הגאון מווילנה על משלי יא כה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

(משלי יא כה): "נפש ברכה תדושן" - "תדושן" הוא משמועה טובה, ומחמת זה שמח ליבו וידושנו עצמותיו, כמו שנאמר (משלי טו ל): "שמועה טובה תדשן עצם". וזהו "נפש ברכה", כלומר, מי שמברך לכל אדם וחפץ בטובתם ואינו מקנא בהם, ומחמת זה ישמח לב של בני אדם וידשן עצמות שומעיו המתברכים, לכן גם הוא "ידושן", היפך המקנא - (משלי יד ל): "ורקב עצמות קנאה".


"ומרוה גם הוא יורא" - ומי שמאכיל ומשביע לכל אדם, "גם הוא יורא", שיתן לו השם יתברך שישבע גם הוא, כלומר שיתברך במעיו, לבד העשירות שהיא שכר הצדקה.


קיצור דרך: gra281125