דורות הראשונים/פרק ו
העמים, כי אם שגם לא זכה אותם בדין, פי החק והמשפט המגיע להם על פי חוקי רומא, ועל פי עמדתם הם וזכותם בארץ אשר לא יהין איש לגעת בו.
ויהיו כל דבריו כי לא למענם יעש ולא בזכות משפטם, כי אם יגמול להם חסד ברצותו להראות אהבה להורדוס אוהבו.
ונם זה לא נתן בידם לכתב פקודה כי אם הסתפק בהודעתו לפני הנאספים שם ,ובזה שלח את שלוחי היהודים מעל פניו.
לעומת זה נראה את דבר אגריפפא עצמו כאשר באו שלוחי היהודים אליו אחרי פקודת הקיסר, ובשעה שלא הי׳ הורדוס עמו.
וזה בא שם XVI, 6אחרי דברי הקיסר, כי היונים המציאו תחבולות לעכב שילוח הכסף לירושלים בדרשם מהם כסף לצרכים כאלה שלא נתחייבו בהם כלל, אז באו יהודי קירענע אל אגריפפא.
והוא שלח אז פקודתו (שם (5לאמר: "מארקוס אגריפפא אל המאגיסטראט הסענאט ועם קירענע .היהודים מקירענע, אשר כבר צוה עליהם אגוסטוס (הקיסר) להפרעטאר פלאוויוס מליביען ולשאר שרי המדינה הזאת לבלי לעכב על ידם מלשלוח הכסף לבית מקדשם אשר בירושלים, הביאו עתה לפני משפטם, כי ישימו מכשולים לפניהם, ויבקשו מהם מכסת כסף בעד דברים אשר אין עליהם לשלם כלל, ועל ידי זה יעכבו את שילוח הכסף למקדשם, והנני מצוה בזה לבלי להרגיזם, ולתת להם מנוחה, ובכל העירות אשר נלקח הכסף מיד הגובים והממונים הנני מצוה להשיב תיכף לבעליהם, וגם ישמרו כי לא יהי׳ עוד כדבר הזה על להבא." ושם 4נאמר כזאת פקודת אגריפפא לאנשי עפהעסוס:
״אגריפפא להמאגיסטראט הסענאט והעם בעפהעסוס .קובץ ושמירת הכסף הנועד להמקדש אשר בירושלים יעשו יהודי אזיען בדרך זו עצמה ככל אשר נהגו, מלפנים, וכל איש אשר עשק את כספם וברח אל ארץ אחרת החובה להביאו משם ולמסור אותו בידי היהודים, לענשו ככל אשר יעשה לכל מבזי היכל, להפרעטאר סילאנוס שלחתי פקודתי לבלי לצות על איש יהודה לעבוד עבודת הצבור ביום השבת."
אלה הם דברי אגריפפא כשכתב דבריו בהיותו לעצמו, ובעשותו מעשיו בשעה שלא הי׳ הורדוס לפניו בשלחו דבריו על פי בקשת היהודים עצמם לפניו.
וכמה רחוקים הם הדברים האלה מדבריו בשעה שהי׳ יחד עם הורדוס, ואין ספק כי שם בא זה על פי בקשת הורדוס ממנו להראות להיהודים כי רק על פי אהבתו אליו הוא עושה, וכי מידו בא להם זה.
ונניח זה כי דבר אין לנו עם האדומי הזה כשהוא לעצמו.
כל ענין דברינו הוא, לדעת כי עוד בימים ההם לולי הורדוס, הנה אצל הרומיים עצמם עמדו היהודים בתור עם המעלה, בשורת העמים היותר ראשונים, ולא לבד היהודים בארצם, כי אם גם הפזורים בין העמים, ויהיו נכונים להגן בכל תוקף ועוז גם על זכיותיהם הפרטיות וכל מוסדותיהם לעצמם, וקיום דתם.
ויכולים היו לקיים שלום אמת בינם לבין הרומיים כי הרומיים לא הכלימום, ולא עלה על דעתם להבדילם לרעה. ואלו לא בא הורדוס, ולא הורה דרך חדשה לכל באי עולם, לא הי׳ עולה אחר זה על דעת נציבי רומא ופקידיהם, להדיח הרעה על בני ישראל ביחוד, ולא היו מרשים לעצמם להדוף את בני ישראל בצד ובכתף יותר מכל מעשיהם עם כל העמים אשר תוכו לרגלי רומא, ולא הודחו היהודים מאז והלאה מדחי אל דחי.
אבל הורדוס הורה לכל באי עולם פרינציפ חדש אשר לא ידעו ממנו העמים עד אז ולא עלה על דעתם, להעמיד את בני ישראל בשורה האחרונה ולהדיחם לאחור בתור עם אשר כל אוכליו לא יאשמו, עד כי גם בארצם העמיד את כל העמים למעלה מהם וגבוהים עליהם.
