הסידור השלם (בירנבוים)/אשכנז/דפי יסוד/ברכות

הַסִּדּוּר הַשָּׁלֵם
דַּף הַיְּסוֹד לִבְרָכוֹת בְּנֹֽסַח אַשְׁכְּנַז

"הַסִּדּוּר הַשָּׁלֵם" הוּא סִדּוּר תְּפִלָּה דִּיגִיטָֽלִי, עִבְרִי וְצִיּוֹנִי, בְּנֹֽסַח מְדֻיָּק וּפִסּוּק מוֹדֶֽרְנִי, הַמֻּתְאָם לְמִנְהֲגֵי אֶֽרֶץ יִשְׂרָאֵל וְהַגּוֹלָה. הוּא מְבֻסָּס עַל הַסִּדּוּר הַשָּׁלֵם וּבְהַשְׁרָאָתוֹ שֶׁל סִדּוּר עַם יִשְׂרָאֵל, שְׁנֵיהֶם בַּעֲרִיכָתוֹ שֶׁל פַּלְטִיאֵל בִּירֶנְבּוֹים.

דַף מֵידָע מְפֹרָט עַל "הַסִּדּוּר הַשָּׁלֵם"
נֹֽסַח אַשְׁכְּנַז	תֹּֽכֶן הָעִנְיָנִים הַמָּלֵא	תֹּֽכֶן הָעִנְיָנִים הַמְּקוֹרִי	דַּפֵּי הַיְּסוֹד לְהַקְלָדָה הַדִּיגִיטָֽלִית	סְרִיקָה מְלֵאָה שֶׁל הַסִּדּוּר הַמְּקוֹרִי (מַחֲזוֹר, הַגָּדָה)
נֹֽסַח אַשְׁכְּנַז	מַפְתֵּֽחַ לְכָל עַמּוּדֵי הַסֵּֽפֶר הַמְּקוֹרִיִּים: סְרִיקָה מוּל הַקְלָדָה דִּיגִיטָֽלִית (הַגָּדָה שֶׁל פֶּֽסַח)
נֹֽסַח הַחֲסִידִים ("סְפַרְד")	תֹּֽכֶן הָעִנְיָנִים הַמָּלֵא	תֹּֽכֶן הָעִנְיָנִים הַמְּקוֹרִי	דַּפֵּי הַיְּסוֹד לְהַקְלָדָה הַדִּיגִיטָֽלִית	סְרִיקָה מְלֵאָה שֶׁל הַסִּדּוּר הַמְּקוֹרִי

תפילת הדרך[עריכה]

עמודים 731-733.

תְּפִלַּת הַדֶּֽרֶךְ

יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶֽיךָ, יְיָ אֱלֺהֵֽינוּ וֵאלֺהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁתּוֹלִיכֵֽנוּ לְשָׁלוֹם וְתַצְעִידֵנוּ לְשָׁלוֹם, וְתַגִיעֵֽנוּ אֶל מְחוֹז חֶפְצֵֽנוּ לְחַיִּים וּלְשִׂמְחָה וּלְשָׁלוֹם. וְתַצִּילֵֽנוּ מִכַּף כׇּל אוֹיֵב וְאוֹרֵב וְאָסוֹן בַּדֶֽרֶךְ, וְתִתְּנֵֽנוּ לְחֵן וּלְחֶֽסֶד וּלְרַחֲמִים בְּעֵינֶֽיךָ וּבְעֵינֵי כׇל רוֹאֵֽינוּ. וְתִשְׁמַע קוֹל תַּחֲנוּנֵֽינוּ, כִּי אֵל שׁוֹמֵֽעַ תְּפִלָּה וְתַחֲנוּן אָֽתָּה. בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, שׁוֹמֵֽעַ תְּפִלָּה.

וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ, וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים. וַיֹּֽאמֶר יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר רָאָם, מַחֲנֵה אֱלֹהִים זֶה; וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא מַחֲנָֽיִם.

הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵֽחַ מַלְאָךְ לְפָנֶֽיךָ, לִשְׁמׇרְךָ בַּדָּֽרֶךְ, וְלַהֲבִיאֲךָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִנֹֽתִי.

יְבָרֶכְךָ יְיָ וְיִשְׁמְרֶֽךָ. יָאֵר יְיָ פָּנָיו אֵלֶֽיךָ וִיחֻנֶּֽךָּ. יִשָּׂא יְיָ פָּנָיו אֵלֶֽיךָ, וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם.

תהלים צא

יֹשֵׁב בְּסֵֽתֶר עֶלְיוֹן, בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן. אֹמַר לַייָ, מַחְסִי וּמְצוּדָתִי, אֱלֹהַי אֶבְטַח־בּוֹ. כִּי הוּא יַצִּילְךָ מִפַּח יָקוּשׁ, מִדֶּֽבֶר הַוּוֹת. בְּאֶבְרָתוֹ יָֽסֶךְ לָךְ, וְתַֽחַת כְּנָפָיו תֶּחְסֶה; צִנָּה וְסֹחֵרָה אֲמִתּוֹ. לֹא תִירָא מִפַּֽחַד לָֽיְלָה, מֵחֵץ יָעוּף יוֹמָם. מִדֶּֽבֶר בָּאֹֽפֶל יַהֲלֹךְ, מִקֶּֽטֶב יָשׁוּד צׇהֳרָֽיִם. יִפֹּל מִצִּדְּךָ אֶֽלֶף, וּרְבָבָה מִימִינֶֽךָ; אֵלֶֽיךָ לֹא יִגָּשׁ. רַק בְּעֵינֶֽיךָ תַבִּיט, וְשִׁלֻּמַת רְשָׁעִים תִּרְאֶה. כִּי אַתָּה, יְיָ, מַחְסִי; עֶלְיוֹן שַֽׂמְתָּ מְעוֹנֶֽךָ. לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶֽיךָ רָעָה, וְנֶֽגַע לֹא יִקְרַב בְּאׇהֳלֶֽךָ. כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה־לָּךְ, לִשְׁמׇרְךָ בְּכׇל דְּרָכֶֽיךָ. עַל כַּפַּֽיִם יִשָּׂאֽוּנְךָ, פֶּן תִּגֹּף בָּאֶֽבֶן רַגְלֶֽךָ. עַל שַֽׁחַל וָפֶֽתֶן תִּדְרֹךְ, תִּרְמֹס כְּפִיר וְתַנִּין. כִּי בִי חָשַׁק וַאֲפַלְּטֵֽהוּ; אֲשַׂגְּבֵהוּ כִּי יָדַע שְׁמִי. יִקְרָאֵֽנִי וְאֶעֱנֵֽהוּ, עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה; אֲחַלְּצֵֽהוּ וַאֲכַבְּדֵֽהוּ. אֹֽרֶךְ יָמִים אַשְׂבִּיעֵֽהוּ, וְאַרְאֵֽהוּ בִּישׁוּעָתִי.

תפילה לפני יציאה לקרב לחיילי צה"ל[עריכה]

תְּפִלָּה לִפְנֵי יְצִיאָה לַקְּרָב לְחַיָּלֵי צַהַ"ל

מטעם הרבנות הראשית הצבאית^[1]

יְיָ צְבָאוֹת, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים! אַתָּה צִוִּיתָֽנוּ בְּתוֹרָתְךָ לֵאמֹר: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, אַתֶּם קְרֵבִים הַיּוֹם לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֵיכֶם. אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם, אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּחְפְּזוּ וְאַל תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם, כִּי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם, לְהוֹשִֽׁיעַ אֶתְכֶם.

