דרשות המהר"ל/דרוש על המצות (המשך)
דרוש על המצות (המשך)[עריכה]
ובמדרש זוהר עוד גלה דברי' מופלאים באיסור י"נ. וכדי שידעו הפורצים חטאם ועונשם נביא דבריו ונפרש קצת כוונתו אף כי לפרש טעמו אין להאריך במקום הזה. בפר' שמיני (ח"ג, מ', א'), ר' יצחק פתח אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם זכאין אינון ישראל דאינון קדישין והקב"ה בעי לקדשא לון ת"ח ישראל קדישין כל חייא עלמא דירתי כלא תליין בההוא עלמא דאתי בגין דאיהו חיין דכולא לעילא ותתא והוא אתר דיין דמנטרי שריא ואקרי יין ומתמן נפיק חיין וקדושא לכולא ויין דישראל בגין יין דישראל אחרא ודא בדא תליא דהא ישראל לעילא ביה נטלי חיין ובגין כך אקרי עץ חיים עץ מההוא אתר דאקרי חיים ונפקין מתין חיין ועל דא מברכין ליה להקב"ה ביין וביין דישראל לתתא כהאי גוונא עע"ז דאיהו מסאב ומאן דקריב בהדיה יסתאב כד יקרב ביין דישראל הא אסתאב ואסור כ"ש ההוא יין דאיהו עביד וע"ד לא תימא דדא הוא בלחודוי אלא כל מה דעביד ישראל לתתא כלא הוא כעין דוגמא דלעילא כ"ש יין דקאי באתר עלאה דוגמא דיין דמנטרה בגין כך ישראל שתיין יין דישראל דאתעביד כדקא חזי בקדושא כגוונא דישראל לעילא דשתי ואשתרשא ואתברכא בההוא יין עילאה קדישא ולא שתאן יין דאתעביד במסאבותא ומסטרא דמסאבותא דהא ביה שרייא רוחא דמסאבותא ולאו הוא מסטרא דישראל ומאן דשתי בהדייהו אסתאב רוחיה ואסתאב איהו ולית ליה חולקא בעלמא דאתי דהא ההוא עלמא דאתי יין דמנטרא הוא. וע"ד ישראל קדישין בעיין לנטרא דא על כולא בגין דאתקשרו באתר דעלמא דאתי ובגין כך ביין אתברך הקב"ה יתיר מכלא בגין דאיהו חדי לסטרא שמאלא ובגו חדוותא דיליה אתכלל בימינא. וכד אתעביד כלא ימינא כדין שמא קדישא בחידו וברכאן משתכחי בכלהו עלמין ובעובדא דלתתא יתער עובדא דלעילא ועל דא מזמני יין לקביל יין ובגין דאיהו מנטרא לעילא בעי לנטרא ליה לתתא וכל נטירו דיליה קדישא הוא לישראל ומאן דפגים ליה לתתא בסטרא דמסאבותא יסתאב איהו בהאי עלמא ולית ליה חולקא בעלמא דאתי אתר דההוא יין דמנטרא שריא הוא לא נטיר ליה לא יתנטר לעלמא דאתי. הוא סאיב ליה יסאבון ליה בההוא עלמא לא יהא ליה חולקא בההוא יין בעלמא דאתי. זכאין אינון ישראל דנטרי למאן דמנטרא דמקדשי למלכא בנטירא עלאה דא זכאין אינון בעלמא דין ובעלמא דאתי עכ"ל:
וכדי לבאר לך קצת מדברי הקדוש רשב"י הנה יש לך לדעת ולהבין כי ישראל ושבעים אומות הקדמונים הם מחולקים ויורה על חלוק שלהם מספרם כי האומות הם שבעים וישראל הם אומה אחת ולפי מה שהם האומות מורה עליהם האות שבא על מספר שבעים הוא העין וכפי מה שהם ישראל שהם אומה אחת מורה עליהם האות שבא על אחד שהוא האל"ף. ותחלה יש לך לדעת כי האל"ף והעי"ן קרובים במבטא עד שכמעט אין אדם יכול להבדיל ביניהם. ובמס' מגילה אמרו שם (כ"ד, ב') הקורא לאלפי"ן עייני"ן ולעייני"ן אלפי"ן לא ישא את כפיו. מוכח מזה שהם שוים בקריאה וגם בצורתם דומים. ובפרק הבונה (שבת דף קג:) שלא יכתוב לאלפי"ן עייני"ן ולעייני"ן אלפי"ן. ורש"י ז"ל פירש שלא יכתב עי"ן במקום אל"ף ואל"ף במקום עי"ן. ומשמע מדבריו שלא יכתוב אל"ף ממש במקום עי"ן וכן עי"ן במקום אל"ף. ובודאי כונת רש"י ז"ל כיון שהם שוים בקול לכך הוא רוצה לכתוב גם כן עי"ן במקום אל"ף ואל"ף במקום עי"ן. ואין זה נראה כי הוא פשיטא שהרי מי שקורא עי"ן במקום אל"ף ואל"ף במקום עי"ן אל ישא כפיו ואיך יכתוב עי"ן במקום אל"ף והרי שני אותיות הם ולמה יכתוב אל"ף במקום עי"ן. וגם הלשון לא משמע כך כלל דהוה ליה לומר שלא יכתוב עי"ן במקום אל"ף ואל"ף במקום עי"ן אלא שיש שיוי להם שהם שוים בכתיבה כי העי"ן שהיא בכתיבה תמה אם היה מעקם סוף סוף הקו קצת למטה היה זה כמו אל"ף שהיה העי"ן ג"כ נקודה בימין של קו הארוך ונקודה בשמאל. וכן האל"ף אם לא הנקודה שהיא למטה היה נראה לגמרי כמו עי"ן אף שהקו הארוך אינו בעי"ן כמו באל"ף שבעי"ן הולך מימין לשמאל ובאל"ף הולך משמאל לימין סוף סוף הצורה היא שוה והנה יש להם השיווי. ועז"א כי כאשר רוצה לכתוב עי"ן יהיה נזהר בצורתו שלא יהיה דומה לגמרי אל האל"ף וכן כאשר יכתוב אל"ף יהיה נזהר שלא יהיה לו לגמרי צורת עי"ן כי הם דומים ולפי הסברא היה ראוי להיות האל"ף שהיא מורה על ישראל שהם אומה אחת והעי"ן שמורה על שבעים אומות שלא יהיו דומים כלל. אבל השווי הזה גורם להם הפירוד וההבדלה לגמרי שאינם מתחברים ביחד:
והרי יעקב ועשו היו דומים ג"כ בתואר התמונה ובקול כי בתמונה היו דומים כדפי' רש"י ז"ל ממדרש חכמים ידך בעורף אויביך שהרג יהוד' את עשו מאחוריו ולמה הרגו מאחוריו מפני שהי' קלסתר פניו דומה לשל יעקב ולכך הרגו מאחוריו ובקול ג"כ היו דומים כדכתיב הקול קול יעקב. והוצרך רש"י ז"ל לפרש שם הקול קול יעקב שאין עשו מדבר בלשון תחנונים יקום נא וכו' ולא פי' כמשמעו דודאי יעקב ועשו היו שוים בקול שאם לא היו שוים בקול רק ניכרים היו בקול למה לא הכיר יצחק את יעקב דהא טביעות עינא דקלא חשוב כמו טביעות עינא של הצורה. אלא בודאי בקול שלהם היו שוים לגמרי כמו שהיו שוים בתאר התמונה ונאמר עליהם שני לאומים ממעיך יפרדו שאין להם שיתוף יחד כלל ולא שום צירוף וחיבור כלל. ודבר זה תמצא הרבה שהווי הוא גורם פירוד ואצל לוט כתיב ג"כ כי אנשים אחים אנחנו. ואמרו ז"ל (ב"ר פמ"א) שהיה קלסתר פניהם שוים ונאמר עליהם הפרד נא מעלי. ובמדרש (שם) כשם שהפרדה אינה קולטת זרע כך אי אפשר להתערב בזרעו של אברהם הרי לך כי השווי והדמיון היא ההבדל והפירוד הגמור. והכל ידוע לחכימין מתוך שני שעירים אחד לה' ואחד לעזאזל ואלו שני שעירים היו דומים ושוים. וידוע כי אין חבור זכר לזכר ואינם מתאחדים להיות אחד וזה מפני שהם שוים ודומים והם נבדלים זה מזה אבל חבור היה אל דבר שאינו דומה לו ומתחבר עמו להיות אחד:
כלל הדבר הדמיון באיזה דברים שהם מיוחדים לזה מורה על פירוד והבדל לגמרי עד כי לא ישתתפו ולכך אלו שתי אותיות הדומים האל"ף והעי"ן שהם שוים בקול ובתמונה לא יתחברו ביחד ולא תמצא אותם זה אצל זה בתיבה אחת להיותם משותפין בשורש אחד בשום תיבה בעולם. וזה מורה הבדל גמור שלא ישתתפו ישראל ולא יתחברו באומות רק כאל"ף שהיא משמש לעי"ן כמו אעבוד ואין כאן חיבור להיותם מתחברים בשורש אחד כי [אם] באל"ף שהיא שמושית. וכך ישראל בודאי משמשים לאומות כי אם לא היו ישראל לא היו יוצאים ונבראים האומות בעצמם. ובזה ישראל משמשים להם ואין האומות משמשים לישראל ובדבר זה הארכנו במקום אחר ואין כאן מקומו. ולכך האל"ף שהיא שמוש היא קודם לעי"ן כי ישראל קודמים להם ואין כאן חבור כלל כמו שאמרנו כי אין אות השמוש מתחבר עם אות השורש ובשורש אחד לא נמצאו יחד העי"ן והאל"ף. ונקרא אות המורה על האומות עי"ן. כי האומות העין והגלוי בהם בשביל שאינם דבקים בכח קדוש כח עליון נסתר והם מוציאים הנסתר שהוא סוד שהוא במספר שבעים אל הגלוי ואל העי"ן אבל ישראל שהם דבוקים בכח עליון יש להם כח קדוש נסתר. וכן הוא ל' אל"ף ואאלפך חכמה כדכתיב (דברים, ד) רק עם חכם ונבון וגו', וכל זה בשביל החכמה העליונה היא התורה שיש בישראל ואל"ף הוא אותיות פלא שהוא לשון העלם והסתר שיש בישראל העלמה והסתר שהם דבוקים בכח קדוש נסתר הפך האומות. ולכך אמרו חכמים שעמדו על דברי החכמה (בפרק הדר) (חולין דף קלג:) סתם עכו"ם מפעא פעי וכל זה מפני שהוא מן שבעים אומות שמורה עליהם אות העי"ן שיש בהם הגלוי הגמור ולכך מוציא הכל אל הגלוי הפך ישראל שהם בעלי סוד כמו שמורה על זה האל"ף שהוא לשון פלא כמו שהתבאר:
אמנם יש בישראל שבעים זקנים והם שבעים סנהדרין ונקראו עי"ן העדה כי יש בהם עין השכל. ואין זה גלוי כי השכל הוא נעלם מן האדם הגשמי והם בית דין מופלא שנגלה להם החכמה המופלאת והנעלמת ואין זה יוצא אל הגלוי והם כמנין סוד לכך שבעים זקנים הם תוך כלל ישראל. כי דבר שהוא תוך הכלל אין זה דבר גלוי. אבל האומות הם שבעים בעצמם ובודאי דבר זה גלוי ממש וזהו שווי האל"ף והעי"ן מפני כי האל"ף היא ידיעת הנעלם וזהו עי"ן השכל והעי"ן הוא גלוי ממש. וי"ל ג"כ כי לכך האל"ף והעי"ן שוים בתמונה ובקול ואין הפרש רק שהעי"ן מורה על נסתר שיצא אל הגלוי והאל"ף מורה על נסתר שאינו יוצא אל הגלוי וכן העכו"ם יוצאין אל הגלוי כמו שמורה על זה העי"ן שאינם דבקים בכח פנימי קדוש אבל ישראל כח עליון שלהם עומד בהעלמו ובהסתרו שהם דביקים בכח קדוש עליון:
ומעתה תבין איסור י"נ ואל תאמר כי ענין היין דבר קטן שהרי אמר הכתוב עליו המשמח אלקים ואנשים ומאחר שאמר המשמח אלקי' מורה שהיין ראוי אל הנבדל מן הגשמי והכל בשביל כי היין יוצא מפנימית הענב והדבר שהוא נסתר ראוי אל דבר שהוא אלקי לכך יין במספר סוד. ובפרק הדר (עירובין דף סה.) א"ר חייא כל מי שמתיישב ביינו יש בו מדעת שבעים זקנים יין נתן בשבעים אותיות וזה הואיל ונכנס בו היין ולא יצא סודו שקול הוא כמו סנהדרין ע"כ. ר"ל כי היין הוא מספר סו"ד מפני שהוא בתוך הענב ונסתר בו. ולכך אמרו חמרא וריחני מפקחין. וכל זה מפני שהיין יוצא מפנימית והסתר הענב ומתיחס היין אל השכל שהוא פנימי נעלם ואינו נגלה כמו שאמרנו. וכאשר היין נכנס באדם אז פועל האדם הגלוי יותר. כי יצא היין ממדרגתו שיש לו מדרגת הנסתר כאשר יין במספר סוד ונכנס באדם הגשמי שאין לו דבר זה ההסתר רק הגלוי. ובזה יוצא היין מן הסוד אל הגלוי ואז יש כאן גלוי יותר ויותר. ולכך כאשר נכנס היין שהיא סוד באדם אז יוצא האדם אל הגלוי לגמרי ויוצא סוד. אבל כאשר אין היין פועל באדם הגלוי ומתיישב ביין אז יש באותו אדם מדעת שבעים זקנים שהם ב"ד מופלא והם במספר סו"ד ולכך לא יצא היין אל הגלוי והוא מתיישב ביינו. ולכך הוא שקול כמו שבעים סנהדרין שהם במספר סו"ד והם ב"ד מופלא ואין בהם היין יוצא אל הגלוי. אבל בשאר אדם פועל הגלוי עד שמביא היין לידי גלוי ערוה ולידי ע"ז. ג"ע שהוא שייך לגוף כ"כ פועל באדם הגלוי. ובנפש פועל ג"כ עד שמביא אותו לידי ע"ז שיוצא הנפש מקדושתו שהוא דבק בו יתברך בקדושה עליונה נסתרת עד שבא לעבוד ע"ז וכמו שהיה בבנות מואב דכתיב ויחל העם לזנות אל בנות מואב. וכל זה היה בשביל היין. ובמדרש והביאו רש"י בפרשת נח ויתגל בתוך אהלה לא גלו עשרת השבטים רק על עסקי יין. ובא הכתוב לומר כי היין פועל הגלוי וכמו שהיה פועל אצל נח גלוי ערוה וכדכתיב ויתגל בתוך אהלה וכל זה מפני שהיין הוא נסתר וכאשר היין נכנס באדם יוצא היין מהסתר אל הגלוי. כי אין לסתם אדם מדרגה עליונה הנעלמת רק לשבעים זקנים. ומביא את האדם שנכנס בו ג"כ לידי גלוי ערוה לגמרי כמו שהביא את נח. וכך עשרת השבטים שהיו נמשכים ביותר אחר היין הביא אותם לידי גלות כי הגולה ממקומו יוצא ממקומו ונגלה במקום אחר. וכל זה מענין היין כאשר נכנס באדם הגשמי אז היין יוצא ממדרגתו שיש לו ההעלם וההסתר ופועל באדם הגלוי הגמור עד שהוא נגלה במקום אחר:
ובשביל כך כאשר נגע הגוי ביין אסתאב היין כי הגוי שיש בו הגלוי כמו שהתבאר מענין הגוי ואין לו הקדושה העליונה הנסתרת לכך במגע הגוי נכנס היין בשביל זה להיות תחת הע"ז הם הכחות החיצונות שהם הפך הכח הקדוש עליון נסתר. וזה שאמר הקדוש רשב"י כי אסתאב היין שנגע בו הגוי ונתנסך לאלקים אחרים ומזה תבין דברי ספר הזוהר מה שכתב בסוד יין נסך ועיקר כונתו כי ישראל מעלתם במה שהם קדושים ודבוקים למעלה בקדושה עליונה הנסתרת והוא מדריגת עולם הבא הצפון הנסתר והוא יין המשומר ודבר זה הפך האומות ולכך צריכים ישראל למטה לעשות הפרש בין יין ישראל ובין יין האומות. וזה שאמר כי השותה יין דנגע בו הגוי שלא יהיה לו חלק לעולם הבא כי בודאי יין נסך הוא הפך עולם הבא כי עולם הבא מעלתו וקדושתו שהוא צפון ונסתר כדכתיב מה רב טובך אשר צפנת ליריאך עין לא ראתה אלקים זולתך ואמרו ז"ל (ברכות דף לד:) זה היין המשומר בענביו ר"ל כי עולם הבא הוא צפון ונסתר לגמרי כמו היין שהוא תוך הענב ואין העין שולט ביין שהוא בפנים בנסתר וכאשר שותה היין שיצא מהסתר שלו והיה שולט בו הגלוי לגמרי אז אין ספק שאין לו עולם הבא הצפון הנסתר כי לא יתחברו אלו שני הפכים יחד עולם הבא שהוא נקרא יין משומר בענביו שזה מורה על פנימית קדושתו והפך זה יין דאסתאב מן הגוי ששלט בו הגלוי לגמרי ואסתאב:
ויש מקשים כי אם איסור יין נסך חמור כל כך למה לא אסרה התורה אותו וקושיא של הבל הוא כי הכל לפי הענין כי כאשר היו ישראל גוברין על האומות לא היה כח שלהם כל כך גדול לסאב היין בכח שלהם. ובפרקי ר' אליעזר אמר כי פנחס התחיל לגזור על יין נסך והחרים בשלש מאות שופרות כי כאשר ראה פנחס שהי' שעה אחת שנצמדו ישראל לבעל פעור וגבר כח מסואב שלהם על ישראל גזר על היין. אבל מפני שלא היה זה רק לשעה בלבד לא קבלו הגזרה וכשחרב בית ראשון אז גבר עליהם כח האומות ואז דניאל שהיה לאחר שחרב הבית גזר על היין וגם זה לא קבלו כמו שאמרו במסכת ע"ז (דף לו.) כי דניאל גזר על היין נסך ולא קבלו כי מיד נבנה בית שני והיה קץ גלות בבל ידוע עד שחרב בעו"ה בית שני והתחיל הגלות הזה הארוך שקצו נסתר ונעלם ואז גזרו על יין נסך תלמידי שמאי והילל וקבלו ישראל הגזירה הזאת. ומזה תבין כי איסור יין נסך הוא בשביל שהיו גוברין האומות והיה שולט סטרא דמסאבא והיין שנגע בו הגוי היא נתנסך לע"ז שהרי בסוף כל חורבן היה הגזירה. והנה עתה בעו"ה והעצומים שאין עוד תורה הם חזרו להקל ואין ספק כי פרצה זאת גורמת פרצות הרבה מאוד. והארכנו בזה לא שהדבר צריך ראי' וחזוק שאין הדבר כך רק להראות לקצת אנשים שנקראי' בשם רב המקילים באיסור זה כי עצומים הרוגיהם ורבים חללים מפילים הם ומלמדים ההמון להקל באיסור אשר צריך גדר גדול שיש בו חומרא דע"ז. ולא יהא רק כמו שאר מילי דרבנן הרי אמרו במסכת עירובין (דף כא:) דרש רבא מאי דכתיב ויותר מהמה בני הזהר עשות ספרים הרבה אין קץ בני הזהר בדברי סופרים יותר מדברי תורה שהללו עשה ולא תעשה והללו חייבין עליהן מיתה. ופי' זה כי גזרת רבנן הוא שכל אנושי ואין ספק המתנגד לדבר שהוא אנושי יותר עונשו ממהר לבא במה שחטא בדבר שהוא אנושי המשל מי שיקרב אל האש הוא נכוה מיד יותר משאלו היה חוטא בדברים האלקים עונשו יותר לעולם הבא שאינו טבעי וכך הדבר הזה בעצמו כאשר הוא חוטא בגזירת חכמים שהם השכל האנושי והוא עובר על זה העונש יותר קרוב לבא והחוטא במצות התורה שהם אלקיים יותר עונשו בעולם הבא אשר העולם הבא הוא אלקיי וזה שאמר בני הזהר יותר בדברי סופרים שלא יקבל עונש מיתה בעה"ז אע"ג לענין החטא בעולם הבא בודאי עונש המצוה שהיא בתורה יותר מכל מקום העונש ממהר לבא בעולם הזה על גזירת חכמים במה שהוא חוטא במדרגת שכל האנושי שהוא בעולם הזה. ולפיכך אמרו שהוא חייב מיתה בעולם הזה שמאחר שהוא חוטא במדריגת שכל האנושי שהוא בעולם הזה מקבל המיתה וכאשר תדקדק בזה תמצא שהדבר הזה ברור מאוד. אמנם יש לפרש עוד כי במה שהגדר הוא שלא לעבור את התורה וכל זמן שיש לתורה גדר ולא בא לעבור התורה ולבטל אותה וכאשר אין הגדר הוא בא לעבור התורה עד שבסוף ח"ו בא לבטל כל התורה נמצא כי כאשר הוא עובר דברי חכמים שהם גדר התורה בא להעדר התורה וכאשר נותן העדר בתורה לבטל התורה ראוי שיקבל הוא בעצמו העדר כאשר נותן העדר בתורה:
וכל אשר הוא בעל תורה יש לו להחמיר יותר באיסור זה כאשר יקילו ההמון באיסור זה ויאשר חילם ותוקפם בני מדינת פולין שמחמירים מאוד מאוד ועל ידי הוצאה מרובה דודאי יש להחמיר וכדאיתא בע"ז (דף לא:) רב שמואל בר ביסנא אקלע למרגואן אייתו לי' שכרא ולא אשתי ופי' רש"י ז"ל ישראל חשודים היו ולא היו מקפידים על יינם של גוים וקאמר שם שלא רצה לשתות אפי' שכר שלהם משום הרחקת יינם שאיסור הזה היצר מגרה בו צריך לעשות גדר ביותר. ולא די להם שלא החמירו רק שיודעים שהיין הוא של גוים או של ישראל וידוע שאין היין כשר ועושה עצמו כאלו לא ידע. ויש שאינם רוצים לגנוב דעת הבריות ולעשות עצמו בלתי יודע ולקבל אלפא חמרא שתי ואלו האנשים איך יקראו בשם רבנן והם הפך להם במה שהם עוברים דברי חכמים ופורצים גדרן של חכמים והשם אשר ראוי להם אשר מצוה לקרות להם הוא שם רשע ותבא עליו ברכה הקורא אותו בשם רשע ומחליף רי"ש ברי"ש וכדאיתא במס' יבמות בפרק כיצד (כ', א') אמר אביי כל המקיים דברי חכמים נקרא קדוש אמר ליה ומי שאינו מקיים דברי רבנן קדוש הוא דלא מקרי רשע נמי איקרי ע"כ. הרי כי העובר על דברי רבנן נקרא רשע ואשר קורא אותם בשם רב פוגם בכבוד התורה ובכבוד חכמים לקרא רשע בשם רב וחבר ומלביש בטלית של חכמים את אשר הוא רשע למות כמו שאמרנו שהוא רשע למות ואיך יהיה נקרא בשם רב וחבר דבר זה הוא בזיון לתורה ועליו נאמר כל המכבד את התורה גופו מכובד על הבריות והמבזה את התורה גופו מחולל על הבריות לכך המבזה את האנשים האילו והמקיל בכבודם יראה זרע חכמים וצאצאיו בתורה יהיו שלמים וביראת ה' יהיו תמימים שכמעט עקרו זאת המצוה עם שאר מצות על דרך עבירה גוררת עבירה עד כמעט שכבה גחלת התורה לגמרי כאשר יראה ההמון כי הרב עלתה לו קולא אחת והם בשתים כי איך יתביישו צעירי הצאן אם יראו במנהיג שלהם כך אומרים אם חטא הוא מורה צדקינו ישא עונינו כי ממנו ראינו ובחבורתו נרפא לנו. ולכך הם מעדת ירבעם שהחטיאו את הרבים למדו העם ממעשיהם הבלתי טובים עד שמלאו הארץ חללים שזה טורף הגופות והנשמות קיימים ואלו טורפים גופות ונשמות לעולמים לכך עליהם תורה חוגרת שק עושה אבל יחיד מספד תמרורים. אלו האנשים נכתרו בכתרה של תורה ושדמת גפנם סדום ועמורה רוצים להשתמש בכתרה ולחלל על הארץ נזרה טוב להם שלא נבראו משנבראו לזאת הצרה כי מכלל הנבראים יצאו כי כל אחד לכבודו בראו והם כבוד שמים חללו ועל נפשם עון הגדילו יהי כבוד ה' במקומו:
ואתם בני ברית היושבים במדינת מעררין העוברים על איסור זה איך תרימו ראש ותשאו פנים נוסף על איסור שאתם עוברים כי נראה כאלו אין אתם ח"ו מבני אמונתינו כי כל בני מדינות פולין ורוסיא צריכין לשלוח אנשי' מיוחדי' לעשות יין בהכשר חכמים וכאלו ח"ו אתם פורשים מן הכלל ולמה לא תלכו אחר אשר הם קרובים אליכם ומהם יש לכם ללמוד ועתה נוהגים כמו מי שלוקח יין מבין הכותיים על זה יש לכם להתבייש ולהכלם ולכן מפני חילול השם הגדול שנעשה על ידי איזה אנשים כי ימצאו במדינתכם אשר נקראו בשם רבנים והם עוברים ובזה החלול הזה יותר גדול ובודאי איך יהיה מתכבד להיות נקרא בשם רב והוא פורץ דברי חכמים הכתוב אומר כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו לכך אין ראוי שיתכבד בשם הזה:
ולכך אנחנו גוזרין בגזירה בחרם בנדוי שלא יהיה נסמך אחד לשום רב במדינת מעררין אף אם ידוע שהוא נזהר ביין נסך מכל מקום אין להאמין בו כי היום הוא פורש מן האיסור כדת תורתינו ולמחר הוא אחר רבים לרעות ומכ"ש באולי עושה לקבל פרס הזה ובין הסומך ובין הנסמך יהיה בעונש הזה ושום סמיכה לא יהיה הן במדינה הן חוץ למדינה ליושבים במדינת מעררין כי אם ידוע ומכירין אותו שהיה נזהר באיסור זה עד רוב שנותיו ואז אמרינן בו כיון שעברו רוב שנותיו ולא חטא באיסור זה שוב לא יחטא ומותר לסמוך אותו ואין ספק שיהיה הסומך והנסמך חש לגזירתינו שהוא למגדר מלתא דהוא פרצה גדולה מאוד ולא יהיה היתר לזאת הגזירה ולזה החרם כי אם ישובו מדרכם להיות נזהרי' באיסור זה. ואתם בני מדניות מעררן יותר על העונש אני דואג שאתם בכלל המחטיאים אחרים אשר עונשו ידוע כי יש לכם תלמידים הרבה כאשר רואין ויודעים כי מדינה אחת בכללה כמו מדינת מעררין פורצים אז אף במדינה אחרת נמצא פורצים ומחשיב עצמו כאלו הוא מיושבי מדינתם ובזה אתם מחטיאים את הרבים ולא יחידים בלבד הלא דבר זה ידוע כי ממדינת מעררין למדו כמה מקומות בארץ אשכנז אשר קודם זה לא נשמע פרצה זאת ביניהם וגם בשאר ארצות ומפני שהם רחוקים ואין ידוע לרבים יהיו תחת כנפי ההסתר. לכך ראוי ומחויב עליכם לסלק החטא הקשה הזה אשר הוא גדול מנשוא הלא כלנו מאמינים בתורת משה עבד ה' ובדברי חכמים ולמה יתחלל שם שמים על ידיכם לכן תנו כבוד לה' ולתורתו והפרישו עצמכם מן האיסור הזה ויהיה שכרכם עם הצדיקים ואם ח"ו לא תשמעו אז תדעו אחריתכם והעונש על זה ישמר השם עמו ישראל מכל רע. ובמדינת פיהם עליהם מוטל להחמיר ביותר כי הם הקרובים אל מדינת מעררין באולי ילמדו בני מדינת מעררין מהם וישובו מן חטא הזה. וגם כן צריכין הם להחמיר שלא ישתרבב לשם ממדינת מעררין ששם רבים מתפרצים באיסור זה ג"כ במדינת אשכנז שגו ביין שהיו נקראים חסידי אשכנז ואיה חסידות שלהם הלא יש להם להתבייש ביותר ולהכלם שאינם הולכים בדרך אבותיהם סרו מן הדרך הישר ואין מנהג אבותיהם בידם וגם אשמם בראשי המורים שיש בידם למחות ולהחזירם ללכת בעקבות אבותיהם שלא נשמע ולא נודע פרצה זאת בהם אך מחדש גדלו קוצים בכרם ה' צבאות אשר היה משומר ועתה כרמם עושה באושים וכוס יינם מלא מסך. לכך האיש העובר לא יהיה לו ער בחכמים ועונה בתלמידים גבר לא יצלח ולא יראה בטוב אך לשערוריה ולשמה יהיה. ובמדינות אטלי"א מעי מעי המו ויתר לבי ממקומו לקול השמועה אשר שמענו ולפי הדעת מחמת קורבתם אל שארית ישראל שהם בא"י ובארצות ההם שהם אינם מקילים באיסור זה רק מחמירים היה ראוי להם להיות נמשכים אחריהם ועתה כמעט נשתכחה מצוה זאת מהם ולא ישגיחו עליה וכאלו יבזו וישחקו על מצוה זאת ואשים ידי למו פי ובקרבי אעצור רוחי מלומר ולדבר מה שראוי לומר אך אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יענה והם יספרו חסרוני הדור ומומיו. והוא ית' ברחמיו השאור שבעיסה יסור מקרבינו. ויראתו ואהבתו יתן בלבינו. כמו שהבטיחנו ע"י משה עבדו ומל ה' אלקיך את לבבך ואת לבב זרעך. אמן במהרה בימינו. אמן:
ושלום על כל מי ששם אזנו לשמוע ולקיים אשר אמרנו. יהודה ליווא בן לא"א בצלאל זללה"ה:
תם ונשלם בעזרת אל עולם: