האמונות והדעות/מאמר ד/פרק ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · האמונות והדעות · מאמר ד · פרק ב· >>

פרק ב[עריכה]

וצריך שאזכור מה שדקדקתיו בשער הזה ממה שהוצרך אליו.

ואומר שחשבתי ואמרתי, איך תהיה הכונה מכל אשר בעולם אל האדם, והנה אנחנו רואים גופו קטן ונבזה, והתישבתי בזה ומצאתי שאף על פי שגופו קטן, נפשו רחבה מהשמים והארץ, כי מדעו כולל כל אשר בם עד שהגיעה לדעת מה שיש למעלה מהם, אשר בו היא עמידתם, רוצה לומר הבורא יתברך. וכמו שאמר נפלאים מעשיך ונפשי יודעת מאד (תהלים קלט). וחשבתי בענין ימי חייו ואמרתי למה לא יחיה תמיד. והתבאר לי שהבורא לא נתן לו החיים האלה הקצרים בעולם הזה אשר הוא עולם הטרח, אך כאשר יסייעוהו יהיו לו החיים התמידים, כאשר אמר הכתוב חיים שאל ממך נתת לו וגו' (תהלים כא). וכאשר אבאר במאמר התשיעי. והשבתי איך היה עם מותר האדם בנין גופו חלוש מורכב מהדם והליחה ושתי המררות, ולמה לא היו חלקיו זכות מתמידות, והשיבותי המחשבה הזאת ואמרתי, אם נרצה זה אנו רוצים שיברא כוכב או מלאך, כי גוף האדם הוא זה הנברא מאלה התערובות, והוא יותר זך מכל הדברים האלה הארציים, ומה שהוא יותר זך ממנו הוא אחד מהשנים, אם מלאך או כוכב, ומי שיחפץ לשום גוף האדם מחלקים אינם חלקיו הוא רוצה לבטלו, כמי שרצה שלא יהיו שמים כי אם מעפר ושלא תהיה ארץ כי אם מאש, שרצונו הבל ומה שאיננו חכמה. וכבר אמר מה רבו מעשיך יי' כלם בחכמה עשית וגו' (תהלים כד). וחשבתי עוד בחליים הבאים עליו, ואמרתי הלואי נצל מהם או נדחו מעליו, ומצאתים טובים לו בעבור שישוב מחטאיו ויכנע לאלהיו ויתקנו עניניו, כמו שאמר והוכח במכאוב על משכבו (איוב לג). וחשבתי עוד במשול החום והקור והרגשתו בארס זוחלי העפר והחיות המזיקות, וידעתי כי הרגשתו בזה מתקנתו כי אם לא היה מרגיש בצער לא היה מפחד מעונש אלהיו, כי כאשר אמר אליו אני אצערך לא היה יודע מה הוא הצער, ושמהו מרגיש בצערים האלה לבעבור יכירם ויהיו לו לדמיון כמו שאמר בחום הגדול, כי הנה יום בא בוער כתנור (מלאכי ג). ואמר בדמות העונש בארס, חמת תנינים יינם (דברים לב). וחשבתי באלה הצרכים המורכבים בו והתאוות אשר הרבה מהם לרע לו. והתבאר לי כי החכם לא הרכיבם בו כי אם לשים כל אחת מהנה במקומה בשכל אשר חננו האלהים. תאות המזון להעמיד הצורה, ותאות המשגל להעמיד תמורתו. ויתעסק בכל כפי שבאר לו והתירו, ואם הוא מתעסק בו מצד ההתר יהיה משובח, ומתעסק בו מן האיסור יהיה מגונה. כמו שאמר תאות צדיקים אך טוב ותקות רשעים עברה (משלי יא). ואמר כי הלל רשע על תאות נפשו (תהלים י). וחשבתי איך יעותד לו הצער המכאוב וההתמדה באש. וראיתי כי לעומת זה הנעימות התמידית וההתמדה בגמול, ואם לא יהיו שניהם כן, לא יקוה תקוה גמורה ולא יירא יראה גמורה, וכמו שאמר אלה לחיי עולם ולאלה לחרפות לדראון עולם (דניאל יב). וחשבתי שהוא קודם זה צוה עליו בעולם הזה להמית אותו באפני ארבעה מיתות. והתבאר לי כי זה לתקנתו ואיננה יוצאה חוץ לשכל, כי השכל כשהוא רואה כי אדם האחד כשיפסד אחד מנתחיו בחלי או בארס, שכריתתו תקנה בעבור הצלת שאר גופו, כן רואה מן המדברים כי המית מי שנשחת מהם והשחית בארץ, תקנה בעבור שינצל שאר המין, כמו שאמר והנשארים ישמעו וייראו (דברים יט). ואחר אשר ספרתי אלה השבעה שערים משער הצדק בצווי האדם הזה, אומר וכן כל מה שנדמה למאמין ממה שדומה להם, ראוי שיחשוב בו הטוב, כי בלי ספק ימצא לו פנים מן החכמה, כמו שאמר כל ארחות יי' חסד ואמת (תהלים כה).