הסידור השלם (בירנבוים)/אשכנז/עמודים/תפילת שחרית
תְּפִלַּת שַׁחֲרִית
מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד. אֲרוֹמִמְךָ, יְיָ, כִּי דִלִּיתָֽנִי, וְלֹא שִׂמַּֽחְתָּ אֹיְבַי לִי. יְיָ אֱלֹהָי, שִׁוַּעְתִּי אֵלֶֽיךָ וַתִּרְפָּאֵֽנִי. יְיָ, הֶעֱלִֽיתָ מִן שְׁאוֹל נַפְשִׁי, חִיִּיתַֽנִי מִיׇּרְדִי־בוֹר. זַמְּרוּ לַייָ חֲסִידָיו, וְהוֹדוּ לְזֵֽכֶר קׇדְשׁוֹ. כִּי רֶֽגַע בְּאַפּוֹ, חַיִּים בִּרְצוֹנוֹ; בָּעֶֽרֶב יָלִין בֶּֽכִי, וְלַבֹּֽקֶר רִנָּה. וַאֲנִי אָמַֽרְתִּי בְשַׁלְוִי, בַּל אֶמּוֹט לְעוֹלָם. יְיָ, בִּרְצוֹנְךָ הֶעֱמַֽדְתָּה לְהַרְרִי עֹז; הִסְתַּרְתָּ פָנֶֽיךָ, הָיִיתִי נִבְהָל. אֵלֶֽיךָ יְיָ אֶקְרָא, וְאֶל אֲדֹנָי אֶתְחַנָּן. מַה בֶּֽצַע בְּדָמִי, בְּרִדְתִּי אֶל שָֽׁחַת; הֲיוֹדְךָ עָפָר, הֲיַגִּיד אֲמִתֶּֽךָ. שְׁמַע יְיָ וְחׇנֵּֽנִי; יְיָ הֱיֵה עֹזֵר לִי. הָפַֽכְתָּ מִסְפְּדִי לְמָחוֹל לִי; פִּתַּֽחְתָּ שַׂקִּי וַתְּאַזְּרֵֽנִי שִׂמְחָה. (ש"ץ) לְמַֽעַן יְזַמֶּֽרְךָ כָבוֹד, וְלֹא יִדֹּם; יְיָ אֱלֹהַי, לְעוֹלָם אוֹדֶֽךָּ.
קַדִּישׁ יָתוֹם
יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵהּ; וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן, וּבְחַיֵּי דְכׇל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן.
יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא.
יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח, וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמָם, וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר, וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא, לְעֵֽלָּא (לְעֵֽלָּא) מִן כׇּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחֱמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.
יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, וְחַיִּים, עָלֵֽינוּ וְעַל כׇּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.
עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל כׇּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.
הֲרֵינִי מְזַמֵּן אֶת פִּי לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל וּלְשַׁבֵּֽחַ אֶת בּוֹרְאִי.
בָּרוּךְ שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, בָּרוּךְ הוּא. בָּרוּךְ עוֹשֶׂה בְרֵאשִׁית, בָּרוּךְ אוֹמֵר וְעוֹשֶׂה, בָּרוּךְ גּוֹזֵר וּמְקַיֵּם, בָּרוּךְ מְרַחֵם עַל הָאָֽרֶץ, בָּרוּךְ מְרַחֵם עַל הַבְּרִיּוֹת, בָּרוּךְ מְשַׁלֵּם שָׂכָר טוֹב לִירֵאָיו, בָּרוּךְ חַי לָעַד וְקַיָּם לָנֶֽצַח, בָּרוּךְ פּוֹדֶה וּמַצִּיל, בָּרוּךְ שְׁמוֹ. בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הָאֵל, הָאָב הָרַחֲמָן, הַמְהֻלָּל בְּפִי עַמּוֹ, מְשֻׁבָּח וּמְפֹאָר בִּלְשׁוֹן חֲסִידָיו וַעֲבָדָיו. וּבְשִׁירֵי דָוִד עַבְדְּךָ נְהַלֶּלְךָ, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ; בִּשְׁבָחוֹת וּבִזְמִירוֹת נְגַדֶּלְךָ וּנְשַׁבֵּחֲךָ וּנְפָאֶרְךָ, וְנַזְכִּיר שִׁמְךָ וְנַמְלִיכְךָ, מַלְכֵּֽנוּ, אֱלֹהֵֽינוּ. (ש"ץ) יָחִיד, חֵי הָעוֹלָמִים, מֶֽלֶךְ, מְשֻׁבָּח וּמְפֹאָר עֲדֵי עַד שְׁמוֹ הַגָּדוֹל. בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, מֶֽלֶךְ מְהֻלָּל בַּתִּשְׁבָּחוֹת.
הוֹדוּ לַייָ קִרְאוֹ בִשְׁמוֹ, הוֹדִֽיעוּ בָעַמִּים עֲלִילוֹתָיו. שִֽׁירוּ לוֹ, זַמְּרוּ לוֹ, שִֽׂיחוּ בְּכׇל נִפְלְאֹתָיו. הִתְהַלְלוּ בְּשֵׁם קׇדְשׁוֹ; יִשְׂמַח לֵב מְבַקְשֵׁי יְיָ. דִּרְשׁוּ יְיָ וְעֻזּוֹ, בַּקְּשׁוּ פָנָיו תָּמִיד. זִכְרוּ נִפְלְאֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה, מֹפְתָיו וּמִשְׁפְּטֵי פִֽיהוּ. זֶֽרַע יִשְׂרָאֵל עַבְדּוֹ, בְּנֵי יַעֲקֹב בְּחִירָיו. הוּא יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, בְּכׇל הָאָֽרֶץ מִשְׁפָּטָיו. זִכְרוּ לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ, דָּבָר צִוָּה לְאֶֽלֶף דּוֹר. אֲשֶׁר כָּרַת אֶת אַבְרָהָם, וּשְׁבוּעָתוֹ לְיִצְחָק. וַיַּעֲמִידֶֽהָ לְיַעֲקֹב לְחֹק, לְיִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם. לֵאמֹר, לְךָ אֶתֵּן אֶֽרֶץ כְּנָעַן, חֶֽבֶל נַחֲלַתְכֶם. בִּהְיוֹתְכֶם מְתֵי מִסְפָּר, כִּמְעַט וְגָרִים בָּהּ. וַיִּתְהַלְּכוּ מִגּוֹי אֶל גּוֹי, וּמִמַּמְלָכָה אֶל עַם אַחֵר. לֹא הִנִּֽיחַ לְאִישׁ לְעׇשְׁקָם, וַיּֽוֹכַח עֲלֵיהֶם מְלָכִים. אַל תִּגְּעוּ בִמְשִׁיחָי, וּבִנְבִיאַי אַל תָּרֵֽעוּ.
שִֽׁירוּ לַייָ כׇּל הָאָרֶץ, בַּשְּׂרוּ מִיּוֹם אֶל יוֹם יְשׁוּעָתוֹ. סַפְּרוּ בַגּוֹיִם אֶת כְּבוֹדוֹ, בְּכׇל הָעַמִּים נִפְלְאֹתָיו. כִּי גָדוֹל יְיָ וּמְהֻלָּל מְאֹד, וְנוֹרָא הוּא עַל כׇּל אֱלֹהִים. כִּי כׇּל אֱלֹהֵי הָעַמִּים אֱלִילִים, וַייָ שָׁמַֽיִם עָשָׂה. הוֹד וְהָדָר לְפָנָיו, עֹז וְחֶדְוָה בִּמְקוֹמוֹ. הָבוּ לַייָ מִשְׁפְּחוֹת עַמִּים, הָבוּ לַייָ כָּבוֹד וָעֹז. הָבוּ לַייָ כְּבוֹד שְׁמוֹ, שְׂאוּ מִנְחָה וּבֹֽאוּ לְפָנָיו, הִשְׁתַּחֲווּ לַייָ בְּהַדְרַת קֹֽדֶשׁ. חִֽילוּ מִלְּפָנָיו כׇּל הָאָֽרֶץ, אַף תִּכּוֹן תֵּבֵל בַּל תִּמּוֹט. יִשְׂמְחוּ הַשָּׁמַֽיִם וְתָגֵל הָאָֽרֶץ, וְיֹאמְרוּ בַגּוֹיִם יְיָ מָלָךְ. יִרְעַם הַיָּם וּמְלוֹאוֹ, יַעֲלֹץ הַשָּׂדֶה וְכׇל אֲשֶׁר בּוֹ. אָז יְרַנְּנוּ עֲצֵי הַיָּֽעַר, מִלִּפְנֵי יְיָ, כִּי בָא לִשְׁפּוֹט אֶת הָאָֽרֶץ. הוֹדוּ לַייָ כִּי טוֹב, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. וְאִמְרוּ, הוֹשִׁיעֵֽנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵֽנוּ, וְקַבְּצֵֽנוּ וְהַצִּילֵֽנוּ מִן הַגּוֹיִם, לְהֹדוֹת לְשֵׁם קׇדְשֶֽׁךָ, לְהִשְׁתַּבֵּֽחַ בִּתְהִלָּתֶֽךָ. בָּרוּךְ יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעֹלָם; וַיֹּאמְרוּ כׇל הָעָם אָמֵן וְהַלֵּל לַייָ.
רוֹמְמוּ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, וְהִשְׁתַּחֲווּ לַהֲדֹם רַגְלָיו, קָדוֹשׁ הוּא. (ש"ץ) רוֹמְמוּ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, וְהִשְׁתַּחֲווּ לְהַר קׇדְשׁוֹ, כִּי קָדוֹשׁ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ.
וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֺן וְלֹא יַשְׁחִית, וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב אַפּוֹ, וְלֹא יָעִיר כׇּל חֲמָתוֹ. אַתָּה, יְיָ, לֹא תִכְלָא רַחֲמֶֽיךָ מִמֶּֽנִּי, חַסְדְּךָ וַאֲמִתְּךָ תָּמִיד יִצְּרֽוּנִי. זְכֹר רַחֲמֶֽיךָ יְיָ, וַחֲסָדֶֽיךָ, כִּי מֵעוֹלָם הֵֽמָּה. תְּנוּ עֹז לֵאלֹהִים, עַל יִשְׂרָאֵל גַּאֲוָתוֹ, וְעֻזּוֹ בַּשְּׁחָקִים. נוֹרָא אֱלֹהִים מִמִּקְדָּשֶֽׁיךָ; אֵל יִשְׂרָאֵל, הוּא נֹתֵן עֹז וְתַעֲצֻמוֹת לָעָם; בָּרוּךְ אֱלֹהִים. אֵל נְקָמוֹת, יְיָ, אֵל נְקָמוֹת, הוֹפִֽיעַ. הִנָּשֵׂא, שֹׁפֵט הָאָֽרֶץ, הָשֵׁב גְּמוּל עַל גֵּאִים. לַייָ הַיְשׁוּעָה, עַל עַמְּךָ בִרְכָתֶֽךָ סֶּֽלָה. יְיָ צְבָאוֹת עִמָּֽנוּ, מִשְׂגָּב־לָֽנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב, סֶֽלָה. (ש"ץ) יְיָ צְבָאוֹת, אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵֽחַ בָּךְ. יְיָ, הוֹשִֽׁיעָה; הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵֽנוּ בְיוֹם קׇרְאֵֽנוּ.
הוֹשִֽׁיעָה אֶת עַמֶּֽךָ, וּבָרֵךְ אֶת נַחֲלָתֶֽךָ, וּרְעֵם וְנַשְּׂאֵם עַד הָעוֹלָם. נַפְשֵֽׁנוּ חִכְּתָה לַייָ, עֶזְרֵֽנוּ וּמָגִנֵּֽנוּ הוּא. כִּי בוֹ יִשְׂמַח לִבֵּֽנוּ, כִּי בְשֵׁם קׇדְשׁוֹ בָטָֽחְנוּ. יְהִי חַסְדְּךָ יְיָ עָלֵֽינוּ, כַּאֲשֶׁר יִחַֽלְנוּ לָךְ. הַרְאֵֽנוּ יְיָ חַסְדֶּֽךָ, וְיֶשְׁעֲךָ תִּתֶּן־לָֽנוּ. קוּמָה עֶזְרָֽתָה לָּֽנוּ, וּפְדֵֽנוּ לְמַֽעַן חַסְדֶּֽךָ. אָנֹכִי יְיָ אֱלֹהֶֽיךָ הַמַּעַלְךָ מֵאֶֽרֶץ מִצְרָֽיִם, הַרְחֶב־פִּֽיךָ וַאֲמַלְאֵֽהוּ. אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּֽכָה לוֹ, אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁיְיָ אֱלֹהָיו. (ש"ץ) וַאֲנִי בְּחַסְדְּךָ בָטַֽחְתִּי; יָגֵל לִבִּי בִּישׁוּעָתֶֽךָ; אָשִֽׁירָה לַייָ, כִּי גָמַל עָלָי.
לא אומרים "מִזְמוֹר לְתוֹדָה" בערב יום כיפור, בערב פסח, ובחול המועד פסח.
מִזְמוֹר לְתוֹדָה; הָרִֽיעוּ לַייָ כׇּל הָאָֽרֶץ. עִבְדוּ אֶת יְיָ בְּשִׂמְחָה, בֹּֽאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה. דְּעוּ כִּי יְיָ הוּא אֱלֹהִים; הוּא עָשָֽׂנוּ וְלוֹ אֲנַֽחְנוּ, עַמּוֹ וְצֹאן מַרְעִיתוֹ. בֹּֽאוּ שְׁעָרָיו בְּתוֹדָה, חֲצֵרֹתָיו בִּתְהִלָּה; הֽוֹדוּ לוֹ, בָּרְכוּ שְׁמוֹ. (ש"ץ) כִּי טוֹב יְיָ, לְעוֹלָם חַסְדּוֹ, וְעַד דֹּר וָדֹר אֱמוּנָתוֹ.
יְהִי כְבוֹד יְיָ לְעוֹלָם; יִשְׂמַח יְיָ בְּמַעֲשָׂיו. יְהִי שֵׁם יְיָ מְבֹרָךְ, מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. מִמִּזְרַח שֶֽׁמֶשׁ עַד מְבוֹאוֹ, מְהֻלָּל שֵׁם יְיָ. רָם עַל כׇּל גּוֹיִם יְיָ, עַל הַשָּׁמַֽיִם כְּבוֹדוֹ. יְיָ, שִׁמְךָ לְעוֹלָם; יְיָ, זִכְרְךָ לְדֹר וָדֹר. יְיָ בַּשָּׁמַֽיִם הֵכִין כִּסְאוֹ, וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָֽׁלָה. יִשְׂמְחוּ הַשָּׁמַֽיִם וְתָגֵל הָאָרֶץ, וְיֹאמְרוּ בַגּוֹיִם יְיָ מָלָךְ. יְיָ מֶֽלֶךְ, יְיָ מָלָךְ, יְיָ יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד. יְיָ מֶֽלֶךְ עוֹלָם וָעֶד, אָבְדוּ גוֹיִם מֵאַרְצוֹ. יְיָ הֵפִיר עֲצַת גּוֹיִם, הֵנִיא מַחְשְׁבוֹת עַמִּים. רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב־אִישׁ, וַעֲצַת יְיָ הִיא תָקוּם. עֲצַת יְיָ לְעוֹלָם תַּעֲמֹד, מַחְשְׁבוֹת לִבּוֹ לְדֹר וָדֹר. כִּי הוּא אָמַר וַיֶּֽהִי, הוּא צִוָּה וַיַּעֲמֹד. כִּי בָחַר יְיָ בְּצִיּוֹן, אִוָּהּ לְמוֹשָׁב לוֹ. כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ, יִשְׂרָאֵל לִסְגֻלָּתוֹ. כִּי לֹא יִטֹּשׁ יְיָ עַמּוֹ, וְנַחֲלָתוֹ לֹא יַעֲזֹב. (ש"ץ) וְהוּא רַחוּם, יְכַפֵּר עָוֺן וְלֹא יַשְׁחִית, וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב אַפּוֹ, וְלֹא יָעִיר כׇּל חֲמָתוֹ. יְיָ, הוֹשִֽׁיעָה; הַמֶּֽלֶךְ יַעֲנֵֽנוּ בְיוֹם קׇרְאֵֽנוּ.
אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶֽךָ; עוֹד יְהַלְלֽוּךָ סֶּֽלָה.
אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּֽכָה לּוֹ; אַשְׁרֵי הָעָם שֱׁיְיָ אֱלֹהָיו.
תְּהִלָּה לְדָוִד
אֲרוֹמִמְךָ, אֱלוֹהַי הַמֶּֽלֶךְ, וַאֲבָרְכָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם וָעֶד.
בְּכׇל יוֹם אֲבָרְכֶֽךָּ, וַאֲהַלְלָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם וָעֶד.
גָּדוֹל יְיָ וּמְהֻלָּל מְאֹד, וְלִגְדֻלָּתוֹ אֵין חֵֽקֶר.
דּוֹר לְדוֹר יְשַׁבַּח מַעֲשֶֽׂיךָ, וּגְבוּרֹתֶֽיךָ יַגִּֽידוּ.
הֲדַר כְּבוֹד הוֹדֶֽךָ, וְדִבְרֵי נִפְלְאֹתֶֽיךָ אָשִֽׂיחָה.
וֶעֱזוּז נוֹרְאֹתֶֽיךָ יֹאמֵֽרוּ, וּגְדֻלָּתְךָ אֲסַפְּרֶֽנָּה.
זֵֽכֶר רַב טוּבְךָ יַבִּֽיעוּ, וְצִדְקָתְךָ יְרַנֵּֽנוּ.
חַנּוּן וְרַחוּם יְיָ, אֶֽרֶךְ אַפַּֽיִם וּגְדׇל־חָֽסֶד.
טוֹב יְיָ לַכֹּל, וְרַחֲמָיו עַל כׇּל מַעֲשָֽיו.
יוֹדֽוּךָ יְיָ כׇּל מַעֲשֶֽׂיךָ וַחֲסִידֶֽיךָ יְבָרְכֽוּכָה.
כְּבוֹד מַלְכוּתְךָ יֹאמֵֽרוּ, וּגְבוּרָתְךָ יְדַבֵּֽרוּ.
לְהוֹדִֽיעַ לִבְנֵי הָאָדָם גְּבוּרֹתָיו, וּכְבוֹד הֲדַר מַלְכוּתוֹ.
מַלְכוּתְךָ מַלְכוּת כׇּל עֹלָמִים, וּמֶמְשַׁלְתְּךָ בְּכׇל דּוֹר וָדֹר.
סוֹמֵךְ יְיָ לְכׇל הַנֹּפְלִים, וְזוֹקֵף לְכׇל הַכְּפוּפִים.
עֵינֵי כֹל אֵלֶֽיךָ יְשַׂבֵּרוּ, וְאַתָּה נוֹתֵן לָהֶם אֶת אׇכְלָם בְּעִתּוֹ.
פּוֹתֵֽחַ אֶת יָדֶֽךָ, וּמַשְׂבִּֽיעַ לְכׇל חַי רָצוֹן.
צַדִּיק יְיָ בְּכׇל דְּרָכָיו, וְחָסִיד בְּכׇל מַעֲשָׂיו.
קָרוֹב יְיָ לְכׇל קֹרְאָיו, לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻֽהוּ בֶאֱמֶת.
רְצוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה, וְאֶת שַׁוְעָתָם יִשְׁמַע וְיוֹשִׁיעֵם.
שׁוֹמֵר יְיָ אֶת כׇּל אֹהֲבָיו, וְאֵת כׇּל הָרְשָׁעִים יַשְׁמִיד.
תְּהִלַּת יְיָ יְדַבֶּר־פִּי; וִיבָרֵךְ כׇּל בָּשָׂר שֵׁם קׇדְשׁוֹ לְעוֹלָם וָעֶד.
(ש"ץ) וַאֲנַֽחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ, מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם; הַלְלוּ־יָהּ.
הַלְלוּ־יָהּ; הַלְלִי נַפְשִׁי אֶת יְיָ. אֲהַלְלָה יְיָ בְּחַיָּי, אֲזַמְּרָה לֵאלֹהַי בְּעוֹדִי. אַל תִּבְטְחוּ בִנְדִיבִים, בְּבֶן־אָדָם שֶׁאֵין לוֹ תְשׁוּעָה. תֵּצֵא רוּחוֹ יָשֻׁב לְאַדְמָתוֹ; בַּיּוֹם הַהוּא אָבְדוּ עֶשְׁתֹּנֹתָיו. אַשְׁרֵי שֶׁאֵל יַעֲקֹב בְּעֶזְרוֹ, שִׂבְרוֹ עַל יְיָ אֱלֹהָיו. עֹשֶׂה שָׁמַֽיִם וָאָֽרֶץ, אֶת הַיָּם, וְאֶת כׇּל אֲשֶׁר בָּם; הַשֹּׁמֵר אֱמֶת לְעוֹלָם. עֹשֶׂה מִשְׁפָּט לָעֲשׁוּקִים, נֹתֵן לֶֽחֶם לָרְעֵבִים; יְיָ מַתִּיר אֲסוּרִים. יְיָ פֹּקֵֽחַ עִוְרִים, יְיָ זֹקֵף כְּפוּפִים, יְיָ אֹהֵב צַדִּיקִים. יְיָ שֹׁמֵר אֶת גֵּרִים; יָתוֹם וְאַלְמָנָה יְעוֹדֵד, וְדֶֽרֶךְ רְשָׁעִים יְעַוֵּת. יִמְלֹךְ יְיָ לְעוֹלָם, אֱלֹהַֽיִךְ צִיּוֹן לְדֹר וָדֹר; הַלְלוּ־יָהּ.
הַלְלוּ־יָהּ; כִּי טוֹב זַמְּרָה אֱלֹהֵֽינוּ, כִּי נָעִים, נָאוָה תְהִלָּה. בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַֽיִם יְיָ; נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס. הָרֹפֵא לִשְׁבֽוּרֵי לֵב, וּמְחַבֵּשׁ לְעַצְּבוֹתָם. מוֹנֶה מִסְפָּר לַכּוֹכָבִים, לְכֻלָּם שֵׁמוֹת יִקְרָא. גָּדוֹל אֲדוֹנֵֽינוּ וְרַב כֹּֽחַ, לִתְבוּנָתוֹ אֵין מִסְפָּר. מְעוֹדֵד עֲנָוִים יְיָ, מַשְׁפִּיל רְשָׁעִים עֲדֵי אָֽרֶץ. עֱנוּ לַייָ בְּתוֹדָה, זַמְּרוּ לֵאלֹהֵֽינוּ בְכִנּוֹר. הַמְכַסֶּה שָׁמַֽיִם בְּעָבִים, הַמֵּכִין לָאָֽרֶץ מָטָר, הַמַּצְמִֽיחַ הָרִים חָצִיר. נוֹתֵן לִבְהֵמָה לַחְמָהּ, לִבְנֵי עֹרֵב אֲשֶׁר יִקְרָֽאוּ. לֹא בִגְבוּרַת הַסּוּס יֶחְפָּץ, לֹא בְשׁוֹקֵי הָאִישׁ יִרְצֶה. רוֹצֶה יְיָ אֶת יְרֵאָיו, אֶת הַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ. שַׁבְּחִי, יְרוּשָׁלַֽיִם, אֶת יְיָ; הַלְלִי אֱלֹהַֽיִךְ, צִיּוֹן. כִּי חִזַּק בְּרִיחֵי שְׁעָרָֽיִךְ, בֵּרַךְ בָּנַֽיִךְ בְּקִרְבֵּךְ. הַשָּׂם גְּבוּלֵךְ שָׁלוֹם, חֵֽלֶב חִטִּים יַשְׂבִּיעֵךְ. הַשֹּׁלֵֽחַ אִמְרָתוֹ אָֽרֶץ; עַד מְהֵרָה יָרוּץ דְּבָרוֹ. הַנֹּתֵן שֶֽׁלֶג כַּצָּֽמֶר; כְּפוֹר כָּאֵֽפֶר יְפַזֵּר. מַשְׁלִיךְ קַרְחוֹ כְפִתִּים; לִפְנֵי קָרָתוֹ מִי יַעֲמֹד. יִשְׁלַח דְּבָרוֹ וְיַמְסֵם; יַשֵּׁב רוּחוֹ, יִזְּלוּ מָֽיִם. מַגִּיד דְּבָרָו לְיַעֲקֹב, חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל. (ש"ץ) לֹא עָֽשָׂה כֵן לְכׇל גּוֹי, וּמִשְׁפָּטִים בַּל יְדָעוּם; הַלְלוּ־יָהּ.
הַלְלוּ־יָהּ; הַלְלוּ אֶת יְיָ מִן הַשָּׁמַֽיִם, הַלְלֽוּהוּ בַּמְּרוֹמִים. הַלְלֽוּהוּ כׇל מַלְאָכָיו, הַלְלֽוּהוּ כׇּל צְבָאָו. הַלְלֽוּהוּ שֶֽׁמֶשׁ וְיָרֵֽחַ, הַלְלֽוּהוּ כׇּל כּֽוֹכְבֵי אוֹר. הַלְלֽוּהוּ שְׁמֵי הַשָּׁמָֽיִם, וְהַמַּֽיִם אֲשֶׁר מֵעַל הַשָּׁמָֽיִם. יְהַלְלוּ אֶת שֵׁם יְיָ, כִּי הוּא צִוָּה וְנִבְרָֽאוּ. וַיַּעֲמִידֵם לָעַד לְעוֹלָם, חׇק־נָתַן וְלֹא יַעֲבוֹר. הַלְלוּ אֶת יְיָ מִן הָאָרֶץ, תַּנִּינִים וְכׇל תְּהֹמוֹת. אֵשׁ וּבָרָד, שֶֽׁלֶג וְקִיטוֹר, רֽוּחַ סְעָרָה עֹשָׂה דְבָרוֹ. הֶהָרִים וְכׇל גְּבָעוֹת, עֵץ פְּרִי וְכׇל אֲרָזִים, הַחַיָּה וְכׇל בְּהֵמָה, רֶֽמֶשׂ וְצִפּוֹר כָּנָף. מַלְכֵי אֶֽרֶץ וְכׇל לְאֻמִּים, שָׂרִים וְכׇל שֹֽׁפְטֵי אָֽרֶץ. בַּחוּרִים וְגַם בְּתוּלוֹת, זְקֵנִים עִם נְעָרִים. יְהַלְלוּ אֶת שֵׁם יְיָ, כִּי נִשְׂגָּב שְׁמוֹ לְבַדּוֹ; הוֹדוֹ עַל אֶֽרֶץ וְשָׁמָֽיִם. (ש"ץ) וַיָּֽרֶם קֶֽרֶן לְעַמּוֹ, תְּהִלָּה לְכׇל חֲסִידָיו, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַם קְרֹבוֹ; הַלְלוּ־יָהּ.
הַלְלוּ־יָהּ שִׁירוּ לַייָ שִׁיר חָדָשׁ, תְּהִלָּתוֹ בִּקְהַל חֲסִידִים. יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל בְּעֹשָׂיו, בְּנֵי צִיּוֹן יָגִֽילוּ בְמַלְכָּם. יְהַלְלוּ שְׁמוֹ בְמָחוֹל, בְּתֹף וְכִנּוֹר יְזַמְּרוּ לוֹ. כִּי רוֹצֶה יְיָ בְּעַמּוֹ, יְפָאֵר עֲנָוִים בִּישׁוּעָה. יַעְלְזוּ חֲסִידִים בְּכָבוֹד, יְרַנְּנוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם. רוֹמְמוֹת אֵל בִּגְרוֹנָם, וְחֶֽרֶב פִּיפִיּוֹת בְּיָדָם. לַעֲשׂוֹת נְקָמָה בַּגּוֹיִם, תּוֹכֵחוֹת בַּלְאֻמִּים. (ש"ץ) לֶאְסֹר מַלְכֵיהֶם בְּזִקִּים, וְנִכְבְּדֵיהֶם בְּכַבְלֵי בַרְזֶל. לַעֲשׂוֹת בָּהֶם מִשְׁפָּט כָּתוּב; הָדָר הוּא לְכׇל חֲסִידָיו; הַלְלוּ־יָהּ.
הַלְלוּ־יָהּ; הַלְלוּ אֵל בְּקׇדְשׁוֹ, הַלְלֽוּהוּ בִּרְקִֽיעַ עֻזּוֹ. הַלְלֽוּהוּ בִגְבוּרֹתָיו, הַלְלֽוּהוּ כְּרֹב גֻּדְלוֹ. הַלְלֽוּהוּ בְּתֵֽקַע שׁוֹפָר, הַלְלֽוּהוּ בְּנֵֽבֶל וְכִנּוֹר. הַלְלֽוּהוּ בְּתֹף וּמָחוֹל, הַלְלֽוּהוּ בְּמִנִּים וְעֻגָב. הַלְלֽוּהוּ בְצִלְצְלֵי שָֽׁמַע, הַלְלֽוּהוּ בְּצִלְצְלֵי תְרוּעָה. (ש"ץ) כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ; הַלְלוּ־יָהּ.
בָּרוּךְ יְיָ לְעוֹלָם, אָמֵן וְאָמֵן. בָּרוּךְ יְיָ מִצִּיּוֹן, שֹׁכֵן ירוּשָׁלָֽיִם; הַלְלוּ־יָהּ. בָּרוּךְ יְיָ אֱלֹהִים, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, עֹשֵׂה נִפְלָאוֹת לְבַדּוֹ. (ש"ץ) וּבָרוּךְ שֵׁם כְּבוֹדוֹ לְעוֹלָם; וְיִמָּלֵא כְבוֹדוֹ אֶת כֹּל הָאָֽרֶץ, אָמֵן וְאָמֵן.
וַיְבָרֶךְ דָּוִיד אֶת יְיָ לְעֵינֵי כׇּל הַקָּהָל, וַיֹּֽאמֶר דָּוִיד: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָבִינוּ, מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם. לְךָ יְיָ הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶֽרֶת וְהַנֵּֽצַח וְהַהוֹד, כִּי כֹל בַּשָּׁמַֽיִם וּבָאָֽרֶץ; לְךָ יְיָ הַמַּמְלָכָה, וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ. וְהָעֹֽשֶׁר וְהַכָּבוֹד מִלְּפָנֶֽיךָ, וְאַתָּה מוֹשֵׁל בַּכֹּל, וּבְיָדְךָ כֹּֽחַ וּגְבוּרָה, וּבְיָדְךָ לְגַדֵּל וּלְחַזֵּק לַכֹּל. וְעַתָּה אֱלֹהֵֽינוּ, מוֹדִים אֲנַֽחְנוּ לָךְ, וּמְהַלְלִים לְשֵׁם תִּפְאַרְתֶּֽךָ.
אַתָּה הוּא יְיָ לְבַדֶּֽךָ, אַתָּה עָשִֽׂיתָ אֶת הַשָּׁמַֽיִם, שְׁמֵי הַשָּׁמַֽיִם וְכׇל צְבָאָם, הָאָֽרֶץ וְכׇל אֲשֶׁר עָלֶֽיהָ, הַיַּמִּים וְכׇל אֲשֶׁר בָּהֶם, וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם, וּצְבָא הַשָּׁמַֽיִם לְךָ מִשְׁתַּחֲוִים. (ש"ץ) אַתָּה הוּא יְיָ הָאֱלֹהִים, אֲשֶׁר בָּחַֽרְתָּ בְּאַבְרָם וְהוֹצֵאתוֹ מֵאוּר כַּשְׂדִּים וְשַֽׂמְתָּ שְּׁמוֹ אַבְרָהָם. וּמָצָֽאתָ אֶת לְבָבוֹ נֶאֱמָן לְפָנֶֽיךָ–
וְכָרוֹת עִמּוֹ הַבְּרִית לָתֵת אֶת אֶֽרֶץ הַכְּנַעֲנִי, הַחִתִּי, הָאֱמֹרִי, וְהַפְּרִזִּי וְהַיְבוּסִי וְהַגִּרְגָּשִׁי, לָתֵת לְזַרְעוֹ; וַתָּֽקֶם אֶת דְּבָרֶֽיךָ, כִּי צַדִּיק אָֽתָּה. וַתֵּֽרֶא אֶת עֳנִי אֲבֹתֵֽינוּ בְּמִצְרָֽיִם, וְאֶת זַעֲקָתָם שָׁמַֽעְתָּ עַל יַם סוּף. וַתִּתֵּן אֹתֹת וּמֹפְתִים בְּפַרְעֹה וּבְכׇל עֲבָדָיו וּבְכׇל עַם אַרְצוֹ, כִּי יָדַֽעְתָּ כִּי הֵזִֽידוּ עֲלֵיהֶם; וַתַּֽעַשׂ לְךָ שֵׁם כְּהַיּוֹם הַזֶּה. (ש"ץ) וְהַיָּם בָּקַֽעְתָּ לִפְנֵיהֶם, וַיַּֽעַבְרוּ בְתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה; וְאֶת רֹדְפֵיהֶם הִשְׁלַֽכְתָּ בִמְצוֹלֹת כְּמוֹ אֶֽבֶן, בְּמַֽיִם עַזִּים.
וַיּֽוֹשַׁע יְיָ בַּיּוֹם הַהוּא אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרָֽיִם; וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַֽיִם מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם. (ש"ץ) וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה יְיָ בְּמִצְרַֽיִם, וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת יְיָ, וַיַּאֲמִֽינוּ בַּייָ וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ.
אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַייָ, וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר: אָשִֽׁירָה לַייָ כִּי גָאֹה גָּאָה, סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם. עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ, וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה; זֶה אֵלִי וְאַנְוֵֽהוּ, אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶֽנְהוּ. יְיָ אִישׁ מִלְחָמָה, יְיָ שְׁמוֹ. מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ יָרָה בַיָּם, וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו טֻבְּעוּ בְיַם סוּף. תְּהֹמֹת יְכַסְיֻֽמוּ: יָרְדוּ בִמְצוֹלֹת כְּמוֹ אָֽבֶן. יְמִינְךָ יְיָ נֶאְדָּרִי בַּכֹּֽחַ, יְמִינְךָ יְיָ תִּרְעַץ אוֹיֵב. וּבְרֹב גְּאוֹנְךָ תַּהֲרֹס קָמֶֽיךָ; תְּשַׁלַּח חֲרֹנְךָ, יֹאכְלֵֽמוֹ כַּקַּשׁ. וּבְרֽוּחַ אַפֶּֽיךָ נֶעֶרְמוּ מַֽיִם, נִצְּבוּ כְמוֹ נֵד נֹזְלִים; קָפְאוּ תְהֹמֹת בְּלֶב־יָם. אָמַר אוֹיֵב: אֶרְדֹּף אַשִּׂיג, אֲחַלֵּק שָׁלָל, תִּמְלָאֵֽמוֹ נַפְשִׁי, אָרִיק חַרְבִּי, תּוֹרִישֵֽׁמוֹ יָדִי. נָשַֽׁפְתָּ בְרוּחֲךָ, כִּסָּֽמוֹ יָם; צָלְלוּ כַּעוֹפֶֽרֶת בְּמַֽיִם אַדִּירִים. מִי כָמֹֽכָה בָּאֵלִם, יְיָ; מִי כָּמֹֽכָה, נֶאְדָּר בַּקֹּֽדֶשׁ, נוֹרָא תְהִלֹּת, עֹֽשֵׂה פֶֽלֶא. נָטִֽיתָ יְמִינְךָ, תִּבְלָעֵֽמוֹ אָֽרֶץ. נָחִֽיתָ בְחַסְדְּךָ עַם־זוּ גָּאָֽלְתָּ; נֵהַֽלְתָּ בְעׇזְּךָ אֶל נְוֵה קׇדְשֶֽׁךָ. שָׁמְעוּ עַמִּים, יִרְגָּזוּן; חִיל אָחַז יֹשְׁבֵי פְּלָֽשֶׁת. אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם; אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵֽמוֹ רָֽעַד; נָמֹֽגוּ כֹּל יֹשְׁבֵי כְנָֽעַן. תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָֽתָה וָפַֽחַד; בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָֽבֶן; עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ יְיָ, עַד יַעֲבֹר עַם־זוּ קָנִֽיתָ. תְּבִאֵֽמוֹ וְתִטָּעֵֽמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ, מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַֽלְתָּ, יְיָ; מִקְּדָשׁ, אֲדֹנָי, כּוֹנְנוּ יָדֶֽיךָ. יְיָ יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד. יְיָ יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד.
כִּי לַייָ הַמְּלוּכָה, וּמֹשֵׁל בַּגּוֹיִם. (ש"ץ) וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו, וְהָיְתָה לַייָ הַמְּלוּכָה. וְהָיָה יְיָ לְמֶֽלֶךְ עַל כׇּל הָאָֽרֶץ; בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְיָ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד.
הש"ץ לתפילת שחרית מתחיל כאן:
יִשְׁתַּבַּח שִׁמְךָ לָעַד, מַלְכֵּֽנוּ, הָאֵל הַמֶּֽלֶךְ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ, בַּשָּׁמַֽיִם וּבָאָֽרֶץ. כִּי לְךָ נָאֶה, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שִׁיר וּשְׁבָחָה, הַלֵּל וְזִמְרָה, עֹז וּמֶמְשָׁלָה, נֶֽצַח, גְּדֻלָּה וּגְבוּרָה, תְּהִלָּה וְתִפְאֶֽרֶת, קְדֻשָּׁה וּמַלְכוּת, (ש"ץ) בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת, מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, אֵל מֶֽלֶךְ גָּדוֹל בַּתִּשְׁבָּחוֹת, אֵל הַהוֹדָאוֹת, אֲדוֹן הַנִּפְלָאוֹת, הַבּוֹחֵר בְּשִׁירֵי זִמְרָה, מֶֽלֶךְ, אֵל, חֵי הָעוֹלָמִים.בעשרת ימי תשובה ובהושענא רבה יש נוהגים להוסיף (ש"ץ וקהל קוראים כל פסוק):[1]
(שִׁיר הַמַּעֲלוֹת. מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִֽיךָ, יְיָ. אֲדֹנָי, שִׁמְעָה בְקוֹלִי, תִּהְיֶֽינָה אׇזְנֶֽיךָ קַשֻּׁבוֹת לְקוֹל תַּחֲנוּנָי. אִם עֲוֺנוֹת תִּשְׁמׇר־יָהּ, אֲדֹנָי, מִי יַעֲמֹד. כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה, לְמַֽעַן תִּוָּרֵא. קִוִּֽיתִי יְיָ, קִוְּתָה נַפְשִׁי, וְלִדְבָרוֹ הוֹחָֽלְתִּי. נַפְשִׁי לַאדֹנָי, מִשֹּׁמְרִים לַבֹּֽקֶר, שֹׁמְרִים לַבֹּֽקֶר. יַחֵל יִשְׂרָאֵל אֶל יְיָ; כִּי עִם יְיָ הַחֶֽסֶד, וְהַרְבֵּה עִמּוֹ פְדוּת. וְהוּא יִפְדֶּה אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל עֲוֺנֹתָיו.)
ש"ץ:
יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵהּ; וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן, וּבְחַיֵּי דְכׇל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן.
יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא.
יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח, וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמָם, וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר, וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא, לְעֵֽלָּא (לְעֵֽלָּא) מִן כׇּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחֱמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.ש"ץ:
בָּרְכוּ אֶת יְיָ הַמְבֹרָךְ.
קהל וש"ץ:
בָּרוּךְ יְיָ הַמְבֹרָךְ לְעוֹלָם וָעֶד.
הקהל בלחש:[2]
יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח, וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא שְׁמוֹ שֶׁל מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא רִאשׁוֹן וְהוּא אַחֲרוֹן, וּמִבַּלְעָדָיו אֵין אֱלֹהִים. סֹֽלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת, בְּיָהּ שְׁמוֹ, וְעִלְזוּ לְפָנָיו; וּשְׁמוֹ מְרוֹמָם עַל כׇּל בְּרָכָה וּתְהִלָּה. בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וְעַד. יְהִי שֵׁם יְיָ מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם.
בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹֽשֶׁךְ, עֹשֶׂה שָׁלוֹם, וּבוֹרֵא אֶת הַכֹּל.
הַמֵּאִיר לָאָֽרֶץ וְלַדָּרִים עָלֶֽיהָ בְּרַחֲמִים, וּבְטוּבוֹ מְחַדֵּשׁ בְּכׇל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית. מָה רַבּוּ מַעֲשֶֽׂיךָ, יְיָ; כֻּלָּם בְּחׇכְמָה עָשִֽׂיתָ; מָלְאָה הָאָֽרֶץ קִנְיָנֶֽךָ. הַמֶּֽלֶךְ הַמְּרוֹמָם לְבַדּוֹ מֵאָז, הַמְּשֻׁבָּח וְהַמְּפֹאָר וְהַמִּתְנַשֵּׂא מִימוֹת עוֹלָם. אֱלֹהֵי עוֹלָם, בְּרַחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים רַחֵם עָלֵֽינוּ, אֲדוֹן עֻזֵּֽנוּ, צוּר מִשְׂגַּבֵּֽנוּ, מָגֵן יִשְׁעֵֽנוּ, מִשְׂגָּב בַּעֲדֵֽנוּ.
אֵל בָּרוּךְ גְּדוֹל דֵּעָה, הֵכִין וּפָעַל זׇהֳרֵי חַמָּה, טוֹב יָצַר כָּבוֹד לִשְׁמוֹ, מְאוֹרוֹת נָתַן סְבִיבוֹת עֻזּוֹ, פִּנּוֹת צְבָאָיו קְדוֹשִׁים, רוֹמְמֵי שַׁדַּי, תָּמִיד מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל וּקְדֻשָּׁתוֹ. תִּתְבָּרַךְ, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, עַל שֶֽׁבַח מַעֲשֵׂה יָדֶֽיךָ, וְעַל מְאֽוֹרֵי אוֹר שֶׁעָשִֽׂיתָ; יְפָאֲרֽוּךָ סֶּֽלָה.
תִּתְבָּרַךְ צוּרֵֽנוּ, מַלְכֵּֽנוּ וְגוֹאֲלֵֽנוּ, בּוֹרֵא קְדוֹשִׁים; יִשְׁתַּבַּח שִׁמְךָ לָעַד מַלְכֵּֽנוּ, יוֹצֵר מְשָׁרְתִים, וַאֲשֶׁר מְשָׁרְתָיו כֻּלָּם עוֹמְדִים בְּרוּם עוֹלָם, וּמַשְׁמִיעִים בְּיִרְאָה, יַֽחַד בְּקוֹל, דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים וּמֶֽלֶךְ עוֹלָם. כֻּלָם אֲהוּבִים, כֻּלָּם בְּרוּרִים, כֻּלָּם גִּבּוֹרִים, וְכֻלָּם עֹשִׂים בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה רְצוֹן קוֹנָם. (ש"ץ) וְכֻלָּם פּוֹתְחִים אֶת פִּיהֶם בִּקְדֻשָּׁה וּבְטׇהֳרָה, בְּשִׁירָה וּבְזִמְרָה, וּמְבָרְכִים וּמְשַׁבְּחִים, וּמְפָאֲרִים וּמַעֲרִיצִים, וּמַקְדִּישִׁים וּמַמְלִיכִים–אֶת שֵׁם הָאֵל הַמֶּֽלֶךְ הַגָּדוֹל, הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא, קָדוֹשׁ הוּא. וְכֻלָּם מְקַבְּלִים עֲלֵיהֶם עֹל מַלְכוּת שָׁמַֽיִם זֶה מִזֶּה, וְנוֹתְנִים רְשׁוּת זֶה לָזֶה (ש"ץ) לְהַקְדִּישׁ לְיוֹצְרָם. בְּנַֽחַת רֽוּחַ, בְּשָׂפָה בְרוּרָה וּבִנְעִימָה קְדֹשָׁה, כֻּלָּם כְּאֶחָד עוֹנִים וְאוֹמְרִים בְּיִרְאָה:
קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ יְיָ צְבָאוֹת;
מְלֹא כׇל הָאָֽרֶץ כְּבוֹדוֹ.
וְהָאוֹפַנִּים וְחַיּוֹת הַקֹּֽדֶשׁ, בְּרַֽעַשׁ גָּדוֹל מִתְנַשְּׂאִים לְעֻמַּת שְׂרָפִים. (ש"ץ) לְעֻמָּתָם מְשַׁבְּחִים וְאוֹמְרִים:
בָּרוּךְ כְּבוֹד יְיָ מִמְּקוֹמוֹ.
לָאֵל בָּרוּךְ נְעִימוֹת יִתֵּֽנוּ; לַמֶּֽלֶךְ, אֵל חַי וְקַיָּם, זְמִירוֹת יֹאמֵֽרוּ, וְתִשְׁבָּחוֹת יַשְׁמִֽיעוּ; כִּי הוּא לְבַדּוֹ פּוֹעֵל גְּבוּרוֹת, עֹשֶׂה חֲדָשׁוֹת, בַּֽעַל מִלְחָמוֹת, זוֹרֵֽעַ צְדָקוֹת, מַצְמִֽיחַ יְשׁוּעוֹת, בּוֹרֵא רְפוּאוֹת, נוֹרָא תְהִלּוֹת, אֲדוֹן הַנִּפְלָאוֹת, הַמְחַדֵּשׁ בְּטוּבוֹ בְּכׇל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, כָּאָמוּר: לְעֹשֵׂה אוֹרִים גְּדֹלִים, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. (ש"ץ) אוֹר חָדָשׁ עַל צִיּוֹן תָּאִיר, וְנִזְכֶּה כֻלָּֽנוּ מְהֵרָה לְאוֹרוֹ. בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, יוֹצֵר הַמְּאוֹרוֹת.
אַהֲבָה רַבָּה אֲהַבְתָּֽנוּ, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ; חֶמְלָה גְדוֹלָה וִיתֵרָה חָמַֽלְתָּ עָלֵֽינוּ. אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, בַּעֲבוּר אֲבוֹתֵֽינוּ שֶׁבָּטְחוּ בְךָ, וַתְּלַמְּדֵם חֻקֵּי חַיִּים, כֵּן תְּחׇנֵּֽנוּ וּתְלַמְּדֵֽנוּ. אָבִֽינוּ הָאָב הָרַחֲמָן, הַמְרַחֵם, רַחֵם עָלֵֽינוּ וְתֵן בְּלִבֵּֽנוּ לְהָבִין וּלְהַשְׂכִּיל, לִשְׁמֹֽעַ לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כׇּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶֽךָ, בְּאַהֲבָה. וְהָאֵר עֵינֵֽינוּ בְּתוֹרָתֶֽךָ, וְדַבֵּק לִבֵּֽנוּ בְּמִצְוֺתֶֽיךָ, וְיַחֵד לְבָבֵֽנוּ לְאַהֲבָה וּלְיִרְאָה אֶת שְׁמֶֽךָ, וְלֹא נֵבוֹשׁ לְעוֹלָם וָעֶד. כִּי בְשֵׁם קׇדְשְׁךָ הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא בָּטָֽחְנוּ, נָגִֽילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתֶֽךָ. (ש"ץ) וַהֲבִיאֵֽנוּ לְשָׁלוֹם מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָֽרֶץ, וְתוֹלִיכֵֽנוּ קוֹמְמִיּוּת לְאַרְצֵֽנוּ. כִּי אֵל פּוֹעֵל יְשׁוּעוֹת אָֽתָּה, וּבָֽנוּ בָחַֽרְתָּ מִכׇּל עַם וְלָשׁוֹן, וְקֵרַבְתָּֽנוּ לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל סֶֽלָה בֶּאֱמֶת, לְהוֹדוֹת לְךָ וּלְיַחֶדְךָ בְּאַהֲבָה. בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, הַבּוֹחֵר בְּעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה.
(יחיד אומר: אֵל מֶֽלֶךְ נֶאֱמָן)
שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, יְיָ אֱלֹהֵינוּ, יְיָ אֶחָד.
בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד.
וְהָיָה אִם שָׁמֹֽעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֺתַי, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם, לְאַהֲבָה אֶת יְיָ אֱלֹהֵיכֶם וּלְעׇבְדוֹ בְּכׇל לְבַבְכֶם וּבְכׇל נַפְשְׁכֶם. וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ, יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ; וְאָסַפְתָּ דְגָנֶֽךָ, וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶֽךָ. וְנָתַתִּי עֵֽשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּֽךָ; וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָֽעְתָּ. הִשָּֽׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם, וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם. וְחָרָה אַף יְיָ בָּכֶם, וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַֽיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר, וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ; וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָֽרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר יְיָ נֹתֵן לָכֶם. וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵֽלֶּה עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶם; וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל יֶדְכֶם, וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם. וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם, בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶֽךָ, וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּֽרֶךְ, וּבְשׇׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶֽךָ. וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶֽךָ וּבִשְׁעָרֶֽיךָ.
לְמַֽעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם, עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְיָ לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם, כִּימֵי הַשָּׁמַֽיִם עַל הָאָֽרֶץ.
וַיֹּֽאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם; וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵֽלֶת. וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת, וּרְאִיתֶם אֹתוֹ, וּזְכַרְתֶּם אֶת כׇּל מִצְוֺת יְיָ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם; וְלֹא תָתֽוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם, אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם. לְמַֽעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כׇּל מִצְוֺתָי; וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵאלֹהֵיכֶם. אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר הוֹצֵֽאתִי אֶתְכֶם מֵאֶֽרֶץ מִצְרַֽיִם לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים; אֲנִי (ש"ץ) יְיָ אֱלֹהֵיכֶם–
אֱמֶת וְיַצִּיב, וְנָכוֹן וְקַיָּם, וְיָשָׁר וְנֶאֱמָן, וְאָהוּב וְחָבִיב, וְנֶחְמָד וְנָעִים, וְנוֹרָא וְאַדִּיר, וּמְתֻקָּן וּמְקֻבָּל, וְטוֹב וְיָפֶה הַדָּבָר הַזֶּה עָלֵֽינוּ לְעוֹלָם וָעֶד. אֱמֶת, אֱלֹהֵי עוֹלָם מַלְכֵּֽנוּ, צוּר יַעֲקֹב מָגֵן יִשְׁעֵֽנוּ. (ש"ץ) לְדֹר וָדֹר הוּא קַיָּם, וּשְׁמוֹ קַיָּם, וְכִסְאוֹ נָכוֹן, וּמַלְכוּתוֹ וֶאֱמוּנָתוֹ לָעַד קַיָּֽמֶת. וּדְבָרָיו חָיִים וְקַיָּמִים, נֶאֱמָנִים וְנֶחֱמָדִים, לָעַד וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים, עַל אֲבוֹתֵֽינוּ וְעָלֵֽינוּ, עַל בָּנֵֽינוּ וְעַל דּוֹרוֹתֵֽינוּ, וְעַל כָּל דּוֹרוֹת זֶֽרַע יִשְׂרָאֵל עֲבָדֶֽיךָ.
