דרכי ציון ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

[ולי] מה יקרו אמריך אחי, מה עצמו דבריך הנעימים, מכל ראשי בשמים, אשר יחדיו היו תמים. שלשת אגרותיך חוברות הגיעוני יחד עם האגרת הגדולה מאת האדון הנעלה (מהר"י) [מהר"ר] עמנואל חי מקומרינ"ו כולם נקבצו באו לי ע"י אדון דוגייאות הפליגרינ"ו בט"ו באלול רמ"ט, ועליהם אשיבך אחי, על הכלל ובקצתה על הפרט כאשר ישים (אל) [ה'] בפי. וראשית בכורי כל אשר בכתבי, אתן תהלה [תודה] לאל ואשלם תודות לך על בשורת שלום אבינו הזקן, כי עודנו חי, אשר תמיד עליו רחמי. ומדי דברי בו יחד נכמרו נחומי. כה יעשה (אלקים) [ה'] וכה יוסיף ויציבהו לפנינו שלאנן ושליו נצח. אמנם לא היתה שמחתי שלמה והיה לי הגיל ברעדה על העדר הבת (הבכירה) [הבכורה] לך והילד היולד (לך) אחרי (באתי) [צאתי] מן הארץ ההיא ואשר יעשה (האל) [אלקים] הוא יהי׳ לעולם על צד היותר טוב. לא נשאר עלינו זולתי להתפלל בעד השארית הנמצאה, יצו השם אתם את הברכה להחיות להם לפליטה גדולה:

חקרתני לדעת מן האותות והמופתים הנראים בהר הבית ובקברות החסידים. ומה לך אחי ואותותינו לא ראינו והנרות הדולקות בבית המקדש אשר שמעת דועכו כבו בכל ט׳ באב גם הלום שמעתי כזאת מפי השמועה אך אינו אצלי דבר ברור ואין צריך לומר שמעשה הספרדי [שמצא איש זקן בבית המקדש והוא עוטה מעיל עד סוף כל הסיפור הארוך ההוא] הכל שקר וכזב. והנבונים כמוך אחי ראוי שיבחנו הדברים על אמתתם ואל ישעו בדברי שקר:

[קברו של אדוננו שמואל הרמתי הוא עד היום ביד היהודים ובאים להשתטח שם בכל שנה ושנה] בכ"ח באייר ביום מיתתו, (אמר המעתיק מסתימת הדברים נראה שט"ס הוא וצ"ל בי"ח באייר והוא יום מיתת התנא האלקי רשב"י ז"ל יומא הלולא דיליה‏[1]) באים מכל הסביבות ומדליקים עלי׳ אבוקות גדולות מלבד מה שמדליקים עליו נר תמיד. והישמעאלים מנשאים המקום ההוא ויראים לגעת בכל הנקדש לשמו. וכבר היו למקום ההוא כלי כסף ובגדי רקמה וזהב רבים ויפים מאד אלא ש(עתה) כבר מכרו זקני ירושלים הרעים את כל ההקדשות, נכסים וקרקעות, לא השאירו שריד (ממנו). אמנם לא ראיתי ולא שמעתי שנעשה אות או מופת במקום ההוא שהיה בו שינוי מנהגו של עולם לבד מה שאומרים שהרבה עקרות נפקדו וחולים נתרפאו בנדר [או] (ו)בנדבה שהתנדבו [ב](ל)מקום ההוא [או בתפלה שם נענו וכל אלה דברים שאין להם הכרע. אני לא יצאתי מירושלם] (ולא היה לי פנאי ללכת למקום ההוא ו)ללכת אנה ואנה למן היום אשר באתי [פה לכן] (בה. ע"כ) לא אוכל לדבר מאומה מן הגליל ושאר המדינות, כי אם מפי השמועה. ולפי הנשמע, היהודים בצפת ובכפר כינה ובכל אותם המקומות מן הגליל, הם בשלוה ובהשקט, ואין להם רשע [מאת] (מן) הישמעאלים, אכן רובם עניים לנים בכפרים, רוכלים מחזרים בבתים ובחצרות ובשדות לבקש אוכל למו.