וְעַתָּה הִנֵּה אוֹיְבֶיךָ יֶהֱמָיוּן וּמְשַׂנְאֶֽיךָ נָשְׂאוּ רֹאשׁ, עַל עַמְּךָ יַעֲרִֽימוּ סוֹד וְיִתְיָעֲצוּ עַל צְפוּנֶֽיךָ. אָמְרוּ לְכוּ וְנַכְחִידֵם מִגּוֹי, וְלֹא יִזָּכֵר שֵׁם יִשְׂרָאֵל עוֹד. הֱיֵה נָא עִם חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגָנָה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, שְׁלוּחֵי עַמְּךָ הַקְּרֵבִים הַיּוֹם לְמִלְחָמָה עַל אוֹיְבֵיהֶם. חַזְּקֵֽנוּ וְאַמְּצֵֽנוּ, רִיבָה אֶת יְרִיבֵֽנוּ, לְחַם אֶת לוֹחֲמֵֽינוּ, הַחֲזֵק מָגֵן וְצִנָּה וְקוּמָה עֶזְרָֽתָהּ לָֽנוּ, וּפְדֵֽנוּ לְמַֽעַן חַסְדֶּֽךָ. אֱלֹהַי, שִׁיתֵֽמוֹ כַגַּלְגַּל, כְּקַשׁ לִפְנֵי־רֽוּחַ, כְּאֵשׁ תִּבְעַר־יַֽעַר, וּכְלֶהָבָה תְּלַהֵט הָרִים. כֵּן תִּרְדְּפֵם בְּסַעֲרֶֽךָ, וּבְסוּפָתְךָ תְבַהֲלֵם. מַלֵּא פְנֵיהֶם קָלוֹן, וִיבַקְּשׁוּ שִׁמְךָ יְיָ. יֵבֹשׁוּ וְיִבָּהֲלוּ עֲדֵי־עַד, וְיַחְפְּרוּ וְיֹאבֵֽדוּ.

אָנָּא יְיָ הוֹשִֽׁיעָה נָּא, אָנָּא יְיָ הַצְלִיחָה נָּא.

הָבָה־לָּֽנוּ עֶזְרָת מִצָּר, וְשָׁוְא תְּשׁוּעַת אָדָם.

בֵּאלֹהִים נַעֲשֶׂה־חָֽיִל, וְהוּא יָבוּס צָרֵֽינוּ.

תפילה לחולה[עריכה]

עמוד 733.

תְּפִלָּה לְחוֹלֶה

יְיָ אַל בְּאַפְּךָ תוֹכִיחֵֽנִי וְאַל בַּחֲמָתְךָ תְיַסְּרֵֽנִי. חׇנֵּֽנִי, יְיָ, כִּי אֻמְלַל אָֽנִי; רְפָאֵֽנִי, יְיָ, כִּי נִבְהֲלוּ עֲצָמָי. וְנַפְשִׁי נִבְהֲלָה מְאֹד; וְאַתָּה יְיָ, עַד מָתָי. שׁוּבָה, יְיָ, חַלְּצָה נַפְשִׁי; הוֹשִׁיעֵֽנִי לְמַֽעַן חַסְדֶּֽךָ. כִּי אֵין בַּמָּֽוֶת זִכְרֶֽךָ; בִּשְׁאוֹל מִי יֽוֹדֶה לָּךְ. יָגַֽעְתִּי בְאַנְחָתִי, אַשְׂחֶה בְכׇל לַֽיְלָה מִטָּתִי; בְּדִמְעָתִי עַרְשִׂי אַמְסֶה. עָשְׁשָׁה מִכַּֽעַס עֵינִי; עָתְקָה בְּכׇל צוֹרְרָי. סֽוּרוּ מִמֶּֽנִּי, כׇּל פֹּֽעֲלֵי אָֽוֶן, כִּי שָׁמַע יְיָ קוֹל בִּכְיִי. שָׁמַע יְיָ תְּחִנָּתִי; יְיָ תְּפִלָּתִי יִקָּח. יֵבֹֽשׁוּ וְיִבָּהֲלוּ מְאֹד כׇּל אֹיְבָי; יָשֻֽׁבוּ יֵבֹֽשׁוּ רָֽגַע.

תהלים כג

מִזְמוֹר לְדָוִד. יְיָ רֹעִי, לֹא אֶחְסָר. בִּנְאוֹת דֶּֽשֶׁא יַרְבִּיצֵֽנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵֽנִי. נַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב, יַנְחֵֽנִי בְמַעְגְּלֵי צֶֽדֶק לְמַֽעַן שְׁמוֹ. גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָֽוֶת לֹא אִירָא רָע, כִּי אַתָּה עִמָּדִי; שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּֽךָ, הֵֽמָּה יְנַחֲמֻֽנִי. תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶֽגֶד צֹרְרָי; דִּשַּֽׁנְתָּ בַשֶּֽׁמֶן רֹאשִׁי, כּוֹסִי רְוָיָה. אַךְ טוֹב וָחֶֽסֶד יִרְדְּפֽוּנִי כׇּל יְמֵי חַיָּי; וְשַׁבְתִּי בְּבֵית יְיָ לְאֹֽרֶךְ יָמִים.

רְפָאֵֽנוּ יְיָ וְנֵרָפֵא, הוֹשִׁיעֵֽנוּ וְנִוָּשֵֽׁעָה, כִּי תְהִלָּתֵֽנוּ אָֽתָּה; וְהַעֲלֵה רְפוּאָה שְׁלֵמָה לְכׇל מַכּוֹתֵֽינוּ, כִּי אֵל מֶֽלֶךְ רוֹפֵא נֶאֱמָן וְרַחֲמָן אָֽתָּה. בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, רוֹפֵא חוֹלֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל.

צידוק הדין[עריכה]

עמודים 735-739.

צִדּוּק הַדִּין

אומרים צידוק הדין בימים שאומרים בהם תחנון (עמ' 103):

אומרים צידוק הדין בימים שאומרים בהם תחנון.

הַצּוּר תָּמִים פׇּעֳלוֹ, כִּי כׇל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט; אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָֽוֶל, צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא.

הַצּוּר תָּמִים בְּכׇל פֹּֽעַל, מִי יֹֽאמַר לוֹ מַה תִּפְעָל; הַשַּׁלִיט בְּמַֽטָּה וּבְמַֽעַל, מֵמִית וּמְחַיֶּה, מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּֽעַל.

הַצּוּר תָּמִים בְּכׇל מַעֲשֶׂה, מִי יֹאמַר אֵלָיו מַה תַּעֲשֶׂה; הָאוֹמֵר וְעֹשֶׂה, חֶֽסֶד חִנָּם לָֽנוּ תַעֲשֶׂה; וּבִזְכוּת הַנֶּעֱקַד כְּשֶׂה, הַקְשִֽׁיבָה וַעֲשֵׂה.

צַדִּיק בְּכׇל דְּרָכָיו, הַצוּר תָּמִים, אֶֽרֶךְ אַפַּֽיִם וּמָלֵא רַחֲמִים, חֲמׇל־נָא וְחוּס נָא עַל אָבוֹת וּבָנִים, כִּי לְךָ אָדוֹן הַסְּלִיחוֹת וְהָרַחֲמִים.

צַדִּיק אַתָּה, יְיָ, לְהָמִית וּלְהַחֲיוֹת; אֲשֶׁר בְּיָדְךָ פִּקְדוֹן כׇּל רוּחוֹת, חָלִֽילָה לְּךָ זִכְרוֹנֵֽנוּ לִמְחוֹת; וְיִהְיוּ נָא עֵינֶֽיךָ בְּרַחֲמִים עָלֵֽינוּ פְקוּחוֹת, כִּי לְךָ אָדוֹן הָרַחֲמִים וְהַסְּלִיחוֹת.

אָדָם אִם בֶּן־שָׁנָה יִחְיֶה, אוֹ אֶֽלֶף שָׁנִים יִחְיֶה, מַה יִתְרוֹן לוֹ; כְּלֹא הָיָה יִהְיֶה; בָּרוּך דַּיַּן הָאֱמֶת, מֵמִית וּמְחַיֶּה.

בָּרוּךְ הוּא, כִּי אֱמֶת דִּינוֹ, וּמְשׁוֹטֵט הַכֹּל בְּעֵינוֹ, וּמְשַׁלֵּם לְאָדָם חֶשְׁבּוֹנוֹ וְדִינוֹ, וְהַכֹּל לִשְׁמוֹ הוֹדָיָה יִתֵּֽנוּ.

יָדַעְנוּ, יְיָ, כִּי צֶֽדֶק מִשְׁפָּטֶֽיךָ, תִּצְדַּק בְּדׇבְרֶֽךָ, וְתִזְכֶּה בְּשׇׁפְטֶֽךָ, וְאֵין לְהַרְהֵר אַחַר מִדַּת שׇׁפְטֶֽךָ; צַדִּיק אַתָּה, יְיָ, וְיָשָׁר מִשְׁפָּטֶֽךָ.

דַּיַּן אֱמֶת, שׁוֹפֵט צֶֽדֶק וֶאֱמֶת; בָּרוּךְ דַּיַּן הָאֱמֶת, שֶׁכׇּל מִשְׁפָּטָיו צֶֽדֶק וֶאֱמֶת.

נֶֽפֶשׁ כׇּל חַי בְּיָדֶֽךָ, צֶֽדֶק מָלְאָה יְמִינְךָ וְיָדֶֽךָ, רַחֵם עַל פְּלֵיטַת צֹאן יָדֶֽךָ, ותֹאמַר לַמַּלְאָךָ הֶֽרֶף יָדֶֽךָ.

גְּדֹל הָעֵצָה וְרַב הָעֲלִילִיָּה, אֲשֶׁר עֵינֶֽיךָ פְקֻחוֹת עַל כׇּל דַּרְכֵי בְּנֵי אָדָם, לָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו וְכִפְרִי מַעֲלָלָיו.

לְהַגִּיד כִּי יָשָׁר יְיָ; צוּרִי, וְלּא עַוְלָֽתָה בּוֹ.

יְיָ נָתַן, וַייָ לָקָח; יְהִי שֵׁם יְיָ מְבֹרָךְ.

וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֺן וְלֹא יַשְׁחִית; וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב אַפּוֹ, וְלֹא יָעִיר כׇּל חֲמָתוֹ.

קַדִּישׁ יָתוֹם
אחרי קבורת המת:

יִתְגַדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא בְּעָלְמָא דְהוּא עָתִיד לְחַדָּתָא, וּלְאַחֲיָאָה מֵתַיָּא, וּלְאַסָּקָא יָתְהוֹן לְחַיֵּי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם וּלְשַׁכְלָלָא הֵיכְלֵהּ בְּגַוַּהּ, וּלְמֶעְקַר פֻּלְחָנָא נֻכְרָאָה מִן אַרְעָא, וְלַאֲתָבָא פֻּלְחָנָא דִּשְׁמַיָּא לְאַתְרֵהּ. וְיִמְלוֹךְ קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵהּ בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן, וּבְחַיֵּי דְכׇל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן.

יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא.

יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח, וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמָם, וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר, וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא, לְעֵֽלָּא (לְעֵֽלָּא) מִן כׇּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחֱמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.

יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, וְחַיִּים, עָלֵֽינוּ וְעַל כׇּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.

עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל כׇּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.

נוטלים את הידיים כשיוצאים מבית הקברות ואומרים:

בִּלַּע הַמָּֽוֶת לָנֶֽצַח, וּמָחָה אֲדֹנָי אֱלֹהִים דִּמְעָה מֵעַל כׇּל פָּנִים; וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר מֵעַל כׇּל הָאָֽרֶץ, כִּי יְיָ דִּבֵּר.

לפני הספד אומרים:

יְיָ, מָה אָדָם וַתֵּדָעֵֽהוּ, בֶּן־אֱנוֹשׁ וַתְּחַשְּׁבֵֽהוּ.

אָדָם לַהֶֽבֶל דָּמָה, יָמָיו כְּצֵל עוֹבֵר.

בַּבֹּֽקֶר יָצִיץ וְחָלָף, לָעֶֽרֶב יְמוֹלֵל וְיָבֵשׁ.

לִמְנוֹת יָמֵֽינוּ כֵּן הוֹדַע, וְנָבִא לְבַב חׇכְמָה.

שְׁמׇר־תָּם וּרְאֵה יָשָׁר, כִּי אַחֲרִית לְאִישׁ שָׁלוֹם.

אַךְ אֱלֹהִים יִפְדֶּה נַפְשִׁי מִיַּד שְׁאוֹל, כִּי יִקָּחֵֽנִי סֶֽלָה.

כָּלָה שְׁאֵרִי וּלְבָבִי, צוּר לְבָבִי וְחֶלְקִי אֱלֹהִים לְעוֹלָם.

וְיָשֹׁב הֶעָפָר עַל הָאָֽרֶץ כְּשֶׁהָיָה, וְהָרֽוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ.

קוראים תהלים כ"ג (עמ' 733).

תהלים כג

מִזְמוֹר לְדָוִד. יְיָ רֹעִי, לֹא אֶחְסָר. בִּנְאוֹת דֶּֽשֶׁא יַרְבִּיצֵֽנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵֽנִי. נַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב, יַנְחֵֽנִי בְמַעְגְּלֵי צֶֽדֶק לְמַֽעַן שְׁמוֹ. גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָֽוֶת לֹא אִירָא רָע, כִּי אַתָּה עִמָּדִי; שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּֽךָ, הֵֽמָּה יְנַחֲמֻֽנִי. תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶֽגֶד צֹרְרָי; דִּשַּֽׁנְתָּ בַשֶּֽׁמֶן רֹאשִׁי, כּוֹסִי רְוָיָה. אַךְ טוֹב וָחֶֽסֶד יִרְדְּפֽוּנִי כׇּל יְמֵי חַיָּי; וְשַׁבְתִּי בְּבֵית יְיָ לְאֹֽרֶךְ יָמִים.

ברית מילה[עריכה]

עמודים 741-749.

בְּרִית מִילָה

מכניסים את הבן למול, והקהל קם מפניו ואומר:

בָּרוּךְ הַבָּא.

אבי הבן אומר:

הִנְנִי מוּכָן וּמְזֻמָּן לְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה, שֶׁצִוָּֽנִי הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, לָמוּל אֶת בְּנִי, כַּכָּתוּב בַּתּוֹרָה: וּבֶן־שְׁמֹנַת יָמִים יִמּוֹל לָכֶם כׇּל זָכָר לְדֹרֹתֵיכֶם.

המוהל שם את הבן על ברכי הסנדק היושב על כסא אליהו ואומר:

זֶה הַכִּסֵּא שֶׁל אֵלִיָּֽהוּ הַנָּבִיא זָכוּר לַטּוֹב.

לִישׁוּעָתְךָ קִוִּֽיתִי, יְיָ. שִׂבַּֽרְתִּי לִישׁוּעָתְךָ, יְיָ, וּמִצְוֺתֶֽיךָ עָשִֽׂיתִי. שִׂבַּֽרְתִּי לִישׁוּעָתְךָ, יְיָ. שָׂשׂ אָנֹכִי עַל אִמְרָתֶֽךָ, כְּמוֹצֵא שָׁלָל רָב. שָׁלוֹם רָב לְאֹהֲבֵי תוֹרָתֶֽךָ, וְאֵין לָֽמוֹ מִכְשׁוֹל. אַשְׁרֵי תִּבְחַר וּתְקָרֵב, יִשְׁכֹּן חֲצֵרֶֽיךָ–

והקהל עונה:

נִשְׂבְּעָה בְּטוּב בֵּיתֶֽךָ, קְדוֹשׁ הֵיכָלֶֽךָ.

המוהל מברך לפני המילה:

בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ אֱלֺהֵֽינוּ, מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָֽׁנוּ בְּמִצְוֺתָיו וְצִוָּֽנוּ עַל הַמִּילָה.

האב מברך מיד אחרי המילה:

בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ אֱלֺהֵֽינוּ, מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָֽׁנוּ בְּמִצְוֺתָיו וְצִוָּֽנוּ לְהַכְנִיסוֹ בִּבְרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִֽינוּ.

הקהל אומר:

כְּשֵׁם שֶׁנִּכְנַס לַבְּרִית, כֵּן יִכָּנֵס לְתּוֹרָה וּלְחֻפָּה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים.

המוהל מברך:

בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּֽפֶן.

בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ אֱלֺהֵֽינוּ, מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדֵּשׁ יְדִיד מִבֶּֽטֶן, וְחֹק בִּשְׁאֵרוֹ שָׂם, וְצֶאֱצָאָיו חָתַם בְּאוֹת בְּרִית קֺֽדֶשׁ. עַל כֵּן, בִּשְׂכַר זֹאת, אֵל חַי, חֶלְקֵֽנוּ צוּרֵֽנוּ, צַוֵּה לְהַצִּיל יְדִידוּת שְׁאֵרֵֽנוּ מִשַּֽׁחַת, לְמַֽעַן בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר שָׂם בִּבְשָׂרֵֽנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, כּוֹרֵת הַבְּרִית.

אֱלֺהֵֽינוּ וֵאלֺהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, קַיֵּם אֶת הַיֶּֽלֶד הַזֶּה לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ, וְיִקָּרֵא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל (פלוני בן פלוני). יִשְׂמַח הָאָב בְּיוֹצֵא חֲלָצָיו, וְתָגֵל אִמּוֹ בִּפְרִי בִטְנָהּ, כַּכָּתוּב: יִשְׂמַח אָבִֽיךָ וְאִמֶּֽךָ, וְתָגֵל יוֹלַדְתֶּֽךָ. וְנֶאֱמַר: וָאֶעֱבֹר עָלַֽיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶֽסֶת בְּדָמָֽיִךְ, וָאֹֽמַר לָךְ בְּדָמַֽיִךְ חֲיִי; וָאֹֽמַר לָךְ בְּדָמַֽיִךְ חֲיִֽי. וְנֶאֱמַר: זָכַר לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ, דָּבָר צִוָּה לְאֶֽלֶף דּוֹר. אֲשֶׁר כָּרַת אֶת אַבְרָהָם וּשְׁבוּעָתוֹ לְיִשְׂחָק. וַיַּעֲמִידֶֽהָ לְיַעֲקֹב לְחֹק, לְיִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם. וְנֶאֱמַר: וַיָּֽמׇל אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק בְּנוֹ בֶּן־שְׁמֹנַת יָמִים, כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים. הוֹדוּ לַייָ כִּי טוֹב, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. זֶה הַקָּטֹן (פלוני) גָדוֹל יִהְיֶה. כְּשֵׁם שֶׁנִכְנַס לַבְּרִית, כֵּן יִכָּנֵס לְתּוֹרָה וּלְחֻפָּה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים.

בִּרְכַּת הַמָּזוֹן לִבְרִית מִילָה

המזמן:

רַבּוֹתַי, נְבָרֵךְ.

המסובים, ואז המזמן חוזר:

יְהִי שֵׁם יְיָ מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם.

המסובים: