הסידור השלם (בירנבוים)/אשכנז/פדיון הבן
הַסִּדּוּר הַשָּׁלֵם
פִּדְיוֹן הַבֵּן
"הַסִּדּוּר הַשָּׁלֵם" הוּא סִדּוּר תְּפִלָּה דִּיגִיטָֽלִי, עִבְרִי וְצִיּוֹנִי, בְּנֹֽסַח מְדֻיָּק וּפִסּוּק מוֹדֶֽרְנִי, הַמֻּתְאָם לְמִנְהֲגֵי אֶֽרֶץ יִשְׂרָאֵל וְהַגּוֹלָה. הוּא מְבֻסָּס עַל הַסִּדּוּר הַשָּׁלֵם וּבְהַשְׁרָאָתוֹ שֶׁל סִדּוּר עַם יִשְׂרָאֵל, שְׁנֵיהֶם בַּעֲרִיכָתוֹ שֶׁל פַּלְטִיאֵל בִּירֶנְבּוֹים.
| נֹֽסַח אַשְׁכְּנַז | תֹּֽכֶן הָעִנְיָנִים הַמָּלֵא | תֹּֽכֶן הָעִנְיָנִים הַמְּקוֹרִי | דַּפֵּי הַיְּסוֹד לְהַקְלָדָה הַדִּיגִיטָֽלִית | סְרִיקָה מְלֵאָה שֶׁל הַסִּדּוּר הַמְּקוֹרִי (מַחֲזוֹר, הַגָּדָה) |
|---|---|---|---|---|
| מַפְתֵּֽחַ לְכָל עַמּוּדֵי הַסֵּֽפֶר הַמְּקוֹרִיִּים: סְרִיקָה מוּל הַקְלָדָה דִּיגִיטָֽלִית (הַגָּדָה שֶׁל פֶּֽסַח) | ||||
| נֹֽסַח הַחֲסִידִים ("סְפַרְד") | תֹּֽכֶן הָעִנְיָנִים הַמָּלֵא | תֹּֽכֶן הָעִנְיָנִים הַמְּקוֹרִי | דַּפֵּי הַיְּסוֹד לְהַקְלָדָה הַדִּיגִיטָֽלִית | סְרִיקָה מְלֵאָה שֶׁל הַסִּדּוּר הַמְּקוֹרִי |
| דַף מֵידָע מְפֹרָט עַל "הַסִּדּוּר הַשָּׁלֵם" | ||||
פִּדְיוֹן הַבֵּן
ביום השלושים ואחד אחרי הלידה של בן בכור (לאמו) עושים פדיון הבן. אם האב כהן או לוי, או אם אמו בת כהן או בת לוי, לא עושים פדיון הבן. אם חל יום השלושים ואחד בשבת או ביום טוב דוחים את פדיון הבן עד למחרת.
האב מביא את הבן הבכור לכהן ואומר:
זֶה בְּנִי בְּכוֹרִי הוּא פֶּֽטֶר רֶֽחֶם לְאִמּוֹ, וְהַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צִוָּה לִפְדּוֹתוֹ, שֶׁנֶאֱמַר: וּפְדוּיָו מִבֶּן חֹֽדֶשׁ תִּפְדֶּה בְּעֶרְכְּךָ כֶּֽסֶף חֲמֵֽשֶׁת שְׁקָלִים, בְּשֶֽׁקֶל הַקֹּֽדֶשׁ, עֶשְׂרִים גֵּרָה הוּא. וְנֶאֱמַר: קַדֶּשׁ־לִי כׇל בְּכוֹר; פֶּֽטֶר כׇּל רֶֽחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה, לִי הוּא.
הכהן שואל את האב:
מַאי בָּעִית טְפֵי לִתֵּן לִי, בִּנְךָ בְּכוֹרְךָ שֶׁהוּא פֶּֽטֶר רֶֽחֶם לְאִמּוֹ, אוֹ בָּעִית לִפְדּוֹתוֹ בְּעַד חָמֵשׁ סְלָעִים, כְּדִמְחֻיַּבְתְּ מִדְּאוֹרַיְתָא.
[תַּרְגּוּם: אֵיזֶה תִּרְצֶה יוֹתֵר לָתֵת לִי: בִּנְךָ בְּכוֹרְךָ זֶה שֶׁהוּא פֶּֽטֶר רֶֽחֶם לְאִמּוֹ, אוֹ תִּרְצֶה לִפְדוֹתוֹ בַּחֲמִשָּׁה סְלָעִים שֶׁנִּתְחַיַּֽבְתָּ מִן הַתּוֹרָה?]
האב עונה ומברך:
חָפֵץ אֲנִי לִפְדּוֹת אֶת בְּנִי, וְהֵילָךְ דְּמֵי פִדְיוֹנוֹ, כְּדִמְחֻיַּֽבְתִּי מִדְּאוֹרַיְתָא.
[תַּרְגּוּם: חָפֵץ אֲנִי לִפְדּוֹת אֶת בְּנִי, וַהֲרֵי לְךָ דְּמֵי פִדְיוֹנוֹ שֶׁנִּתְחַיַּֽבְתִּי מִן הַתּוֹרָה.]
בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ אֱלֺהֵֽינוּ, מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָֽׁנוּ בְּמִצְוֺתָיו וְצִוָּֽנוּ עַל פִּדְיוֹן הַבֵּן.
בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָֽנוּ וְקִיְּמָֽנוּ וְהִגִּיעָֽנוּ לַזְּמַן הַזֶּה.
הכהן לוקח את כסף הפדיון מהאב ומחזיר לו את בנו, ואז מעביר את כסף הפדיון מעל ראש הבן הבכור ואומר:
זֶה תַּֽחַת זֶה, זֶה חִלּוּף זֶה, זֶה מָחוּל עַל זֶה; וְיִכָּנֵס זֶה הַבֵּן לְחַיִּים, לְתוֹרָה וּלְיִרְאַת שָׁמָֽיִם. יְהִי רָצוֹן, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁנִּכְנַס לַפִּדְיוֹן, כֵּן יִכָּנֵס לְתוֹרָה וּלְחֻפָּה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים. אָמֵן.
הכהן מניח את ידו הימני על ראש הבן הבכור ואומר:
יְבָרֶכְךָ יְיָ וְיִשְׁמְרֶֽךָ. יָאֵר יְיָ פָּנָיו אֵלֶֽיךָ וִיחֻנֶּֽךָּ. יִשָּׂא יְיָ פָּנָיו אֵלֶֽיךָ, וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם.
יְיָ שֹׁמְרֶֽךָ, יְיָ צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶֽךָ. כִּי אֹֽרֶךְ יָמִים וּשְׁנוֹת חַיִּים וְשָׁלוֹם יוֹסִֽיפוּ לָךְ. יְיָ יִשְׁמׇרְךָ מִכׇּל רָע, יִשְׁמֹר אֶת נַפְשֶֽׁךָ. אָמֵן.