הגאון מווילנה על משלי ל לג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

"כי מיץ חלב יוציא חמאה, ומיץ אף יוציא דם, ומיץ אפים יוציא ריב" - כי החמאה יוצאת על-ידי מיץ חלב, והדם יוצא על-ידי מיץ החוטם, והריב יוצא על-ידי מיץ אפיים.

ומיץ הוא לשון שחיקה.

והעניין: שמחמת שלושה דברים רוצה אדם להשיב למחרפו:

  • א' להראות שהוא גדול וטוב יותר ממנו,
  • ב' להראות לו ששקר דיבר עליו, ואין בו הדבר הרע שדיבר עליו,
  • ג' כדי שלא לחרף אותו עוד...

ואומר סתירה לכל השלושה דברים:

  • נגד הראשון, שרוצה להראות שהוא למדן גדול וטוב ממנו, אמר שאין צריך לזה, ולמד מעשיית החמאה מהחלב, שדרך עושי החמאה, מכסים הכלי אשר בו החלב בעת עשיית החמאה, והחמאה נעשית; כן בתורה, אם אדם לומד תורה בסתר, התורה מכרזת עליו, כמו שאמרו חכמינו ז"ל.
  • ונגד השני, שרוצה לנקות את עצמו ולהראות לו ששקר דיבר עליו, אמר שטוב להיות שותק, ולמד ממיץ החוטם, כשרוצה לנקות החוטם ביותר ושוחק ביותר, יצא דם ומטנף אותו יותר, כך, אם אתה רוצה לנקות את עצמך, אזי יטנף אותך יותר.
  • ונגד בכדי להשקיט אותו, אמר שאדרבה, כי מיץ אפיים יוציא ריב, ו(סנהדרין ז א): "האי תיגרא דמיא לצינורא דבידקא דמיא, כיוון דרווח - רווח".

<< · הגאון מווילנה על משלי · ל · לג · >>