הלכות קטנות לרי"ף/ספר תורה

הלכות ספר תורה

(דף רי"ף ב' ב') (מנחות ל.)

אמר רבי יהושע בר אבא אמר רב גידל אמר רב הלוקח ס"ת מן השוק כחוטף מצוה מן השוק כתבו מעלה עליו הכתוב כאילו קבלו מהר סיגי הגיה בו אפילו אות אחת מעלה עליו הכתוב (דף רי"ף ג' א') כאילו כתבו:

גרסינן בפרק האשה שנתארמלה (כתובות יט.) אתמר ספר תורה שאינו מוגה א"ר אמי עד שלשים יום מותר לשהותו מכאן ואילך אסור לשהותו משום שנאמר (איוב יא יד) אל תשכן באהליך עולה ת"ר (ב"ב יד.) אין עושין ס"ת לא ארכו יתר על היקפו ולא היקפו יתר על ארכו שאלו את רבי שיעור ס"ת בכמה אמר להן בגויל ו' טפחים בקלף איני יודע

(מנחות ל.) ת"ר עושה אדם יריעה מבת שלש דפין ועד בת שמנה פחות או יותר לא יעשה ולא ירבה בדפין מפני שנראית כאגרת ואל ימעט בדפין מפני שעיניו משוטטות אלא כגון למשפחותיכם למשפחותיכם למשפחותיכם ג' פעמים בדף אחד נזדמנה לו יריעה בת תשעה דפין לא יחלוק שלשה לכאן וששה לכאן אלא ה' לכאן וד' לכאן בד"א בתחלת הספר אבל בסוף הספר אפילו דף א' אפילו פסוק אחד.

פסוק אחד ס"ד אלא אימא פסוק א' בדף אחד.

שיעור (דף רי"ף ג' ב') גליון מלמטה טפח ומלמעלה שלש אצבעות ובין דף לדף כמלא רוחב שתי אצבעות ובחומשין מלמטה שלש אצבעות ומלמעלה ב' אצבעות ובין דף לדף כמלא רוחב גודל ובין שיטה לשיטה כמלא שיטה ובין תיבה לתיבה כמלא אות קטנה ובין אות לאות כמלא חוט השערה לא ימעט את הכתב לא מפני ריוח של מטה ולא מפני ריוח של מעלה ולא מפני ריוח שבין פרשה לפרשה נזדמנה לו תיבה בת ה' אותיות לא יכתוב שתים בתוך הדף ושלשה חוץ לדף (מנחות ל:) אלא כותב שלש בתוך הדף ושתים חוץ לדף נזדמנה לו תיבה בת שתי אותיות לא יזרקנה בין הדפין אלא יחזור לתחלת השיטה:

הטועה בשם גורד את מה שכתב ותולה מה שגרד וכותב השם על מקום הגרד דברי רבי יהודה ר' יצחק אומר אף מוחק וכותב ר' יוסי אומר אף תולה את השם ר"ש שזורי אומר כל השם תולין מקצתו אין תולין ר' שמעון בן אלעזר אומר משום ר' מאיר אין כותבין את השם לא על מקום המחק ולא על מקום הגרד ואין תולין אותו אלא מסלק כל היריעה כולה וגונזה:

איתמר אמר רב חננאל אמר רב הלכה תולין את השם רבה בר בר חנה אמר רב יצחק בר שמואל בר מרתא הלכה מוחק וכותב אמר רבין בר חיננא אמר עולא אמר רבי חיננא הלכה כר' שמעון שזורי ולא עוד אלא כל מקום ששנה ר' שמעון שזורי הלכה כמותו:

(ירושלמי פ' אין עומדין ה"א תוספתא דברכות פ"ג ומ"ס פ"ה) הכותב את השם אפי' מלך ישראל שואל בשלומו לא ישיבנו היה כותב שנים ושלשה שמות כאחת הרי זה מפסיק ביניהן ומשיב (מ"ס שם) הטובל את הקולמוס לכתוב את השם לא יתחיל מאותו השם אבל מתחיל הוא מאות שלפניו.

המוחק אות אחת מן השם עובר בלא תעשה א"ר ישמעאל לכך נאמר (דברים יג) ואבדתם את שמם מן המקום ההוא ונאמר לא תעשון כן לה' אלהיכם:

(שבועות לה.) ת"ר יש שמות שנמחקין ויש שמות שאין נמחקין כגון אל אלוה אלהים וכו' כדכתבנוהו פרק שבועת העדות:

(שבת קג:) ת"ר (שם ו) וכתבתם שתהא כתיבה תמה שלא יכתוב אלפין עיינין ועיינין אלפין ביתין כפין כפין ביתין גמין צדין וצדין גמין דלתין רישין ורישין דלתין ההין חתין וחתין ההין יודין ווין ווין יודין זיינין נונין נונין זיינין פפין טיתין טיתין פפין כפופין פשוטין פשוטין כפופין ממין סמכין סמכין ממין פרשה פתוחה (דף רי"ף ד' א') לא יעשנה סתומה סתומה לא יעשנה פתוחה כתבה כשירה או שכתב את השירה כיוצא בה או שכתב שלא בדיו או שכתב את האזכרות בזהב הרי אלו יגנזו (מנחות לא:) אמר רב זעירי אמר רב חננאל קרע הבא בתוך שני שיטין יתפור בתוך שלשה לא יתפור אמר ליה רב זוטי לרב אשי הכי אמר רב ירמיה מדפתי הא דאמר מר בתוך שלשה לא יתפור הני מילי בעתיקתא אבל בחדתא יתפור ולאו חדתא חדתא ממש אלא הא דעפיצא הא דלא עפיצא והני מילי בגידין אבל בגרדין לא:

