המניפסט הקומוניסטי/בורגנים ופועלים
דברי-ימיה של כל חברה עד כה הם דברי ימים של מלחמת מעמדות.
בן-חורין ועבד, אציל והדיוט, בארון וצמית, אומן ושוליה, בקיצור מדכאים ומדוכאים ניצבו זה מול זה בניגוד מתמיד, ניהלו מאבק בלתי פוסק, עתים נסתר, עתים גלוי, מאבק שנסתיים כל פעם בשינוי המהפכני של כל החברה כולה או בשקיעתם המשותפת של כל המעמדות הנאבקים.
בתקופות קודמות של ההיסטוריה מוצאים אנו כמעט בכל מקום התפלגות גמורה של החברה למעמדות שונים, דירוג רבגוני של עמדות חברתיות. ברומה העתיקה מוצאים אנו אצילים, אבירים, הדיוטות, עבדים; בימי-הביניים – אדונים, פאודלים, ואסאלים, אומנים, שוליות, צמיתים, ונוסף על כך שוב דירוגים מיוחדים כמעט בכל אחד מן המעמדות האלה.
החברה הבורגנית המודרנית, אשר קמה ונהייתה מתוך שקיעתה של החברה הפאודלית, לא ביטלה את הניגודים המעמדיים. היא אך העלתה מעמדות חדשים, תנאי דיכוי חדשים, צורות מאבק חדשות, במקום הישנים.
אולם תקופתנו, תקופתה של הבורגנות, מצטיינת בכך שעשתה את ניגודי המעמדות פשוטים יותר. החברה כולה מתפלגת והולכת לשני מחנות-אויבים גדולים, לשני מעמדות גדולים, הניצבים במשרים זה כנגד זה: בורגנות ומעמד הפועלים.
מקרב הצמיתים של ימי-הביניים באו תושבי-הפרברים של הערים הראשונות; מתוך תושבי-פרברים אלה התפתחו יסודותיה הראשונים של הבורגנות.
גילוי אמריקה והקפת אפריקה בדרכי-ים יצאו כר-פעולה חדש לבורגנות העולה. ישובה של אמריקה, הקולוניות, סחר-חליפין עם השוק של הודו המזרחית ושל סין, אמצעי-החליפין והסחורות בכלל, נתנו למסחר, לספנות, לתעשייה תנופה שלא נודעה כמותה, ומתוך כך חוללו התפתחות מהירה של היסוד המהפכני אשר בקרב החברה הפיאודלית המתפוררת.
השיטה הפאודלית או שיטת הגילדות בייצור התעשייתי, לא היה בה עוד כדי לספק את הביקוש המתרבה עם התהוות השווקים החדשים.
הייצרנות ירשה את מקומה. מעמד הביניים התעשייתי דחק את רגליהם של אומני-הגילדות, חלוקת-העבודה בין החברות השונות נתבטלה מפני חלוקת-העבודה בכל בית מלאכה נפרד.
אך השווקים המשיכו להתרחב בלי הרף. בלי הרף גדל הביקוש. גם הייצרנות לא היה בה עוד. עתה חוללו הקיטור והמכונה מהפכה בייצור התעשייתי. במקום הייצרנות באה התעשייה הגדולה המודרנית, במקום מעמד הביניים התעשייתי באו המיליונרים התעשייתיים, ראשיהם של צבאות תעשייה שלמים, הבורגנים המודרניים.
התעשייה הגדולה כוננה את השוק העולמי, אשר גילוי אמריקה הכשיר עבורו את הקרקע. השוק העולמי הביא לידי התפתחות שלא-תשוער של המסחר, הספנות והתחבורה היבשתית. זו השפיעה השפעה חוזרת על התרחבות התעשייה. וככל שנתרחבו התעשייה, המסחר, הספנות, מסילות-הברזל, כן התפתחה הבורגנות, הרבתה את הונה, דחקה לקרן זווית את המעמדות שנשתיירו מימי הביניים.
רואים אנו אפוא כי הבורגנות המודרנית עצמה היא פרי של תהליך-התפתחות ממושך, של שורות תמורות באופן-הייצור-והחליפין.