עַל הָרִאשׁוֹנִים וְעַל הָאַחֲרוֹנִים דָּבָר טוֹב וְקַיָּם לְעוֹלָם וָעֶד, אֱמֶת וֶאֱמוּנָה, חֹק וְלֹא יַעֲבֹר. (ש"ץ) אֱמֶת, שָׁאַתָּה הוּא יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, מַלְכֵּֽנוּ מֶֽלֶךְ אֲבוֹתֵֽינוּ, גֹּאֲלֵֽנוּ גֹּאֵל אֲבוֹתֵֽינוּ, יוֹצְרֵֽנוּ צוּר יְשׁוּעָתֵֽנוּ, פּוֹדֵֽנוּ וּמַצִּילֵֽנוּ; מֵעוֹלָם שְׁמֶֽךָ, אֵין אֱלֹהִים זוּלָתֶֽךָ.
עֶזְרַת אֲבוֹתֵֽינוּ אַתָּה הוּא מֵעוֹלָם, מָגֵן וּמוֹשִֽׁיעַ לִבְנֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם בְּכָל דּוֹר וָדוֹר. בְּרוּם עוֹלָם מוֹשָׁבֶֽךָ, וּמִשְׁפָּטֶֽיךָ וְצִדְקָתְךָ עַד אַפְסֵי אָֽרֶץ. אַשְׁרֵי אִישׁ שֶׁיִּשְׁמַע לְמִצְוֺתֶֽיךָ, וְתוֹרָתְךָ וּדְבָרְךָ יָשִׂים עַל לִבּוֹ. אֱמֶת, אַתָּה הוּא אָדוֹן לְעַמֶּֽךָ, וּמֶֽלֶךְ גִּבּוֹר לָרִיב רִיבָם. אֱמֶת, אַתָּה הוּא רִאשׁוֹן וְאַתָּה הוּא אַחֲרוֹן, וּמִבַּלְעָדֶֽיךָ אֵין לָֽנוּ מֶֽלֶךְ גּוֹאֵל וּמוֹשִֽׁיעַ. מִמִּצְרַֽיִם גְּאַלְתָּֽנוּ, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, וּמִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתָֽנוּ. כָּל בְּכוֹרֵיהֶם הָרָֽגְתָּ, וּבְכוֹרְךָ גָּאָֽלְתָּ, וְיַם סוּף בָּקַֽעְתָּ, וְזֵדִים טִבַּֽעְתָּ, וִידִידִים הֶעֱבַֽרְתָּ; וַיְכַסּוּ מַֽיִם צָרֵיהֶם, אֶחָד מֵהֶם לֹא נוֹתָר. עַל זֹאת שִׁבְּחוּ אֲהוּבִים וְרוֹמְמוּ אֵל, וְנָתְנוּ יְדִידִים זְמִירוֹת, שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת, בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת לַמֶּֽלֶךְ, אֵל חַי וְקַיָּם. רָם וְנִשָּׂא, גָּדוֹל וְנוֹרָא, מַשְׁפִּיל גֵּאִים וּמַגְבִּֽיהַּ שְׁפָלִים, מוֹצִיא אֲסִירִים וּפוֹדֶה עֲנָוִים, וְעוֹזֵר דַּלִּים, וְעוֹנֶה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּעֵת שַׁוְּעָם אֵלָיו. תְּהִלּוֹת לְאֵל עֶלְיוֹן, בָּרוּךְ הוּא וּמְבֹרָךְ.
משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְךָ עָנוּ שִׁירָה בְּשִׂמְחָה רַבָּה, וְאָמְרוּ כֻלָּם:
מִי כָמֹֽכָה בָּאֵלִם, יְיָ; מִי כָּמֹֽכָה נֶאְדָּר בַּקֹּֽדֶשׁ, נוֹרָא תְהִלֹּת, עֹֽשֵׂה פֶֽלֶא.
שִׁירָה חֲדָשָׁה שִׁבְּחוּ גְאוּלִים לְשִׁמְךָ עַל שְׂפַת הַיָּם; יַֽחַד כֻּלָּם הוֹדוּ וְהִמְלִֽיכוּ וְאָמְרוּ:
יְיָ יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד.
צוּר יִשְׂרָאֵל, קֽוּמָה בְּעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל, וּפְדֵה כִנְאֻמֶֽךָ יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל. (ש"ץ) גֹּאֲלֵֽנוּ יְיָ צְבָאוֹת שְׁמוֹ, קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל. בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, גָּאַל יִשְׂרָאֵל.
תפילת העמידה נאמרת בלחש ובכוונת הלב,
ובפנייה לכיוון ירושלים ומקום המקדש.
הש"ץ חוזר על תפילת העמידה בקול רם אם יש מניין.
אֲדֹנָי, שְׂפָתַי תִּפְתָּח, וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶֽךָ.
בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם, אֱלֹהֵי יִצְחָק, וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב, הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא, אֵל עֶלְיוֹן, גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים, וְקוֹנֵה הַכֹּל, וְזוֹכֵר חַסְדֵי אָבוֹת, וּמֵבִיא גוֹאֵל לִבְנֵי בְנֵיהֶם לְמַֽעַן שְׁמוֹ בְּאַהֲבָה.
בעשרת ימי תשובה מוסיפים:
- (זׇכְרֵֽנוּ לְחַיִּים, מֶֽלֶךְ חָפֵץ בַּחַיִּים,
וְכׇתְבֵֽנוּ בְּסֵֽפֶר הַחַיִּים, לְמַעַנְךָ אֱלֹהִים חַיִּים.)
מֶֽלֶךְ עוֹזֵר וּמוֹשִֽׁיעַ וּמָגֵן. בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, מָגֵן אַבְרָהָם.
אַתָּה גִבּוֹר לְעוֹלָם, אֲדֹנָי; מְחַיֵּה מֵתִים אַתָּה, רַב לְהוֹשִֽׁיעַ.
מְכַלְכֵּל חַיִּים בְּחֶֽסֶד, מְחַיֵּה מֵתִים בְּרַחֲמִים רַבִּים, סוֹמֵךְ נוֹפְלִים, וְרוֹפֵא חוֹלִים, וּמַתִּיר אֲסוּרִים, וּמְקַיֵּם אֱמוּנָתוֹ לִישֵׁנֵי עָפָר. מִי כָמֽוֹךָ, בַּֽעַל גְּבוּרוֹת, וּמִי דּֽוֹמֶה לָּךְ, מֶֽלֶךְ מֵמִית וּמְחַיֶּה וּמַצְמִֽיחַ יְשׁוּעָה.
בעשרת ימי תשובה מוסיפים:
(מִי כָמֽוֹךָ, אָב הָרַחֲמִים, זוֹכֵר יְצוּרָיו לְחַיִּים בְּרַחֲמִים.)
וְנֶאֱמָן אַתָּה לְהַחֲיוֹת מֵתִים. בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, מְחַיֵּה הַמֵּתִים.
בחזרת הש"ץ אומרים קדושה:
נְקַדֵּשׁ אֶת שִׁמְךָ בָּעוֹלָם כְּשֵׁם שֶׁמַּקְדִּישִׁים אוֹתוֹ בִּשְׁמֵי מָרוֹם, כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶֽךָ: וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר:
קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ יְיָ צְבָאוֹת; מְלֹא כׇל הָאָֽרֶץ כְּבוֹדוֹ.
(ש"ץ) לְעֻמָּתָם בָּרוּךְ יֹאמֵֽרוּ–
בָּרוּךְ כְּבוֹד יְיָ מִמְּקוֹמוֹ.
(ש"ץ) וּבְדִבְרֵי קׇדְשְׁךָ כָּתוּב לֵאמֹר:
יִמְלֹךְ יְיָ לְעוֹלָם, אֱלֹהַֽיִךְ צִיּוֹן לְדֹר וָדֹר; הַלְלוּיָהּ.
*בעשרת ימי תשובה חותמים:
(בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, הַמֶּֽלֶךְ הַקָּדוֹשׁ.)
אַתָּה קָדוֹשׁ וְשִׁמְךָ קָדוֹשׁ, וּקְדוֹשִׁים בְּכׇל יוֹם יְהַלְלֽוּךָ סֶּֽלָה. * בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, הָאֵל הַקָּדוֹשׁ.
*בעשרת ימי תשובה חותמים:
(בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, הַמֶּֽלֶךְ הַקָּדוֹשׁ.)
אַתָּה חוֹנֵן לְאָדָם דַּֽעַת, וּמְלַמֵּד לֶאֱנוֹשׁ בִּינָה. חׇנֵּֽנוּ מֵאִתְּךָ דֵּעָה, בִּינָה וְהַשְׁכֵּל. בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, חוֹנֵן הַדָּֽעַת.
הֲשִׁיבֵֽנוּ אָבִֽינוּ לְתוֹרָתֶֽךָ, וְקָרְבֵֽנוּ מַלְכֵּֽנוּ לַעֲבוֹדָתֶֽךָ, וְהַחֲזִירֵֽנוּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶֽיךָ. בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, הָרוֹצֶה בִּתְשׁוּבָה.
סְלַח לָֽנוּ אָבִֽינוּ כִּי חָטָֽאנוּ, מְחַל לָֽנוּ מַלְכֵּֽנוּ כִּי פָשָֽׁעְנוּ, כִּי מוֹחֵל וְסוֹלֵֽחַ אָֽתָּה. בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, חַנּוּן הַמַּרְבֶּה לִסְלֹֽחַ.
רְאֵה נָא בְעׇנְיֵֽנוּ וְרִיבָה רִיבֵֽנוּ, וּגְאָלֵֽנוּ מְהֵרָה לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ, כִּי גּוֹאֵל חָזָק אָֽתָּה. בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל.
בתעניות (חוץ מתשעה באב) הש"ץ מברך:
(עֲנֵֽנוּ, יְיָ, עֲנֵֽנוּ בְּיוֹם צוֹם תַּעֲנִיתֵֽנוּ, כִּי בְצָרָה גְדוֹלָה אֲנָֽחְנוּ. אַל תֵּֽפֶן אֶל רִשְׁעֵֽנוּ, וְאַל תַּסְתֵּר פָּנֶֽיךָ מִמֶּֽנּוּ, וְאַל תִּתְעַלַּם מִתְּחִנָּתֵֽנוּ. הֱיֵה נָא קָרוֹב לְשַׁוְעָתֵֽנוּ, יְהִי נָא חַסְדְּךָ לְנַחֲמֵֽנוּ; טֶֽרֶם נִקְרָא אֵלֶֽיךָ עֲנֵֽנוּ, כַּדָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָיָה טֶֽרֶם יִקְרָֽאוּ, וַאֲנִי אֶעֱנֶה; עוֹד הֵם מְדַבְּרִים, וַאֲנִי אֶשְׁמָע. כִּי אַתָּה, יְיָ, הָעוֹנֶה בְּעֵת צָרָה, פּוֹדֶה וּמַצִּיל בְּכׇל עֵת צָרָה וְצוּקָה. בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, הָעוֹנֶה בְּעֵת צָרָה.)
רְפָאֵֽנוּ יְיָ וְנֵרָפֵא, הוֹשִׁיעֵֽנוּ וְנִוָּשֵֽׁעָה, כִּי תְהִלָּתֵֽנוּ אָֽתָּה; וְהַעֲלֵה רְפוּאָה שְׁלֵמָה לְכׇל מַכּוֹתֵֽינוּ, כִּי אֵל מֶֽלֶךְ רוֹפֵא נֶאֱמָן וְרַחֲמָן אָֽתָּה. בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, רוֹפֵא חוֹלֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל.
בָּרֵךְ עָלֵֽינוּ, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, אֶת הַשָּׁנָה הַזֹּאת וְאֶת כָּל מִינֵי תְבוּאָתָהּ לְטוֹבָה,
עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, וְשַׂבְּעֵֽנוּ מִטּוּבָהּ,[7] וּבָרֵךְ שְׁנָתֵֽנוּ כַּשָּׁנִים הַטּוֹבוֹת. בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, מְבָרֵךְ הַשָּׁנִים.
תְּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל לְחֵרוּתֵֽנוּ, וְשָׂא נֵס לְקַבֵּץ גָּלֻיּוֹתֵֽינוּ, וְקַבְּצֵֽנוּ יַֽחַד מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָֽרֶץ. בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, מְקַבֵּץ נִדְחֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל.
הָשִֽׁיבָה שׁוֹפְטֵֽינוּ כְּבָרִאשׁוֹנָה, וְיוֹעֲצֵֽינוּ כְּבַתְּחִלָּה; וְהָסֵר מִמֶּֽנּוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה; וּמְלוֹךְ עָלֵֽינוּ, אַתָּה יְיָ לְבַדְּךָ, בְּחֶֽסֶד וּבְרַחֲמִים, וְצַדְּקֵֽנוּ בַּמִּשְׁפָּט. * בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, מֶֽלֶךְ אוֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט.
*בעשרת ימי תשובה חותמים:
(בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, הַמֶּֽלֶךְ הַמִּשְׁפָּט.)
וְלַמַּלְשִׁינִים אַל תְּהִי תִקְוָה, וְכׇל הָרִשְׁעָה כְּרֶֽגַע תֺּאבֵד, וְכָל אֹיְבֶֽיךָ מְהֵרָה יִכָּרֵֽתוּ; וְהַזֵּדִים מְהֵרָה תְעַקֵּר וּתְשַׁבֵּר וּתְמַגֵּר וְתַכְנִֽיעַ בִּמְהֵרָה בְיָמֵֽינוּ. בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, שׁוֹבֵר אֹיְבִים וּמַכְנִֽיעַ זֵדִים.
עַל הַצַּדִּיקִים וְעַל הַחֲסִידִים, וְעַל זִקְנֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל וְעַל פְּלֵיטַת סוֹפְרֵיהֶם, וְעַל גֵּרֵי הַצֶּֽדֶק וְעָלֵֽינוּ, יֶהֱמוּ נָא רַחֲמֶֽיךָ, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ; וְתֵן שָׂכָר טוֹב לְכׇל הַבּוֹטְחִים בְּשִׁמְךָ בֶּאֱמֶת, וְשִׂים חֶלְקֵֽנוּ עִמָּהֶם, וּלְעוֹלָם לֹא נֵבוֹשׁ, כִּי בְךָ בָּטָֽחְנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, מִשְׁעָן וּמִבְטָח לַצַּדִּיקִים.
וְלִירוּשָׁלַֽיִם עִירְךָ בְּרַחֲמִים תָּשׁוּב, וְתִשְׁכּוֹן בְּתוֹכָהּ כַּאֲשֶׁר דִּבַּֽרְתָּ; וּבְנֵה אוֹתָהּ בְּקָרוֹב בְּיָמֵֽינוּ בִּנְיַן עוֹלָם; וְכִסֵּא דָוִד מְהֵרָה לְתוֹכָהּ תָּכִין. בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, בּוֹנֵה יְרוּשָׁלָֽיִם.
אֶת צֶֽמַח דָּוִד עַבְדְּךָ מְהֵרָה תַצְמִֽיחַ, וְקַרְנוֹ תָּרוּם בִּישׁוּעָתֶֽךָ, כִּי לִישׁוּעָתְךָ קִוִּֽינוּ כׇּל הַיּוֹם. בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, מַצְמִֽיחַ קֶֽרֶן יְשׁוּעָה.
שְׁמַע קוֹלֵֽנוּ, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ; חוּס וְרַחֵם עָלֵֽינוּ, וְקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵֽנוּ, כִּי אֵל שׁוֹמֵֽעַ תְּפִלּוֹת וְתַחֲנוּנִים אָֽתָּה; וּמִלְּפָנֶֽיךָ מַלְכֵּֽנוּ רֵיקָם אַל תְּשִׁיבֵֽנוּ, כִּי אַתָּה שׁוֹמֵֽעַ תְּפִלַּת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בְּרַחֲמִים. בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, שׁוֹמֵֽעַ תְּפִלָּה.
רְצֵה, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, בְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וּבִתְפִלָּתָם; וְהָשֵׁב אֶת הָעֲבוֹדָה לִדְבִיר בֵּיתֶֽךָ, וְאִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל וּתְפִלָּתָם בְּאַהֲבָה תְקַבֵּל בְּרָצוֹן, וּתְהִי לְרָצוֹן תָּמִיד עֲבוֹדַת יִשְׂרָאֵל עַמֶּֽךָ.
בראש חודש וחול המועד מוסיפים:
(אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, יַעֲלֶה וְיָבֹא, וְיַגִּֽיעַ וְיֵרָאֶה, וְיֵרָצֶה וְיִשָּׁמַע, וְיִפָּקֵד וְיִזָּכֵר זִכְרוֹנֵֽנוּ וּפִקְדוֹנֵֽנוּ, וְזִכְרוֹן אֲבוֹתֵֽינוּ, וְזִכְרוֹן מָשִֽׁיחַ בֶּן דָּוִד עַבְדֶּֽךָ, וְזִכְרוֹן יְרוּשָׁלַֽיִם עִיר קׇדְשֶֽׁךָ, וְזִכְרוֹן כׇּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְפָנֶֽיךָ, לִפְלֵיטָה וּלְטוֹבָה, לְחֵן וּלְחֶֽסֶד וּלְרַחֲמִים, לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם, בְּיוֹם
- בראש חודש: רֹאשׁ הַחֹֽדֶשׁ
- בפסח: חַג הַמַּצּוֹת
- בסוכות: חַג הַסֻּכּוֹת
הַזֶּה. זׇכְרֵֽנוּ, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, בּוֹ לְטוֹבָה, וּפׇקְדֵֽנוּ בוֹ לִבְרָכָה, וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ בוֹ לְחַיִּים; וּבִדְבַר יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים חוּס וְחׇנֵּֽנוּ, וְרַחֵם עָלֵֽינוּ וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ, כִּי אֵלֶֽיךָ עֵינֵֽינוּ, כִּי אֵל מֶֽלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אָֽתָּה.)
וְתֶחֱזֶֽינָה עֵינֵֽינוּ בְּשׁוּבְךָ לְצִיּוֹן בְּרַחֲמִים. בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, הַמַּחֲזִיר שְׁכִינָתוֹ לְצִיּוֹן.
מוֹדִים אֲנַֽחְנוּ לָךְ, שָׁאַתָּה הוּא יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ לְעוֹלָם וָעֶד. צוּר חַיֵּֽינוּ, מָגֵן יִשְׁעֵֽנוּ אַתָּה הוּא. לְדוֹר וָדוֹר נוֹדֶה לְךָ, וּנְסַפֵּר תְּהִלָּתֶֽךָ, עַל חַיֵּֽינוּ הַמְּסוּרִים בְּיָדֶֽךָ, וְעַל נִשְׁמוֹתֵֽינוּ הַפְּקוּדוֹת לָךְ, וְעַל נִסֶּֽיךָ שֶׁבְּכׇל יוֹם עִמָּֽנוּ, וְעַל נִפְלְאוֹתֶֽיךָ וְטוֹבוֹתֶֽיךָ שֶׁבְּכׇל עֵת, עֶֽרֶב וָבֹֽקֶר וְצׇהֳרָֽיִם. הַטּוֹב כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמֶֽיךָ, וְהַמְרַחֵם כִּי לֹא תַֽמּוּ חֲסָדֶֽיךָ, כִּי מֵעוֹלָם קִוִּֽינוּ לָךְ.
בחזרת הש"ץ, הציבור עונה כאן ואומר:
(מוֹדִים אֲנַֽחְנוּ לָךְ, שָׁאַתָּה הוּא יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ. אֱלֹהֵי כׇל בָּשָׂר, יוֹצְרֵֽנוּ, יוֹצֵר בְּרֵאשִׁית, בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ עַל שֶׁהֶחֱיִיתָֽנוּ וְקִיַּמְתָּֽנוּ. כֵּן תְּחַיֵּֽנוּ וּתְקַיְּמֵֽנוּ, וְתֶאֱסוֹף גָּלֻיּוֹתֵֽינוּ לְחַצְרוֹת קׇדְשֶֽׁךָ לִשְׁמֹר חֻקֶּֽיךָ וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹנֶֽךָ, וּלְעׇׇבְדְּךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם, עַל שֶׁאֲנַֽחְנוּ מוֹדִים לָךְ. בָּרוּךְ אֵל הַהוֹדָאוֹת.)
בחנוכה מוסיפים:
(עַל הַנִּסִּים וְעַל הַפֻּרְקָן, וְעַל הַגְּבוּרוֹת וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת, וְעַל הַמִּלְחָמוֹת, שֶׁעָשִֽׂיתָ לַאֲבוֹתֵֽינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה–
בִּימֵי מַתִּתְיָֽהוּ בֶּן יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל, חַשְׁמוֹנַי וּבָנָיו, כְּשֶׁעָמְדָה מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לְהַשְׁכִּיחָם תּוֹרָתֶֽךָ, וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצוֹנֶֽךָ. וְאַתָּה בְּרַחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים עָמַֽדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם, רַֽבְתָּ אֶת רִיבָם, דַּֽנְתָּ אֶת דִּינָם, נָקַֽמְתָּ אֶת נִקְמָתָם; מָסַֽרְתָּ גִבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים, וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים, וּטְמֵאִים בְּיַד טְהוֹרִים, וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים, וְזֵדִים בְּיַד עוֹסְקֵי תוֹרָתֶֽךָ. וּלְךָ עָשִֽׂיתָ שֵׁם גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ בְּעוֹלָמֶֽךָ, וּלְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל עָשִֽׂיתָ תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה וּפֻרְקָן כְּהַיּוֹם הַזֶּה. וְאַחַר כֵּן בָּֽאוּ בָנֶֽיךָ לִדְבִיר בֵּיתֶֽךָ, וּפִנּוּ אֶת הֵיכָלֶֽךָ, וְטִהֲרוּ אֶת מִקְדָּשֶֽׁךָ, וְהִדְלִֽיקוּ נֵרוֹת בְּחַצְרוֹת קׇדְשֶֽׁךָ, וְקָבְעוּ שְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה אֵֽלּוּ לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל.)
בפורים מוסיפים:
(עַל הַנִּסִּים וְעַל הַפֻּרְקָן, וְעַל הַגְּבוּרוֹת וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת, וְעַל הַמִּלְחָמוֹת, שֶׁעָשִֽׂיתָ לַאֲבוֹתֵֽינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה–
בִּימֵי מׇרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה, כְּשֶׁעָמַד עֲלֵיהֶם הָמָן הָרָשָׁע. בִּקֵּשׁ לְהַשְׁמִיד לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד אֶת כׇּל הַיְּהוּדִים, מִנַּֽעַר וְעַד זָקֵן, טַף וְנָשִׁים, בְּיוֹם אֶחָד, בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר לְחֹֽדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר, הוּא חֹֽדֶשׁ אֲדָר, וּשְׁלָלָם לָבוֹז. וְאַתָּה בְּרַחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים הֵפַֽרְתָּ אֶת עֲצָתוֹ, וְקִלְקַֽלְתָּ אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ, וַהֲשֵׁבֽוֹתָ גְּמוּלוֹ בְּרֹאשׁוֹ, וְתָלוּ אוֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו עַל הָעֵץ.)
וְעַל כֻּלָּם יִתְבָּרַךְ וְיִתְרוֹמַם שִׁמְךָ, מַלְכֵּֽנוּ, תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד.
בעשרת ימי תשובה מוסיפים:
(וּכְתוֹב לְחַיִּים טוֹבִים כׇל בְּנֵי בְרִיתֶֽךָ.)
וְכֹל הַחַיִּים יוֹדֽוּךָ סֶּֽלָה, וִיהַלְלוּ אֶת שִׁמְךָ בֶּאֱמֶת, הָאֵל, יְשׁוּעָתֵֽנוּ וְעֶזְרָתֵֽנוּ סֶֽלָה. בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, הַטּוֹב שִׁמְךָ, וּלְךָ נָאֶה לְהוֹדוֹת.
ברכת כהנים לחזרת הש"ץ בחוץ לארץ (וגם בארץ ישראל כשאין כהנים העולים לדוכן):
אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, בָּרְכֵֽנוּ בַבְּרָכָה הַמְּשֻׁלֶּֽשֶׁת בַּתּוֹרָה הַכְּתוּבָה עַל יְדֵי משֶׁה עַבְדֶּֽךָ, הָאֲמוּרָה מִפִּי אַהֲרֹן וּבָנָיו, כֹּהֲנִים עַם קְדוֹשֶֽׁךָ, כָּאָמוּר: יְבָרֶכְךָ יְיָ וְיִשְׁמְרֶֽךָ. יָאֵר יְיָ פָּנָיו אֵלֶֽיךָ וִיחֻנֶּֽךָּ. יִשָּׂא יְיָ פָּנָיו אֵלֶֽיךָ, וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם.
בארץ ישראל הכהנים עולים לדוכן ונושאים את כפיהם בכל יום בשחרית (בחזרת הש"ץ).[8]
הרב או הגבאי קורא להם:
כֹּהֲנִים
הכהנים מברכים על המצווה:
בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָֽׁנוּ בִּקְדֻשָּׁתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן וְצִוָּֽנוּ לְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה. הקהל עונה: אָמֵן.
הש"ץ מקריא לכהנים את המילים אחת לאחת:
יְבָרֶכְךָ יְיָ וְיִשְׁמְרֶֽךָ. הקהל עונה: אָמֵן.
יָאֵר יְיָ פָּנָיו אֵלֶֽיךָ וִיחֻנֶּֽךָּ. הקהל עונה: אָמֵן.
יִשָּׂא יְיָ פָּנָיו אֵלֶֽיךָ, וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם. הקהל עונה: אָמֵן.
קהל:
אַדִּיר בַּמָּרוֹם, שׁוֹכֵן בִּגְבוּרָה, אַתָּה שָׁלוֹם וְשִׁמְךָ שָׁלוֹם; יְהִי רָצוֹן שֶׁתָּשִׂים עָלֵֽינוּ וְעַל כׇּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל חַיִּים וּבְרָכָה לְמִשְׁמֶֽרֶת שָׁלוֹם.
כהנים:
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, עָשִֽׂינוּ מַה שֶּׁגָּזַֽרְתָּ עָלֵֽינוּ; וְאַף אַתָּה עֲשֵׂה עִמָּֽנוּ כְּמָה שֶׁהִבְטַחְתָּֽנוּ. הַשְׁקִֽיפָה מִמְּעוֹן קׇדְשְׁךָ, מִן הַשָּׁמַֽיִם, וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל, וְאֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַֽתָּה לָּֽנוּ, כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּֽעְתָּ לַאֲבוֹתֵֽינוּ, אֶֽרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ.
הש"ץ ממשיך בברכת "שִׂים שָׁלוֹם".
שִׂים שָׁלוֹם, טוֹבָה וּבְרָכָה, חַיִים חֵן וָחֶֽסֶד וְרַחֲמִים, עָלֵֽינוּ וְעַל כׇּל יִשְׂרָאֵל עַמֶּֽךָ. בָּרְכֵֽנוּ אָבִֽינוּ, כֻּלָּֽנוּ כְּאֶחָד, בְּאוֹר פָּנֶֽיךָ; כִּי בְאוֹר פָּנֶֽיךָ נָתַֽתָּ לָּֽנוּ, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, תּוֹרַת חַיִּים וְאַהֲבַת חֶֽסֶד, וּצְדָקָה וּבְרָכָה וְרַחֲמִים, וְחַיִּים וְשָׁלוֹם. וְטוֹב בְּעֵינֶֽיךָ לְבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, בְּכׇל עֵת וּבְכׇל שָׁעָה בִּשְׁלוֹמֶֽךָ. * בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, הַמְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בַּשָּׁלוֹם.
*בעשרת ימי תשובה אומרים:
(בְּסֵֽפֶר חַיִּים, בְּרָכָה וְשָׁלוֹם וּפַרְנָסָה טוֹבָה, נִזָּכֵר וְנִכָּתֵב לְפָנֶֽיךָ, אֲנַֽחְנוּ וְכׇל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם. בחו"ל חותמים:[9] בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, עוֹשֶׂה הַשָּׁלוֹם.)
יש להוסיף את התחינה הזאת אחרי תפילת העמידה:
אֱלֹהַי, נְצוֹר לְשׁוֹנִי מֵרָע, וּשְׂפָתַי מִדַּבֵּר מִרְמָה, וְלִמְקַלְלַי נַפְשִׁי תִדּוֹם, וְנַפְשִׁי כֶּעָפָר לַכֹּל תִּהְיֶה. פְּתַח לִבִּי בְּתוֹרָתֶֽךָ, וּבְמִצְוֺתֶֽיךָ תִּרְדּוֹף נַפְשִׁי; וְכֹל הַחוֹשְׁבִים עָלַי רָעָה, מְהֵרָה הָפֵר עֲצָתָם וְקַלְקֵל מַחֲשַׁבְתָּם. עֲשֵׂה לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ, עֲשֵׂה לְמַֽעַן יְמִינֶֽךָ, עֲשֵׂה לְמַֽעַן קְדֻשָּׁתֶֽךָ, עֲשֵׂה לְמַֽעַן תּוֹרָתֶֽךָ. לְמַֽעַן יֵחָלְצוּן יְדִידֶֽיךָ, הוֹשִֽׁיעָה יְמִינְךָ וַעֲנֵֽנִי. יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶֽיךָ, יְיָ, צוּרִי וְגֹאֲלִי. עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל כׇּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵֽינוּ, וְתֵן חֶלְקֵֽנוּ בְּתוֹרָתֶֽךָ. וְשָׁם נַעֲבׇדְךָ בְּיִרְאָה, כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת. וְעָרְבָה לַייָ מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלָֽיִם, כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת.
בראש חודש, חול המועד וחנוכה קוראים הַלֵּל אחרי תפילת העמידה.
מֵעֵין שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה
כשאי אפשר לומר את תפילת העמידה במלואה:
הֲבִינֵֽנוּ, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, לָדַֽעַת דְּרָכֶיךָ; וּמוֹל אֶת לְבָבֵֽנוּ לְיִרְאָתֶֽךָ; וְתִסְלַח לָֽנוּ לִהְיוֹת גְּאוּלִים; וְרַחֲקֵנוּ מִמַּכְאוֹב; וְדַשְּׁנֵֽנוּ בִּנְאוֹת אַרְצֶֽךָ; וּנְפוּצוֹתֵֽינוּ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָֽרֶץ תְּקַבֵּץ. וְהַתּוֹעִים עַל דַּעְתְּךָ יִשָׁפֵֽטוּ; וְעַל הַרְשָׁעִים תָּנִיף יָדֶֽךָ; וְיִשְׂמְחוּ צַדִיקִים בְּבִנְיַן עִירֶֽךָ, וּבְתִקּוּן הֵיכָלֶֽךָ, וּבִצְמִֽיחַת קֶֽרֶן לְדָוִד עַבְדֶּֽךָ, וּבְעֲרִֽיכַת נֵר לְבֶן יִשַׁי מְשִׁיחֶֽךָ; טֶֽרֶם נִקְרָא אַתָּה תַעֲנֶה. בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, שׁוֹמֵֽעַ תְּפִלָּה.
[וִדּוּי]
וִדּוּי לְשֵׁנִי וַחֲמִישִׁי (בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל)
בארץ ישראל אומרים "וִדּוּי" בימי שני וחמישי, בימים שאומרים בהם תחנון (חוץ מהימים שאומרים בהם סליחות).[10]
אֱלֺהֵֽינוּ וֵאלֺהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, תָּבֹא לְפָנֶֽיךָ תְּפִלָּתֵֽנוּ, וְאַל תִּתְעַלַּם מִתְּחִנָּתֵֽנוּ; שֶׁאֵין אֲנַֽחְנוּ עַזֵּי פָנִים וּקְשֵׁי עֹֽרֶף לוֹמַר לְפָנֶֽיךָ, יְיָ אֱלֺהֵֽינוּ וֵאלֺהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, צַדִּיקִים אֲנַֽחְנוּ וְלֺא חָטָֽאנוּ; אֲבָל אֲנַֽחְנוּ וַאֲבוֹתֵינוּ חָטָֽאנוּ.
אָשַֽׁמְנוּ, בָּגַֽדְנוּ, גָּזַֽלְנוּ, דִּבַּֽרְנוּ דֹֽפִי; הֶעֱוִֽינוּ, וְהִרְשַֽׁעְנוּ, זַֽדְנוּ, חָמַֽסְנוּ, טָפַֽלְנוּ שֶֽׁקֶר; יָעַֽצְנוּ רָע, כִּזַּֽבְנוּ, לַֽצְנוּ, מָרַֽדְנוּ, נִאַֽצְנוּ; סָרַֽרְנוּ, עָוִֽינוּ, פָּשַֽׁעְנוּ, צָרַֽרְנוּ, קִשִּֽׁינוּ עֹֽרֶף; רָשַֽׁעְנוּ, שִׁחַֽתְנוּ, תִּעַֽבְנוּ, תָּעִֽינוּ, תִּעְתָּֽעְנוּ.
סַֽרְנוּ מִמִּצְוֺתֶֽיךָ וּמִמִּשְׁפָּטֶֽיךָ הַטּוֹבִים, וְלֺא שָֽׁוָה לָֽנוּ. וְאַתָּה צַדִּיק עַל כׇּל הַבָּא עָלֵֽינוּ, כִּי אֱמֶת עָשִֽׂיתָ וַאֲנַֽחְנוּ הִרְשָֽׁעְנוּ.
אֵל אֶֽרֶךְ אַפַּֽיִם אַתָּה, וּבַֽעַל הָרַחֲמִים נִקְרֵֽאתָ, וְדֶֽרֶךְ תְּשׁוּבָה הוֹרֵֽיתָ. גְּדֻלַּת רַחֲמֶֽיךָ וַחֲסָדֶֽיךָ תִּזְכּוֹר הַיּוֹם וּבְכׇל יוֹם לְזֶֽרַע יְדִידֶֽיךָ. תֵּֽפֶן אֵלֵֽינוּ בְּרַחֲמִים, כִּי אַתָּה הוּא בַּֽעַל הָרַחֲמִים. בְּתַחֲנוּן וּבִתְפִלָּה פָּנֶֽיךָ נְקַדֵּם, כְּהוֹדַֽעְתָּ לֶעָנָו מִקֶּֽדֶם. מֵחֲרוֹן אַפְּךָ שׁוּב, כְּמוֹ בְּתוֹרָתְךָ כָּתוּב. וּבְצֵל כְּנָפֶֽיךָ נֶחֱסֶה וְנִתְלוֹנָן, כְּיוֹם וַיֵֽרֶד יְיָ בֶּעָנָן. תַּעֲבוֹר עַל פֶּֽשַׁע וְתִמְחֶה אָשָׁם, כְּיוֹם וַַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם. תַּאֲזִין שַׁוְעָתֵֽנוּ וְתַקְשִׁיב מֶֽנוּ מַאֲמַר, כְּיוֹם וַיִּקְרָא בְשֵׁם יְיָ. וְשָׁם נֶאֱמַר:
וַיַּעֲבֹר יְיָ עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא:
יְיָ יְיָ, אֵל רַחוּם וְחַנּוּן, אֶֽרֶךְ אַפַּֽיִם, וְרַב חֶֽסֶד וֶאֱמֶת. נֹצֵר חֶֽסֶד לָאֲלָפִים, נֹשֵׂא עָוֺן וָפֶֽשַׁע וְחַטָּאָה, וְנַקֵּה.
וְסָלַחְתָּ לַעֲוֺנֵֽנוּ וּלְחַטָּאתֵֽנוּ וּנְחַלְתָּֽנוּ.
סְלַח לָֽנוּ אָבִֽינוּ כִּי חָטָֽאנוּ, מְחַל לָֽנוּ מַלְכֵּֽנוּ כִּי פָשָֽׁעְנוּ.
כִּי אַתָּה, אֲדֺנָי, טוֹב וְסַלָּח וְרַב חֶֽסֶד לְכׇל קוֹרְאֶֽיךָ.
בעשרת ימי תשובה ובתעניות ציבור אומרים "אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ":
אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, חָטָֽאנוּ לְפָנֶֽיךָ.
אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, אֵין לָֽנוּ מֶֽלֶךְ אֶלָּא אָֽתָּה.
אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, עֲשֵׂה עִמָּֽנוּ לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ.
- בעשרת ימי תשובה: אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, חַדֵּשׁ עָלֵֽינוּ שָׁנָה טוֹבָה.
- בתעניות ציבור: אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, בָּרֵךְ עָלֵֽינוּ שָׁנָה טוֹבָה.
אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, בַּטֵּל מֵעָלֵֽינוּ כׇּל גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת.
אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, בַּטֵּל מַחְשְׁבוֹת שׂוֹנְאֵֽינוּ.
אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, הָפֵר עֲצַת אוֹיְבֵֽינוּ.
אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, כַּלֵּה כׇּל צַר וּמַשְׂטִין מֵעָלֵֽינוּ.
אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, סְתוֹם פִּיּוֹת מַשְׂטִינֵֽנוּ וּמְקַטְרְגֵֽינוּ.
אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, כַּלֵּה דֶּֽבֶר וְחֶֽרֶב וְרָעָב, וּשְׁבִי וּמַשְׁחִית וְעָוֺן וּשְׁמַד, מִבְּנֵי בְרִיתֶֽךָ.
אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, מְנַע מַגֵּפָה מִנַּחֲלָתֶֽךָ.
אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, סְלַח וּמְחַל לְכׇל עֲוֺנוֹתֵֽינוּ.
אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, מְחֵה וְהַעֲבֵר פְּשָׁעֵֽינוּ וְחַטֹּאתֵֽינוּ מִנֶּֽגֶד עֵינֶֽיךָ.
אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, מְחוֹק בְּרַחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים כׇּל שִׁטְרֵי חוֹבוֹתֵֽינוּ.
אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, הַחֲזִירֵֽנוּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶֽיךָ.
אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, שְׁלַח רְפוּאָה שְׁלֵמָה לְחוֹלֵי עַמֶּֽךָ.
אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, קְרַע רֹֽעַ גְּזַר דִּינֵֽנוּ.
אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, זׇכְרֵֽנוּ בְּזִכָּרוֹן טוֹב לְפָנֶֽיךָ.
בעשרת ימי תשובה:
- אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, כׇּתְבֵֽנוּ בְּסֵֽפֶר חַיִּים טוֹבִים.
- אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, כׇּתְבֵֽנוּ בְּסֵֽפֶר גְּאֻלָּה וִישׁוּעָה.
- אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, כׇּתְבֵֽנוּ בְּסֵֽפֶר פַּרְנָסָה וְכַלְכָּלָה.
- אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, כׇּתְבֵֽנוּ בְּסֵֽפֶר זְכֻיּוֹת.
- אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, כׇּתְבֵֽנוּ בְּסֵֽפֶר סְלִיחָה וּמְחִילָה.
בתעניות ציבור:
- אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, זׇכְרֵֽנוּ לְחַיִּים טוֹבִים.
- אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, זׇכְרֵֽנוּ לִגְאֻלָּה וִישׁוּעָה.
- אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, זׇכְרֵֽנוּ לְפַרְנָסָה וְכַלְכָּלָה.
- אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, זׇכְרֵֽנוּ לִזְכֻיּוֹת.
- אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, זׇכְרֵֽנוּ לִסְלִיחָה וּמְחִילָה. אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, הַצְמַח לָֽנוּ יְשׁוּעָה בְּקָרוֹב.
אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, הָרֵם קֶֽרֶן יִשְׂרָאֵל עַמֶּֽךָ.
אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, הָרֵם קֶֽרֶן מְשִׁיחֶֽךָ.
אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, מַלֵּא יָדֵֽינוּ מִבִּרְכוֹתֶֽיךָ.
אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, מַלֵּא אֲסָמֵֽינוּ שָׂבָע.
אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, שְׁמַע קוֹלֵֽנוּ, חוּס וְרַחֵם עָלֵֽינוּ.
אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, קַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵֽנוּ.
אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, פְּתַח שַׁעֲרֵי שָׁמַֽיִם לִתְפִלָּתֵֽנוּ.
אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, נָא אַל תְּשִׁיבֵֽנוּ רֵיקָם מִלְּפָנֶֽיךָ.
אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, זְכוֹר כִּי עָפָר אֲנָֽחְנוּ.
אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, תְּהֵא הַשָּׁעָה הַזֹּאת שְׁעַת רַחֲמִים וְעֵת רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ.
אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, חֲמוֹל עָלֵֽינוּ וְעַל עוֹלָלֵֽינוּ וְטַפֵּֽנוּ.
אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, עֲשֵׂה לְמַֽעַן הֲרוּגִים עַל שֵׁם קׇדְשֶֽׁךָ.
אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, עֲשֵׂה לְמַֽעַן טְבוּחִים עַל יִחוּדֶֽךָ.
אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, עֲשֵׂה לְמַֽעַן בָּאֵי בָאֵשׁ וּבַמַּֽיִם עַל קִדּוּשׁ שְׁמֶֽךָ.
אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, נְקוֹם נִקְמַת דַּם עֲבָדֶֽיךָ הַשָּׁפוּךְ.
אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, עֲשֵׂה לְמַעַנְךָ אִם לֺא לְמַעֲנֵֽנוּ.
אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, עֲשֵׂה לְמַעַנְךָ וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ.
אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, עֲשֵׂה לְמַֽעַן רַחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים.
אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, עֲשֵׂה לְמַֽעַן שִׁמְךָ הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא שֶׁנִּקְרָא עָלֵֽינוּ.
אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, חׇנֵּֽנוּ וַעֲנֵֽנוּ, כִּי אֵין בָּֽנוּ מַעֲשִׂים; עֲשֵׂה עִמָּֽנוּ צְדָקָה וָחֶֽסֶד וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ.תַּחֲנוּן
את התחנון הבא אומרים בימי חול בשחרית, חוץ מימי שני וחמישי. בימי שני וחמישי אומרים את התחנון הארוך (עמ' 105-117).
לא אומרים תחנון בשחרית בימים הבאים: ראש חודש, כל חודש ניסן, יום העצמאות, ל"ג בעומר, יום ירושלים, בחודש סיון מראש חודש ועד י"ב סיון (בחו"ל עד אסרו חג של שבועות), תשעה באב, ט"ו באב, ערב ראש השנה, מערב יום כיפור ועד ראש חודש מרחשון (בחו"ל עד אסרו חג של שמחת תורה), חנוכה, ט"ו בשבט, פורים ושושן פורים (י"ד-ט"ו באדר או באדר השני) וכן בפורים קטן (י"ד-ט"ו באדר הראשון). גם לא אומרים תחנון בבית האבל בשבעה, וביום של ברית מילה.
וַיֹּֽאמֶר דָּוִד אֶל גָּד: צַר לִי מְאֹד; נִפְּלָה נָּא בְיַד יְיָ, כִּי רַבִּים רַחֲמָיו, וּבְיַד אָדָם אַל אֶפֹּֽלָה.
רַחוּם וְחַנּוּן, חָטָֽאתִי לְפָנֶֽיךָ; יְיָ מָלֵא רַחֲמִים, רַחֵם עָלַי וְקַבֵּל תַּחֲנוּנָי.
יְיָ אַל בְּאַפְּךָ תוֹכִיחֵֽנִי וְאַל בַּחֲמָתְךָ תְיַסְּרֵֽנִי. חׇנֵּֽנִי, יְיָ, כִּי אֻמְלַל אָֽנִי; רְפָאֵֽנִי, יְיָ, כִּי נִבְהֲלוּ עֲצָמָי. וְנַפְשִׁי נִבְהֲלָה מְאֹד; וְאַתָּה יְיָ, עַד מָתָי. שׁוּבָה, יְיָ, חַלְּצָה נַפְשִׁי; הוֹשִׁיעֵֽנִי לְמַֽעַן חַסְדֶּֽךָ. כִּי אֵין בַּמָּֽוֶת זִכְרֶֽךָ; בִּשְׁאוֹל מִי יֽוֹדֶה לָּךְ. יָגַֽעְתִּי בְאַנְחָתִי, אַשְׂחֶה בְכׇל לַֽיְלָה מִטָּתִי; בְּדִמְעָתִי עַרְשִׂי אַמְסֶה. עָשְׁשָׁה מִכַּֽעַס עֵינִי; עָתְקָה בְּכׇל צוֹרְרָי. סֽוּרוּ מִמֶּֽנִּי, כׇּל פֹּֽעֲלֵי אָֽוֶן, כִּי שָׁמַע יְיָ קוֹל בִּכְיִי. שָׁמַע יְיָ תְּחִנָּתִי; יְיָ תְּפִלָּתִי יִקָּח. יֵבֹֽשׁוּ וְיִבָּהֲלוּ מְאֹד כׇּל אֹיְבָי; יָשֻֽׁבוּ יֵבֹֽשׁוּ רָֽגַע.
שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל, שְׁמוֹר שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל, וְאַל יֹאבַד יִשְׂרָאֵל, הָאוֹמְרִים שְׁמַע יִשְׂרָאֵל. שׁוֹמֵר גּוֹי אֶחָד, שְׁמוֹר שְׁאֵרִית עַם אֶחָד, וְאַל יֹאבַד גּוֹי אֶחָד, הַמְיַחֲדִים שִׁמְךָ, יְיָ אֱלֺהֵֽינוּ, יְיָ אֶחָד.
שׁוֹמֵר גּוֹי קָדוֹשׁ, שְׁמוֹר שְׁאֵרִית עַם קָדוֹשׁ, וְאַל יֹאבַד גּוֹי קָדוֹשׁ, הַמְשַׁלְּשִׁים בְּשָׁלֹשׁ קְדֻשּׁוֹת לְקָדוֹשׁ.
מִתְרַצֶּה בְּרַחֲמִים וּמִתְפַּיֵּס בְּתַחֲנוּנִים, הִתְרַצֵּה וְהִתְפַּיֵּס לְדוֹר עָנִי, כִּי אֵין עוֹזֵר. אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, חׇנֵּֽנוּ וַעֲנֵֽנוּ, כִּי אֵין בָּֽנוּ מַעֲשִׂים; עֲשֵׂה עִמָּֽנוּ צְדָקָה וָחֶֽסֶד וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ.
וַאֲנַֽחְנוּ לֹא נֵדַע מַה נַּעֲשֶׂה, כִּי עָלֶֽיךָ עֵינֵֽינוּ. זְכֹר רַחֲמֶיךָ יְיָ, וַחֲסָדֶֽיךָ, כִּי מֵעוֹלָם הֵֽמָּה. יְהִי חַסְדְּךָ יְיָ עָלֵֽינוּ, כַּאֲשֶׁר יִחַֽלְנוּ לָךְ. אַל תִּזְכׇּר־לָֽנוּ עֲוֺנֹת רִאשֹׁנִים; מַהֵר יְקַדְּמֽוּנוּ רַחֲמֶֽיךָ, כִּי דַלּֽוֹנוּ מְאֹד. חׇנֵּֽנוּ יְיָ חׇנֵּֽנוּ, כִּי רַב שָׂבַֽעְנוּ בוּז. בְּרֹֽגֶז רַחֵם תִּזְכּוֹר. כִּי הוּא יָדַע יִצְרֵֽנוּ, זָכוּר כִּי עָפָר אֲנָֽחְנוּ. (ש"ץ) עׇזְרֵֽנוּ, אֱלֺהֵי יִשְׁעֵֽנוּ, עַל דְּבַר כְּבוֹד שְׁמֶֽךָ, וְהַצִּילֵֽנוּ וְכַפֵּר עַל חַטֹּאתֵֽינוּ לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ.
ממשיכים בחצי קדיש ע"י הש"ץ בעמ' 117.
תַּחֲנוּן לִימֵי שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי
אין אומרים את התחנון הבא בימים המפורטים בעמ' 103.
וְהוּא רַחוּם, יְכַפֵּר עָוֺן וְלֹא יַשְׁחִית; וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב אַפּוֹ, וְלֹא יָעִיר כׇּל חֲמָתוֹ. אַתָּה, יְיָ, לֹא תִכְלָא רַחֲמֶֽיךָ מִמֶּֽנּוּ; חַסְדְּךָ וַאֲמִתְּךָ תָּמִיד יִצְּרֽוּנוּ. הוֹשִׁיעֵנוּ, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, וְקַבְּצֵֽנוּ מִן הַגּוֹיִם להֹדוֹת לְשֵׁם קׇדְשֶֽׁךָ, לְהִשְׁתַּבֵּחַ בִּתְהִלָּתֶֽךָ. אִם עֲוֺנוֹת תִּשְׁמׇר־יָהּ, אֲדֹנָי מִי יַעֲמֹד. כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה, לְמַֽעַן תִּוָּרֵא. לֹא כַחֲטָאֵֽינוּ תַּעֲשֶׂה לָּנוּ, וְלֹא כַעֲוֺנוֹתֵֽינוּ תִּגְמוֹל עָלֵֽינוּ. אִם עֲוֺנֵֽינוּ עָֽנוּ בָֽנוּ, יְיָ, עֲשֵׂה לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ. זְכֹר רַחֲמֶֽיךָ יְיָ, וַחֲסָדֶֽיךָ, כִּי מֵעוֹלָם הֵֽמָּה. יַעֲנֵֽנוּ יְיָ בְּיוֹם צָרָה, יְשַׂגְּבֵֽנוּ שֵׁם אֱלֹהֵי יַעֲקֹב. יְיָ, הוֹשִׁיעָה; הַמֶּֽלֶךְ יַעֲנֵֽנוּ בְיוֹם קׇרְאֵֽנוּ. אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, חׇנֵּֽנוּ וַעֲנֵֽנוּ, כִּי אֵין בָּֽנוּ מַעֲשִׂים; צְדָקָה עֲשֵׂה עִמָּֽנוּ לְמַֽעַן שְׁמֶךָ. אֲדוֹנֵֽנוּ אֱלֹהֵֽינוּ, שְׁמַע בְּקוֹל תַּחֲנוּנֵֽינוּ, וּזְכׇר־לָנוּ אֶת בְּרִית אֲבוֹתֵֽינוּ, וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ לְמַֽעַן שְׁמֶךָ. וְעַתָּה אֲדֹנָי אֱלֹהֵֽינוּ, אֲשֶׁר הוֹצֵֽאתָ אֶת עַמְּךָ מֵאֶֽרֶץ מִצְרַֽיִם בְּיָד חֲזָקָה וַתַּֽעַשׂ לְךָ שֵׁם כַּיּוֹם הַזֶּה, חָטָֽאנוּ רָשָֽׁעְנוּ. אֲדֹנָי, כְּכׇל צִדְקֹתֶֽךָ יָֽשׇׁב־נָא אַפְּךָ וַחֲמָתְךָ מֵעִירְךָ יְרוּשָׁלַֽיִם, הַר קׇדְשֶֽׁךָ; כִּי בַחֲטָאֵֽינוּ וּבַעֲוֺנוֹת אֲבֹתֵֽינוּ, יְרוּשָׁלַֽיִם וְעַמְּךָ לְחֶרְפָּה לְכׇל סְבִיבֹתֵֽינוּ. וְעַתָּה שְׁמַע, אֱלֹהֵֽינוּ, אֶל תְּפִלַּת עַבְדְּךָ וְאֶל תַּחֲנוּנָיו, וְהָאֵר פָּנֶֽיךָ עַל מִקְדָּשְׁךָ הַשָּׁמֵם, לְמַֽעַן אֲדֹנָי.
