דורות הראשונים/כרך ג/פרק יט
רדיפת הנשיא רבן גמליאל.
בברייתא במסכת תענית ד׳ כ"ט נאמר: "תניא כשחרש טורנוסרופוס הרשע את ההיכל(לב) נגזרה גזרה על רבן גמליאל להריגה בא אדון אחד ועמד בבית המדרש ואמר בעל החוטם (הנשיא) מתבקש, שמע רבן גמליאל אזל טשא מינייהו אזל לגביה בצינעא אמר ליה אי מצילנא לך מייתית לי לעלמא דאתי אמר ליה הן אמר ליה אישתבע לי אישתבע ליה סלק לאיגרא נפל ומית וגמירי דכי גזרי גזירתא ומית חד מינייהו מבטלי לגזרתייהו."
ובכל היות הדברים האלה פשוטים וברורים מאד, נסתבכו בהם כל החוקרים החדשים ולא ידעו מה לעשות עמהם.
ויאמר לו קראכמאל הזקן במורה נבוכי הזמן עמוד 93: "והתקסר אדריינוס והסיר את קוויעטוס ויהי להגמון אניוס (רופוס) או טוניוס רופוס ומתחלה אמרו להשלים וכו' ובמשך עשר שנים הבאות חרש רופוס את ההיכל ובחר יום חרבנו ט׳ באב לפי המוזכר במשנה תענית היינו שהעביר המחרישה על הר הבית לאות ולסימן שלא יבנה עוד ויהי שדה ויער וכו' ונראה שבמשך זמן ההוא נחבש ר׳ עקיבא לבית האסורין ונהרגו קצת ראשי החכמים וקצתם ברחו לבבל או לעסיא ובין הנמלטים רבן גמליאל ור׳ אלעזר בן עזריה הנשיאים אם היו עוד בחיים אז מה שאינו נראה כלל."
ורק תמהון הוא לראות דרכי החוקרים האלה בחקירת דברי ימי ישראל וסידור זמן המעשים.
הוא עצמו יאמר כי אינו נראה כלל כי רבן גמליאל הי' חי עד הזמן ההוא וכי כבר מת, ובכל זה יסדר לו את דברי הברייתא מחרישת ההיכל וכי נגזר על רבן גמליאל להריגה שהיה זה אז.
אבל הלא דברי הברייתא הם בזמן שרבן גמליאל הי׳ חי עדין, וכל דברי הברייתא הם שחי גם אחר זה וניצל מיד מבקשי נפשו.
ולפנינו יבואר כי רבן גמליאל מת לא לבד לפני ימי ביתר כי אם גם ימים רבים לפני אשר מלך אדריינוס.
ומבואר מעצמו שגם חרישת ההיכל לא ידובר בהזמן הקרוב לימי ביתר כי אם אחרי ימי חרבן הבית, שהרי לשון הברייתא היא "כשחרש טורנוסרופוס הרשע את ההיכל נגזרה גזרה על רבן גמליאל להריגה".
והרב ראפאפורט בערך מלין ערך אדריינוס עמוד 18גם הוא ירחיק את הדברים עד סמוך לימי ביתר ויאמר שם:
"ונראה שאש המרידה לא שקעה כולה על ידי פיוס ר׳ יהושע בן חנני' כי במעט זמן אחר כך חרש טורנוסרופוס את ההיכל, וזה גם כן שלא כדברי מינטער שהחרישה היתה אחר חרבן ביתר רק כדברי חכם עמנו אסט בהערות שם צד 182 בראי׳ ברורה שהביא מספור רבן גמליאל שנגזר עליו הריגה אז בעת החרישה ור׳ גמליאל מת קודם ר׳ אליעזר ור׳ אליעזר קודם ר' עקיבא וגם קודם חרבן ביתר ואף על פי שסדר לשון המשנה "ונלכדה ביתר ונחרשה העיר (בט׳ באב)" מסייעת קצת לדעה הראשונה צריך לאמר שלפי גודל הצרה קא חשיב ולא לפי סדר זמנים.־
והנה חכם הלאום כלו, יאסט, הוא גלה לנו מסטורין כי הי׳ זה בימי גזירותיו של אדריינוס לפני מלחמת ביתר, כמו שהם גם דברי קראכמאל,
מבלי לשום לב כי זה ודאי אשר רבן גמליאל כבר נפטר הרבה לפני ימי אדריינוס.
וכולם יחד לא ראו עוד דבר פשוט כי גם לבד דבר רבן גמליאל שכבר מת, הנה גם ״נחרשה העיר" "ונחרש ההיכל״ אי אפשר להיות בימי גזירותיו של אדריינוס לפני ימי ביתר.
כי גזירות אדריינוס היו להיפוך מזה, לא לחרוש העיר ולשום אותה לבמות יער, וכי תהי׳ בתה, כי אם להיפוך כי בנה אותה והקים חרבותיה, ולא לחרוש ההיכל, כי אם לבנותו מחדש לשם יופיטער.
וכידוע הי׳ דבר חרישת המקום אצל הרומיים להראות כי לא יבנה עוד ויהי׳ לשדה יער. ודבר אדריינוס הי׳ להיפך להראות לבני ישראל כי יבנה המקדש מחדש לשיקוץ משומם ויבנה העיר לבני נכר ובאמת רק על ידי זה באה המלחמה.
וקראכמאל הזקן בםפרו שם גזרות אדריינום והמעשים עד אחר המלחמה לא יכתוב דבר מזה בימי גזרותיו של אדריינוס לפני ימי-ביתר. אבל מה תועלת יש בסתר פנים והדברים מפורשים כן בדברי דיא קאססיוס 69, 12 אשר הנהו הסופר הראשי בכל דבר מלחמת ביתר ויאמר שם:
"כאשר החליט אדריינוס לבנות במקום העיר החרבה ירושלים עיר חדשה תחת השם אעליא קאפיטאלינא ועל המקום אשר עמד שם המקדש לאלקי ישראל היכל אחר לשם יופיטער יצאה מזה מלחמה גדולה ומסוכנת להרומיים וארוכה מאד, היהודים אשר להם היה הדבר למראה בלהות של יגון ואנחה כי נכרים יתישבו בעירם ועבודה זרה נכריה תעבד שם" וכו׳.
ומבואר כי המקדש לא נחרש לשדה בימי אדריינוס לפני מלחמת ביתר כי אם להיפך, אימה חשכה נוראה ואיומה כי נבנה מחדש לשיקוץ משומם, ולא נחרשה העיר כי אם נבנתה מחדש להושיב שם עמי הנכר.
והחכם גרעץ בראותו גדר מזה וגדר מזה, שהרי זה ודאי שגם בראשית ימי אדריינוס כבר נפטר רבן גמליאל, ישתמש בהקמיע הידועה לכל החוקרים האלה כי כל אשר לא ידעו יכחישו.
ועל כן יאמר בח"ד נאטע 18 כי או שהדבר מוכחש או שצריך לגרוס רבן שמעון בן גמליאל, ויאמר שם:
"כמעט שאין צריך ראי׳ כי לא רבן גמליאל דיבנה הי׳ הנרדף מטורנוסרופוס נציב אדריינוס לולא אשר הטעות הזה היוצא מגירסא מוטעת בבבלי תענית כ״ט הוכפל אצל החוקרים פעמים רבות שם על דברי המשנה "ונחרשה העיר" בא בגמ׳ כשחרש טורנוסרופוס את ההיכל נגזר על רבן גמליאל להריגה הדבר יוצא ברור כי ידובר בימי אדריינוס וקשורה יחד עם הנציב טיניוסרופוס אבל אי אפשר שהנרדף הי׳ רבן גמליאל אשר נפטר עוד קודם ר׳ אליעזר ואשר גם ר׳ אליעזר כבר מת לפני מרידת בר כוכבא, ועל כן לא נשאר לפנינו כי אם או לאמר שאין זה כי אם דברי אגדה, אף כי גם בזה לא נרויח הרבה, או להגיה רבן שמעון בן גמליאל תחת רבן גמליאל".
וכמה מאושרים הם החוקרים האלה כי אצלם אין עיף ואין כושל. החכם גרעץ אשר הוא יאמר לנו בח״ד נאטע 22 "אך בצדק הוכיח אברהם קראכמאל שעל ר׳ שמעון בן גמליאל יסופר באיזה מקומות בתלמוד כי הי׳ תינוק בימי חרבן ביתר (עי׳ אצלינו ח״ב עמוד 3),
ואשר גם יאמר בחלק ד׳ עמוד 185 "אך ימי הרעה אחרי מלחמת ביתר לא ארכו כי אם שלש שנים."
ואם כן הנה לדברי גרעץ גם בסוף ימי גזירות אדריינוס הי׳ רבן שמעון בן גמליאל תינוק עדיין.
ובכל זה פתאום נעשה רבן שמעון בן גמליאל כבר בימים ההם לנשיא ראש הדור, ולמרות ימי הגזירות והשמד יושב לו בשלוה בבית המדרש ושר רומא בא לבית המדרש בעצם ימי השמד לאמר ולהודיע שם "בעל החוטם מתבקש".
ומתוך דברים כאלה יבוא ויגיה בגמ׳ ויחליף את הזמנים וכל סידור המעשים. אבל כל דברי הברייתא ברורים, ואך בטעות חשבו כל החוקרים האלה כי אך טורנוסרופוס אחד היה שם, זה שהי׳ נציב בימי אדרינוס.
עד שהחכם גרעץ יאמר "הדבר יוצא ברור כי ידובר בימי אדרינוס וקשורה יחד עם הנציב טוניוסרופוס"
והדבר מפורש שהי׳ שם גם טורנוסרופוס אחר והוא הי׳ שם בימי רבן גמליאל בהימים אשר אחר החרבן.
והדברים יוצאים מפורשים גם ממקום אחר כי רבן גמליאל נרדף עוד בימי אספסינוס אבי טיטוס, והוא דבר מאורע אשר הי' באמת זמן קרוב לאחר החרבן, ונבאר הדברים:
הערות
הערה (לב): במשנה נאמר ״ונחרשה העיר״ ועל זה בא לפנינו בגמ׳ ונחרשה העיר "תניא כשחרש טורנוסרופוס הרשע את ההיכל נגזרה גזרה על רבן גמליאל וכו'״,
ואין בזה לא סתירה ולא שנוי הנוסחאות ומשנתינו אשר באו בה זה אחר זה מה שהי׳ ביום תשעה באב חשבה חרישת העיר אשר מזה התחילו והי' ביום תשעה באב, וחרישת ההיכל הי׳ איזה ימים אחר זה כאשר הגיעו בחרישת העיר עד לשם.
ודברי הברייתא אשר כל עיקרם הם רק לספר דבר רדיפת רבן גמליאל אז, אשר זה הי׳ כבר יחד עם חרישת ההיכל נאמר שם כן ״כשחרש טורנוסרופוס הרשע את ההיכל נגזרה גזרה על רבן גמליאל וכו'. ואך על פי זה נבין את דברי הירושלמי הקצרים אשר באו שם:
"ונחרשה העיר חרש רופוס שחיק עצמות את ההיכל״
ודבר שאין צריך לאמר הוא כי נחרשה העיר כולל כל ירושלים ולא את ההיכל לבד.
אבל דברי הירושלמי הם לאמר שבזמן ההוא ויחד עם חרישת העיר בא גם חרישת ההיכל.
"ונחרשה העיר וחרש רופוס שחיק עצמות את ההיכל״ והדברים מבוארים. והסופרים השמיטו וי"ו אצל ״חרש״ וצ״ל ״וחרש״ רופוס וכו'.