דורות הראשונים/כרך א/פרק ז
בסוף ימי החשמונאים כשמנה שנה אחרי אשר באה ארץ יהודה תחת ממשלת רומא, בהימים אשר יוכלו להתחשב בין ימי שמעיה ואבטליון לבין הלל הבבלי אירע שם מאורע גדול וכולל אשר הניח חותמו על המון מעשים רבים אשר נמשכו ובאו אחר זה.
אבל כותבי הדורות ודברי הימים לא ראו שם מכל זה דבר, ולא הרגישו מכל הדברים ההם כל מאומה.
כי על כן לקחו להם רק השמות ממנהיגי הדורות ההם וילבישום בדברי הימים אשר בדו מלבם, ויתנו להם סדרי זמנים אשר אין להם שחר.
וכל כך נהפכו הדברים ונתערבבו, עד שלהשתדל לחקור ולחדור אל תוכם ההכרח לפנות הדרך, ולהסיר משם את ערמות העפר וכל אבני המכשול החוסמים את הדרך. הדבר ידוע לכל כי בימי אלכסנדרא אשת ינאי (של ציון המלכה) חיו עוד שמעון בן שטח ויהודה בן טבאי, וכי אחריהם ישמשו שמעיה ואבטליון, בני בתירא הלל הבבלי ושמאי.
אבל אם לבד דבר שמותיהם נרצה לדעת גם סדדי זמניהם, ודבר המעשים אז לסדרי דברי הימים, הנה או לא נדע שם כל מאומה או כי נפגוש רק דברים מהופכים לשם דברי הימים.
והטעות הגדול אשר ערבב ביותר את כל פרשת הימים ההם כולם הוא דבר שמעיה ואבטליון אשר כותבי הדורות באו והמשיכום עד אחרית הימים, בתוך ימי הורדוס, וכל דבר בני בתירא אשר לא ידעו ענינם וזמנם כל עיקר. ועל ידי זה אבדו דרכם בכל הנוגע לכל המאורעות הגדולים והכוללים בימי הורקנוס ואנטיפטר אשר גם לא יכלו לעמוד עליהם.
ועל כן גם החליפו את הלל ושמאי על שמעיה ואבטליון, ודברי ימי בני בתירא היו כלא היו.
ובהיות החכם גרעץ ראש המדברים בכל זה וכבר הניח לו יסוד כל דבריו בהמאנאטסשריפט של פראנקעל שנה ראשונה ואחריו הלכו כל החוקרים החדשים, וגם החכם פראנקעל בדרכי המשנה, עלינו לשום לב לדברי גרעץ לבאר טיב הדברים, ולהוציא את דברי ימינו מתוך ההפכה.