אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, בָּרְכֵֽנוּ בַבְּרָכָה הַמְּשֻׁלֶּֽשֶׁת בַּתּוֹרָה הַכְּתוּבָה עַל יְדֵי משֶׁה עַבְדֶּֽךָ, הָאֲמוּרָה מִפִּי אַהֲרֹן וּבָנָיו, כֹּהֲנִים עַם קְדוֹשֶֽׁךָ, כָּאָמוּר: יְבָרֶכְךָ יְיָ וְיִשְׁמְרֶֽךָ. יָאֵר יְיָ פָּנָיו אֵלֶֽיךָ וִיחֻנֶּֽךָּ. יִשָּׂא יְיָ פָּנָיו אֵלֶֽיךָ, וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם.
בארץ ישראל הכהנים עולים לדוכן ונושאים את כפיהם בכל יום בשחרית (בחזרת הש"ץ).[6]
הרב או הגבאי קורא להם:
כֹּהֲנִים
הכהנים מברכים על המצווה:
בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָֽׁנוּ בִּקְדֻשָּׁתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן וְצִוָּֽנוּ לְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה. הקהל עונה: אָמֵן.
הש"ץ מקריא לכהנים את המילים אחת לאחת:
יְבָרֶכְךָ יְיָ וְיִשְׁמְרֶֽךָ. הקהל עונה: אָמֵן.
יָאֵר יְיָ פָּנָיו אֵלֶֽיךָ וִיחֻנֶּֽךָּ. הקהל עונה: אָמֵן.
יִשָּׂא יְיָ פָּנָיו אֵלֶֽיךָ, וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם. הקהל עונה: אָמֵן.
קהל:
אַדִּיר בַּמָּרוֹם, שׁוֹכֵן בִּגְבוּרָה, אַתָּה שָׁלוֹם וְשִׁמְךָ שָׁלוֹם; יְהִי רָצוֹן שֶׁתָּשִׂים עָלֵֽינוּ וְעַל כׇּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל חַיִּים וּבְרָכָה לְמִשְׁמֶֽרֶת שָׁלוֹם.
כהנים:
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, עָשִֽׂינוּ מַה שֶּׁגָּזַֽרְתָּ עָלֵֽינוּ; וְאַף אַתָּה עֲשֵׂה עִמָּֽנוּ כְּמָה שֶׁהִבְטַחְתָּֽנוּ. הַשְׁקִֽיפָה מִמְּעוֹן קׇדְשְׁךָ, מִן הַשָּׁמַֽיִם, וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל, וְאֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַֽתָּה לָּֽנוּ, כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּֽעְתָּ לַאֲבוֹתֵֽינוּ, אֶֽרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ.
הש"ץ ממשיך בברכת "שִׂים שָׁלוֹם".
שִׂים שָׁלוֹם, טוֹבָה וּבְרָכָה, חַיִים חֵן וָחֶֽסֶד וְרַחֲמִים, עָלֵֽינוּ וְעַל כׇּל יִשְׂרָאֵל עַמֶּֽךָ. בָּרְכֵֽנוּ אָבִֽינוּ, כֻּלָּֽנוּ כְּאֶחָד, בְּאוֹר פָּנֶֽיךָ; כִּי בְאוֹר פָּנֶֽיךָ נָתַֽתָּ לָּֽנוּ, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, תּוֹרַת חַיִּים וְאַהֲבַת חֶֽסֶד, וּצְדָקָה וּבְרָכָה וְרַחֲמִים, וְחַיִּים וְשָׁלוֹם. וְטוֹב בְּעֵינֶֽיךָ לְבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, בְּכׇל עֵת וּבְכׇל שָׁעָה בִּשְׁלוֹמֶֽךָ. * בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, הַמְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בַּשָּׁלוֹם.
*בעשרת ימי תשובה אומרים:
(בְּסֵֽפֶר חַיִּים, בְּרָכָה וְשָׁלוֹם וּפַרְנָסָה טוֹבָה, נִזָּכֵר וְנִכָּתֵב לְפָנֶֽיךָ, אֲנַֽחְנוּ וְכׇל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם. בחו"ל חותמים:[7] בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, עוֹשֶׂה הַשָּׁלוֹם.)
יש להוסיף את התחינה הזאת אחרי תפילת העמידה:
אֱלֹהַי, נְצוֹר לְשׁוֹנִי מֵרָע, וּשְׂפָתַי מִדַּבֵּר מִרְמָה, וְלִמְקַלְלַי נַפְשִׁי תִדּוֹם, וְנַפְשִׁי כֶּעָפָר לַכֹּל תִּהְיֶה. פְּתַח לִבִּי בְּתוֹרָתֶֽךָ, וּבְמִצְוֺתֶֽיךָ תִּרְדּוֹף נַפְשִׁי; וְכֹל הַחוֹשְׁבִים עָלַי רָעָה, מְהֵרָה הָפֵר עֲצָתָם וְקַלְקֵל מַחֲשַׁבְתָּם. עֲשֵׂה לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ, עֲשֵׂה לְמַֽעַן יְמִינֶֽךָ, עֲשֵׂה לְמַֽעַן קְדֻשָּׁתֶֽךָ, עֲשֵׂה לְמַֽעַן תּוֹרָתֶֽךָ. לְמַֽעַן יֵחָלְצוּן יְדִידֶֽיךָ, הוֹשִֽׁיעָה יְמִינְךָ וַעֲנֵֽנִי. יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶֽיךָ, יְיָ, צוּרִי וְגֹאֲלִי. עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל כׇּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵֽינוּ, וְתֵן חֶלְקֵֽנוּ בְּתוֹרָתֶֽךָ. וְשָׁם נַעֲבׇדְךָ בְּיִרְאָה, כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת. וְעָרְבָה לַייָ מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלָֽיִם, כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת.
בראש חודש, חול המועד וחנוכה קוראים הַלֵּל אחרי תפילת העמידה.
מֵעֵין שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה
כשאי אפשר לומר את תפילת העמידה במלואה:
הֲבִינֵֽנוּ, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, לָדַֽעַת דְּרָכֶיךָ; וּמוֹל אֶת לְבָבֵֽנוּ לְיִרְאָתֶֽךָ; וְתִסְלַח לָֽנוּ לִהְיוֹת גְּאוּלִים; וְרַחֲקֵנוּ מִמַּכְאוֹב; וְדַשְּׁנֵֽנוּ בִּנְאוֹת אַרְצֶֽךָ; וּנְפוּצוֹתֵֽינוּ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָֽרֶץ תְּקַבֵּץ. וְהַתּוֹעִים עַל דַּעְתְּךָ יִשָׁפֵֽטוּ; וְעַל הַרְשָׁעִים תָּנִיף יָדֶֽךָ; וְיִשְׂמְחוּ צַדִיקִים בְּבִנְיַן עִירֶֽךָ, וּבְתִקּוּן הֵיכָלֶֽךָ, וּבִצְמִֽיחַת קֶֽרֶן לְדָוִד עַבְדֶּֽךָ, וּבְעֲרִֽיכַת נֵר לְבֶן יִשַׁי מְשִׁיחֶֽךָ; טֶֽרֶם נִקְרָא אַתָּה תַעֲנֶה. בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, שׁוֹמֵֽעַ תְּפִלָּה.
המשך: תַּחֲנוּן לְשַׁחֲרִית
הערות
[עריכה]- ^ לפי נוסח אשכנז הוותיק מנקדים "וּמוֹרִיד הַגֶּֽשֶׁם" בסגול באות גימ"ל; וכן הוא בסידורי החסידים (נוסח "סְפַרְד") ועדות המזרח. לפי ניקוד זה הפיסוק הראוי לאחריו הוא "פסיק" כמו בביטויים הבאים בהמשך הברכה (ולא נקודה לסוף משפט). ואילו בסידורי אשכנז הנפוצים הנהיגו בעקבות המתקנים ("ויעתר יצחק" ליצחק סאטאנוב, ובעקבותיו בסידורי היידנהיים ובער) לנקד "הַגָּֽשֶׁם" בקמץ (וכך אצל בירנבוים). בסידורי אשכנז בארץ הנהיגו שוב לנקד "הַגֶּֽשֶׁם" בהשפעתם של החסידים והספרדים, ואף בחלק מסידורי אשכנז בחו"ל עשו כך בימינו.
- ^ ראו ספר ארץ ישראל לרי"מ טוקצ'ינסקי, עמ' יז. אין אמירת "מוֹרִיד הַטַּל" במנהג אשכנז הוותיק, והיא לא נאמרת בחו"ל; הוספתה לנוסח אשכנז בארץ ישראל הייתה בהשפעתם של סידורי החסידים (נוסח "ספרד") ועדות המזרח. ואף העתיקו אותה מסידורים שבהם ניקדו "מוֹרִיד הַטָּל" בקמץ, שאינו מתאים לניקוד "וּמוֹרִיד הַגֶּֽשֶׁם" בצדו; הניקוד המתאים הוא "מוֹרִיד הַטַּל" בפתח, וכך ניקדו בסידורים ספרדים ישנים (כגון כאן וכאן וכאן). ראו עוד בסידור אזור אליהו כמנהג אשכנז על פי דעת הגר"א, בעריכתם של יהושע כהן ואליהו וינוגרד (ירושלים תשס"ו), עמ' מג. במהדורה החדשה של סידור רינת ישראל (ירושלים: מורשת, תשע"ז) הדפיסו מוֹרִיד הַטַּל" בפתח, אך ללא שום הסבר.
- ^ בארץ ישראל מבקשים "וְתֵן בְּרָכָה" מחול המועד פסח עד ו' מרחשון. ואילו בחו"ל ממשיכים לבקש "וְתֵן בְּרָכָה" עד תפילת מנחה בתאריך ה-4 בדצמבר לפי הלוח הלועזי ברוב השנים, וה-5 בדצמבר בשנה שלפני שנה מעוברת בלוח הלועזי.
- ^ בארץ ישראל מבקשים "וְתֵן טַל וּמָטָר לִבְרָכָה" מז' מרחשון עד פסח. ואילו בחו"ל מתחילים לבקש "וְתֵן טַל וּמָטָר לִבְרָכָה" החל מתפילת ערבית בתאריך ה-4 בדצמבר לפי הלוח הלועזי ברוב השנים, וה-5 בדצמבר בשנה שלפני שנה מעוברת בלוח הלועזי.
- ^ בארץ ישראל נוהגים על פי הגר"א לומר "מִטּוּבָהּ" (דיוקים בנוסח התפילה בספר מעשה רב סימן מ"ח), ונימוקו שלשון הברכה לפי פשוטה עוסקת בארץ ישראל; וכן הוא בסידורים נוסח "ספרד" של החסידים. ואילו בחו"ל רובם אומרים "מִטּוּבֶֽךָ" לפי מנהג אשכנז הוותיק (וכך אצל בירנבוים).
- ^ וכן דעת הגר"א אפילו בחו"ל (פאר השולחן סימן ב' ס"ק כ"ג). אמנם בארץ ישראל נהגו שאין הכהנים עולים לדוכן בתשעה באב בבוקר אלא במנחה.
- ^ בחוץ לארץ חותמים "עושה השלום" בעשרת ימי תשובה, והוא מנהג אשכנז הוותיק. ואילו בנוסח אשכנז בארץ ישראל קיבלו את דעת הגר"א שחותמים כרגיל תמיד, ואין לשנות בעשרת ימי תשובה (פאת השולחן סימן י"ז ושם בבית ישראל סוף ס"ק כ"ד); וכן מנהגם של החסידים ("נוסח ספרד") והספרדים.