דרך חיים (מהר"ל)/פרק ב משנה טו
פרק ב משנה טו[עריכה]
רבי טרפון אומר היום קצר וכו'. יש להקשות מה שאמר ר' טרפון שזמנו של אדם קצר והתורה היא ארוכה, הרי אמר בעצמו ולא עליך המלאכה לגמור כמו שאמר אח"כ, ועוד לא היה לו לומר רק המלאכה מרובה וממילא אנו יודעין שהיום קצר אל המלאכה שאם לא כן לא היה נקרא שהמלאכה מרובה, ועוד מ"ש ובעל הבית דוחק אם בא לומר שהש"י הוא בעה"ב רוצה שילמד האדם תמיד, הלא כבר אמר והמלאכה מרובה, דאם אין בעל הבית רוצה שיעשה הפועל מלאכתו א"כ אין המלאכה מרובה, ועוד מה שאמר והפועלים עצלים מה אשמועינן שהפועלים עצלים, יותר טוב היה לומר שלא יהיה האדם עצל. דע כי בא רבי טרפון לומר שאל יפנה אל הבטלה רק אל התורה, כי יש לפניו מלאכה גדולה לעשות ואם יפנה אל הבטלה הרי הוא פושע נקרא לגמרי. וזה כי אף על גב שאמרו (ברכות דף ה:) אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשם שמים, גם אמר לא עליך לגמור, היינו כשלא פשע אבל אם פשע לא אמרו כי מוטל על האדם לעסוק בתורה כאלו בא לגמור הכל כך יעשה. וכאשר יסתכל אל המלאכה שיש עליו לעשות הן מצד בעל הבית הן מצד עצם המלאכה הן מצד האדם עצמו הן מצד הזמן, השכל נותן כי אין לאדם לפנות אל הבטלה, גם יעשה מלאכתו בזריזות היותר אפשר ואם לא יעשה נקרא פושע, כי האדם מחויב שיעשה כאלו בא לגמור הכל ואז אין נקרא פושע כאשר יעשה את שלו. וזה אם כנגד זמן של אדם אמר היום קצר הלא ימינו כצל, ואמר המלאכה מרובה שהרי דוד אמר לכל תכלה וגו', ר"ל לדבר שהוא בעל גבול ותכלית כמו כל הדברים הגשמיים שהם בעלי גבול יש להם קץ ואפשר לאדם הגשמי שהוא גם כן בעל תכלית וגבול להגביל אותם, אבל התורה שהיא שכלית אין להגביל אותה האדם הגשמי שהוא בעל גבול. ולפיכך אם לא היה היום קצר ונתן לאדם כל ימי העולם הזה ימי חייו, מכל מקום מה שהעולם הזה הוא בעל תכלה מכל מקום המלאכה הזאת שהיא התורה מרובה עליו, ולפיכך היום קצר והמלאכה מרובה. ואמר ובעל הבית דוחק כלומר שהש"י אשר נתן התורה הוא דוחק לעשות בזריזות, כי הוא יתברך נבדל מן הגשם וידוע כי הבלתי גשם אין מלאכתו בזמן רק הוא פועל בלתי זמן וזהו הזריזות היותר, ואלו האדם אשר יפעול בכח גשמי שייך בו עצלה. ולכך אמר שאם נשער מלאכת האדם בתורה אל בעל הבית הוא השם יתברך אשר אליו המלאכה הזאת, נמצא כי הוא דוחק מאד מאד כי הוא יתברך מסולק מן הליאות לגמרי לפי עוצם כחו, ומפני שנתן השם יתברך התורה השכלית אל האדם ראוי שיהיה נוהג כאילו לא היה אדם גשמי מה שאפשר. ואמר והפועלים עצלים, הרי כי יש כאן שני הפכים כי בעל הבית דוחק מאד לפי מה שהוא יתברך פועל בלא זמן לגמרי, והאדם מצד עצמו הפך זה שהוא בעל גוף לגמרי שאינו דומה לשום אחד מן העליונים שהאדם הוא בעל גוף לגמרי, לכך הוא עצל בעצמו, כי כן ענין כל אשר הוא כח בגוף שמלאכתו היא בעצלה ולפיכך הפועלים עצלים. וכל ענין זה לא שבא לומר שיעשה האדם יותר ממה שאפשר עליו לעשות, רק בא לומר שמאחר שמצד הזמן ומצד המלאכה ומצד הבעל הבית ומצד הפועל אי אפשר שיעשה מה שראוי, מעתה אם מוסיף האדם בעצלה ופונה אל הבטלה אז בודאי פושע גמור הוא, כי איך יעלה על דעתו שיפנה אל הבטלה ורוב אכילה ושתיה וכיוצא בזה מן הביטולין, שלא יהיה שקוד על התורה ללמוד תורתו בזריזות אף לפי מה שהוא אדם גשמי, כי אף אם היה עוסק בתורה בזריזות מאד נחשב עצל כמו שאמרנו כי כל בעל גשם עצל הוא נגד השכלי שנתן השם יתברך תורה שכלית אליו, אבל יעשה בתורה בזריזות ולא יפנה אל הבטלה כאלו בא האדם לגמור את התורה, ומי שיש לו מלאכה מרובה לעשות והיום קצר ובעל הבית דוחק עושה בזריזות היותר אפשר, ודבר זה מבואר מאד באמתת ומפני כי אמר לפני זה הוי שקוד ללמוד וכו' אמר היום קצר וכו':