בעי רב יהודה בר אדא בין דף לדף בין שיטה לשיטה בין תיבה לתיבה מאי תיקו (מנחות כט.) אמר אשיאן בר נדבך משמיה דרב ניקב תוך הה"א כשר הא ירכו פסול א"ר זירא לדידי מיפרשא לי מרב הונא ור' יעקב אמר לדידי מיפרשא לי מרב יהודה תוכו כשר ירכו אם נשתייר בו מלוא אות קטנה כשר ואם לאו פסול אגרא חמוה דר' אבא (מנחות כט:) איפסיקא ליה כרעא דה"א דהעם בנוקבא אתא לקמיה דרבי אבא אמר ליה אם נשתייר בו כמלוא אות קטנה כשר ואם לאו פסול רמי בר דיקולי דהוא רמי בר תמרי איפסיק ליה כרעא דוא"ו דויהרג אתא לקמיה דר' זירא אמר ליה זיל אייתי ינוקא לא חכים ולא טפש אי קרי ליה ויהרג כשר ואי לאי פסול אמר רבא שבעה אותיות צריכות שלשה שלשה זיינין ואלו הן שעטנ"ז ג"ץ:

גרסינן בפרק הניזקין (גיטין ס.) א"ר שמואל בר נחמני א"ר יוחנן כל ספר תורה שחסר יריעה אחת אין קורין בו (מנחות כט:) תניא ספר שיש בו שלש טעיות בכל דף ודף יתקן ארבע יגנז תנא ואם יש בו דף שלימה מצלת על כל הספר א"ר יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב והוא דכתב רוב הספר שפיר אמר ליה אביי לרב יוסף אי אית בההוא דף שלש טעיות מהו אמר ליה הואיל ואיתיהב לתקוני ליתקן וה"מ בחסרות (מנחות ל.) אבל ביתרות לית לן בה תני' הכותב ספר תורה לא יגמור באמצע הדף כמו שגומר בחומשין אלא מקצר ועולה עד סוף הדף איני והאמר רב יהושע בר אבא אמר רב גידל אמר רב לעיני כל ישראל באמצע הדף באמצע השיטה איתמר רבנן אמרי אף באמצע שיטה רב אשי אמר באמצע שיטה דוקא והלכתא באמצע שיטה דוקא:

גרסי' בפ' הקורא את המגלה (מגילה יח:) אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן אסור לכתוב אפי' אות אחת שלא מן הכתב רב חסדא אשכחיה לרב חננאל דהוה כותב ספרים שלא מן הכתב א"ל ראויה כל התורה כולה שתכתב מפיך אלא הרי אמרו אסור לכתוב אפי' אות אחת שלא מן הכתב:

גרסי' במגלה (דף טז:) א"ר חייא בר אבא א"ר אסי מלמד שצריכה מגילה שרטוט כאמיתה של תורה.

גרסי' בהמוצא תפילין (עירובין צח.) כותבי ספרים תפילין ומזוזות לא התירו (דף רי"ף ד' ב') להן להפוך יריעה על פניה אלא פורס עליה סדין או את הבגד גרסי' בפרק השולח גט לאשתו אמר רב נחמן נקטינן ספר תורה שכתבו מין ישרף כתבו נכרי יגנז נמצא ביד מין יגנז ביד נכרי אמרי לה קורין בו ואמרי לה יגנז דחיישינן שמא כתבו נכרי גרסינן בפרק הנזקין (גיטין נד:) ההוא דאתא לקמיה דרבי אמי אמר ליה ס"ת שכתבתי לפלוני אזכרות שבו אין כתובין לשמן א"ל ס"ת ביד מי אמר ליה ביד לוקח אמר ליה נאמן אתה להפסיד שכרך ואין אתה נאמן להפסיד ס"ת א"ל רבי ירמיה נהי דאפסיד שכר אזכרות שכר דכולי ספר מי אפסיד א"ל אין שאני אומר כל ס"ת שאין אזכרות שבו כתובין לשמן אינו שוה כלום ההוא דאתא לקמיה דרבי אבהו א"ל ספר תורה שכתבתי לפלוני גוילים שבו לא עבדתים לשמן א"ל ס"ת ביד מי א"ל ביד לוקח א"ל מתוך שאתה נאמן להפסיד שכרך נאמן אתה להפסיד ס"ת ומאי שנא מדרבי אמי התם איכא למימר טעי בדרבי ירמיה הכא קא פסיד כוליה אגריה וקא אתי אמר שמע מינה קושטא קאמר. ירושלמי במגילה בפרק ראשון הלכה למשה מסיני שיהיו כותבין בעורות בדיו מסורגל וכורכין בשיער וטולין במטלית ודובקין בדבק ותופרין בגידין וצריך שיהא כותב על הגויל במקום שיער ועל הקלף במקום נחושתן ואם שינה פסול ולא יהא כותב חציו של קלף וחציו של עור ואין כותבין אלא על עור של בהמה טהורה שנאמר (שמות יג) למען תהיה תורת ה' בפיך מן המותר בפיך:

סליקו להו הלכות ספר תורה