הסידור השלם (בירנבוים)/אשכנז/ברית מילה

הַסִּדּוּר הַשָּׁלֵם
בְּרִית מִילָה

"הַסִּדּוּר הַשָּׁלֵם" הוּא סִדּוּר תְּפִלָּה דִּיגִיטָֽלִי, עִבְרִי וְצִיּוֹנִי, בְּנֹֽסַח מְדֻיָּק וּפִסּוּק מוֹדֶֽרְנִי, הַמֻּתְאָם לְמִנְהֲגֵי אֶֽרֶץ יִשְׂרָאֵל וְהַגּוֹלָה. הוּא מְבֻסָּס עַל הַסִּדּוּר הַשָּׁלֵם וּבְהַשְׁרָאָתוֹ שֶׁל סִדּוּר עַם יִשְׂרָאֵל, שְׁנֵיהֶם בַּעֲרִיכָתוֹ שֶׁל פַּלְטִיאֵל בִּירֶנְבּוֹים.

דַף מֵידָע מְפֹרָט עַל "הַסִּדּוּר הַשָּׁלֵם"
נֹֽסַח אַשְׁכְּנַז	תֹּֽכֶן הָעִנְיָנִים הַמָּלֵא	תֹּֽכֶן הָעִנְיָנִים הַמְּקוֹרִי	דַּפֵּי הַיְּסוֹד לְהַקְלָדָה הַדִּיגִיטָֽלִית	סְרִיקָה מְלֵאָה שֶׁל הַסִּדּוּר הַמְּקוֹרִי (מַחֲזוֹר, הַגָּדָה)
נֹֽסַח אַשְׁכְּנַז	מַפְתֵּֽחַ לְכָל עַמּוּדֵי הַסֵּֽפֶר הַמְּקוֹרִיִּים: סְרִיקָה מוּל הַקְלָדָה דִּיגִיטָֽלִית (הַגָּדָה שֶׁל פֶּֽסַח)
נֹֽסַח הַחֲסִידִים ("סְפַרְד")	תֹּֽכֶן הָעִנְיָנִים הַמָּלֵא	תֹּֽכֶן הָעִנְיָנִים הַמְּקוֹרִי	דַּפֵּי הַיְּסוֹד לְהַקְלָדָה הַדִּיגִיטָֽלִית	סְרִיקָה מְלֵאָה שֶׁל הַסִּדּוּר הַמְּקוֹרִי

בְּרִית מִילָה

מכניסים את הבן למול, והקהל קם מפניו ואומר:
בָּרוּךְ הַבָּא.

אבי הבן אומר:
הִנְנִי מוּכָן וּמְזֻמָּן לְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה, שֶׁצִוָּֽנִי הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, לָמוּל אֶת בְּנִי, כַּכָּתוּב בַּתּוֹרָה: וּבֶן־שְׁמֹנַת יָמִים יִמּוֹל לָכֶם כׇּל זָכָר לְדֹרֹתֵיכֶם.

המוהל שם את הבן על ברכי הסנדק היושב על כסא אליהו ואומר:
זֶה הַכִּסֵּא שֶׁל אֵלִיָּֽהוּ הַנָּבִיא זָכוּר לַטּוֹב.

לִישׁוּעָתְךָ קִוִּֽיתִי, יְיָ. שִׂבַּֽרְתִּי לִישׁוּעָתְךָ, יְיָ, וּמִצְוֺתֶֽיךָ עָשִֽׂיתִי. שִׂבַּֽרְתִּי לִישׁוּעָתְךָ, יְיָ. שָׂשׂ אָנֹכִי עַל אִמְרָתֶֽךָ, כְּמוֹצֵא שָׁלָל רָב. שָׁלוֹם רָב לְאֹהֲבֵי תוֹרָתֶֽךָ, וְאֵין לָֽמוֹ מִכְשׁוֹל. אַשְׁרֵי תִּבְחַר וּתְקָרֵב, יִשְׁכֹּן חֲצֵרֶֽיךָ–

והקהל עונה:
נִשְׂבְּעָה בְּטוּב בֵּיתֶֽךָ, קְדוֹשׁ הֵיכָלֶֽךָ.

המוהל מברך לפני המילה:
בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ אֱלֺהֵֽינוּ, מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָֽׁנוּ בְּמִצְוֺתָיו וְצִוָּֽנוּ עַל הַמִּילָה.

האב מברך מיד אחרי המילה:
בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ אֱלֺהֵֽינוּ, מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָֽׁנוּ בְּמִצְוֺתָיו וְצִוָּֽנוּ לְהַכְנִיסוֹ בִּבְרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִֽינוּ.

הקהל אומר:
כְּשֵׁם שֶׁנִּכְנַס לַבְּרִית, כֵּן יִכָּנֵס לְתּוֹרָה וּלְחֻפָּה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים.

המוהל מברך:
בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּֽפֶן.

בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ אֱלֺהֵֽינוּ, מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדֵּשׁ יְדִיד מִבֶּֽטֶן, וְחֹק בִּשְׁאֵרוֹ שָׂם, וְצֶאֱצָאָיו חָתַם בְּאוֹת בְּרִית קֺֽדֶשׁ. עַל כֵּן, בִּשְׂכַר זֹאת, אֵל חַי, חֶלְקֵֽנוּ צוּרֵֽנוּ, צַוֵּה לְהַצִּיל יְדִידוּת שְׁאֵרֵֽנוּ מִשַּֽׁחַת, לְמַֽעַן בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר שָׂם בִּבְשָׂרֵֽנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, כּוֹרֵת הַבְּרִית.

אֱלֺהֵֽינוּ וֵאלֺהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, קַיֵּם אֶת הַיֶּֽלֶד הַזֶּה לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ, וְיִקָּרֵא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל (פלוני בן פלוני). יִשְׂמַח הָאָב בְּיוֹצֵא חֲלָצָיו, וְתָגֵל אִמּוֹ בִּפְרִי בִטְנָהּ, כַּכָּתוּב: יִשְׂמַח אָבִֽיךָ וְאִמֶּֽךָ, וְתָגֵל יוֹלַדְתֶּֽךָ. וְנֶאֱמַר: וָאֶעֱבֹר עָלַֽיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶֽסֶת בְּדָמָֽיִךְ, וָאֹֽמַר לָךְ בְּדָמַֽיִךְ חֲיִי; וָאֹֽמַר לָךְ בְּדָמַֽיִךְ חֲיִֽי. וְנֶאֱמַר: זָכַר לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ, דָּבָר צִוָּה לְאֶֽלֶף דּוֹר. אֲשֶׁר כָּרַת אֶת אַבְרָהָם וּשְׁבוּעָתוֹ לְיִשְׂחָק. וַיַּעֲמִידֶֽהָ לְיַעֲקֹב לְחֹק, לְיִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם. וְנֶאֱמַר: וַיָּֽמׇל אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק בְּנוֹ בֶּן־שְׁמֹנַת יָמִים, כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים. הוֹדוּ לַייָ כִּי טוֹב, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. זֶה הַקָּטֹן (פלוני) גָדוֹל יִהְיֶה. כְּשֵׁם שֶׁנִכְנַס לַבְּרִית, כֵּן יִכָּנֵס לְתּוֹרָה וּלְחֻפָּה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים.

בִּרְכַּת הַמָּזוֹן לִבְרִית מִילָה

המזמן:
רַבּוֹתַי, נְבָרֵךְ.

המסובים, ואז המזמן חוזר:
יְהִי שֵׁם יְיָ מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם.