דורות הראשונים/כרך ג/פרק לג
הגזרות בימי אספסינוס.
אחר עבור הבהלות והאסונות הראשונות מהחרבן, הרג ההרוגים למילליאנים, והשביה הגדולה, אחרי עבור ההפקר מחיי בני ישראל אשר ימים רבים אחרי
החרבן היו לאכול וטרף לשני כל אויב ומתנקם, אחרי אשר שקטה הארץ כמעט מהתלאות הנוראות,
אז הותחל שבט הנוגש בתואר של חוקיט מעיקים, גזרות קשות ורדיפות, וכל יד עמל בארחות של פקידות הקיסר.
ובדברי יאזעפוס נמצא עוד בימי אספסינוס גזל משפט, אשר גם זה הי׳ עוד בחיי רבן יוחנן בן זכאי.
ובמלחמת היהודים VII, 6, 6אחרי אריכות דבריו בדבר כבישת המבצרים האחרונים בארץ יהודה אשר כל זה נמשך איזה שנים אחרי החרבן, יאמר יאזעפוס שם:
"בעת ההיא שלח וועטפסינוס לבאססוס ולליבעריוס מאקסימוס המושל בארץ יהודה מכתב פקודה למכור את כל ארצות היהודים, וכי לא ירצה כי תבנה שם עיר חדשה, וכי כל שדות העבודה יקח הקיסר לעצמו, ורק לשמונה מאות אנשי הצבא אשר גמרו את זמן עבודתם ינתן ארץ לשבת בפלך עמאוס הרחוקה שלשים סטאדיען מירושלים, וכי כל היהודים בכל ממשלת רומא מחויבים מעתה לתת מס גלגולת בכל שנה שני דרכמונים להקאפיטאל כמו שנתנו עד עתה להמקדש בירושלים, ככה הי׳ המצב המדוכא של היהודים אז.־
ויאזעפוס בכל היות לשונו ארוך מאד בדברו על הגוים ועל הממלכות, ועל כל מעשי הרומיים וממשלת הארץ בכלל, הנה בבואו לדבר על הנוגע לבני ישראל, ולחייהם הפרטים ביחוד שם תקצר ידו וישים לו סתר פנים.
וגם במסרו דבר כללי כזה בנוגע לכל ארץ יהודה, לכל חיי העם בארצם, וכל דבר המעשים אשר עשה אז אספסינוס עם היהודים, סגר דבריו בחותם צר.
אף כי המקום הזה לבדו הנהו כל דבריו בנוגע להיהודים אחר החרבן וכל מצבם אז, עד כי הוא עצמו הרגיש בזה ויסיים דבריו אלה במאמרו "ככה הי׳ המצב המדוכא של היהודים אז" בכל זה סתם דבריו.
ובשורה אחת יאמר "כי פקד למכור ארצות היהודים״ מבלי לבאר לא תוכן דבר הפקודה ולא ענינה.
ועל כן לא ידעו החוקרים האחרונים כולם מה לעשות בדבריו אלה.
והחכם גרעץ בח"ג עמוד 544יאמר "אספסיאנוס הוציא פקודה כי כל ארץ יהודה תהי׳ כולה שלו, ופקד על שרי רומא למכור אותה קרעים קרעים לכל המרבה במחירה״.
ולא התבונן גרעץ שזה דבר שאי אפשר, כי דבר כזה הי׳ נשאר זכרונו במשנה ובגמ׳, בהיות בזה נפקא מינה לדברים הרבה.
ולפנינו יבואר מדברים מפורשים שלא הי׳ שם כזאת.
והפראפעסאר מאמזען בחלק Vמספרו עמוד 539בהערה יאמר כי בהכרח יש טעות סופר בדברי יאזעפוס אלה שהרי דבריו אלה סותרים זה את זה, כי יאמר "כל השדות יקח הקיסר לעצמו" ולפני זה יאמר כי "צוה למכור את כל ארץ יהודה.״
ושירער הלק א' עמוד 640הערה 141ישיב על דבריו ויאמר "כי אך אז יהי׳ סתירה בדברי יאזעפוס אם נפרש את המלה d n o d o a ih nשהכונה למכור אבל אפשר לפרש גם על שכירות קרקע, ועל כן אין כאן סתירה".
ואין כל זה כי אם דקדוקי תהו, כן הדבר כי דברי יאזעפוס קצרים וסתומים אבל אין בהם כל סתירה.
הקיסר החליט לקחת הקרקעות לעצמו כלשונו של יאזעפוס "כי כל השדות יקח הקיסר לעצמו",
אבל בודאי שכל הבא לקנות ולשלם בכסף מלא ימכרו לו.
ואך לזה לקחם הקיסר למען אשר ימכרו אחר זה וכסף מקנתם יפול לאוצר המיוחד של הקיסר.
ומאהבת הכסף של הקיסר הזה די להזכיר דברי דיא קאסיוס 66, 14 אשר יספר שם:
"כי אחדים מהסאנאטארען הציעו לפני אספסינוס להקים לו עמוד פאר ולהוציא על זה רבע מיליאן דינרים, ויפשוט אספסינום את ידו ויאמר להם "לא כן הכסף תנו על ידי, וההדום להעמוד פאר תהי ידי".
וגם מאמזען טעה לחשוב כי הכונה אשר הקיסר לקח את שדות ארץ יהודה כולה ועל כן נם יאמר שם:
"עם לקיחת הקרקעות מידי בעליהם יתאים גם את אשר נראה כי בתור חסד ניתן לאחדים מבעלי הקרקעות קרקע במקום אחר, יאזעפוס Vita 16 (צ"ל 76).
אבל טעה בדברים פשוטים, שהרי דברי יאזעפוס בספרו Vitaשם, הם את אשר הי׳ מיד אחר המלחמה, ודבר פקודת אספסינוס הי׳ זמן רב אחר זה.
ודברי יאזעפוס בספרו Vitaשם הם:
"אחרי המלחמה ראה טיטוס ומצא כי אדמתי במחוז ירושלים לא יוצלח לפני כי רצה להושיב שם את צבא המצור, ויתן לי חבל ארץ בהעמק וכאשר רצה לשוב לרומא לקח גם אותי עמו" וכו׳.
מבואר ומפורש כי דבר חבל הארץ אשר נתן ליאזעפוס הי׳ מיד אחרי כבישת ירושלים כמו שהם כל דברי יאזעפוס שם, לא לבד טרם אשר שב טיטוס לרומא כי אם גם טרם אשר עזב את מקום המערכה סביב לירושלים.
לעומת זה הי' דבר פקודת אספסינוס בנוגע לקרקעות המדינה זמן רב אחרי אשר כבר שב טיטוס לרומא.
ושירער ח"א עמוד 640כתב זה גם אחרי כבישת מצודת מאסאדא אשר ירשום לאפריל שנת 73.
וזה טעות מבואר כי מצודת מאסאדא נלכדה על ידי פלאוויס סילווא אחרי מות באססוס כמו שמפורש אצל יאזעפוס שם VII, 8, 1ופקודת אספסינוס מפורש אצל יאזעפוס VII, 6, 6שנשלחה לבאססוס.
אבל זה ודאי כי היתה זמן רב אחרי שוב טיטוס לרומא, כי גם כל ביאת באססוס לארץ יהודה היתה כבר אחרי שוב טיטוס לרומא כמו שהם דברי יאזעפוס שם VII, 6, 1 וימים רבים היו עד אשר אסף את החיל, ועד אשר שם מצור על מצודת מכוור, וגם ימי הפצור ארכו הרבה(סא).
וגם גרעץ שם טעה וכתב דבר פקודת אספסינוס מיד אחר המלחמה לפני אשר עזב טיטוס את המערכה אצל ירושלים.
ועל ידי אשר לא חקרו לדעת סדרי הדברים, לא עמדו גם על ענין הדברים עצמם.
הערות
הערה (סא): בכרך הקרוב בדברינו על כל פרטי המלחמה יבוארו כל סדרי זמנים האלה.