דרכי ציון א
עוזי ומעוזי ומנוסי חלקי מהם עיני דאבה מני עוני, צרה ויגון אמצא בהפרידי מעמך, ומאנה הנחם נפשי כי עזבתיך לעת זקנה וככלות כחך וכי אחשבה כי נטשתי את שיבתך, אבי אבי, פלגי מים תרד עיני. האמנם, אם לא אוכל כבדך לעמוד לשרת בשם אד', כאשר היה מן הראוי, אחרי גזר ה' על הפרידה ופניתי אל אשר פניתי, בזאת לבד אעבדך להגיד מראשית אחרית ארחי ורבעי כל דרכי, ואעשה לך מטעמים כאשר אהבת, מהודעת משפטי היהודים אשר בכל מדינה ומדינה עיר ועיר מן המקומות אשר דרכה כף רגלי בם וחקותיהם והנהגתם עם הגוים אשר ישכנו בתוכם, כי כן צוויתי באגרות הגיעני מאתך, אדוני אבי, בנפול"י למועד הזה בשנה האחרת.
כאשר כליתם מעשי בארץ מגורותי בעיר קשטיל"ו בתשיעי באחד לחודש משם נסעתי ועברתי ברומ"א, ובאתי בנפול"י. בשנים עשר יום לחדש ההוא, ושם ישבתי וגם שהיתי ימים רבים, כי לא מצאתי מעבר כרצוני והתהלכתי בסל"ירנו ולמדתי שם כארבעה ירחים, לא בכסף ולא במחיר, ושבתי בנפול"י.
ובחדש הרביעי ביום הצום, רמ"ז לפ"ק נסעתי מנפול"י באורות מיסי"ן בלאנ"ץ הגדולה והטובה. ונפש אדם מן היהודים אשר היינו בתוכה תשעה. ושהינו חמשה ימים עד בואנו בפליר"מו, כי לא היה לנו רוח. ופליר"מו היא העיר הגדולה וראש מלכות ציצי"לייה ובה בעלי בתים מן היהודים כשמונה מאות וחמשים, כולם מקבוצים ברחוב אחד במיטב הארץ, והם בעלי מלאכות חרשי נחושת וברזל ונושאי סבל וכל עבודה בשדה ובזויים לעיני הגוים, להיותם כלם קרועים ומזוהמים, וכרוחב דינר זהב בגד אדום צריכים לשאת על לבם לסימן. ואנגר"יאה של מלך כבדה עליהם מאד, כי מוכרחים הם ללכת לעבודת המלך לכל אשר תתחדש שם עבודה, כגון משיכת הדוגמאות ליבשה ועשית הסוללות או זולת זה. וכי יהיה באיש חטא משפט מות או מכות ויסורים, ימיתו ויסרו אותו היהודים. והדלטורים שם ביהודים רבים מאד, ועבירה זאת נעשית להם כהיתר, ומלשינים זה לזה בכל יום תמיד ולא יתבוששו. וכי יהיה איש שונא לרעהו, ימצא עליו עלילות דברים אשר לא היו ולא נבראו. וכאשר יבוקש הדבר ולא ימצא, אין מכלים למלשין על זה, כי במשפטי הארץ ובנימוסיה לא יעניש המלשין את חברו, כאשר לא יוכיח על פניו דרכו. גם באיסור הנידה מקילים מאד, ורוב הארוסות תבאנה הרות לחופה. זולתי ביינם של גויים זריזים ומחמירים מאד, כי באחד שנשכר לגוי להביא לו יין ממקום למקום ראיתי שהפסידוהו את שכרו והיו אומרים לנדותו, אם לא שהיה שוגג.
והבית הכנסת אשר בפליר"מו אין כמוה בכל ארץ. ובחצר בית הכנסת החיצונה שם הגפנים מודלים על גבי עמודים של אבן. לא נראה כגפנים ההם, חמשה זרתות במדה מדדתי עובי הגפן האחד. ואחר ירדו במעלות של אבן לחצר העזרה אשר לפני בית הכנסת. והיא מוקפת אכסדרה מג' רוחותיה עם כסאות גדולות, ששם ישבו כל האנשים אשר לא יחפצו להכנס לבית הכנסת לאיזו סבה שתהיה. ושם בארה נאה והדודה. ברוח הרביעי פתח שער הכנסת. ובית הכנסת רבוע במדה ארבעים אמה ארכו וארבעים רחבו ולפאת קדמה מזרחה ההיכל, בנין של אבנים יפה כעין קפי"לה, כי לא ישימו ספרי התורה בארון, כי אם בהיכל מונחים על דף עץ עם נרתיקן ועטרותיהם בראשיהם ורימונים של כסף ובדולח בראשי העמודים. ארבעת אלפים זהב ספרו לי שהיא היום שומת הכסף והבדולח ורקמת הזהב אשר בתוך ההיכל. ולהיכל שני פתחים נגבה וצפונה. ושני נאמנים מן הקהל ממונים עליהם לסגור ולפתוח, ובאמצע בית הכנסת מגדל עץ, היא התיבה ששם יעלו החזנים להתפלל. וחמשה חזנים מושכרים היום לקהל ההוא, ומתפללים בשבתות ובמועדים בקולות ובניגונים ערבים, לא ראיתי כהם ליהודים בכל מקומות שעברתי, אכן בחול מועטים הם הבאים לבית הכנסת, ונער יכתבם. ולשכות רבות יש סביב לבית הכנסת, כגון לשכת ההקדש, ששם מטות מוצעות לחולים ולנכרים הבאים מארץ רחוקה ואין להם מקום ללון. ולשכת מקום מים, ולשכת הברורים גדולה ויפה, ששם ישבו למשפט ולהתיעץ לפקח על עסקי רבים, כי שנים עשר ברורים עושים הקהל ההוא בכל שנה ושנה, ויש להם כח מאת המלך לשים מסים ועולים ולעניש נכסים ולאסור. והיה הדבר הזה למוקש ולאבן נגף לעם ההוא, כי יקומו בני נבל, גם בני בלי שם, וילכו אל משנה המלך ויקדמו פניו במנחה למען הקים אותם להיות ברורים וכאשר יתנו הכסף וקמו, כל הכנסות בית הכנסת מהכנסות הקהל אשר יפלו תחת ידם, יתנו אל משנה המלך ושריו למען יחזיק את ידם ויעשו כרצונם. ויגדלו לתת עול ברזל על צואר העם. ותהי חטאת הברורים גדולה מאד בזה, כי יצעקו העניים מפני לוחצים אשר ילחצום כל היום, ותעל שועת העיר השמימה.
ראיתי בפלי"רמו, כי ימות להם מת, מביאים ארונו בעזרה אשר פתח בית הכנסת, והחזנים מספידים לו שם ואומרים עליו קינות. וכי יהיה המת אדם חשוב, ובפרט כי יהיה תלמיד חכם, מביאים ארונו תוך בית הכנסת, ומוציאים ספר תורה ומניחים אוחו על אחת מארבע פנות התיבה וארון המת למטה כנגדו ומספידים ומקוננים לו שם, וכן לארבע פנות התיבה. ואחר מוציאין אותו אל קברו אל מחוץ לעיר. ובהיותם פתח השער מתחילים החזנים קול רם שמעו זאת כל העמים. וכל המזמור כולו, ומזמורים אחרים בקול גדול עד בואם אל בית הקברות. גם ראיתי בליל יום הבפורים ובליל הושענא רבה, אחר שסיימו הצבור תפלת ערביה, פותחים הנאמנים שני שערי ההיכל צפונה ונגבה ויושבים שם כל הלילה ער הבקר, ובאות הנשים משפחות משפחות להשתחוות ולנשק הספרי תורה, ובפתח האחד תכנסנה ונכחו תצאנה. וכל הלילה, זו נכנסת וזו יוצאת. ובהרבה דברים חולקים על המנהגים שלנו, כי הם קורין את שמע בקול רם כולו. וכן בכל ארץ מצרים ובכל ארץ ישראל. וביום הכפורים אין שליח צבור מפסיק באמצע התפלה לומר סליחות, אלא אחר שהשלים תפלתו מתחיל בסליחות. ונופלים על פניהם בכל תפלה ותפלה ביום הכפורים. ובתשעה באב מזכירים ויעבור יותר ממה שאנו מזכירים ביום הכפורים. ובשמחת תורה עושים דברים אשר נלאיתי לכתבם.
הייתי בפלי"רמו משנים ועשרים בתמוז רמ"ז עד שבת בראשית רמ"ח. ובבואי שמה בקשו ממני הברורים שאדרוש להם בשבת קרוב למנחת הערב, וכן עשיתי. והתחלתי לדרוש להם בשבת של ראש חדש אב רמ"ז, ונתנני ה' לחן בעיניהם עד שהוצרכתי על כרחי לדרוש בכל שבת ושבת, והיה הדבר הזה לי למוקש, כי אני באתי לפלי"רמו ללכת לסראגוז"ה אשר בקצה ארץ ציציליי"ה, כי שמעתי שם יבואו הדוגייאות וויניציאני בעת ההיא ההולכות בברוט"י קרוב לירושלים, והמה שכרו עלי יועצים להדיחני, ודברו אלי כזבים, וברוב חלומות והבלים ומשאות שוא ומדוחים השיאוני גם יכלו לי, וכצפרים הנאחזים במצודה עכבוני שמה עד עברו הדוגייאות דרך סרגוז"ה והלכו למו, ואבדתי המעבר הטוב ההוא בענין רע. ונשארתי שם דורש אל המתים והנשים והטף בכל שבת קרוב לשלש שעות קודם מנחת הערב. ודרשתי כנגד המלשינים ובועלי הנדות וכיוצא בהם, ואמרו אלי הזקנים כי רבים שבו מעון, ומדי היותי שמה חדלו המלשינים בהם, לא ידעתי אם ישובו לכסלה. האמנם כל ימי צבאי לא איחל לשבת בין עם אשר אהבת נפשם יאהבוני ויכבדוגי וינשאוני כיהודים היושבים בפליר"מו כי כאשר יעשו הגוים האלה לקדושים שלהם כן עשו לי, ודלת העם אמרו כי השם שלחני ורבים בקשו מבגדי מעיל וצניף לזכר והאשה אשר הגיעה למדרגה שתכבס ותגהץ החלוק שלי יאשרוה בנות. ובכל צד שאפשר בקשו חשבונות רבים שאתיצב עמהם לפחות שנה תמימה, ואמרו להגדיל שכרי כאשר אעמיק שאלה, ולא שמעתי מקולם, כי לבי היה לבוא אל המנוחה ואל הנחלה.
בערב חג הסכות רמ"ח באה והגיעה גלי"אצה דפרנ"צא בפלירמ"ו, נכונה ללכת באליסנדריי"ה, ובה היה האיש המעולה משולם מולטיר"נה ונערו, ושמחתי לקראתו וארחתי לחבורה עמו. ובליל מוצאי שבת בראשית נכנסנו בדוגיי"א, וממחרת השבת בצהרים יצאנו מפליר"מו. וה' נהג רוח טובה כל היום ההוא וכל הלילה. הבוקר היה, ואנחנו היינו קרובים לפא"רי דמסינ"ה ועברנו הפא"רי בשלום ובאנו אל תוך מסינ"ה ביום השני בצהרים. ומסינ"ה היא סחר הגוים ואליה אניות יבאו מאפסי ארץ, כי היא יושבת על הפא"רי באמצעיתו, אשר שם אניות יהלכון ממזרח וממערב. ואין כנמל (כפור"טו) בכל הארץ, כי האניות הגדולות והרמות יבאו על שפת היבשה. ואינה גדולה כפלירמ"ו, וגם אין לה מעינות טובות כפלירמ"ו, אמנם יפה ובצורה היא מאד. בה כארבע מאות בעלי בתים שוכנים בדד ברחוב שלהם, והם עשירים מיושבי פלירמ"ו, וכולם בעלי מלאכות, ויש מהם סוחרים,ולהם בית הכנסת ואכסדרה מגולה באמצעה, ומכוסה מארבע רוחותיה, ובתוך בית הכנסת באר מים חיים. והנהגת היהודים בה, בענין הברורים אשר בוררים עליהם בכל שנה ושנה ובשאר הדברים, כעין הנהגת היהודים מפלירמ"ו. וראיתי בחופה, שנעשתה בהיותי שמה שהוציאו את הכלה אחר ברכו השבע ברכות והרכיבוה על הסוס ברחוב העיר, וכל הקהל עובדים לפניה ברגליהם, והחתן באמצע הזקנים ולפני הכלה, אשד היא לבדה על הסוס, נערים ובחורים וילדים, ואבוקות דולקות בידם, וצועקים לפניה קול גדול, עד שדמיתי שתבקע הארץ לקולם. ומקיפים בפרשת דרכים ובכל מבואות היהודים, והגויים רואים ושמחים לנגדם ואין פוצה פה ומצפצף.
בי"א במרחשון נסענו ממסינ"ה ללכת אל רות"ס, ונתוספו עלינו בספינה אחד עשר נפש מיהודים סוחר אחד מצוקאר"י עם נערו, ושלשה יהודים רצענים מסרגוז"ה, ויהודי אחד ספרדי עם אשתו ושני בניו ושתי בנותיו ועמנו אנחנו אשר היינו בדוגייא בתחלה, כל נפש ארבעה עשר, ועברנו כל הפאר"י לשלום, כי מסינ"ה באמצע הפאר"י היא יושבת. ועברנו הגולפ"ו מויניציאה, ונכנסנו בארצ"י פליג"ו. והארצ"י פליג"ו מלא איים רבים, כי קורפ"ו וקנדיא"ה וניגרופונ"טו וריתו"ס וציפרי"אה מן הארצ"יפליגו יחשבו, כי שלש מאות איים אומרים שיש לארצ"י פליג"ו, בין הנושבות והבלתי נושבות. והלכנו ברוח מצויה ארבעה ימים, וביום הרביעי לעת ערב הפך השם רוח הים והשיבנו אחור בסופה וסערה, ונסתרנו מזעף הים באי אחד, במקום אשר בין ההרים, כעין נמל עשוי בידי שמים, וההרים ההם מלאים חרובין והדס, ושם ישבנו שלשה ימים.