כל אחד משלבי-ההתפתחות הללו של הבורגנות נתלוותה לו התקדמות פוליטית מתאימה. מעמד מדוכא בשלטון האדונים הפאודלים; התאגדות מזוינת ובעלת שלטון עצמי בקומונה; כאן רפובליקה עירונית בלתי-תלויה (כבאיטליה וגרמניה), שם ה"מעמד השלישי" חייב המסים בתקופת המונרכיה (כבצרפת); אחר-כך, בתקופת הייצור הנאות, משקל-שכנגד לאצולת המונרכיה של בעלי-יוחסין או במונרכיה האבסולוטית, וייסוד-מוסד למונרכיות הגדולות בכללן – לבסוף, משנתהוו התעשייה הגדולה והשוק העולמי, כבשה לעצמה הבורגנות את השלטון הפוליטי הגמור במדינה הנציגותית המודרנית. ממשל-המדינה המודרני אינו אלא ועד-פועל המנהל את העניינים המשותפים לכלל המעמד הבורגני.
הבורגנות, היסטורית, שיחקה את התפקיד המהפכני ביותר.
הבורגנות, בכל מקום בו הגיעה לשלטון, הרסה את כל היחסים הפאודלים, הפאטריאוכליים, האידליים. היא שניתקה בלי-רחם את כל הקשרים הפאודאליים הרבגוניים, שקשרו את האדם לאדוניו הטבעיים, ולא הותירה שום קשר בין איש לרעהו זולת האינטרס העירום, זולת "תשלום-המזומנים" חסר הרגש. את חרדת-הקודש של דביקות-המסתורין, של התלהבות האבירית, של העצבות הקרתנית, טיבעה במים הקרים של החשבון האנוכי. את הכבוד האישי המירה בערך-חליפין, במקום החירויות המרובות לאין שיעור, הכתובות-וחתומות, שנקנו כדין, כוננה את החירות האח ויחידה, חירות-המסחר, נטולת המצפון. בקיצור, במקום הניצול המעוטף באשליות דתיות ופוליטיות כוננה את הניצול הגלוי, החצוף, הישיר, הנוקשה.
הבורגנות עירטלה מזיו-הקדושה את כל מעללי-האדם, שעד כה נערצים היו ומעוררים יראת-רוממות. היא הפכה את הרופא, את המשפטן, את הכומר, את הפייטן, את איש המדע – לפועלים שכירים המקבלים שכרם מידיה.
הבורגנות קרעה מעל יחסי המשפחה את צעיף הרגשות הסנטימנטאלי והעמידה אותם על יחסי ממון צרופים.
הבורגנות הוכיחה שגילוי-הכוח הברוטאלי של ימי-הביניים, אשר כה נפליא את הריאקציה, מצא את השלמתו הנאותה בעצלות-דובים נרפית. היא שהוכיחה לראשונה מה עשויה לחולל פעולת בני אדם. היא יצרה יצירות-פלא שונות תכלית שינוי מן הפירמידות המצריות, מתעלות-המים הרומיות ומן הקתדרלות הגותיות. היא ערכה מסעות שונים תכלית-שינוי מנדידות-העמים ומסעי-הצלב.
אין קיום לבורגנות בלא שתהיה מהפכת בלי-הרף את מכשירי-הייצור, כלומר את יחסי-הייצור, כלומר את מכלול היחסים החברתיים. בניגוד לכך, שמירה קפדנית על אופן הייצור הישן היתה תנאי-הקיום הראשון לכל המעמדות התעשייתיים הקודמים. ההפיכה המתמדת של הייצור; ההתערערות הבלתי פוסקת של כל הנסיבות החברתיות; אי-הוודאות המתמדת, התנועה המתמדת, מבדילות את תקופת הבורגנות מכל התקופות הקודמות. כל היחסים היציבים שהעלו חלודה, על שלל המושגים וההשקפות אשר הדרת שיבה חופפת עליהן, מתפוררים, וכל שנולדו מקרוב מתיישנים בטרם תהא להם שהות להתאבן. כל המיוחס והקבוע-ועומד מתנדף, כל הקדוש נעשה חולין, ובני-אדם נאלצים לבסוף לראות את מצבם בחברה, את יחסיהם ההדדיים, בראיה מפוכחת.
הצורך בשוק מתרחב-והולך למוצריה מריץ את הבורגנות על פני כל כדור הארץ. היא מוכרחה לבנות לה קן בכל מקום, לתקוע יתד בכל מקום, לקשור קשרים בכל מקום.
על ידי ניצול השוק העולמי שיוותה הבורגנות צורה קוסמופוליטית לייצור ולצריכה של כל הארצות. לדאבון-לבם הרב של הריאקציונים שימטה את הקרקע הלאומית מתחת רגליה של התעשייה. התעשיות הלאומיות העתיקות נהרסו, ועודן נהרסות יום-יום. הן נדחקות מפני תעשיות חדשות, שהקמתן היא שאלת-קיום לכל האומות התרבותיות, מפני תעשיות ששוב אינן מעבדות חומרי-גלם מקומיים, אלא חומרי-גלם מן האזורים המרוחקים ביותר, עושר מוצריהן נצרכים לא בארץ-המכורה בלבד, אלא בכל חלקי-תבל כולם. במקום הצרכים הישנים, שסופקו על-ידי מוצרי הארץ, באים צרכים חדשים, התובעים לסיפוקן את מוצריהן של הארצות והאקלימים הרחוקים ביותר. תחת ההסתפקות העצמית וההסתגרות הישנה, המקומות והלאומית, בא מגע-ומשא כל צדדי, תלות-גומלין כל צדדית של האומות. וכמו בייצור-החומרי, כן גם בייצור הרוחני. היצירות הרוחניות של האומות השונות נעשו נחלת-הכלל. החד-צדדיות והצרות הלאומיות יוצאות יותר ויותר מגדר האפשר, ומתוך הספרויות הלאומיות והמקומיות הרבות מתהווה והולכת ספרות-עולמית.
על-ידי שכלולם המהיר של כל מכשירי-הייצור, על ידי קשרי-התחבורה שהוקלו לאין-שיעור, סוחפת הבורגנות את כל האומות, גם את הברבריות שבהן, לתוך מעגל-הציוויליזציה. המחירים הזולים של סחורותיה הם הארטילריה הכבדה בה היא מנתצת את כל חומות-סין עד היסוד, בה היא מכניעה את שנאת-הזרים העקשנית ביותר של הברברים. היא כופה את כל האומות לסגל לעצמן את אופן-הייצור של הבורגנות, אם אין ברצונן לעבור מן העולם; היא כופה אותן להנהיג בביתן הן מה שמכונה בשם ציוויליזציה, כלומר – להיות לבורגנים. כללו של דבר: היא יוצרת לעצמה עולם בדמותה ובצלמה.
הבורגנות הכניעה את הכפר לשלטונה של העיר. היא הקימה ערים גדולות ועצומות, הגדילה במידה רבה את שיעור האוכלוסייה העירונית לעומת הכפרית ונמצאה עוקרת חל ק ניכר של האוכלוסייה מן הטמטום של חיי-הכפר. כשם הזקיקה את הכפר לעיר, כן הזקיקה את הארצות הברבריות והברבריות-למחצה לארצות-הציויליזציה, את עמי-האיכרים לעמי-הבורגנים, את המזרח למערב.
הבורגנות מבטלת יותר ויותר את פיצולם של אמצעי-הייצור, הקניין והאוכלוסייה. היא צופפה את האוכלוסייה, ריכזה את אמצעי-הייצור, והפקידה את הקניין בידי מעטים. התוצאה ההכרחית מכל אלה היתה הצנטרנליזאציה-המדינית. אפרכיות בלתי-תלויות, מקושרות כמעט קשרי-ברית בלבד, בעלות אינטרסים, חוקים, ממשלות ומכסים שונים – לוכדו יחד לאומה אחת, לממשלה אחת, לחוק אחד, לאינטרס מעמדי כל-לאומי אחד, לגבול-מכס אחד.
הבורגנות בשלטונה המעמדי, שימיו כמאה שנים בלבד, העלתה כוחות-ייצור המוניים בלבד יותר ועצומים יותר משהעלו כל הדורות הקודמים גם יחד. שעבוד כוחות-הטבע, מכונות, יישום הכימיה לתעשייה ולחקלאות, ספינות-קיטור, מסילות-ברזל, טלגרף חשמלי, הכשרת חלקי-תבל שלמים לעיבוד, הכשרת הנהרות לשייט-ספינות, אוכלוסיות שלמות, אשר צצו ועלו כאילו מן האדמה - איזו מאה מן המאות הקודמות העלתה בדעתה שכוחות-ייצור כאלה רדומים בחיק העבודה החברתית?
ראינו, אפוא: אמצעי-הייצור והחליפין שעל יסודם קמה ונהייתה הבורגנות, נוצרו בחברה הפאודלית. בדרגת-התפתחות מסוימת של אמצעי-ייצור-והחליפין אלה שוב לא הלמו עוד יחסי-ייצור-והחליפין של החברה הפאודלית, הארגון הפיאודלי של החקלאות והמנפקטורה, כללו של דבר: יחסי הקניין הפאודלים לא הלמו עוד את כוחות הייצור שכבר נתפתחו. הם בלמו את הייצור תחת לקדם אותו. אחד אחד נהפכו הם לכבלים. מן ההכרח היה לנפצם, והם נופצו.
במקומם באה ההתחרות החופשית, בלווית החוקה החברתית והמדינית ההולמת אותה, בלווית השלטון הכלכלי והמדיני של מעמד הבורגנות.
תנועה דומה מתחוללת לנגד עינינו. יחסי-הייצור-והחליפין הבורגניים, יחסי הקניין הבורגניים, החברה הבורגנית המודרנית, שהקימה בלהטיה אמצעי-ייצור-וחליפין עצומים כל כך, דומה לאותו קוסם ששוב אין לו שליטה על כוחות-השאול שהעלה באוב. זה עשרות בשנים אין תולדות התעשייה והמסחר אלא תולדות המרידה של כוחות-הייצור המודרניים, ביחסי-הקניין שהם צורך-חיים לבורגנות ולשלטונה. די להזכיר את משברי-המסחר, אשר בהתחדשם לעתים מזומנות הם מאיימים יותר ויותר על קיומה של החברה כולה ומעמידים אותה בסימן-שאלה. במשברי מסחר אלה נהרס בהתמדה לא רק חלק גדול של המוצרים המוגמרים, אלא אפילו חלק גדול מכוחות-הייצור שכבר נבראו. עם המשברים פורצת מגיפה חברתית, שהיתה נראית לכל התקופות הקודמות כדבר נטול הגיון – מגפת עודף-הייצור. החברה מוצאת את עצמה פתאום מוחזרת למצב של ברבריות ארעית; רעב, מלחמת-השמד כללית, כאילו נטלו ממנה כל אמצעי-המחייה; התעשייה, המסחר, כאילו נהרסו – ומפני מה? מפני שיש לה ציוויליזציה למעלה מן המידה, אמצעי-מחייה למעלה מן המידה, תעשייה למעלה מן המידה, מסחר למעלה מן המידה, כוחות הייצור, העומדים לרשותה, שוב אינם משמשים לקידום הציוויליזציה הבורגנית ויחסי הקניין הבורגניים; להפך, הם נתעצמו מדי לעומת היחסים האלה, הם נבלמים על-ידיהם, ואך מתגברים הם על מכשול זה, הרי הם מטילים ערבוביה בכל החברה הבורגנית, מסכנים את קיומו של הקניין הבורגני. היחסים הבורגנים נהיו צרים מהכיל את כל העושר שיצרו. בכוח מה מתבגרת הבורגנות על המשברים? מצד אחד, על-ידי ההשמדה המוכרחת של כוחות-ייצור מרובים; מצד שני, על-ידי כיבוש שווקים חדשים ועל-ידי ניצולם היסודי יותר של השווקים הישנים. בכוח מה, אפוא? על-ידי שהיא מכינה משברים כוללים יותר ועצומים יותר ומצמצמת את האמצעים למניעת משברים.
כלי-הנשק, שבהם הכריעה הבורגנות את הפאודליזם, מכוונים מעתה נגד הבורגנות עצמה.
אולם הבורגנות לא זו בלבד שחישלה את כלי-הנשק המביאים עליה כליה; היא גם העמידה את האנשים העתידים לאחוז בכלי-נשק אלה – את הפועלים המודרניים, את הפרולטרים.
ככל שמתפתחת הבורגנות, כלומר ההון, כן מתפתח הפרולטריון, מעמד הפועלים המודרניים, שאין להם קיום אלא על זמן שהם מוצאים עבודה, ואין הם מוצאים עבודה אלא כל-זמן שעבודתם מרבה את ההון. פועלים אלה האנוסים למכור עצמם אחד-אחד הם סחורה ככל חפץ סחיר אחר, וכמוהו מופקרים הם לכל חליפות התחרות, לכל תנודות השוק.
עם התרחבות מערכת המכונות ועם חלוקת-העבודה, קיפחה עבודת הפרולטרים כל אופי עצמאי, ומתוך כך כל טעם בעיני הפועל. הוא נעשה ספח בלבד למכונה, שאין נתבעת ממנו אלא תנועת-היד הפשוטה ביותר, החדגונית ביותר, הנלמדת בקלות יתירה. ההוצאות שגורם הפועל מצטמצמות אפוא כמעט לצורכי המחייה בלבד, הדרושים לו לקיומו ולהמשך מינו. אולם מחירה של סחורה, כלומר של העבודה, שווה להוצאות-הייצור שלה. ככל שגדל מיאוסה של העודה, כך מתמעט שכרה. יתר-על-כן, ככל שמתרחבת מערכת-המכונות וחלוקת-העבודה, כן גדלה גן כמות העבודה אם על-ידי ריבוי שעות-העבודה, אם על-ידי ריבוי העבודה הנדרשת בזמן מסוים על-ידי התנועה המואצת של המכונות וכו'.
התעשייה המודרנית הפכה את בית-המלאכה הקטן של האומן הפטריארכאלי לבית-החרושת הגדול של בעלי-ההון התעשייתי. המוני-פועלים, הדחוסים בבית-החרושת, מאורגנים כחיילים. כחיילי תעשייה פשוטים כפופים הם להירארכיה שלמה של סמלים וקצינים, אין הם עבדים רק למעמד-הבורגנות, למדינת הבורגנות; יום-יום, שעה-שעה משועבדים הם למכונה, למשגיח ובעיקר לבורגני-החרשתן היחיד עצמו. עריצות זו, ככל שהיא מכריזה יותר, קנטרנית יותר.
ככל שעבודת-הכפיים מצריכה פחות מיומנות ופחות כוח-שרירים, כלומד: ככל שמתפתחת התעשייה המודרנית, כן נדחקת עבודת הגברים מפני עבודת הנשים והילדים. הבדלי מין וגיל שוב אין נודעת להם כל חשיבות חברתית לדבי מעמד-הפועלים. אין קיימים אלא מכשירי עבודה בלבד, שמחירם שונה בהתאם גיל ולמין.
משהושלם ניצולו של הפועל על-ידי בעל-התעשייה כדי כך, שהוא מקבל שכר-עבודתו במזומנים, עטים עליו שאר חלקי הבורגנות, בעל-הבית, החנווני, המשכונאי וכי'.
שכבות-הביניים הנמוכות שהיו קיימות עד כה, בעלי התעשייה הזעירים, הסוחרים והרנטאים הזעירים, בעלי המלאכה והאיכרים, כל המעמדות הללו יורדים לשפל מדרגת הפרולטריון, חלקם משום שהונם המועט אינו מספיק לתפעול התעשייה הגדולה ומוכרע על-ידי תחרות העלי-ההון הגדולים, וחלקם משום שניטל ערכה של מיומנותם מחמת צורות-הייצור החדשות. כך מתלקט הפרולטריון מכל שכבות האוכלוסייה.
הפרולטריון עובר שלבי-התפתחות שונים. מלחמתו בבורגנות נפתחת עם ראשית קיומו.
תחילה נאבקים הפועלים כבודדים, אחר-כך פועלי בית-חרושת אחד, אחר-כך פועלי ענף-עבודה אחד במקום מסוים, בבורגני היחיד המנצלם במישרין. הם מכוונים אותם כלפי מכשירי הייצור עצמם; הם משמידים את סחורות-החוץ המתחרות, הם מנתצים את המכונות, הם שולחים אש בבתי-החרושת, הם מבקשים לחזור ולכבוש את מעמדו של פועל ימי-הביניים, שעבר מן העולם.
בשלב זה הפועלים הם המון מפוזר על פני כל הארץ ומפורד מחמת התחרות. התלכדות המונית של הפועלים עדיין אינה תוצאה שלהתאחדותם העצמית, אלא פרי התאחדותה של הבורגנות, ועדיין מסוגלת לפי שעה, להניע את הפרולטריון כולו לשם השגת המטרות הפוליטיות שלה עצמה. בשלב זה נלחמים אפוא הפרולטרים לא באויביהם, אלא באויבי אויביהם, בשרידי המונרכיה האבסולוטית, בבעלי-הקרקעות, בבורגנים שאינם בעלי-תעשייה, בבורגנים-הזעירים. כל התנועה ההיסטורית מרוכזת אפוא בידי הבורגנות; כל ניצחון, שיושג בדרך זו, הוא ניצחונה של הבורגנות.
אך עם התפתחותה של התעשייה, לא זו בלבד שמתרבה הפרולטריון; הוא נדחס בהמונים גדולים יותר, כוחו גדל והולך, והוא מרגיש בו יותר. האינטרסים, תנאי החיים בקרב הפרולטריון משתווים והולכים, הואיל ומערכת-המכונות מטשטשת יותר ויותר את הבדלי-העבודה ומורידה כמעט בכל מקום את השכר לרמה נמוכה יותר. ההתחרות המתבגרת בין הבורגנים לבין עצמם ומשברי-המסחר הנובעים מכך מטלטלים יותר ויותר את שכרם של הפועלים. שכלול –המוכנות הבלתי-פוסק, המתפתח במהירות גדלה והולכת, מערער יותר ויותר את יציבות מעמדם בחיים; יותר ויותר לובשות ההתנגשויות בין הפועל הבודד והבורגני הבודד צורת התנגשויות של שני מעמדות. הפועלים מתחילים לכונן בריתות נגד הבורגנות; הם מתלכדים יחדיו להגם על שכר-עבודתם. הם גם מייסדים התאגדויות-של-קבע כדי להצטייד להתקוממויות המתחוללות לעיתים. פה ושם פורץ המאבק בצורת מרידות.
מזמן לזמן מנצחים הפועלים, אך לשעה בלבד. התוצאה הממשית של מאבקיהם איננה ההצלחה הבלתי-אמצעית, אלא התאחדות-הפועלים המתרחבת והולכת. מסייעים לה אמצעי-התחבורה המתפתחים, הנוצרים על ידי התעשייה הגדולה ומקשרים את פועלי המקומות השונים. אולם אין צורך אלא בקשר בלבד כדי לרכז את המאבקים המקומיים הרבים, שאופיים אחד בכל אתר ואתר, למאבקי כל-ארצי למלחמת-מעמדות. אך כל מאבק מעמדי הוא מאבק פוליטי. ואת ההתאחדות אשר לשם השגתה זקוקים היו הבורגנים של ימי-הביניים, מחמת דרכיהם הכפריות, למאות שנים, משיגים הפרולטרים המודרניים, באמצעות מסילות-הברזל, במשך שנים מעטות.
התארגנות זו של הפרולטרים למעמד, ועל-ידי כך למפלגה פוליטית, חוזרת ומתפוררת בכל שעה מחמת ההתחרות שבין הפועלים לבין עצמם, אך תמיד חוזרת היא ומתחדשת והיא חזקה משהייתה, מוצקת משהייתה, אדירה משהייתה. היא כופה את ההכרה באינטרסים מסיימים של הפועלים בצורת-חוק, על-ידי שהיא מנצלת את הפילוגים בקרב הבורגנות. למשל, חוק-עשר-השעות באנגליה.
ההתנגשות בתוך החברה הישנה בכלל, מקדמות בדרכים שונות את מהלך התפתחותו של הפרולטריון. הבורגנות שרויה במאבקים בלתי-פוסקים: ראשית – נגד האצולה; אחרי כן – נגד אותם חלקים של הבורגנות עצמה שהאינטרסים שלהם נמצאים מנוגדים להתקדמות התעשייה; ובכל עת תמיד – נגד הבורגנות של כל ארצות-חוץ. בכל המאבקים הללו רואה היא הכרח לעצמה לקרוא לפרולטריון, לבקש עזרתו, וכך למשכו לתוך התנועה הפוליטית. היא עצמה נותנת אפוא בידי הפרולטריון את יסודות השכלתה שלה, כלומר – נשק נגד עצמה.
חוץ מזה, כאמור, מושלכים, עקב התקדמותה של התעשייה, חלקים שלמים של המעמד השליט לתוך הפרולטריון, על-כל-פנים נשקפת סכנה לתנאי-קיומם. גם הם מקנים לפרולטריון יסודות השכלה לרוב.
לבסוף, משמתקרבת מלחמת המעמדות לידי הכרעה, לובש תהליך-ההתפוררות בתוך המעמד השליט, בתוך החברה השינה כולה, אופי חריף, מובהק כל-כך, עד שחלק קטן מן המעמד השליט פונה לו עורף ומצטרף אל המעמד המהפכני, הוא המעמד הנושא את העתיד בכפיו. כשם שקודם לכן עבר חלק מן האצולה אל הבורגנות, כל עובר עכשיו חלק מן הבורגנות אל הפרולטריון, בייחוד חלק מן האידיאלים הבורגניים, שהתעלו כדי הבנה תיאורטית של כל התנועה ההיסטורית.
מכל המעמדות הניצבים כיום מול הבורגנות, הפרולטריון לבדו הוא מעמד מהפכני באמת. שאר המעמדות שוקעים וכלים בשל התעשייה הגדולה, הפרולטריון הוא עצם יציר-כפיה.
שכבות הביניים, התעשיין הצעיר, הסוחר הזעיר, בעל-המלאכה, האיכר – כולם נלחמים בבורגנות, כדי להבטיח את קיומם כשכבות-ביניים מפני הכיליון. אין הם אפוא מהפכניים אלא שמרניים. יתר-על-כן, הם ריאקציוניים, לפי שהם מנסים להחזיר את גלגל-ההיסטוריה לאחור. אם מהפכנים הם, הרי אין הם כך אלא נוכח מעברם הצפוי אל הפרולטריון, הרי מגינים הם לא על האינטרסים ההווים שלהם, אלא עם האינטרסים העתידיים שלהם, הרי זונחים את נקודת השקפתם הם, כדי לנקוט את זו של הפרולטריון.
הלומפנפרוליטריון, רקב סביל זה של השכבות התחתיות בחברה הישנה, מוטל פה ושם על-ידי מהפכה פרולטרית לתוך התנועה, אך לפי כל תנאי-חייו יהא נוטה יותר למכור את עצמו לתככים ריאקציוניים.
תנאי החיים של החברה השינה אין להם קיום בעצם תנאי-חייו של הפרולטריון. הפרולטר הוא מחוסר-קניין; יחס לאישה ולילדים שוב אין לו דבר עם יחסי-המשפחה הבורגניים; העבודה התעשייתית המודרנית, ההשתעבדות המודרנית להון, אשר אחת היא באנגליה ובצרפת, באמריקה ובגרמניה, הפשיטה אותו מכל אופי לאומי. החוקים, המוסר, הדת, הם לגביו כך וכך משפטים-קדומים בורגניים, שמאחוריהם מסתתרים כך וכך אינטרסים בורגניים.
כל המעמדות הקודמים, אשר כבשו את השלטון, ביקשו להבטיח את מעמדם החברתי שכבר רכשו לעצמם על-ידי זה שהיו כופים על כל החברה על תנאי-רכישתם הם. הפרולטרים יכולים לכבוש להם את כוחות-הייצור החברתיים רק על-ידי זה שיבטלו את אופן-ניכוסם עד כה, ובכך – את כל אופן הניכוס הקיים. הפרולטרים אין להם דבר משלהם לבטחו, עליהם להשמיד את כל הביטחונות הפרטיים ואת על הערובות הפרטיות שעד כה.
כל התנועות שעד כה היו תנועות של מיעוטים, או למען האינטרס של מיעוטים התנועה הפרולטרית היא התנועה העצמית של הרוב העצום לטובת הרוב העצום לטובת הרוב העצום. הפרולטריון, השכבה התחתונה של החברה הקיימת, לא יוכל להתעורר, לא יוכל לזקוף קומה, בלי שינופץ כל בניין-העל של השכבות המהוות את החברה הרשמית.
מאבק הפרולטריון בבורגנות, אם לא לפי תוכנו הרי לפי צורתו, הוא לכתחילה לאומי, הפרולטריון של כל ארץ וארץ צריך, כמובן, להתמודד תחילה עם הבורגנות שלו-עצמו.
בשעה שתיארנו את השלבים הכלליים ביותר בהתפתחותו של הפרולטריון, עקבנו אחרי מלחמת-אזרחים הסמויה, אם פחות ואם יותר, בקרב החברה הקיימת, עד לנקודה שבה היא מתפרצת במהפכה גלויה, והפרולטריון מכונן את שלטונו על-ידי מיגור הבורגנות בכוח הזרוע.
כל חברה עד כה היתה מושתתת, כפי שראינו, על הניגוד בין מעמדות מדכאים ומדוכאים. אולם כדי לדכא מעמד, יש להבטיח לו תנאים שבהם יוכל לפחות להמשיך בחיי-העבדות שלו. הצמית עלה מתוך הצמיתות לדרגת חבר הקומונה, כשם שהעירוני הזעיר עלה לדרגת בורגני תחת עול האבסולוטיזם הפאודלי. כנגד זה הפועל המודרני, במקום שיתקדם מעלה עם התקדמות התעשייה, שוקע הוא העמק ושקוע למטה מתנאי מעמדו-הוא. הפועל נעשה אביון, והאביונות מתפתחת ביתר מהירות אף מן האוכלוסייה והעושר. בכך מתגלה לעין-כל, כי אין הבורגנות מסוגלת להוסיף ולהיות המעמד השליט של החברה ולכפות על החברה את תנאי-החיים של מעמדה כחוק מכונן. אין היא מסוגלת לשלוט, לפי שאינה מסוגלת להבטיח לעבד שלה את קיומו אפילו בגדר עבודתו, לפי שהיא אנוסה לדחוק אותו כדי מצב שבו היא נאלצת לכלכלו תחת יכלכל אותה. החברה אינה יכולה יוד לחיות בשלטונה, כלומר אין חייה מתיישבים עוד עם החברה.
התנאי העיקרי לקיומו ולשלטונו של מעמד-הבורגנים היא צבירת העושר בידי יחידים, היווצרות ההון וריבויו; תנאי להון הוא העבודה-השכירה. העבודה-השכירה עומדת אך ורק על התחרות הפועלים בנים לבין עצמם. ההתקדמות של התעשייה, אשר נושאה נטול-הרצון ונטול-ההתנגדות היא הבורגנות, ממירה את בידוד הפועלים על-ידי התחרות באיחודם המהפכני על-ידי ההתאגדות. עם התפתחותה של התעשייה הגדולה נשמט אפוא מתחת לרגלי הבורגנות עצם הבסיס שעליו היא מייצרת ורוכשת את המוצרים. היא קודם-כל את קברנה שלה. כליונה ונצחונו של הפרולטריון – משניהם כאחד אין מפלט.
| המניפסט הקומוניסטי | ||
|---|---|---|
|