ואך זה לבד הוא ענין דברי מלאכי היהודים לפני הקיסר אחרי מות הורדוס אלטי' XVII, 11, 2באמרם: "גם בימי קדם הגיעו ובאו על בני יהודה ימים רעים ואסון לכל האומה בכללה, גם גלינו מעל ארצינו, בכל זה לא הי' לנו אסון גדול כאשר הגיע אלינו בימי הורדוס, ודברי הימים לא ידעו רעה כזאת, ולא ימצא שם דוגמתו.״
ובודאי כי בעמדם לפני הקיסר ושרי רומא, לעיני כל בני הורדוס לא הרשו לעצמם לדבר דברי גוזמא והבאי, אשר לא הי׳ לזה מקום שם.
ובפרט כי אגוסטוס קיסר ידע כל המעשים כמוהם כי הוא חי כל ימי הורדוס, הוא הושיבו על כסא המלוכה, והוא חי גם אחריו, וידע הדברים כמוהם.
אבל דבריהם הנם רק ממקור המעשים ודברים כמו שהם, דברים אשר גם אנחנו היום נודע כל פרשת ענינם ועד איזה מקום הם מגיעים.
כי גם כאשר גלו בני ישראל מארצם, הי׳ זה רק ענין מדיני, אבל מלכי בבל עצמם לא עשו להם פרינציפ להשפילם ולהוריד כבודם נגד כל העמים, ותהי להיפך כי עמדו שם ברום המעלה, ובניהם שרים בהיכלי מלכי בבל ופרס, והעם הכירם מקומם וגם שם על פני כל העמים יכבדו, ויעמדו כן אצל העמים עד ימי הורדוס, גם בכל המקומות אשר התישבו שם.
והורדוס הי׳ הראשון אשר לא הסתפק במה שהפשיט עורם מעל עצמותם, כי אם שגם כונן כל חיציו להפשיט כבודם ולהוריד עדים, ובחזקת היד השיבם לאחור בארצם, ויעמידם למטה מכל העמים אשר שם עליהם לשרים, וגבוהים עליהם, והם היו שם עבדים לאדונים קשים אשר משלו בארצם בשם הורדוס, יאשר היו כמכורים בידם, כדברי מלאכי העם לפני הקיסר.
"לבד המסים התמידים אשר שם על כל אחד ואשר הוציא מהם באכזריות נוראות, היו היהודים מוכרחים להביא לו לעצמו, ולכל אוהביו ומיודעיו (היונים והסורים אשר מלאו את ביתו) שחדים בסכומים גדולים למען הפק מהם רצון, ולבלי יהפכו עליהם בלהות, ויהיו מוכרחים גם לקנות חייהם מידם, ולתת פליטת רכושם פדות נפשם.״
וכל זה לא הי׳ בתור משפטי העמים בימים ההם, וכעם המנוצח תחת יד העם הכובש, כי אם הנהגת המלך המושל בארצו אשר בא והעמידם תחת יד עריצי גוים, תחת ידי האספסוף מהמון עמים רבים, ויעמידם בתור העם הנתונים למרמס.
וזה הי׳ כחץ מקשת, וכל העמים מצפון ומים החלו לעשות כמתכונתו, ובני ישראל הי׳ פתאום להעם הנתון למרמס לרגלי השור והחמור, עד כי גם פקודות הקיסר ושרי רומא לא הועילו, כי איך יועילו בראות כל עם הארץ את הנעשה לפניהם בארץ יהודה עצמה, על ידי האיש אשר יקרא עליו שם מלך יהודה. והנה נעשה אז על ידי הורדוס ודרכי הנהגתו פתגם חדש, כי בני ישראל עומדים למטה מכל העמים, וכל אוכליו לא יאשמו, גם בלא ריב ובלא מלחמה, בלא זעף אף ובלא שוט שוטף של ההמון, כי אם שהנהו רצוץ משפט, וכל זכיותיו, ודבר אזרחיותו בארצו ובכל מקומות מושבותיו, בטלים על ידי היושבים על המשפט וראשי הערים, בדרך נתיבות משפט. והדבר הזה הביא באמת רעה לבני ישראל יתר הרבה מגלותם, ובני ישראל ירגישו זה בעצמותיהם גם עד היום הזה.
וכמאה שנה אחר זה כבר הורגלו בזה כל העמים עד כי יאזעפוס הוכרח לקבץ את כל פקודי הקיסר ושרי רומא מימים מלפנים להראות לכל העמים כי בימים מקדם עמדו בני ישראל בשורה אחת עם כל העמים.
וזה הוא גם יסוד הדבר אשר הביא את החורבן ככל אשר נראה כל זה לפנינו.
ותחלת ימי הורדוס הנם לא לבד ימי הירידה לבני יהודה, כי אם שבצדק יוכלו להתחשב לתחלת ימי החורבן, וימי ירידת האומה בכללה ממרום מצבה בכל מקום אשר ימצאו שם.