הַטֵּה אֱלֹהַי אׇזְנְךָ וּשְׁמָע; פְּקַח עֵינֶֽיךָ וּרְאֵה שֹׁמְמֹתֵֽינוּ, וְהָעִיר אֲשֶׁר נִקְרָא שִׁמְךָ עָלֶֽיהָ; כִּי לֹא עַל צִדְקֹתֵֽינוּ אֲנַֽחְנוּ מַפִּילִים תַּחֲנוּנֵֽינוּ לְפָנֶֽיךָ, כִּי עַל רַחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים. אֲדֹנָי, שְׁמָֽעָה; אֲדֹנָי, סְלָֽחָה; אֲדֹנָי, הַקְשִֽׁיבָה וַעֲשֵׂה, אַל תְּאַחַר, לְמַעַנְךָ אֱלֹהַי, כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל עִירְךָ וְעַל עַמֶּֽךָ. אָבִֽינוּ הָאָב הָרַחֲמָן, הַרְאֵֽנוּ אוֹת לְטוֹבָה וְקַבֵּץ נְפוּצוֹתֵֽינוּ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ; יַכִּירוּ וְיֵדְעוּ כׇּל הַגּוֹיִם כִּי אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ. וְעַתָּה יְיָ, אָבִֽינוּ אָֽתָּה; אֲנַֽחְנוּ הַחֹֽמֶר וְאַתָּה יֹצְרֵֽנוּ, וּמַעֲשֵׂה יָדְךָ כֻּלָּֽנוּ. הוֹשִׁיעֵֽנוּ לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ, צוּרֵֽנוּ, מַלְכֵּֽנוּ וְגוֹאֲלֵֽנוּ. חֽוּסָה יְיָ עַל עַמֶּֽךָ, וְאַל תִּתֵּן נַחֲלָתְךָ לְחֶרְפָּה לִמְשׇׁל־בָּם גּוֹיִם; לָֽמָּה יֹאמְרוּ בָעַמִּים אַיֵּה אֱלֹהֵיהֶם. יָדַֽעְנוּ כִּי חָטָֽאנוּ, וְאֵין מִי יַעֲמֹד בַּעֲדֵֽנוּ; שִׁמְךָ הַגָּדוֹל יַעֲמׇד־לָֽנוּ בְּעֵת צָרָה. יָדַֽעְנוּ כִּי אֵין בָּֽנוּ מַעֲשִׂים; צְדָקָה עֲשֵׂה עִמָּֽנוּ לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ. כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים, כֵּן תְּרַחֵם יְיָ עָלֵֽינוּ, וְהוֹשִׁעֵֽנוּ לְמַֽעַן שְׁמֶךָ. חֲמוֹל עַל עַמֶּֽךָ, רַחֵם עַל נַחֲלָתֶֽךָ, חֽוּסָה נָּא כְּרֹב רַחֲמֶֽיךָ, חׇנֵּֽנוּ וַעֲנֵֽנוּ, כִּי לְךָ יְיָ הַצְּדָקָה, עֹשֵׂה נִפְלָאוֹת בְּכׇל עֵת.
הַבֶּט־נָא, רַחֶם־נָא עַל עַמְּךָ בִּמְהֵרָה לְמַֽעַן שְׁמֶךָ. בְּרַחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, חוּס וְרַחֵם וְהוֹשִֽׁיעָה צֹאן מַרְעִיתֶֽךָ, וְאַל יִמְשׇׁל־בָּֽנוּ קֶֽצֶף, כִּי לְךָ עֵינֵֽינוּ תְלוּיוֹת; הוֹשִׁיעֵֽנוּ לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ. רַחֵם עָלֵֽינוּ לְמַֽעַן בְּרִיתֶֽךָ; הַבִּֽיטָה וַעֲנֵֽנוּ בְּעֵת צָרָה, כִּי לְךָ יְיָ הַיְשׁוּעָה, בְּךָ תוֹחַלְתֵּֽנוּ, אֱלֽוֹהַּ סְלִיחוֹת. אָֽנָּא סְלַח נָא, אֵל טוֹב וְסַלָּח, כִּי אֵל מֶֽלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אַתָּה.
אָֽנָּא, מֶֽלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם, זְכוֹר וְהַבֵּט לִבְרִית בֵּין הַבְּתָרִים, וְתֵרָאֶה לְפָנֶֽיךָ עֲקֵדַת יָחִיד לְמַֽעַן יִשְׂרָאֵל. אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, חׇנֵּֽנוּ וַעֲנֵֽנוּ, כִּי שִׁמְךָ הַגָּדוֹל נִקְרָא עָלֵֽינוּ; עֹשֵׂה נִפְלָאוֹת בְּכׇל עֵת, עֲשֵׂה עִמָּֽנוּ כְּחַסְדֶּֽךָ; חַנּוּן וְרַחוּם, הַבִּֽיטָה וַעֲנֵֽנוּ בְּעֵת צָרָה, כִּי לְךָ יְיָ הַיְשׁוּעָה. אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, מַחֲסֵֽנוּ, אַל תַּֽעַשׂ עִמָּֽנוּ כְּרֹֽעַ מַעֲלָלֵֽינוּ. זְכֹר רַחֲמֶֽיךָ יְיָ, וַחֲסָדֶֽיךָ, וּכְרֹב טוּבְךָ הוֹשִׁיעֵֽנוּ, וַחֲמָל־נָא עָלֵֽינוּ, כִּי אֵין לָֽנוּ אֱלֽוֹהַּ אַחֵר מִבַּלְעָדֶֽיךָ. צוּרֵֽנוּ, אַל תַּעַזְבֵֽנוּ; יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, אַל תִּרְחַק מִמֶּֽנּוּ; כִּי נַפְשֵֽׁנוּ קְצָרָה מֵחֶֽרֶב וּמִשְּׁבִי, וּמִדֶּֽבֶר וּמִמַּגֵּפָה, וּמִכׇּל צָרָה וְיָגוֹן. הַצִּילֵֽנוּ, כִּי לְךָ קִוִּֽינוּ, וְאַל תַּכְלִימֵֽנוּ, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ; וְהָאֵר פָּנֶֽיךָ בָּֽנוּ, וּזְכׇר־לָֽנוּ אֶת בְּרִית אֲבוֹתֵֽינוּ, וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ. רְאֵה בְצָרוֹתֵֽינוּ, וּשְׁמַע קוֹל תְּפִלָּתֵֽנוּ, כִּי אַתָּה שׁוֹמֵֽעַ תְּפִלַּת כׇּל פֶּה.
אֵל רַחוּם וְחַנּוּן, רַחֵם עָלֵֽינוּ וְעַל כׇּל מַעֲשֶֽׂיךָ, כִּי אֵין כָּמֽוֹךָ, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ. אָֽנָּא, שָׂא נָא פְשָׁעֵֽינוּ, אָבִינוּ מַלְכֵּֽנוּ, צוּרֵֽנוּ וְגוֹאֲלֵֽנוּ, אֵל חַי וְקַיָּם, הַחֲסִין בַּכֹּֽחַ, חָסִיד וָטוֹב עַל כׇּל מַעֲשֶֽׂיךָ, כִּי אַתָּה הוּא יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ. אֵל אֶֽרֶךְ אַפַּֽיִם וּמָלֵא רַחֲמִים, עֲשֵׂה עִמָּֽנוּ כְּרֹב רַחֲמֶֽיךָ, וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ. שְׁמַע מַלְכֵּֽנוּ תְּפִלָּתֵֽנוּ, וּמִיַּד אוֹיְבֵֽינוּ הַצִּילֵֽנוּ; שְׁמַע מַלְכֵּֽנוּ תְּפִלָּתֵֽנוּ, וּמִכׇּל צָרָה וְיָגוֹן הַצִּילֵֽנוּ. אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ אַתָּה, וְשִׁמְךָ עָלֵֽינוּ נִקְרָא, אַל תַּנִּחֵֽנוּ. אַל תַּעַזְבֵֽנוּ אָבִֽינוּ, וְאַל תִּטְּשֵֽׁנוּ בּוֹרְאֵֽנוּ, וְאַל תִּשְׁכָּחֵֽנוּ יוֹצְרֵֽנוּ, כִּי אֵל מֶֽלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אָֽתָּה.
אֵין כָּמֽוֹךָ חַנּוּן וְרַחוּם, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ; אֵין כָּמֽוֹךָ אֵל אֶֽרֶךְ אַפַּֽיִם וְרַב חֶֽסֶד וֶאֶמֶת. הוֹשִׁיעֵֽנוּ בְּרַחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים; מֵרַֽעַשׁ וּמֵרֹֽגֶז הַצִּילֵֽנוּ. זְכוֹר לַעֲבָדֶֽיךָ, לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב; אַל תֵּֽפֶן אֶל קׇשְׁיֵֽנוּ וְאֶל רִשְׁעֵֽנוּ וְאֶל חַטָּאתֵֽנוּ. שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּֽךָ, וְהִנָּחֵם עַל הָרָעָה לְעַמֶּֽךָ, וְהָסֵר מִמֶּֽנּוּ מַכַּת הַמָּֽוֶת, כִּי רַחוּם אָֽתָּה; כִּי כֵן דַּרְכֶּֽךָ, עֹֽשֶׂה חֶֽסֶד חִנָּם בְּכׇל דוֹר וָדוֹר. חֽוּסָה יְיָ עַל עַמֶּֽךָ, וְהַצִּילֵֽנוּ מִזַּעְמֶֽךָ; וְהָסֵר מִמֶּֽנּוּ מַכַּת הַמַּגֵּפָה וּגְזֵרָה קָשָׁה, כִּי אַתָּה שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל. לְךָ אֲדֹנָי הַצְּדָקָה, וְלָֽנוּ בֹּֽשֶׁת הַפָּנִים. מַה נִּתְאוֹנֵן, מַה נֹּאמַר, מַה נְּדַבֵּר, וּמַה נִּצְטַדָּק. נַחְפְּשָׂה דְרָכֵֽינוּ וְנַחְקֹֽרָה וְנָשֽׁוּבָה אֵלֶֽיךָ, כִּי יְמִינְךָ פְשׁוּטָה לְקַבֵּל שָׁבִים. אָנָּא, יְיָ, הוֹשִֽׁיעָה נָּא; אָנָּא, יְיָ, הַצְלִיחָה נָּא. אָנָּא, יְיָ, עֲנֵֽנוּ בְיוֹם קׇרְאֵֽנוּ. לְךָ יְיָ חִכִּֽינוּ, לְךָ יְיָ קִוִּֽינוּ, לְךָ יְיָ נְיַחֵל, אַל תֶּחֱשֶׁה וּתְעַנֵּֽנוּ, כִּי נָאֲמוּ גוֹיִם אָבְדָה תִקְוָתָם. כׇּל בֶּֽרֶךְ וְכׇל קוֹמָה לְךָ לְבַד תִּשְׁתַּחֲוֶה.
הַפּוֹתֵחַ יָד בִּתְשׁוּבָה לְקַבֵּל פּוֹשְׁעִים וְחַטָּאִים, נִבְהֲלָה נַפְשֵֽׁנוּ מֵרֹב עִצְּבוֹנֵֽנוּ, אַל תִּשְׁכָּחֵֽנוּ נֶֽצַח; קֽוּמָה וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ, כִּי חָסִֽינוּ בָךְ. אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, אִם אֵין בָּֽנוּ צְדָקָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, זְכׇר־לָֽנוּ אֶת־בְּרִית אֲבוֹתֵֽינוּ וְעֵדוּתֵֽנוּ בְּכׇל יוֹם יְיָ אֶחָד. הַבִּֽיטָה בְעׇנְיֵֽנוּ, כִּי רַבּֽוּ מַכְאוֹבֵֽינוּ וְצָרוֹת לְבָבֵֽנוּ. חֽוּסָה יְיָ עָלֵֽינוּ בְּאֶֽרֶץ שִׁבְיֵֽנוּ, וְאַל תִּשְׁפּוֹךְ חֲרוֹנְךָ עָלֵֽינוּ, כִּי אֲנַֽחְנוּ עַמְּךָ בְּנֵי בְרִיתֶֽךָ. אֵל, הַבִּֽיטָה, דַּל כְּבוֹדֵֽנוּ בַּגּוֹיִם; וְשִׁקְּצֽוּנוּ כְּטֻמְאַת הַנִּדָּה. עַד מָתַי עֻזְּךָ בַּשְׁבִי, וְתִפְאַרְתְּךָ בְּיַד צָר. עוֹרְרָה גְבוּרָתְךָ וְקִנְאָתְךָ עַל אוֹיְבֶֽיךָ; הֵם יֵבֽוֹשׁוּ וְיֵחַֽתּוּ מִגְּבוּרָתָם, וְאַל יִמְעֲטוּ לְפָנֶֽיךָ תְּלָאוֹתֵֽינוּ. מַהֵר יְקַדְּמֽוּנוּ רַחֲמֶֽיךָ בְּיוֹם צָרָתֵֽנוּ; וְאִם לֹא לְמַעֲנֵֽנוּ, לְמַעַנְךָ פְעַל, וְאַל תַּשְׁחִית זֵֽכֶר שְׁאֵרִיתֵֽנוּ. (ש"ץ) וְחֹן אֹם הַמְיַחֲדִים שִׁמְךָ פַּעֲמַֽיִם בְּכׇל יוֹם תָּמִיד בְּאַהֲבָה, וְאוֹמְרִים: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, יְיָ אֶחָֽד.
וַיֹּֽאמֶר דָּוִד אֶל גָּד: צַר לִי מְאֹד; נִפְּלָה נָּא בְיַד יְיָ, כִּי רַבִּים רַחֲמָיו, וּבְיַד אָדָם אַל אֶפֹּֽלָה.
רַחוּם וְחַנּוּן, חָטָֽאתִי לְפָנֶֽיךָ; יְיָ מָלֵא רַחֲמִים, רַחֵם עָלַי וְקַבֵּל תַּחֲנוּנָי.
יְיָ אַל בְּאַפְּךָ תוֹכִיחֵֽנִי וְאַל בַּחֲמָתְךָ תְיַסְּרֵֽנִי. חׇנֵּֽנִי, יְיָ, כִּי אֻמְלַל אָֽנִי; רְפָאֵֽנִי, יְיָ, כִּי נִבְהֲלוּ עֲצָמָי. וְנַפְשִׁי נִבְהֲלָה מְאֹד; וְאַתָּה יְיָ, עַד מָתָי. שׁוּבָה, יְיָ, חַלְּצָה נַפְשִׁי; הוֹשִׁיעֵֽנִי לְמַֽעַן חַסְדֶּֽךָ. כִּי אֵין בַּמָּֽוֶת זִכְרֶֽךָ; בִּשְׁאוֹל מִי יֽוֹדֶה לָּךְ. יָגַֽעְתִּי בְאַנְחָתִי, אַשְׂחֶה בְכׇל לַֽיְלָה מִטָּתִי; בְּדִמְעָתִי עַרְשִׂי אַמְסֶה. עָשְׁשָׁה מִכַּֽעַס עֵינִי; עָתְקָה בְּכׇל צוֹרְרָי. סֽוּרוּ מִמֶּֽנִּי, כׇּל פֹּֽעֲלֵי אָֽוֶן, כִּי שָׁמַע יְיָ קוֹל בִּכְיִי. שָׁמַע יְיָ תְּחִנָּתִי; יְיָ תְּפִלָּתִי יִקָּח. יֵבֹֽשׁוּ וְיִבָּהֲלוּ מְאֹד כׇּל אֹיְבָי; יָשֻֽׁבוּ יֵבֹֽשׁוּ רָֽגַע.
יְיָ אֱלֺהֵי יִשְׂרָאֵל, שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּֽךָ, וְהִנָּחֵם עַל הָרָעָה לְעַמֶּֽךָ.
הַבֵּט מִשָּׁמַֽיִם וּרְאֵה, כִּי הָיִֽינוּ לַֽעַג וָקֶֽלֶס בַּגּוֹיִם, נֶחְשַֽׁבְנוּ כְּצֹאן לָטֶֽבַח יוּבָל, לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד וּלְמַכָּה וּלְחֶרְפָּה. וּבְכׇל זֹאת שִׁמְךָ לֺא שָׁכָֽחְנוּ; נָא אַל תִּשְׁכָּחֵֽנוּ. יְיָ אֱלֺהֵי יִשְׂרָאֵל, שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּֽךָ, וְהִנָּחֵם עַל הָרָעָה לְעַמֶּֽךָ.
זָרִים אוֹמְרִים אֵין תּוֹחֶֽלֶת וְתִקְוָה; חֹן אֹם לְשִׁמְךָ מְקַוֶּה. טָהוֹר, יְשׁוּעָתֵֽנוּ קָרְבָה; יָגַֽעְנוּ וְלֺא הֽוּנַח לָֽנוּ. רַחֲמֶֽיךָ יִכְבְּשׁוּ אֶת כַּעַסְךָ מֵעָלֵֽינוּ.
אָנָּא, שׁוּב מֵחֲרוֹנֶֽךָ, וְרַחֵם סְגֻלָּה אֲשֶׁר בָּחָֽרְתָּ. יְיָ אֱלֺהֵי יִשְׂרָאֵל, שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּֽךָ, וְהִנָּחֵם עַל הָרָעָה לְעַמֶּֽךָ.
חֽוּסָה יְיָ עָלֵֽינוּ בְּרַחֲמֶֽיךָ, וְאַל תִּתְּנֵֽנוּ בִּידֵי אַכְזָרִים; לָֽמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם אַיֵּה נָא אֱלֺהֵיהֶם. לְמַעַנְךָ עֲשֵׂה עִמָּֽנוּ חֶֽסֶד, וְאַל תְּאַחַר.
אָנָּא, שׁוּב מֵחֲרוֹנֶֽךָ, וְרַחֵם סְגֻלָּה אֲשֶׁר בָּחָֽרְתָּ. יְיָ אֱלֺהֵי יִשְׂרָאֵל, שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּֽךָ, וְהִנָּחֵם עַל הָרָעָה לְעַמֶּֽךָ.
קוֹלֵֽנוּ תִשְׁמַע וְתָחֹן, וְאַל תִּטְּשֵֽׁנוּ בְּיַד אֹיְבֵֽינוּ לִמְחוֹת אֶת שְׁמֵֽנוּ. זְכוֹר אֲשֶׁר נִשְׁבַּֽעְתָּ לַאֲבוֹתֵֽינוּ: כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַֽיִם אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲכֶם; וְעַתָּה נִשְׁאַֽרְנוּ מְעַט מֵהַרְבֵּה.
וּבְכׇל זֹאת שִׁמְךָ לֺא שָׁכָֽחְנוּ; נָא אַל תִּשְׁכָּחֵֽנוּ. יְיָ אֱלֺהֵי יִשְׂרָאֵל, שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּֽךָ, וְהִנָּחֵם עַל הָרָעָה לְעַמֶּֽךָ.
עׇזְרֵֽנוּ, אֱלֺהֵי יִשְׁעֵֽנוּ, עַל דְּבַר כְּבוֹד שְׁמֶֽךָ, וְהַצִּילֵֽנוּ וְכַפֵּר עַל חַטֹּאתֵֽינוּ לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ.
יְיָ אֱלֺהֵי יִשְׂרָאֵל, שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּֽךָ, וְהִנָּחֵם עַל הָרָעָה לְעַמֶּֽךָ.
שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל, שְׁמוֹר שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל, וְאַל יֹאבַד יִשְׂרָאֵל, הָאוֹמְרִים שְׁמַע יִשְׂרָאֵל.
שׁוֹמֵר גּוֹי אֶחָד, שְׁמוֹר שְׁאֵרִית עַם אֶחָד, וְאַל יֹאבַד גּוֹי אֶחָד, הַמְיַחֲדִים שִׁמְךָ, יְיָ אֱלֺהֵֽינוּ, יְיָ אֶחָד. שׁוֹמֵר גּוֹי קָדוֹשׁ, שְׁמוֹר שְׁאֵרִית עַם קָדוֹשׁ, וְאַל יֹאבַד גּוֹי קָדוֹשׁ, הַמְשַׁלְּשִׁים בְּשָׁלֹשׁ קְדֻשּׁוֹת לְקָדוֹשׁ.
מִתְרַצֶּה בְּרַחֲמִים וּמִתְפַּיֵּס בְּתַחֲנוּנִים, הִתְרַצֵּה וְהִתְפַּיֵּס לְדוֹר עָנִי, כִּי אֵין עוֹזֵר. אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, חׇנֵּֽנוּ וַעֲנֵֽנוּ, כִּי אֵין בָּֽנוּ מַעֲשִׂים; עֲשֵׂה עִמָּֽנוּ צְדָקָה וָחֶֽסֶד וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ.
וַאֲנַֽחְנוּ לֹא נֵדַע מַה נַּעֲשֶׂה, כִּי עָלֶֽיךָ עֵינֵֽינוּ. זְכֹר רַחֲמֶיךָ יְיָ, וַחֲסָדֶֽיךָ, כִּי מֵעוֹלָם הֵֽמָּה. יְהִי חַסְדְּךָ יְיָ עָלֵֽינוּ, כַּאֲשֶׁר יִחַֽלְנוּ לָךְ. אַל תִּזְכׇּר־לָֽנוּ עֲוֺנֹת רִאשֹׁנִים; מַהֵר יְקַדְּמֽוּנוּ רַחֲמֶֽיךָ, כִּי דַלּֽוֹנוּ מְאֹד. חׇנֵּֽנוּ יְיָ חׇנֵּֽנוּ, כִּי רַב שָׂבַֽעְנוּ בוּז. בְּרֹֽגֶז רַחֵם תִּזְכּוֹר. כִּי הוּא יָדַע יִצְרֵֽנוּ, זָכוּר כִּי עָפָר אֲנָֽחְנוּ. (ש"ץ) עׇזְרֵֽנוּ, אֱלֺהֵי יִשְׁעֵֽנוּ, עַל דְּבַר כְּבוֹד שְׁמֶֽךָ, וְהַצִּילֵֽנוּ וְכַפֵּר עַל חַטֹּאתֵֽינוּ לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ.
ש"ץ:
יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵהּ; וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן, וּבְחַיֵּי דְכׇל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן.
יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא.
יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח, וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמָם, וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר, וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא, לְעֵֽלָּא (לְעֵֽלָּא) מִן כׇּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחֱמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.
התחינה הקצרה "אֵל אֶֽרֶךְ אַפַּֽיִם" נאמרת לפני קריאת התורה בימי בשני וחמישי.
לא אומרים אותה בראש חודש, בחול המועד, בערב פסח, באסרו חג בארץ, בחנוכה, בפורים ובשושן פורים קטן וגדול (י"ד-ט"ו באדר הראשון והשני), ביום העצמאות וביום ירושלים, בתשעה באב, בט"ו באב ובבית האבל.
קְרִיאַת הַתּוֹרָה
קוראים בתורה בימי שני וחמישי, ראש חודש, חול המועד, חנוכה, פורים, ותעניות.
פותחים את ארון הקודש.
ש"ץ וקהל:
וַיְהִי בִּנְסֹֽעַ הָאָרֹן וְיֹֽאמֶר משֶׁה: קוּמָה יְיָ, וְיָפֻֽצוּ אֹיְבֶֽיךָ, וְיָנֻֽסוּ מְשַׂנְאֶֽיךָ מִפָּנֶֽיךָ. כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה, וּדְבַר יְיָ מִירוּשָׁלָֽיִם.
בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בִּקְדֻשָּׁתוֹ.
בְּרִיךְ שְׁמֵהּ דְּמָרֵא עָלְמָא, בְּרִיךְ כִּתְרָךְ וְאַתְרָךְ. יְהֵא רְעוּתָךְ עִם עַמָּךְ יִשְׂרָאֵל לְעָלָם, וּפֻרְקַן יְמִינָךְ אַחֲזִי לְעַמָּךְ בְּבֵית מִקְדְּשָׁךְ; וּלְאַמְטוּיֵא לָֽנָא מִטּוּב נְהוֹרָךְ, וּלְקַבֵּל צְלוֹתָֽנָא בְּרַחֲמִין. יְהֵא רַעֲוָא קֳדָמָךְ, דְּתוֹרִיךְ לָן חַיִּין בְּטִיבוּתָא. וְלֶהֱוֵא אֲנָא פְקִידָא בְּגוֹ צַדִּיקַיָּא, לְמִרְחַם עָלַי וּלְמִנְטַר יָתִי וְיַת כׇּל דִּי לִי, וְדִי לְעַמָּךְ יִשְׂרָאֵל. אַנְתְּ הוּא זָן לְכֹֽלָּא וּמְפַרְנֵס לְכֹֽלָּא; אַנְתְּ הוּא שַׁלִּיט עַל כֹּֽלָּא; אַנְתְּ הוּא דְּשַׁלִּיט עַל מַלְכַיָּא, וּמַלְכוּתָא דִּילָךְ הִיא. אֲנָא עַבְדָּא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּסָגִֽדְנָא קַמֵּהּ וּמִקַּמָּא דִּיקַר אוֹרַיְתֵהּ בְּכׇל עִדָּן וְעִדָּן. לָא עַל אֱנָשׁ רָחִֽצְנָא, וְלָא עַל בַּר אֱלָהִין סָמִֽכְנָא, אֶלָּא בֶּאֱלָהָא דִשְׁמַיָּא, דְּהוּא אֱלָהָא קְשׁוֹט, וְאוֹרַיְתֵהּ קְשׁוֹט, וּנְבִיאֽוֹהִי קְשׁוֹט, וּמַסְגֵּא לְמֶעְבַּד טַבְוָן וּקְשׁוֹט. בֵּהּ אֲנָא רָחֵץ, וְלִשְׁמֵהּ קַדִּישָׁא יַקִּירָא אֲנָא אָמֵר תֻּשְׁבְּחָן. יְהֵא רַעֲוָא קֳדָמָךְ, דְּתִפְתַּח לִבָּאִי בְּאוֹרַיְתָא, (ש"ץ) וְתַשְׁלֵם מִשְׁאֲלִין דְּלִבָּאִי וְלִבָּא דְכׇל עַמָּךְ יִשְׂרָאֵל, לְטָב וּלְחַיִּין וְלִשְׁלָם.
הש"ץ נוטל את ספר התורה בידיו ואומר:
גַּדְּלוּ לַייָ אִתִּי, וּנְרוֹמְמָה שְׁמוֹ יַחְדָּו.
קהל:
לְךָ יְיָ הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה, וְהַתִּפְאֶֽרֶת וְהַנֵּֽצַח וְהַהוֹד, כִּי כֹל בַּשָּׁמַֽיִם וּבָאָֽרֶץ; לְךָ, יְיָ, הַמַּמְלָכָה וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ. רוֹמְמוּ יְיָ אֱלֺהֵֽינוּ, וְהִשְׁתַּחֲווּ לַהֲדֹם רַגְלָיו, קָדוֹשׁ הוּא. רוֹמְמוּ יְיָ אֱלֺהֵֽינוּ, וְהִשְׁתַּחֲווּ לְהַר קׇדְשׁוֹ, כִּי קָדוֹשׁ יְיָ אֱלֺהֵֽינוּ.
אָב הָרַחֲמִים, הוּא יְרַחֵם עַם עֲמוּסִים, וְיִזְכּוֹר בְּרִית אֵיתָנִים, וְיַצִּיל נַפְשׁוֹתֵֽינוּ מִן הַשָּׁעוֹת הָרָעוֹת, וְיִגְעַר בְּיֵֽצֶר הָרָע מִן הַנְּשׂוּאִים, וְיָחֹן אוֹתָֽנוּ לִפְלֵטַת עוֹלָמִים, וִימַלֵּא מִשְׁאֲלוֹתֵֽינוּ בְּמִדָּה טוֹבָה, יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים.
מניחים את ספר התורה על שולחן הקריאה, והגבאי קורא לעולים לתורה ואומר:
וְתִגָּלֶה וְתֵרָאֶה מַלְכוּתוֹ עָלֵֽינוּ בִּזְמַן קָרוֹב, וְיָחוֹן פְּלֵטָתֵֽנוּ וּפְלֵטַת עַמּוֹ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְחֵן וּלְחֶֽסֶד, לְרַחֲמִים וּלְרָצוֹן, וְנֹאמַר אָמֵן. הַכֹּל הָבוּ גֹֽדֶל לֵאלֺהֵֽינוּ, וּתְנוּ כָבוֹד לַתּוֹרָה. כֹּהֵן, קְרָב; יַעֲמֹד (פלוני בן פלוני) הַכֹּהֵן. בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בִּקְדֻשָּׁתוֹ. תּוֹרַת יְיָ תְּמִימָה, מְשִֽׁיבַת נָֽפֶשׁ; עֵדוּת יְיָ נֶאֱמָנָה, מַחְכִּֽימַת פֶּֽתִי. פִּקּוּדֵי יְיָ יְשָׁרִים, מְשַׂמְּחֵי לֵב; מִצְוַת יְיָ בָּרָה, מְאִירַת עֵינָֽיִם. יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן; יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם. הָאֵל תָּמִים דַּרְכּוֹ; אִמְרַת יְיָ צְרוּפָה, מָגֵן הוּא לְכֹל הַחֹסִים בּוֹ.
קהל וש"ץ:
וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּייָ אֱלֹהֵיכֶם, חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם.
העולה לתורה אומר:
בָּרְכוּ אֶת יְיָ הַמְבֹרָךְ.
הקהל עונה:
בָּרוּךְ יְיָ הַמְבֹרָךְ לְעוֹלָם וָעֶד.
העולה לתורה חוזר אחרי הקהל, ואז מברך לפני הקריאה:
בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ אֱלֺהֵֽינוּ, מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בָּֽחַר בָּֽנוּ מִכׇּל הָעַמִּים וְנָֽתַן לָֽנוּ אֶת תּוֹרָתוֹ. בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, נוֹתֵן הַתּוֹרָה.
קוראים בתורה. לאחר הקריאה העולה מברך:
בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ אֱלֺהֵֽינוּ, מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר נָֽתַן לָֽנוּ תּוֹרַת אֱמֶת וְחַיֵּי עוֹלָם נָטַע בְּתוֹכֵֽנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, נוֹתֵן הַתּוֹרָה.
בִּרְכַּת הַגּוֹמֵל
מי שהיה בסכנה וניצל מברך:
בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ אֱלֺהֵֽינוּ, מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, הַגּוֹמֵל לְחַיָּבִים טוֹבוֹת, שֶׁגְּמָלַֽנִי כׇּל טוֹב.
הקהל עונה:
מִי שֶׁגְּמָלְךָ כׇּל טוֹב, הוּא יִגְמׇלְךָ כׇּל טוֹב סֶֽלָה.
לאחר קריאת התורה אומר הש"ץ חצי קדיש:
יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵהּ; וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן, וּבְחַיֵּי דְכׇל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן.
יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא.
יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח, וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמָם, וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר, וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא, לְעֵֽלָּא (לְעֵֽלָּא) מִן כׇּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחֱמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.מגביהים את ספר התורה והקהל אומר:
וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, עַל פִּי יְיָ בְּיַד מֹשֶׁה.
עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ, וְתֹמְכֶֽיהָ מְאֻשָּׁר. דְּרָכֶֽיהָ דַרְכֵי נֹֽעַם, וְכׇל נְתִיבוֹתֶֽיהָ שָׁלוֹם. אֹֽרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ; בִּשְׂמֹאלָהּ עֹֽשֶׁר וְכָבוֹד. יְיָ חָפֵץ לְמַֽעַן צִדְקוֹ, יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר.
בימי שני וחמישי (אם אמרו תחנון), לפני שמחזירים את ספר התורה לארון הקודש, אומר הש"ץ:
יְהִי רָצוֹן מִלִּפְנֵי אָבִֽינוּ שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם לְכוֹנֵן אֶת בֵּית חַיֵּֽינוּ, וּלְהָשִׁיב אֶת שְׁכִינָתוֹ בְּתוֹכֵֽנוּ בִּמְהֵרָה בְיָמֵֽינוּ, וְנֹאמַר אָמֵן.
יְהִי רָצוֹן מִלִּפְנֵי אָבִֽינוּ שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם לְרַחֵם עָלֵֽינוּ וְעַל פְּלֵיטָתֵֽנוּ, וְלִמְנֹֽעַ מַשְׁחִית וּמַגֵּפָה מֵעָלֵֽינוּ וּמֵעַל כׇּל עַמּוֹ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנֹאמַר אָמֵן.
יְהִי רָצוֹן מִלִּפְנֵי אָבִֽינוּ שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם לְקַיֶּם־בָּֽנוּ חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל, הֵם וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם, וְתַלְמִידֵיהֶם וְתַלְמִידֵי תַלְמִידֵיהֶם, בְּכׇל מְקוֹמוֹת מֹושְׁבוֹתֵיהֶם, וְנֹאמַר אָמֵן.
יְהִי רָצוֹן מִלִּפְנֵי אָבִֽינוּ שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם שֶׁנִּשְׁמַע וְנִתְבַּשֵּׂר בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת, יְשׁוּעוֹת וְנֶחָמוֹת; וִיקַבֵּץ נִדָּחֵֽינוּ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָֽרֶץ, וְנֹאמַר אָמֵן.
אַחֵֽינוּ כׇּל בֵּית יִשְׂרָאֵל, הַנְּתוּנִים בְּצָּרָה וּבְשִּׁבְיָה, הָעוֹמְדִים בֵּין בַּיָּם וּבֵין בַּיַּבָּשָׁה, הַמָּקוֹם יְרַחֵם עֲלֵיהֶם וְיוֹצִיאֵם מִצָּרָה לִרְוָחָה, וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה, וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה, הַשְׁתָּא בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְנֹאמַר אָמֵן.
הש"ץ נוטל את ספר התורה לידיו ואומר:
יְהַלְלוּ אֶת שֵׁם יְיָ, כִּי נִשְׂגָּב שְׁמוֹ לְבַדּוֹ–
הקהל אומר:
הוֹדוֹ עַל אֶֽרֶץ וְשָׁמָֽיִם. וַיָּֽרֶם קֶֽרֶן לְעַמּוֹ, תְּהִלָּה לְכׇל חֲסִידָיו, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַם קְרֹבוֹ; הַלְלוּ־יָהּ.
לְדָוִד מִזְמוֹר. לַייָ הָאָֽרֶץ וּמְלוֹאָהּ, תֵּבֵל וְיֹֽשְׁבֵי בָהּ. כִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ, וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶֽהָ. מִי יַעֲלֶה בְהַר יְיָ, וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קׇדְשׁוֹ. נְקִי כַפַּֽיִם וּבַר לֵבָב, אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי, וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה. יִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יְיָ, וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ. זֶה דּוֹר דֹּרְשָׁיו, מְבַקְשֵׁי פָנֶֽיךָ, יַעֲקֹב סֶֽלָה. שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם, וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם, וְיָבוֹא מֶֽלֶךְ הַכָּבוֹד. מִי זֶה מֶֽלֶךְ הַכָּבוֹד, יְיָ עִזּוּז וְגִבּוֹר, יְיָ גִּבּוֹר מִלְחָמָה. שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם, וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם, וְיָבֹא מֶֽלֶךְ הַכָּבוֹד. מִי הוּא זֶה מֶֽלֶךְ הַכָּבוֹד, יְיָ צְבָאוֹת הוּא מֶֽלֶךְ הַכָּבוֹד, סֶֽלָה.
כשמניחים את ספר התורה בארון הקודש:
וּבְנֻחֹה יֹאמַר: שׁוּבָה, יְיָ, רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל. קוּמָה יְיָ לִמְנוּחָתֶֽךָ, אַתָּה וַאֲרוֹן עֻזֶּֽךָ. כֹּהֲנֶֽיךָ יִלְבְּשׁוּ צֶֽדֶק, וַחֲסִידֶֽיךָ יְרַנֵּֽנוּ. בַּֽעֲבוּר דָּוִד עַבְדֶּֽךָ, אַל תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶֽךָ. כִּי לֶֽקַח טוֹב נָתַֽתִּי לָכֶם, תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹֽבוּ. עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ, וְתֹמְכֶֽיהָ מְאֻשָּׁר. דְּרָכֶֽיהָ דַרְכֵי נֹֽעַם, וְכׇל נְתִיבוֹתֶֽיהָ שָׁלוֹם. הֲשִׁיבֵֽנוּ יְיָ אֵלֶֽיךָ, וְנָשֽׁוּבָה; חַדֵּשׁ יָמֵֽינוּ כְּקֶֽדֶם.
סוגרים את ארון הקודש וממשיכים בתפילת שחרית.
אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶֽךָ; עוֹד יְהַלְלֽוּךָ סֶּֽלָה.
אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּֽכָה לּוֹ; אַשְׁרֵי הָעָם שֱׁיְיָ אֱלֹהָיו.
תְּהִלָּה לְדָוִד
אֲרוֹמִמְךָ, אֱלוֹהַי הַמֶּֽלֶךְ, וַאֲבָרְכָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם וָעֶד.בְּכׇל יוֹם אֲבָרְכֶֽךָּ, וַאֲהַלְלָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם וָעֶד.
גָּדוֹל יְיָ וּמְהֻלָּל מְאֹד, וְלִגְדֻלָּתוֹ אֵין חֵֽקֶר.
דּוֹר לְדוֹר יְשַׁבַּח מַעֲשֶֽׂיךָ, וּגְבוּרֹתֶֽיךָ יַגִּֽידוּ.
הֲדַר כְּבוֹד הוֹדֶֽךָ, וְדִבְרֵי נִפְלְאֹתֶֽיךָ אָשִֽׂיחָה.
וֶעֱזוּז נוֹרְאֹתֶֽיךָ יֹאמֵֽרוּ, וּגְדֻלָּתְךָ אֲסַפְּרֶֽנָּה.
זֵֽכֶר רַב טוּבְךָ יַבִּֽיעוּ, וְצִדְקָתְךָ יְרַנֵּֽנוּ.
חַנּוּן וְרַחוּם יְיָ, אֶֽרֶךְ אַפַּֽיִם וּגְדׇל־חָֽסֶד.
טוֹב יְיָ לַכֹּל, וְרַחֲמָיו עַל כׇּל מַעֲשָֽיו.
יוֹדֽוּךָ יְיָ כׇּל מַעֲשֶֽׂיךָ וַחֲסִידֶֽיךָ יְבָרְכֽוּכָה.
כְּבוֹד מַלְכוּתְךָ יֹאמֵֽרוּ, וּגְבוּרָתְךָ יְדַבֵּֽרוּ.
לְהוֹדִֽיעַ לִבְנֵי הָאָדָם גְּבוּרֹתָיו, וּכְבוֹד הֲדַר מַלְכוּתוֹ.
מַלְכוּתְךָ מַלְכוּת כׇּל עֹלָמִים, וּמֶמְשַׁלְתְּךָ בְּכׇל דּוֹר וָדֹר.
סוֹמֵךְ יְיָ לְכׇל הַנֹּפְלִים, וְזוֹקֵף לְכׇל הַכְּפוּפִים.
עֵינֵי כֹל אֵלֶֽיךָ יְשַׂבֵּרוּ, וְאַתָּה נוֹתֵן לָהֶם אֶת אׇכְלָם בְּעִתּוֹ.
פּוֹתֵֽחַ אֶת יָדֶֽךָ, וּמַשְׂבִּֽיעַ לְכׇל חַי רָצוֹן.
צַדִּיק יְיָ בְּכׇל דְּרָכָיו, וְחָסִיד בְּכׇל מַעֲשָׂיו.
קָרוֹב יְיָ לְכׇל קֹרְאָיו, לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻֽהוּ בֶאֱמֶת.
רְצוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה, וְאֶת שַׁוְעָתָם יִשְׁמַע וְיוֹשִׁיעֵם.
שׁוֹמֵר יְיָ אֶת כׇּל אֹהֲבָיו, וְאֵת כׇּל הָרְשָׁעִים יַשְׁמִיד.
תְּהִלַּת יְיָ יְדַבֶּר־פִּי; וִיבָרֵךְ כׇּל בָּשָׂר שֵׁם קׇדְשׁוֹ לְעוֹלָם וָעֶד.
(ש"ץ) וַאֲנַֽחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ, מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם; הַלְלוּ־יָהּ.
לא אומרים את המזמור הבא ("לַמְנַצֵּֽחַ") בראש חודש, חול המועד, חנוכה, פורים ושושן פורים (י"ד-ט"ו באדר או באדר השני) וגם בפורים קטן (י"ד-ט"ו באדר הראשון), יום העצמאות ויום ירושלים, תשעה באב, ערב פסח וערב יום כיפור.
לַמְנַצֵּֽחַ, מִזְמוֹר לְדָוִד. יַעַנְךָ יְיָ בְּיוֹם צָרָה; יְשַׂגֶּבְךָ שֵׁם אֱלֹהֵי יַעֲקֹב. יִשְׁלַח עֶזְרְךָ מִקֹּֽדֶשׁ, וּמִצִּיּוֹן יִסְעָדֶֽךָּ. יִזְכֹּר כׇּל מִנְחֹתֶֽךָ, וְעוֹלָתְךָ יְדַשְּׁנֶה סֶֽלָה. יִתֶּן־לְךָ כִלְבָבֶֽךָ, וְכׇל עֲצָתְךָ יְמַלֵּא. נְרַנְּנָה בִּישׁוּעָתֶֽךָ, וּבְשֵׁם אֱלֹהֵֽינוּ נִדְגֹּל; יְמַלֵּא יְיָ כׇּל מִשְׁאֲלוֹתֶֽיךָ. עַתָּה יָדַֽעְתִּי, כִּי הוֹשִֽׁיעַ יְיָ מְשִׁיחוֹ, יַעֲנֵֽהוּ מִשְּׁמֵי קׇדְשׁוֹ, בִּגְבֻרוֹת יֵֽשַׁע יְמִינוֹ. אֵֽלֶּה בָרֶֽכֶב וְאֵֽלֶּה בַסּוּסִים, וַאֲנַֽחְנוּ בְּשֵׁם יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ נַזְכִּיר. הֵֽמָּה כָּרְעוּ וְנָפָֽלוּ, וַאֲנַֽחְנוּ קַּֽמְנוּ וַנִּתְעוֹדָד. (ש"ץ) יְיָ, הוֹשִֽׁיעָה; הַמֶּֽלֶךְ יַעֲנֵֽנוּ בְיוֹם קׇרְאֵֽנוּ.
וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל, וּלְשָׁבֵי פֶֽשַׁע בְּיַעֲקֹב, נְאֻם יְיָ. וַאֲנִי, זֹאת בְּרִיתִי אֹתָם, אָמַר יְיָ: רוּחִי אֲשֶׁר עָלֶֽיךָ, וּדְבָרַי אֲשֶׁר שַֽׂמְתִּי בְּפִֽיךָ לֺא יָמֽוּשׁוּ מִפִּֽיךָ וּמִפִּי זַרְעֲךָ, וּמִפִּי זֶֽרַע זַרְעֲךָ, אָמַר יְיָ, מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. וְאַתָּה קָדוֹשׁ, יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל. וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר: קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ יְיָ צְבָאוֹת, מְלֺא כׇל הָאָֽרֶץ כְּבוֹדוֹ. וּמְקַבְּלִין דֵּן מִן דֵּן וְאָמְרִין: קַדִּישׁ בִּשְׁמֵי מְרוֹמָא עִלָּאָה, בֵּית שְׁכִינְתֵּהּ; קַדִּישׁ עַל אַרְעָא, עוֹבַד גְּבוּרְתֵּהּ; קַדִּישׁ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא יְיָ צְבָאוֹת; מַלְיָא כׇל אַרְעָא זִיו יְקָרֵהּ. וַתִּשָּׂאֵֽנִי רֽוּחַ, וָאֶשְׁמַע אַחֲרַי קוֹל רַֽעַשׁ גָּדוֹל: בָּרוּךְ כְּבוֹד יְיָ מִמְּקוֹמוֹ. וּנְטָלַתְנִי רוּחָא, וְשִׁמְעֵת בַּתְרַי קָל זִֽיעַ סַגִּיא דִּי מְשַׁבְּחִין וְאָמְרִין: בְּרִיךְ יְקָרָא דַייָ מֵאֲתַר בֵּית שְׁכִינְתֵּהּ. יְיָ יִמְלֺךְ לְעוֹלָם וָעֶד. יְיָ מַלְכוּתֵהּ (קָאֵם) לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא. יְיָ אֱלֺהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל אֲבוֹתֵֽינוּ, שׇׁמְרָה־זֹאת לְעוֹלָם, לְיֵֽצֶר מַחְשְׁבוֹת לְבַב עַמֶּֽךָ, וְהָכֵן לְבָבָם אֵלֶֽיךָ. וְהוּא רַחוּם, יְכַפֵּר עָוֺן וְלֺא יַשְׁחִית, וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב אַפּוֹ, וְלֺא יָעִיר כׇּל חֲמָתוֹ. כִּי אַתָּה, אֲדֹנָי, טוֹב וְסַלָּח וְרַב חֶֽסֶד לְכׇל קֹרְאֶֽיךָ. צִדְקָתְךָ צֶֽדֶק לְעוֹלָם, וְתוֹרָתְךָ אֱמֶת. תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב, חֶֽסֶד לְאַבְרָהָם, אֲשֶׁר נִשְׁבַּֽעְתָּ לַאֲבוֹתֵֽינוּ מִֽימֵי קֶֽדֶם. בָּרוּךְ יְיָ, יוֹם יוֹם; יַעֲמׇס־לָֽנוּ, הָאֵל יְשׁוּעָתֵֽנוּ, סֶֽלָה. יְיָ צְבָאוֹת עִמָּֽנוּ, מִשְׂגָּב לָֽנוּ אֱלֺהֵי יַעֲקֹב, סֶֽלָה. יְיָ צְבָאוֹת, אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵֽחַ בָּךְ. יְיָ, הוֹשִֽׁיעָה; הַמֶּֽלֶךְ יַעֲנֵֽנוּ בְיוֹם קׇרְאֵֽנוּ. בָּרוּךְ הוּא אֱלֺהֵֽינוּ שֶׁבְּרָאָֽנוּ לִכְבוֹדוֹ, וְהִבְדִּילָֽנוּ מִן הַתּוֹעִים, וְנָֽתַן לָֽנוּ תּוֹרַת אֱמֶת, וְחַיֵּי עוֹלָם נָטַע בְּתוֹכֵֽנוּ; הוּא יִפְתַּח לִבֵּֽנוּ בְּתוֹרָתוֹ, וְיָשֵׂם בְּלִבֵּֽנוּ אַהֲבָתוֹ וְיִרְאָתוֹ, לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ וּלְעׇבְדוֹ בְּלֵבָב שָׁלֵם, לְמַֽעַן לֺא נִיגַע לָרִיק, וְלֺא נֵלֵד לַבֶּהָלָה. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ, יְיָ אֱלֺהֵֽינוּ וֵאלֺהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁנִּשְׁמוֹר חֻקֶּֽיךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְנִזְכֶּה וְנִחְיֶה וְנִרְאֶה, וְנִירַשׁ טוֹבָה וּבְרָכָה, לִשְׁנֵי יְמוֹת הַמָּשִֽׁיחַ וּלְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. לְמַֽעַן יְזַמֶּרְךָ כָבוֹד וְלֺא יִדֹּם; יְיָ אֱלֺהַי, לְעוֹלָם אוֹדֶֽךָּ. בָּרוּךְ הַגֶּֽבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּייָ, וְהָיָה יְיָ מִבְטַחוֹ. בִּטְחוּ בַייָ עֲדֵי עַד, כִּי בְּיָהּ יְיָ צוּר עוֹלָמִים. (ש"ץ) וְיִבְטְחוּ בְךָ יוֹדְעֵי שְׁמֶֽךָ, כִּי לֺא עָזַֽבְתָּ דֹרְשֶֽׁיךָ, יְיָ. יְיָ חָפֵץ לְמַֽעַן צִדְקוֹ, יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר.
ממשיכים בתפילת מוסף בראש חודש (עמ' 575) ובחול המועד (עמ' 609), לאחר שהש"ץ אומר חצי קדיש.
בשאר הימים הש"ץ אומר כאן קדיש שלם:
יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא.
יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח, וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמָם, וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר, וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא, לְעֵֽלָּא (לְעֵֽלָּא) מִן כׇּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחֱמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.
תִּתְקַבַּל צְלוֹתְהוֹן וּבָעוּתְהוֹן דְּכׇל בֵּית יִשְׂרָאֵל קֳדָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָּא, וְאִמְרוּ אָמֵן.
יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, וְחַיִּים, עָלֵֽינוּ וְעַל כׇּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.
עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל כׇּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.
עָלֵֽינוּ לְשַׁבֵּֽחַ לַאֲדוֹן הַכֹּל, לָתֵת גְּדֻלָּה לְיוֹצֵר בְּרֵאשִׁית, שֶׁלֺּא עָשָֽׂנוּ כְּגוֹיֵי הָאֲרָצוֹת, וְלֺא שָׂמָֽנוּ כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה; שֶׁלֺּא שָׂם חֶלְקֵֽנוּ כָּהֶם, וְגוֹרָלֵֽנוּ כְּכׇל הֲמוֹנָם; שֶׁהֵם מִשְׁתַּחֲוִים לְהֶֽבֶל וָרִיק, וּמִתְפַּלְּלִים אֶל־אֵל לֹא יוֹשִֽׁיעַ.[11] וַאֲנַֽחְנוּ כּוֹרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים וּמוֹדִים לִפְנֵי מֶֽלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא נוֹטֶה שָׁמַֽיִם וְיוֹסֵד אָֽרֶץ, וּמוֹשַׁב יְקָרוֹ בַּשָּׁמַֽיִם מִמַּֽעַל, וּשְׁכִינַת עֻזּוֹ בְּגָבְהֵי מְרוֹמִים. הוּא אֱלֺהֵֽינוּ, אֵין עוֹד; אֱמֶת מַלְכֵּֽנוּ, אֶֽפֶס זוּלָתוֹ, כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתוֹ: וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶֽךָ, כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֺהִים בַּשָּׁמַֽיִם מִמַּֽעַל, וְעַל הָאָֽרֶץ מִתָּֽחַת, אֵין עוֹד.
עַל כֵּן נְקַוֶּה לְךָ, יְיָ אֱלֺהֵֽינוּ, לִרְאוֹת מְהֵרָה בְּתִפְאֶֽרֶת עֻזֶּֽךָ, לְהַעֲבִיר גִּלּוּלִים מִן הָאָֽרֶץ, וְהָאֱלִילִים כָּרוֹת יִכָּרֵתוּן; לְתַקֵּן עוֹלָם בְּמַלְכוּת שַׁדַּי, וְכׇל בְּנֵי בָשָׂר יִקְרְאוּ בִשְׁמֶֽךָ, לְהַפְנוֹת אֵלֶֽיךָ כׇּל רִשְׁעֵי אָֽרֶץ. יַכִּֽירוּ וְיֵדְעוּ כׇּל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל, כִּי לְךָ תִּכְרַע כׇּל בֶּֽרֶךְ, תִּשָּׁבַע כׇּל לָשׁוֹן. לְפָנֶֽיךָ, יְיָ אֱלֺהֵֽינוּ, יִכְרְעוּ וְיִפֹּֽלוּ, וְלִכְבוֹד שִׁמְךָ יְקָר יִתֵּֽנוּ, וִיקַבְּלוּ כֻלָּם אֶת עֹל מַלְכוּתֶֽךָ, וְתִמְלוֹךְ עֲלֵיהֶם מְהֵרָה לְעוֹלָם וָעֶד; כִּי הַמַּלְכוּת שֶׁלְּךָ הִיא, וּלְעֽוֹלְמֵי עַד תִּמְלוֹךְ בְּכָבוֹד, כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶֽךָ: יְיָ יִמְלֺךְ לְעֹלָם וָעֶד. (ש"ץ) וְנֶאֱמַר: וְהָיָה יְיָ לְמֶֽלֶךְ עַל כׇּל הָאָֽרֶץ; בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְיָ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד.
קַדִּישׁ יָתוֹם
יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵהּ; וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן, וּבְחַיֵּי דְכׇל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן.
יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא.
יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח, וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמָם, וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר, וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא, לְעֵֽלָּא (לְעֵֽלָּא) מִן כׇּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחֱמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.
יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, וְחַיִּים, עָלֵֽינוּ וְעַל כׇּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.
עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל כׇּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.
אַל תִּירָא מִפַּחַד פִּתאֹם, וּמִשֹּׁאַת רְשָׁעִים כִּי תָבֹא. עֻֽצוּ עֵצָה וְתֻפָר, דַּבְּרוּ דָבָר וְלֹא יָקוּם, כִּי עִמָּנוּ אֵל. וְעַד זִקְנָה אֲנִי הוּא, וְעַד שֵׂיבָה אֲנִי אֶסְבֹּל; אֲנִי עָשִֽׂיתִי וַאֲנִי אֶשָׂא, וַאֲנִי אֶסְבֹּל וַאֲמַלֵּט.שִׁיר שֶׁל יוֹם
ששת המזמורים הבאים נקראים במשך השבוע, כל אחד ביומו.
בימי ראשון:
הַיּוֹם יוֹם רִאשׁוֹן בַּשַּׁבָּת, שֶׁבּוֹ הָיוּ הַלְוִיִּם אוֹמְרִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ:
לְדָוִד מִזְמוֹר. לַייָ הָאָֽרֶץ וּמְלוֹאָהּ, תֵּבֵל וְיֹֽשְׁבֵי בָהּ. כִּי הוּא עַל־יַמִּים יְסָדָהּ, וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶֽהָ. מִֽי יַעֲלֶה בְהַר יְיָ וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קׇדְשׁוֹ. נְקִי כַפַּֽיִם וּבַר לֵבָב, אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי, וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה. יִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יְיָ, וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ. זֶה דּוֹר דֹּרְשָׁו, מְבַקְשֵׁי פָנֶֽיךָ יַעֲקֹב, סֶֽלָה. שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם, וְֽהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם, וְיָבוֹא מֶֽלֶךְ הַכָּבוֹד. מִי זֶה מֶֽלֶךְ הַכָּבוֹד, יְיָ עִזּוּז וְגִבּוֹר, יְיָ גִּבּוֹר מִלְחָמָה. שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם, וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם, וְיָבֹא מֶֽלֶךְ הַכָּבוֹד. (ש"ץ) מִי הוּא זֶה מֶֽלֶךְ הַכָּבוֹד, יְיָ צְבָאוֹת, הוּא מֶֽלֶךְ הַכָּבוֹד, סֶֽלָה.
קדיש יתום.
בימי שני:
הַיּוֹם יוֹם שֵׁנִי בַּשַּׁבָּת, שֶׁבּוֹ הָיוּ הַלְוִיִּם אוֹמְרִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ:
שִׁיר מִזְמוֹר לִבְנֵי קֹֽרַח. גָּדוֹל יְיָ וּמְהֻלָּל מְאֹד, בְּעִיר אֱלֹהֵֽינוּ, הַר קׇדְשׁוֹ. יְפֵה נוֹף, מְשׂוֹשׂ כׇּל הָאָרֶץ הַר צִיּוֹן, יַרְכְּתֵי צָפוֹן, קִרְיַת מֶֽלֶךְ רָב. אֱלֹהִים בְּאַרְמְנוֹתֶֽיהָ נוֹדַע לְמִשְׂגָּב. כִּי הִנֵּה הַמְּלָכִים נוֹעֲדוּ, עָבְרוּ יַחְדָּו. הֵֽמָּה רָאוּ, כֵּן תָּמָֽהוּ, נִבְהֲלוּ נֶחְפָּֽזוּ. רְעָדָה אֲחָזָֽתַם שָׁם, חִיל כַּיּוֹלֵדָה. בְּרֽוּחַ קָדִים תְּשַׁבֵּר אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ. כַּאֲשֶׁר שָׁמַֽעְנוּ, כֵּן רָאִֽינוּ בְּעִיר יְיָ צְבָאוֹת, בְּעִיר אֱלֹהֵֽינוּ; אֱלֹהִים יְכוֹנְנֶֽהָ עַד עוֹלָם, סֶֽלָה. דִּמִּֽינוּ אֱלֹהִים חַסְדֶּֽךָ, בְּקֶֽרֶב הֵיכָלֶֽךָ. כְּשִׁמְךָ אֱלֹהִים, כֵּן תְּהִלָּתְךָ עַל קַצְוֵי אֶֽרֶץ; צֶֽדֶק מָלְאָה יְמִינֶֽךָ. יִשְׂמַח הַר צִיּוֹן, תָּגֵֽלְנָה בְּנוֹת יְהוּדָה, לְמַֽעַן מִשְׁפָּטֶֽיךָ. סֹֽבּוּ צִיּוֹן וְהַקִּיפֽוּהָ, סִפְרוּ מִגְדָּלֶֽיהָ. שִֽׁיתוּ לִבְּכֶם לְחֵילָה, פַּסְּגוּ אַרְמְנוֹתֶֽיהָ, לְמַֽעַן תְּסַפְּרוּ לְדוֹר אַחֲרוֹן. (ש"ץ) כִּי זֶה אֱלֹהִים אֱלֹהֵֽינוּ עוֹלָם וָעֶד; הוּא יְנַהֲגֵֽנוּ עַל מוּת.
קדיש יתום.
בימי שלישי:
הַיּוֹם יוֹם שְׁלִישִׁי בַּשַּׁבָּת, שֶׁבּוֹ הָיוּ הַלְוִיִּם אוֹמְרִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ:
מִזְמוֹר לְאָסָף. אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל, בְּקֶֽרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט. עַד מָתַי תִּשְׁפְּטוּ עָֽוֶל, וּפְנֵי רְשָׁעִים תִּשְׂאוּ סֶֽלָה. שִׁפְטוּ־דַל וְיָתוֹם, עָנִי וָרָשׁ הַצְדִּֽיקוּ. פַּלְּטוּ דַל וְאֶבְיוֹן, מִיַּד רְשָׁעִים הַצִּֽילוּ. לֹא יָדְעוּ וְלֹא יָבִֽינוּ, בַּחֲשֵׁכָה יִתְהַלָּֽכוּ; יִמּֽוֹטוּ כׇּל מֽוֹסְדֵי אָֽרֶץ. אֲנִי אָמַֽרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם, וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם. אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן, וּכְאַחַד הַשָּׂרִים תִּפֹּֽלוּ. (ש"ץ) קוּמָה אֱלֹהִים, שׇׁפְטָה הָאָֽרֶץ; כִּי אַתָּה תִנְחַל בְּכׇל הַגּוֹיִם.
קדיש יתום.
בימי רביעי:
הַיּוֹם יוֹם רְבִיעִי בַּשַּׁבָּת, שֶׁבּוֹ הָיוּ הַלְוִיִּם אוֹמְרִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ:
אֵל נְקָמוֹת, יְיָ, אֵל נְקָמוֹת, הוֹפִֽיעַ. הִנָּשֵׂא, שֹׁפֵט הָאָֽרֶץ, הָשֵׁב גְּמוּל עַל גֵּאִים. עַד מָתַי רְשָׁעִים, יְיָ, עַד מָתַי רְשָׁעִים יַעֲלֹֽזוּ. יַבִּֽיעוּ יְדַבְּרוּ עָתָק, יִתְאַמְּרוּ כׇּל פֹּֽעֲלֵי אָֽוֶן. עַמְּךָ יְיָ יְדַכְּאוּ, וְנַחֲלָתְךָ יְעַנּוּ. אַלְמָנָה וְגֵר יַהֲרֹֽגוּ, וִיתוֹמִים יְרַצֵּֽחוּ. וַיֹּאמְרוּ לֹא יִרְאֶה יָּהּ, וְלֹא יָבִין אֱלֹהֵי יַעֲקֹב. בִּֽינוּ בֹּעֲרִים בָּעָם, וּכְסִילִים מָתַי תַּשְׂכִּֽילוּ. הֲנֹֽטַע אֹֽזֶן הֲלֹא יִשְׁמָע, אִם־יֹֽצֵר עַֽיִן הֲלֹא יַבִּיט. הֲיֹסֵר גּוֹיִם הֲלֹא יוֹכִֽיחַ, הַמְלַמֵּד אָדָם דָּֽעַת. יְיָ יֹדֵעַ מַחְשְׁבוֹת אָדָם, כִּי הֵמָּה הָֽבֶל. אַשְׁרֵי הַגֶּֽבֶר אֲשֶׁר תְּיַסְּרֶֽנּוּ יָּהּ, וּמִתּוֹרָתְךָ תְלַמְּדֶֽנּוּ. לְהַשְׁקִיט לוֹ מִֽימֵי רָע, עַד יִכָּרֶה לָרָשָׁע שָֽׁחַת. כִּי לֹא יִטֹּשׁ יְיָ עַמּוֹ, וְנַחֲלָתוֹ לֹא יַעֲזֹב. כִּי עַד צֶֽדֶק יָשׁוּב מִשְׁפָּט, וְאַחֲרָיו כׇּל יִשְׁרֵי לֵב. מִי יָקוּם לִי עִם מְרֵעִים, מִי יִתְיַצֵּב לִי עִם פֹּֽעֲלֵי אָֽוֶן. לוּלֵי יְיָ עֶזְרָֽתָה לִּי, כִּמְעַט, שָׁכְנָה דוּמָה נַפְשִׁי. אִם אָמַרְתִּי מָֽטָה רַגְלִי, חַסְדְּךָ יְיָ יִסְעָדֵֽנִי. בְּרֹב שַׂרְעַפַּי בְּקִרְבִּי, תַּנְחוּמֶֽיךָ יְשַׁעַשְׁעוּ נַפְשִׁי. הַיְחׇבְרְךָ כִּסֵּא הַוּוֹת, יֹצֵר עָמָל עֲלֵי חֹק. יָגֽוֹדּוּ עַל נֶֽפֶשׁ צַדִּיק, וְדָם נָקִי יַרְשִֽׁיעוּ. וַיְהִי יְיָ לִי לְמִשְׂגָּב, וֵאלֹהַי לְצוּר מַחְסִי. וַיָּֽשֶׁב עֲלֵיהֶם אֶת אוֹנָם, וּבְרָעָתָם יַצְמִיתֵם; יַצְמִיתֵם יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ.
לְכוּ נְרַנְּנָה לַייָ, נָרִֽיעָה לְצוּר יִשְׁעֵֽנוּ. נְקַדְּמָה פָנָיו בְּתוֹדָה, בִּזְמִרוֹת נָרִֽיעַ לוֹ. (ש"ץ) כִּי אֵל גָּדוֹל יְיָ, וּמֶֽלֶךְ גָּדוֹל עַל כׇּל אֱלֹהִים.
קדיש יתום.
בימי חמישי:
הַיּוֹם יוֹם חֲמִישִׁי בַּשַּׁבָּת, שֶׁבּוֹ הָיוּ הַלְוִיִּם אוֹמְרִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ:
לַמְנַצֵּֽחַ עַל הַגִּתִּית לְאָסָף. הַרְנִֽינוּ לֵאלֹהִים עוּזֵּֽנוּ, הָרִֽיעוּ לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב. שְׂאוּ זִמְרָה וּתְנוּ תֹף, כִּנּוֹר נָעִים עִם נָֽבֶל. תִּקְעוּ בַחֹֽדֶשׁ שׁוֹפָר, בַּכֵּֽסֶה לְיוֹם חַגֵּֽנוּ. כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא, מִשְׁפָּט לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב. עֵדוּת בִּיהוֹסֵף שָׂמוֹ, בְּצֵאתוֹ עַל אֶֽרֶץ מִצְרָֽיִם; שְׂפַת לֹא יָדַֽעְתִּי אֶשְׁמָע. הֲסִירֽוֹתִי מִסֵּֽבֶל שִׁכְמוֹ, כַּפָּיו מִדּוּד תַּעֲבֹֽרְנָה. בַּצָּרָה קָרָֽאתָ וָאֲחַלְּצֶֽךָּ, אֶעֶנְךָ בְּסֵֽתֶר רַֽעַם; אֶבְחׇנְךָ עַל מֵי מְרִיבָה, סֶֽלָה. שְׁמַע עַמִּי, וְאָעִֽידָה בָּךְ, יִשְׂרָאֵל אִם תִּשְׁמַע לִי. לֹא יִהְיֶה בְךָ אֵל זָר, וְלֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל נֵכָר. אָנֹכִי יְיָ אֱלֹהֶֽיךָ, הַמַּעַלְךָ מֵאֶֽרֶץ מִצְרָֽיִם; הַרְחֶב־פִּֽיךָ וַאֲמַלְאֵֽהוּ. וְלֹא שָׁמַע עַמִּי לְקוֹלִי, וְיִשְׂרָאֵל לֹא אָֽבָה לִי. וָאֲשַׁלְּחֵֽהוּ בִּשְׁרִירוּת לִבָּם, יֵלְכוּ בְּמוֹעֲצוֹתֵיהֶם. לוּ עַמִּי שֹׁמֵֽעַ לִי, יִשְׂרָאֵל בִּדְרָכַי יְהַלֵּֽכוּ. כִּמְעַט אוֹיְבֵיהֶם אַכְנִֽיעַ, וְעַל צָרֵיהֶם אָשִׁיב יָדִי. מְשַׂנְאֵי יְיָ יְכַחֲשׁוּ לוֹ, וִיהִי עִתָּם לְעוֹלָם. (ש"ץ) וַיַּאֲכִילֵֽהוּ מֵחֵֽלֶב חִטָּה, וּמִצּוּר דְּבַשׁ אַשְׂבִּיעֶֽךָ.
קדיש יתום.
בימי ששי:
הַיּוֹם יוֹם שִׁשִּׁי בַּשַּׁבָּת, שֶׁבּוֹ הָיוּ הַלְוִיִּם אוֹמְרִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ:
יְיָ מָלָךְ, גֵּאוּת לָבֵשׁ; לָבֵשׁ יְיָ, עֹז הִתְאַזָּר; אַף תִּכּוֹן תֵּבֵל, בַּל תִּמּוֹט. נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז, מֵעוֹלָם אָֽתָּה. נָשְׂאוּ נְהָרוֹת, יְיָ, נָשְׂאוּ נְהָרוֹת קוֹלָם, יִשְׂאוּ נְהָרוֹת דׇּכְיָם. מִקֹּלוֹת מַֽיִם רַבִּים, אַדִּירִים מִשְׁבְּרֵי יָם, אַדִּיר בַּמָּרוֹם יְיָ. (ש"ץ) עֵדֹתֶֽיךָ נֶאֶמְנוּ מְאֹד; לְבֵיתְךָ נַֽאֲוָה קֹּֽדֶשׁ, יְיָ, לְאֹֽרֶךְ יָמִים.
קדיש יתום.
"קַוֵּה אֶל ה'...", "אֵין כֵּﭏֹהֵֽינוּ..." וְכוּ' בְּאֶֽרֶץ יִשְׂרָאֵל[12]
קַוֵּה אֶל יְיָ, חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּֽךָ, וְקַוֵּה אֶל יְיָ. אֵין קָדוֹשׁ כַּייָ, כִּי אֵין בִּלְתֶּֽךָ, וְאֵין צוּר כֵּאלֹהֵֽינוּ. כִּי מִי אֱלֽוֹהַּ מִבַּלְעֲדֵי יְיָ, וּמִי צוּר זוּלָתִי אֱלֹהֵֽינוּ.
אֵין כֵּאלֹהֵֽינוּ, אֵין כַּאדוֹנֵֽנוּ, אֵין כְּמַלְכֵּֽנוּ, אֵין כְּמוֹשִׁיעֵֽנוּ.
מִי כֵאלֹהֵֽינוּ, מִי כַאדוֹנֵֽנוּ, מִי כְמַלְכֵּֽנוּ, מִי כְמוֹשִׁיעֵֽנוּ.
נוֹדֶה לֵאלֹהֵֽינוּ, נוֹדֶה לַאדוֹנֵֽנוּ, נוֹדֶה לְמַלְכֵּֽנוּ, נוֹדֶה לְמוֹשִׁיעֵֽנוּ.
בָּרוּךְ אֱלֹהֵֽינוּ, בָּרוּךְ אֲדוֹנֵֽנוּ, בָּרוּךְ מַלְכֵּֽנוּ, בָּרוּךְ מוֹשִׁיעֵֽנוּ.
אַתָּה הוּא אֱלֹהֵֽינוּ, אַתָּה הוּא אֲדוֹנֵֽנוּ, אַתָּה הוּא מַלְכֵּֽנוּ, אַתָּה הוּא מוֹשִׁיעֵֽנוּ.
אַתָּה הוּא שֶׁהִקְטִֽרוּ אֲבוֹתֵֽינוּ לְפָנֶֽיךָ אֶת קְטֹֽרֶת הַסַּמִּים.
פִּטּוּם הַקְּטֹֽרֶת: הַצֳּרִי, וְהַצִּפֹּֽרֶן, הַחֶלְבְּנָה וְהַלְּבוֹנָה, מִשְׁקַל שִׁבְעִים שִׁבְעִים מָנֶה; מֹר וּקְצִיעָה, שִׁבֹּֽלֶת נֵרְדְּ וְכַרְכֹּם, מִשְׁקַל שִׁשָּׁה עָשָׂר שִׁשָּׁה עָשָׂר מָנֶה; הַקּשְׁטְ שְׁנֵים עָשָׂר, וְקִלּוּפָה שְׁלֹשָׁה, וְקִנָּמוֹן תִּשְׁעָה, בֹּרִית כַּרְשִׁינָה תִּשְׁעָה קַבִּין; יֵין קַפְרִיסִין סְאִין תְּלָתָא וְקַבִּין תְּלָתָא; וְאִם אֵין לוֹ יֵין קַפְרִיסִין, מֵבִיא חֲמַר חִוַּרְיָן עַתִּיק; מֶֽלַח סְדוֹמִית רֹֽבַע הַקָּב; מַעֲלֵה עָשָׁן כׇּל שֶׁהוּא. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: אַף כִּפַּת הַיַּרְדֵּן כׇּל שֶׁהוּא. וְאִם נָתַן בָּהּ דְּבַשׁ, פְּסָלָהּ; וְאִם חִסַּר אַחַת מִכׇּל סַמָּנֶֽיהָ, חַיָּב מִיתָה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: הַצֳּרִי אֵינוֹ אֶלָּא שְׂרָף הַנּוֹטֵף מֵעֲצֵי הַקְּטָף. בֹּרִית כַּרְשִׁינָה, שֶׁשָּׁפִין בָּהּ אֶת הַצִּפֹּֽרֶן כְּדֵי שֶׁתְּהֵא נָאָה; יֵין קַפְרִיסִין, שֶׁשּׁוֹרִין בּוֹ אֶת הַצִּפֹּֽרֶן כְּדֵי שֶׁתְּהֵא עַזָּה. וַהֲלֹא מֵי רַגְלַֽיִם יָפִין לָהּ, אֶלָּא שֶׁאֵין מַכְנִיסִין מֵי רַגְלַֽיִם בָּעֲזָרָה מִפְּנֵי הַכָּבוֹד.
תָּנָא דְבֵי אֵלִיָּֽהוּ: כׇּל הַשּׁוֹנֶה הֲלָכוֹת בְּכׇל יוֹם, מֻבְטָח לוֹ שֶׁהוּא בֶּן עוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: הֲלִיכוֹת עוֹלָם לוֹ. אַל תִּקְרָא הֲלִיכוֹת אֶלָּא הֲלָכוֹת.
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מַרְבִּים שָׁלוֹם בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְכׇל בָּנַֽיִךְ לִמּוּדֵי יְיָ, וְרַב שְׁלוֹם בָּנָֽיִךְ. אַל תִּקְרָא בָּנָֽיִךְ, אֶלָּא בּוֹנָֽיִךְ. שָׁלוֹם רָב לְאֹהֲבֵי תוֹרָתֶֽךָ, וְאֵין־לָֽמוֹ מִכְשׁוֹל. יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ, שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָֽיִךְ. (ש"ץ) לְמַֽעַן אַחַי וְרֵעָי, אֲדַבְּרָה נָּא שָׁלוֹם בָּךְ. לְמַֽעַן בֵּית יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, אֲבַקְשָׁה טוֹב לָךְ. יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן, יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם.
קַדִּישׁ דְּרַבָּנָן
אבלים:
יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵהּ; וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן, וּבְחַיֵּי דְכׇל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן.
יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא.
יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח, וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמָם, וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר, וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא, לְעֵֽלָּא (לְעֵֽלָּא) מִן כׇּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחֱמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.
עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַלְמִידֵיהוֹן, וְעַל כׇּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן, וְעַל כׇּל מָן דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא, דִּי בְּאַתְרָא [בארץ: קַדִּישָׁא] הָדֵן, וְדִי בְכׇל אֲתַר וַאֲתַר, יְהֵא לְהוֹן וּלְכוֹן שְׁלָמָא רַבָּא, חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמִין, וְחַיִּין אֲרִיכִין, וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי, וּפוּרְקָנָא מִן קֳדָם אֲבוּהוֹן דְּבִשְׁמַיָּא וְאַרְעָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.
יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, וְחַיִּים טוֹבִים, עָלֵֽינוּ וְעַל כׇּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.
עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל כׇּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.
אָבֵל אחד שאמר קַדִּישׁ דְּרַבָּנָן מוסיף כאן "בָּרְכוּ בָּתְרָא" (="בָּרְכוּ" האחרון) ביום שאין בו קריאת התורה:[13]
בָּרְכוּ אֶת יְיָ הַמְבֹרָךְ.
הקהל עונה והאבל חוזר אחריו:
בָּרוּךְ יְיָ הַמְבֹרָךְ לְעוֹלָם וָעֶד.
[בחודש אלול תוקעים כאן בשופר: תקיעה, שברים, תרועה, תקיעה. מפסיקים לתקוע בערב ראש השנה.]
את המזמור הבא ("לְדָוִד יְיָ אוֹרִי וְיִשְׁעִי") קוראים מראש חודש אלול עד שמחת תורה:
לְדָוִד. יְיָ אוֹרִי וְיִשְׁעִי, מִמִּי אִירָא; יְיָ מָעוֹז חַיַּי, מִמִּי אֶפְחָד. בִּקְרֹב עָלַי מְרֵעִים לֶאֱכֹל אֶת בְּשָׂרִי, צָרַי וְאֹיְבַי לִי, הֵֽמָּה כָשְׁלוּ וְנָפָֽלוּ. אִם תַּחֲנֶה עָלַי מַחֲנֶה, לֹא יִירָא לִבִּי; אִם תָּקוּם עָלַי מִלְחָמָה, בְּזֹאת אֲנִי בוֹטֵֽחַ. אַחַת שָׁאַֽלְתִּי מֵאֵת יְיָ, אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ: שִׁבְתִּי בְּבֵית יְיָ כׇּל יְמֵי חַיַּי, לַחֲזוֹת בְּנֹֽעַם יְיָ, וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ. כִּי יִצְפְּנֵנִי בְּסֻכֹּה בְּיוֹם רָעָה, יַסְתִּרֵֽנִי בְּסֵֽתֶר אׇהֳלוֹ; בְּצוּר יְרוֹמְמֵֽנִי. וְעַתָּה יָרוּם רֹאשִׁי עַל אֹיְבַי סְבִיבוֹתַי, וְאֶזְבְּחָה בְאׇהֳלוֹ זִבְחֵי תְרוּעָה; אָשִֽׁירָה וַאֲזַמְּרָה לַייָ. שְׁמַע יְיָ קוֹלִי אֶקְרָא, וְחָנֵּֽנִי וַעֲנֵֽנִי. לְךָ אָמַר לִבִּי, בַּקְּשׁוּ פָנָי; אֶת פָּנֶֽיךָ יְיָ אֲבַקֵּשׁ. אַל תַּסְתֵּר פָּנֶֽיךָ מִמֶּֽנִּי, אַל תַּט בְּאַף עַבְדֶּֽךָ; עֶזְרָתִי הָיִֽיתָ, אַל תִּטְּשֵֽׁנִי וְאַל תַּעַזְבֵֽנִי, אֱלֹהֵי יִשְׁעִי. כִּי אָבִי וְאִמִּי עֲזָבֽוּנִי, וַייָ יַאַסְפֵֽנִי. הוֹרֵֽנִי יְיָ דַּרְכֶּֽךָ, וּנְחֵֽנִי בְּאֹֽרַח מִישׁוֹר, לְמַֽעַן שׂוֹרְרָי. אַל תִּתְּנֵֽנִי בְּנֶֽפֶשׁ צָרָי; כִּי קָמוּ בִי עֵדֵי שֶֽׁקֶר וִיפֵֽחַ חָמָס. לוּלֵא הֶאֱמַֽנְתִּי לִרְאוֹת בְּטוּב יְיָ בְּאֶֽרֶץ חַיִּים. (ש"ץ) קַוֵּה אֶל יְיָ, חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּֽךָ, וְקַוֵּה אֶל יְיָ.
קדיש יתום.
קוראים את המזמור הבא ("לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי קֹֽרַח מִזְמֽוֹר") בבית האבל בשבעה; בארץ ישראל ובקצת קהילות בגולה קוראים אותו רק ביום שאומרים בו תחנון, ובימים אחרים קוראים את מזמור ט"ז ("מִכְתָּם לְדָוִד") במקומו.[14]
לַמְנַצֵּחַ, לִבְנֵי קֹֽרַח מִזְמֽוֹר. שִׁמְעוּ זֹאת, כׇּל הָעַמִּים; הַאֲזִֽינוּ, כׇּל־יֹֽשְׁבֵי חָֽלֶד. גַּם בְּנֵי אָדָם, גַּם בְּנֵי אִישׁ, יַֽחַד עָשִׁיר וְאֶבְיוֹן. פִּי יְדַבֵּר חׇכְמוֹת, וְהָגוּת לִבִּי תְבוּנוֹת. אַטֶּה לְמָשָׁל אׇזְנִי, אֶפְתַּח בְּכִנּוֹר חִידָתִי. לָֽמָּה אִירָא בִּֽימֵי רָע, עֲוֺן עֲקֵבַי יְסוּבֵּֽנִי. הַבֹּטְחִים עַל חֵילָם, וּבְרֹב עׇשְׁרָם יִתְהַלָּֽלוּ. אָח לֹא פָדֹה יִפְדֶּה אִישׁ, לֹא יִתֵּן לֵאלֹהִים כׇּפְרוֹ. וְיֵקַר פִּדְיוֹן נַפְשָׁם, וְחָדַל לְעוֹלָם. וִיחִי עוֹד לָנֶֽצַח, לֹא יִרְאֶה הַשָּֽׁחַת. כִּי יִרְאֶה חֲכָמִים יָמֽוּתוּ, יַֽחַד כְּסִיל וָבַֽעַר יֹאבֵֽדוּ, וְעָזְבוּ לַאֲחֵרִים חֵילָם. קִרְבָּם בָּתֵּֽימוֹ לְעוֹלָם, מִשְׁכְּנֹתָם לְדוֹר וָדֹר; קָרְאוּ בִשְׁמוֹתָם עֲלֵי אֲדָמוֹת. וְאָדָם בִּיקָר בַּל יָלִין; נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ. זֶה דַרְכָּם כֵּֽסֶל לָֽמוֹ, וְאַחֲרֵיהֶם בְּפִיהֶם יִרְצוּ, סֶֽלָה. כַּצֹּאן לִשְׁאוֹל שַׁתּוּ, מָֽוֶת יִרְעֵם; וַיִּרְדּוּ בָם יְשָׁרִים לַבֹּֽקֶר, וְצוּרָם לְבַלּוֹת שְׁאוֹל מִזְּבֻל לוֹ. אַךְ אֱלֹהִים יִפְדֶּה נַפְשִׁי מִיַּד שְׁאוֹל, כִּי יִקָּחֵֽנִי סֶֽלָה. אַל תִּירָא כִּי יַעֲשִׁר אִישׁ, כִּי יִרְבֶּה כְּבוֹד בֵּיתוֹ. כִּי לֹא בְמוֹתוֹ יִקַּח הַכֹּל, לֹא יֵרֵד אַחֲרָיו כְּבוֹדוֹ. כִּי נַפְשׁוֹ בְּחַיָּיו יְבָרֵךְ; וְיוֹדֻֽךָ כִּי תֵיטִיב לָֽךְ. תָּבוֹא עַד דּוֹר אֲבוֹתָיו, עַד נֵֽצַח לֹא יִרְאוּ אוֹר. (ש"ץ) אָדָם בִּיקָר וְלֹא יָבִין, נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ.
קדיש יתום.
בארץ ישראל ובקצת קהילות בגולה נוהגים לקרוא את המזמור הבא ("מִכְתָּם לְדָוִד") בבית האבל בשבעה, ביום שאין בו תחנון.[15]
מִכְתָּם לְדָוִד. שׇׁמְרֵֽנִי, אֵל, כִּי חָסִֽיתִי בָךְ. אָמַֽרְתְּ לַייָ: אֲדֹנָי אָֽתָּה, טוֹבָתִי בַּל עָלֶֽיךָ. לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָֽרֶץ הֵֽמָּה, וְאַדִּירֵי כׇּל־חֶפְצִי־בָם. יִרְבּוּ עַצְּבוֹתָם, אַחֵר מָהָֽרוּ; בַּל אַסִּיךְ נִסְכֵּיהֶם מִדָּם, וּבַל אֶשָּׂא אֶת שְׁמוֹתָם עַל שְׂפָתָי. יְיָ מְנָת חֶלְקִי וְכוֹסִי; אַתָּה תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי. חֲבָלִים נָפְלוּ לִי בַּנְּעִמִים, אַף נַחֲלָת שָׁפְרָה עָלָי. אֲבָרֵךְ אֶת יְיָ, אֲשֶׁר יְעָצָֽנִי; אַף לֵילוֹת יִסְּרֽוּנִי כִלְיוֹתָי. שִׁוִּֽיתִי יְיָ לְנֶגְדִּי תָמִיד; כִּי מִימִינִי, בַּל אֶמּוֹט. לָכֵן שָׂמַח לִבִּי, וַיָּֽגֶל כְּבוֹדִי; אַף בְּשָׂרִי יִשְׁכֹּן לָבֶֽטַח. כִּי לֹא תַעֲזֹב נַפְשִׁי לִשְׁאוֹל; לֹא תִתֵּן חֲסִידְךָ לִרְאוֹת שָֽׁחַת. (ש"ץ) תּוֹדִיעֵֽנִי אֹֽרַח חַיִּים; שֹֽׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶֽיךָ, נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶֽצַח. קדיש יתום.
עֲשֶֽׂרֶת הַדִּבְּרוֹת
וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כׇּל הַדְּבָרִים הָאֵֽלֶּה לֵאמֹר:
א. אָנֹכִי יְיָ אֱלֹהֶֽיךָ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִֽיךָ מֵאֶֽרֶץ מִצְרַֽיִם, מִבֵּית עֲבָדִים.
ב. לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי. לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶֽסֶל וְכׇל תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַֽיִם מִמַּֽעַל, וַאֲשֶׁר בָּאָֽרֶץ מִתָּֽחַת, וַאֲשֶׁר בַּמַּֽיִם מִתַּֽחַת לָאָֽרֶץ. לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תׇעׇבְדֵם, כִּי אָנֹכִי יְיָ אֱלֹהֶֽיךָ אֵל קַנָּא, פֹּקֵד עֲוֺן אָבֹת עַל בָּנִים, עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים, לְשֹׂנְאָי. וְעֹֽשֶׂה חֶֽסֶד לַאֲלָפִים, לְאֹהֲבַי וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֺתָי.
ג. לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם יְיָ אֱלֹהֶֽיךָ לַשָּׁוְא, כִּי לֹא יְנַקֶּה יְיָ אֵת אֲשֶׁר יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ לַשָּׁוְא.
ד. זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ. שֵֽׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כׇּל מְלַאכְתֶּֽךָ. וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַייָ אֱלֹהֶֽיךָ; לֹא תַעֲשֶׂה כׇל מְלָאכָה, אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּֽךָ, עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּֽךָ, וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶֽיךָ. כִּי שֵֽׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְיָ אֶת הַשָּׁמַֽיִם וְאֶת הָאָֽרֶץ, אֶת הַיָּם, וְאֶת כׇּל אֲשֶׁר בָּם, וַיָּֽנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי; עַל כֵּן בֵּרַךְ יְיָ אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵֽׁהוּ.
ה. כַּבֵּד אֶת אָבִֽיךָ וְאֶת אִמֶּֽךָ, לְמַֽעַן יַאֲרִכוּן יָמֶֽיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יְיָ אֱלֹהֶֽיךָ נֹתֵן לָךְ.
ו. לֹא תִרְצָח.
ז. לֹא תִנְאָף.
ח. לֹא תִגְנֹב.
ט. לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָֽׁקֶר.
י. לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶֽךָ; לֹא תַחְמֹד אֵֽשֶׁת רֵעֶֽךָ, וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ, וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶֽךָ.
שְׁלֹשָׁה עָשָׂר עִקָּרִים
א. אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁהַבּוֹרֵא, יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, הוּא בוֹרֵא וּמַנְהִיג לְכׇל הַבְּרוּאִים, וְהוּא לְבַדּוֹ עָשָׂה וְעוֹשֶׂה וְיַעֲשֶׂה לְכׇל הַמַּעֲשִׂים.
ב. אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁהַבּוֹרֵא, יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, הוּא יָחִיד, וְאֵין יְחִידוּת כָּמֽוֹהוּ בְּשׁוּם פָּנִים, וְהוּא לְבַדּוֹ אֱלֺהֵֽינוּ, הָיָה, הֹוֶה, וְיִהְיֶה.
ג. אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁהַבּוֹרֵא, יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, אֵינוֹ גוּף, וְלֺא יַשִּׂיגֽוּהוּ מַשִּׂיגֵי הַגּוּף, וְאֵין לוֹ שׁוּם דִּמְיוֹן כְּלָל.
ד. אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁהַבּוֹרֵא, יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, הוּא רִאשׁוֹן וְהוּא אַחֲרוֹן. ה. אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁהַבּוֹרֵא, יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, לוֹ לְבַדּוֹ רָאוּי לְהִתְפַּלֵּל, וְאֵין רָאוּי לְהִתְפַּלֵּל לְזוּלָתוֹ.
ו. אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁכׇּל דִּבְרֵי נְבִיאִים אֱמֶת.
ז. אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁנְּבוּאַת משֶׁה רַבֵּֽנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, הָיְתָה אֲמִתִּית, וְשֶׁהוּא הָיָה אָב לַנְּבִיאִים, לַקּוֹדְמִים לְפָנָיו וְלַבָּאִים אַחֲרָיו.
ח. אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁכׇּל הַתּוֹרָה הַמְּצוּיָה עַתָּה בְיָדֵֽינוּ, הִיא הַנְּתוּנָה לְמשֶׁה רַבֵּֽנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם.
ט. אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁזֹּאת הַתּוֹרָה לֺא תְהִי מֻחְלֶֽפֶת, וְלֺא תְהִי תּוֹרָה אַחֶֽרֶת מֵאֵת הַבּוֹרֵא, יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ.
י. אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁהַבּוֹרֵא, יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, יוֹדֵֽעַ כׇּל מַעֲשֵׂה בְנֵי אָדָם וְכׇל מַחְשְׁבוֹתָם, שֶׁנֶּאֱמַר: הַיֹּצֵר יַֽחַד לִבָּם, הַמֵּבִין אֶל כׇּל מַעֲשֵׂיהֶם.
יא. אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁהַבּוֹרֵא, יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, גּוֹמֵל טוֹב לְשׁוֹמְרֵי מִצְוֺתָיו, וּמַעֲנִישׁ לְעוֹבְרֵי מִצְוֺתָיו.
יב. אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בְּבִיאַת הַמָּשִֽׁיחַ; וְאַף עַל פִּי שֶׁיִּתְמַהְמֵֽהַּ, עִם כׇּל זֶה אֲחַכֶּה לּוֹ בְּכׇל יוֹם שֶׁיָּבֹא.
יג. אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁתִּהְיֶה תְּחִיַּת הַמֵּתִים בְּעֵת שֶׁיַּעֲלֶה רָצוֹן מֵאֵת הַבּוֹרֵא, יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ וְיִתְעַלֶּה זִכְרוֹ לָעַד וּלְנֵֽצַח נְצָחִים.
לִישׁוּעָתְךָ קִוִּֽיתִי, יְיָ. קִוִּֽיתִי, יְיָ, לִישׁוּעָתְךָ. יְיָ, לִישׁוּעָתְךָ קִוִּֽיתִי.
לְפֻרְקָנָךְ סַבֵּרִית, יְיָ. סַבֵּרִית, יְיָ, לְפֻרְקָנָךְ. יְיָ, לְפֻרְקָנָךְ סַבֵּרִית.
הערות
[עריכה]- ^ קהילות רבות נוהגות לקרוא כאן את מזמור ק"ל בעשרת ימי תשובה. אך אין מקור לקריאה זו במנהג אשכנז הוותיק, והמזמור אינו מובא בסדר עבודת ישראל (ראו שם עמ' 75) ובסידור בירנבוים. קריאת המזמור נכנס לנוסח אשכנז במזרח אירופה ובארץ־ישראל בהשפעת נוסח החסידים ("נוסח ספרד"); ראו על כך בתפלה שפת ישראל, עמ' 29. בדורות האחרונים הפכה קריאת המזמור להיות מנהגם של רוב הקהילות בחו"ל ומנהג ארץ־ישראל, ולכן הבאנו כאן את נוסח המזמור כפי שהוא מופיע בסידור בירנבוים במנחה לשבת (עמ' 473). במחזור של בירנבוים המזמור מופיע כאן אחרי "ישתבח", לדוגמה כאן במחזור לראש השנה.
- ^ תפילת "יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח" הייתה מיועדת לאמירה בלחש ע"י הקהל בזמן שהחזן שר באריכות את המילים "בָּרְכוּ אֶת יְיָ הַמְבֹרָךְ". כיום המנהג הזה כמעט ואינו מוכר, במיוחד לא בארץ ישראל.
- ^ לפי נוסח אשכנז הוותיק מנקדים "וּמוֹרִיד הַגֶּֽשֶׁם" בסגול באות גימ"ל; וכן הוא בסידורי החסידים (נוסח "סְפַרְד") ועדות המזרח. לפי ניקוד זה הפיסוק הראוי לאחריו הוא "פסיק" כמו בביטויים הבאים בהמשך הברכה (ולא נקודה לסוף משפט). ואילו בסידורי אשכנז הנפוצים הנהיגו בעקבות המתקנים ("ויעתר יצחק" ליצחק סאטאנוב, ובעקבותיו בסידורי היידנהיים ובער) לנקד "הַגָּֽשֶׁם" בקמץ (וכך אצל בירנבוים). בסידורי אשכנז בארץ הנהיגו שוב לנקד "הַגֶּֽשֶׁם" בהשפעתם של החסידים והספרדים, ואף בחלק מסידורי אשכנז בחו"ל עשו כך בימינו.
- ^ ראו ספר ארץ ישראל לרי"מ טוקצ'ינסקי, עמ' יז. אין אמירת "מוֹרִיד הַטַּל" במנהג אשכנז הוותיק, והיא לא נאמרת בחו"ל; הוספתה לנוסח אשכנז בארץ ישראל הייתה בהשפעתם של סידורי החסידים (נוסח "ספרד") ועדות המזרח. ואף העתיקו אותה מסידורים שבהם ניקדו "מוֹרִיד הַטָּל" בקמץ, שאינו מתאים לניקוד "וּמוֹרִיד הַגֶּֽשֶׁם" בצדו; הניקוד המתאים הוא "מוֹרִיד הַטַּל" בפתח, וכך ניקדו בסידורים ספרדים ישנים (כגון כאן וכאן וכאן). ראו עוד בסידור אזור אליהו כמנהג אשכנז על פי דעת הגר"א, בעריכתם של יהושע כהן ואליהו וינוגרד (ירושלים תשס"ו), עמ' מג. במהדורה החדשה של סידור רינת ישראל (ירושלים: מורשת, תשע"ז) הדפיסו מוֹרִיד הַטַּל" בפתח, אך ללא שום הסבר.
- ^ בארץ ישראל מבקשים "וְתֵן בְּרָכָה" מחול המועד פסח עד ו' מרחשון. ואילו בחו"ל ממשיכים לבקש "וְתֵן בְּרָכָה" עד תפילת מנחה בתאריך ה-4 בדצמבר לפי הלוח הלועזי ברוב השנים, וה-5 בדצמבר בשנה שלפני שנה מעוברת בלוח הלועזי.
- ^ בארץ ישראל מבקשים "וְתֵן טַל וּמָטָר לִבְרָכָה" מז' מרחשון עד פסח. ואילו בחו"ל מתחילים לבקש "וְתֵן טַל וּמָטָר לִבְרָכָה" החל מתפילת ערבית בתאריך ה-4 בדצמבר לפי הלוח הלועזי ברוב השנים, וה-5 בדצמבר בשנה שלפני שנה מעוברת בלוח הלועזי.
- ^ בארץ ישראל נוהגים על פי הגר"א לומר "מִטּוּבָהּ" (דיוקים בנוסח התפילה בספר מעשה רב סימן מ"ח), ונימוקו שלשון הברכה לפי פשוטה עוסקת בארץ ישראל; וכן הוא בסידורים נוסח "ספרד" של החסידים. ואילו בחו"ל רובם אומרים "מִטּוּבֶֽךָ" לפי מנהג אשכנז הוותיק (וכך אצל בירנבוים).
- ^ וכן דעת הגר"א אפילו בחו"ל (פאר השולחן סימן ב' ס"ק כ"ג). אמנם בארץ ישראל נהגו שאין הכהנים עולים לדוכן בתשעה באב בבוקר אלא במנחה.
- ^ בחוץ לארץ חותמים "עושה השלום" בעשרת ימי תשובה, והוא מנהג אשכנז הוותיק. ואילו בנוסח אשכנז בארץ ישראל קיבלו את דעת הגר"א שחותמים כרגיל תמיד, ואין לשנות בעשרת ימי תשובה (פאת השולחן סימן י"ז ושם בבית ישראל סוף ס"ק כ"ד); וכן מנהגם של החסידים ("נוסח ספרד") והספרדים.
- ^ בנוסח אשכנז של ארץ ישראל אומרים כאן וידוי בימי שני וחמישי בשחרית, בימים שאומרים בהם תחנון (ראו עמ' 103), אבל לא בימים שאומרים בהם סליחות (מכיוון שיש וידוי בסליחות). וידוי זה אינו קיים במנהג אשכנז המקורי ואינו נהוג במנהג אשכנז בחו"ל. מקור המנהג בארץ לומר וידוי בהשפעתם של עדות המזרח והחסידים (מעין פשרה בין מנהגם לומר וידוי בכל יום לבין מנהג אשכנז שאין אומרים אותו כלל). נוסח הווידוי מובא כאן לפי הַסִּדּוּר הַשָּׁלֵם מאת פלטיאל בירנבוים, נוסח ספרד, עמ' 109-111 (שם נדפס בטעות אחרי "אבינו מלכנו" במקום לפניו, אך השוו מהדורות אחרות).
- ^ בסידורי אשכנז שיצאו לאור בחו"ל נשמט סוף המשפט בעקבות הצנזורה, ובארץ ישראל החזירו אותו. בצענו התאמה בפיסוק לפי הסגנון של בירנבוים.
- ^ בנוסח אשכנז של ארץ ישראל נוהגים בסוף התפילה בימי חול לומר: "קַוֵּה אֶל ה'...", "אֵין כֵּﭏֹהֵֽינוּ...", "פִּטּוּם הַקְּטֹֽרֶת...", "תָּנָא דְבֵי אֵלִיָּֽהוּ...", "אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר...", קַדִּישׁ דְּרַבָּנָן, וגם "בָּרְכוּ..." ביום שאין בו קריאת התורה. יש נוהגים לומר אותם כאן מיד אחרי שיר של יום, ולפני תקיעת השופר בחודש אלול ומזמור כ"ז ("לְדָוִד ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי"); ויש נוהגים לומר אותם בסוף התפילה ממש (אחרי כל המזמורים). מקור המנהג להוסיפם בימי חול בהשפעתם של עדות המזרח והחסידים; ואילו במנהג אשכנז הוותיק אומרים אותם בשבתות וימים טובים בלבד, וכך נהוג עד היום בחו"ל (ולכן בסידור בירנבוים הם אינם מובאים בשחרית של חול). אמנם גם בארץ ישראל לא נהגו לומר "הַשִּׁיר שֶׁהָיוּ הַלְוִיִּם אוֹמְרִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ..." בימי חול, אלא בשבת ויום טוב בלבד (וראו על כך בספר ארץ ישראל לרי"מ טוקצינסקי, סימן א' סעיף י"ב [עמ' כא]).
- ^ לא נהגו לומר "בָּרְכוּ בָּתְרָא" במנהג אשכנז הוותיק, ולא אומרים אותו בחו"ל. האשכנזים הפרושים בארץ ישראל הוסיפו אותו בהשפעתם של עדות המזרח והחסידים, אך רק ביום שאין בו קריאת התורה, כי ביום שיש בו קריאת התורה גם המאחרים כבר שמעו "ברכו" ואין להם צורך להשלים.
- ^ מקורו של המנהג לקרוא את מזמור מ"ט ("שִׁמְעוּ זֹאת כׇּל הָעַמִּים") בבאר הגולה, שמביא את מנהג הספרדים. לגבי קריאתו רק ביום שאומרים בו תחנון (והחלפתו במזמור ט"ז ["מִכְתָּם לְדָוִד"] ביום שאין אומרים בו תחנון), ראו שו"ת במראה הבזק ח"ד סימן ח', וכך מקובל לעשות בבתי הכנסת בארץ ישראל. יש גם סידורים ישנים בנוסח אשכנז של חו"ל שכתוב בהם לעשות כך (כמו כאן). אך בסידורים רבים אחרים בנוסח אשכנז של חו"ל (כולל בירנבוים) מביאים את מזמור מ"ט בלבד, ואינם מזכירים כלל שיש להחליפו ב"מִכְתָּם לְדָוִד" ביום שאין אומרים בו תחנון.
- ^ מזמור ט"ז ("מִכְתָּם לְדָוִד") אינו מובא כלל בסידורים רבים של נוסח אשכנז בחו"ל (ראו על כך בהערה הקודמת); מכיוון שהוא נחוץ למתפללים בארץ וחלק מהמתפללים בחו"ל, אך הוא חסר בסידור בירנבוים, ערכנו אותו כאן לפי שיטתו וסגנונו. יושם לב שבמנהג אשכנז המערבי קוראים את מזמור ט"ז תמיד בבית האבל, גם בימים שאומרים בהם תחנון, ולא קוראים כלל את מזמור מ"ט (ראו על כך בסידור עולת תמיד וכן כאן וכאן).