מכאן ואילך לא בוצעה הגהה

ואולם בדמשק לפי הנשמע היהודים סוחרים עשירים ואין בכל הארצות כדמשק היום מליאה ברכת הם ובתי׳ וגנותי׳ ופרדסותי׳ אומרים כי אין דוגמתה בעולם. אך אין האויר שלה זך ומזוקק וכל היושב בה מן הנכרים מיד יחלה ותמיד באים פה ממצרים ומדמשק ומאחלב היא ארם צובה ומשאר המקומות להשתתוות להם : ובימים האלה באו פה יהודים מארץ עדן היא הארץ אשר בה הגן המפורסם הידוע גן עדן. והיא ארץ דרומית מזרחית נגד ארץ כוש. אלא שהי׳ סוד ביניהם וספרו היהודים ההם שבמדינה ההיא היום קהלות גדולות ורבות מישראל. ומלך ממלכי הישמעאלים מושל עלי׳ כשר ואוהב ישראל ביותר והמדינה גדולה ויפה מאד. ובה מיגי פירות רבות שאינם מצויים אצלנו ומקום הגן לא נודע אצלם כלל והם זורעים באדר וקוצרים בכםליו. וימות הנשמים שלהם מפסח עד אב. ומשם יוצא נהר מצרי יע״ב עולה נילוס באב מרבוי הגשמים היורדים בארץ ההיא ואנשי׳ נוטים אל השחרות מעט ואין להם ספרי תלמוד כי אם רב אלפס ופירושים עליו והרמב״ם ז״ל. וכולם מגדולם ועד קטנם בקיאים בהרמב״ם כי אינם עוסקים אלא בו וספרו לנו אלו היהודים כי מפורסם הוא אצלם וברור מפי סוחרי ישמעאלים נאמנים כי רהוק מן האדמה ההיא מהלך חמשיש יום במדבר שם הנהר הידוע סמבטיון והוא מסבב ומקיף כחוט את כל הארץ אשר שם יחנו בני ישראל והוא יורה אבנים וחול ואינו נח כי אם בשבת. ומה שלא ילך שום יהודי בארץ ההיא שלא יחלל את השבת ומסורה בידם שאלו כולם בני משה טהורים ונקיים כמלאכי השרת ואין מהם עוברי עבירה. ומעבר לנהר סמבטיון רבים מבני ישראל כחול הים מלכים ושרים אך אינם קדושים וטהורים כאלה אשר הנהר מקיף עליהם והי׳ היהודים האלו אומרי׳ הדבר הזה בפרסום ובבירור רב באמרם כי אין להם בזה שום ספק וברור כשמש אצלם וסיפר לי רב א׳ זקן אשכנזי אשר נולד ונתגדל במדינה הזאת כי זכור הוא בימי חרפו כאשר באו יהודים אחרים מארץ עדן כדרך שבאו אלה וספרו כדבר הזה בשוה בלי תוס׳ וחסרים

  • •אמרו עוד אלו היהודים מארץ עדן כי בני ישראל אשר בקצה גמליהם

אשר כתבתי להם בכתב הראשון שנלחמים היום עם הפרישט״י יואנ״י והובא מהם בשבי אל מצרים וראיתי בעיני מהם אלה הם רחוקים מהלך חדש •ימים דרך המדבר מן היהודים האחרים השוכנים מעבר לנהר םמבטיו״ן וכל היום מגידים אצלנו נוצרים הבאים מארצות הפרישט״י יואנ״י אלה היהודים הנלחמים היום בקצה גבולם הכה בהם הפרישט״י יואנ״י מכה רבה מאד זיראים אנו פן ח״ו השמועה אמת כי הקול הולך וחזק מאד השם יגן על עמו ועבדיו אמן : אני יושב היום בבית אדונינו הנגיד כי הפקיד אותי על ביתו פה בירושלים. ואני דורש להקהל פה פעמים בחודש בבית הכנסת בלשון הקודש כי רובם מבינים בלשון הקודש. והנני להם כשיר עגבים יפה קול ומטיב נגן ומשבחים ומהללים את דרשותי ושומעים את דברי ועושים אינם אותם ועד כה לא עשו עמי תועה אף לא פעלו עולה הזקנים האלה ומכל ההפסדות והמסים והעולים אשר מכבידים ושואלים מידי שבת בשבתו לא שמו עלי ולא שאלו ממני מאומה. גם המס הקצוב לגלגולת אשר אין נקי ממנו לא רצו שאתן מס מן השנה הראשונה ועד עתה בנס אני עומד השם יודע מה יהי׳ באחרית: הנד, האדון אדונינו מהר״ר עמנואל חי מקמרינ״ו שלח אלי מאה דוקא״ט וויניציאנ״י ככל אשר שאלתי מאתו הם השבחות מהפקדון אשר הפקדתי אתו. וכן הבטיחני לעשות שנה בשנה ואני נותן מהן לאדון הדוגיאות המביא אותן אלי לחשבון עשרה למאה והוסף מהריר עמנואל דנז׳ לשלוח מנחה בית השם כ״ה דוקט־ויניציאנ״י קצבה לשמן המאור וקצתם לעניים. אני שמח בעמלי פה בירושלים ודבר אין לי עם אדם ואנו מתקבצים בקר וערב ללמוד ההלכה. ושני תלמידי הספרדים לומדים אתי בקבע ופה אתנו היום שני רבנים אשכנזים, ואולי תבנה ותכונן הארץ כי שלח המלך מכתב ושימהו לחק עולם אשר לא יתן שום יהודי היושב בירושלים כי אם המם המוטל עלי׳ בלבד יען אשר בתחלה הי׳ חק למלך סאת היהודים אשר בירושלים ארבע מאות דוקט בכל שנה בין שיהיו יושבי׳ מרובים בין שיהי׳ מעטים והי׳ כולם נתפסים איש על אחי׳ ועל רעהו. ועתה כאשר ריחם האל ונתן כזאת בלב המלך שיתן כל אחד המס לגלגולת ויפטר היתה זאת תקנה גדולה אשר לא נעשתה כמוה בירושלים זה המשים שנה ורבים מאשר נדדו הלכו שמים את פניהם לשוב לשכת בארץ. אולי ישר בעיני האל ותשוב ונבנתה על תלה וארמון על משפטו יבאו הנדחים והאובדים מיהודה ומאפרים והשתחוו לה׳ בהר הקודש •בירושלים. ואספיק כזה עתה להיותי נחפז מאד נחוץ פה בירושלים ע״ח תוב״ב כ״ז אלול רמ״ט. אחיך עובדי׳ י רא:

הערות שוליים[עריכה]

  1. ^ ע"פ התיקון מאגרות ארץ ישראל, מובן שאין כאן שום ט"ס.