דורות הראשונים/כרך ג/פרק י

יצחק אייזיק הלוי
דורות הראשונים
פרק י
→פרק ט	פרק יא←

‫אם שבר בית ישראל אז הי׳ גדול כים ואסונם רחב ועמוק כתהום רבה ונורא‬ ‫מאד, הנה היה יכול להתהפך לשבר עוד יותר נורא ולאסונות עוד יותר איומים. ‬ כי לא במעמד הדברים אחרי חרבן הבית הראשון הי׳ הדבר עתה אחרי‬ ‫חרבן הבית השני.

‫בימי חרבן הבית הראשון הי׳ כל מעשי הבבליים נגד בני ישראל רק דבר‬ ‫מדיני כללי, אבל גם ממשלת בבל, גם כל העמים כולם, גם הכשדים עצמם דבר‬ ‫‬‫לא הי׳ להם נגד עם בני ישראל ביחוד.

‫לא בן בסוף ימי הבית השני אשר מימי הורדוס ואילך התפשט פתגם כללי‬ ‫בנוגע לעם בני ישראל כי כל אוכליו לא יאשמו ותבא שנאה עזה כמות בין כל‬ ‫עמי הנכר לבני ישראל ומכל עברים סערו להפיצם. ‬ ‫בחרבן הבית הראשון מצאה האומה בכללה מנוחה שלמה על נהרות בבל‬ ‫ויתישבו שם בערים אשר בנו להם לבדם, ויבנו בתים ויטעו כרמים, ובניהם שרים‬ ‫בהיכל מלך בבל.‬

אז הי׳ להם דבר ה׳ ביד נביאו ירמיהו (כ"ט) בנו בתים ושבו ונטעו גנות‬ ואבלו את פרין קחו נשים והולידו בנים ובנות וקחו לבניכם נשים וכו׳ ורבו‬ ‫שם ואל תמעטו ודרשו את שלום העיר אשד הגליתי אתכם שמה והתפללו בעדה‬ ‫אל ד׳ כי בשלומה יהי׳ לכם שלום.

כי שלום אמת ומנוחה שלמה מצאו בבואם לבבל וישבו שלוים ושקטים‬ ‫ועמי הנכר לא הרגיזו מנוחתם וגם ממשלת הארץ שמה עליהם עיניה לטובה. ‬ ועל כן בכל חרבן הארץ‬ ‫לא הי׳ כל סבנה להעם מזה, ותהי להיפך,‬ כי בראותם את הבלי תעתועי הגוים וכי כגבוה שמים מארץ גבהו דרכי תורתם‬ ‫‬מכל מעשי הגוים, נתחזק אצלם עוד יותר דבר עמם, דבר תורת ד׳ וכל דבר‬ ‬‫אהבת הלאום ורוח ישראל בכל טהרתו ובכל אורו ואמתו. ‬ ‫אבל תהום נורא הי׳ מעמדם בימי חרבן הבית השני, כי גם לבד חרבן‬ ‫הארץ, חרבן ירושלים וחרבן המקדש,‬ ‫הנה כבר מזה שנים רבות עשו היונים וכל עמי הקדם בכלל חוזה יחד‬ להשיבם עד דכא ולהשפילם עד עפר.

ואיזה שנים לפני החרבן כבר הגיע הדבר למרום קצו עד כי החלו להכין‬ ‫להם מטבח גם במצרים גם בסיריען גם בארץ ישראל עצמה בערים רבות מאד.‬

‫דברנים וכותבי פלסתר דברו והפיצו בכל עבר ופנה משטמה נוראה וידרשו‬ בראש הומיות להומם ולכלותם. ‬‬ ‫ובעת רעה נוראה כזו אשר הארץ רגזה תחתיהם, בעת איומה מסערת כל‬ ‫העמים ננדם מבחוץ, וסערת בנים כחשים למולדתם בפנים, הי׳ חרבן הבית השני. ‬ ‫חרבן נורא כזה בין המון עמים רביס הפותחים פיהם לבלעם חיים הי׳ יכול‬ ‫כרגע להתהפך מחרבן הארץ לחרבן העם. ‬ ‫על הדבר הזה חדרה עתה עין חכמי ישראל וראש הדור רבן יוחנן בן זכאי‬ ‫בראשם, ותהי עינם ולבם איך להוציא את העם מתוך המהפכה ואיך לקומם את‬ ‫הריסות העם, על ידי מקום חדש ללב האומה, על ידי בריאה חדשה אשר יבראו‬ ‫עתה בתוך ימי המלחמה, עד כי לפני חרבן ירושלים תתכונן כבר מקום נקודת‬ ‫הכובד לכל אחדות האומה, מקום חדש אשר משם יצאו כל קוי האור אל כל‬ ‫המקום אשר נפוצו שם בני ישראל, מקום חדש עם עמודים חדשים אשר ישוב‬ ‫ישראל וישען עליהם.

‫ואת הדבר הגדול הזה לא עשו מעבר לגבול ממשלת רומא, גם לא מחוץ‬ ‫לגבול ארץ ישראל, כי אם בתוך ארצם, ולעיני האויב המניח את המלחמה, וגם‬ ‫ברשיונו והסכמתו.

‫בימי גלות בבל היתה נסיבה מאת ד׳ כי כבר לפני חרבן הבית הראשון‬ ‫וחרבן כל ארץ יהודה, כבר באו והתישבו בבבל רבים מבני יהודה בגלות יכניה,‬ ‫כל החרש והמסגר ראשי פנות העם וחכמי התורה, עד כי אחד מראשי חכמי‬ ‫הגולה אלה הנביא יחזקאל רק שם בבבל בישבו שם על נהר כבר הי׳ לנביא‬ ‫כללי בישראל "בחמשה לחדש היא השנה החמישית לגלות המלך יויכין דהיינו‬ ‫עוד לפני החרבן. ‬‬ וכאשר חרבה ירושלים וכל ארץ יהודה, והגולים באו סחופים ורחופים‬ ‫בבלה, כבר מצאו שם את אחיהם הגדולים מסודרים בכל סדרי ההנהגה, ונביאי‬ ‫הדור ראשי ישראל בראשם‪.

‫והמחשבה הגדולה הזאת חשבו עתה ראשי ישראל בתוך ימי צרה, בעמדם‬ ‫בין שתי להבות, מחוץ לגיוני רומא, ומבית שד משחית וארי טורף ועין בעין ראו‬ ‫כי ירושלים עומדת תחת כליון חרוץ. ‬ את הדבר הגדול הזה קרא רבן יוחנן בן זכאי "הצלה פורתא", ‫ואמר לאבא סקרא, חזי לי תקנתא לדידי דאיפוק אפשר דהוי הצלה‬ ‫פורתא".

‫ובודאי שלעומת ירושלים הקדושה העיר אשר בחר ד׳ לשכן שמו‬ ‫שם, גאון ישראל ותפארת עוזם, והמקדש המעוז מקום השכינה שרויה, במה נחשבה יבנה‪.

‫אבל בהמעמד הנורא אשר נמצאה בו כל האומה אחר החרבן הי׳ הדבר‬ ‫הצלה גדולה מאד. ‫ ולוא לא באה עליהם הלשנת המינים והמלשינים עד כי עוד בימי‬ ‫אספסינוס כבר הכירו הרומיים כי כל דבר יבנה הוא שיבת אחדות ישראל‬ ‫למקומה ויחלו לשוב ולקהת את אשר נתנו (יבואר לפנינו) ולהעיק לבני ישראל‬ ‫לבלי לתת להם להרים ראש,

לולא זה היו שבים לגמרי לקדמותם בדיך זו אשר סללו עתה רבן יוחנן‬ ‫בן זכאי וחביריו והיו רוקמים עור ובשר, ובישבם גם עתה בארצם היו שבים לאט‬ ‬‬ ‫לאט לכל כבודם הראשון‪ ,‬וגם לכבוד ירושלים ומקדש הקדש ככל אשר נראה‬ ‫עוד לפנינו. ‬ ‫והדבר הגדול הזה לקומם אחדות האומה מבלי אשר ירגישו בזה הרומיים‬ ‫ולעשות הדבר לעיניהם וגם על פי רשיונם והסכמתם, הדבר הנפלא הזה עלה‬ ‫לרבן יוחנן בן זכאי על ידי חכמתו הגדולה, ועין ד׳ אל יראיו אשר גם ברוגז‬ ‫רחמיו יזכור.

‫ידע רבן יוחנן בן זכאי את מבט הרומיים עד העת ההיא על בני ישראל.

אך על ידי המעשים ביבנה החלו הרומיים להרגיש כי אחדות ישראל אינה‬ ‫רק על ידי ירושלים והמקדש לבד כי אם גם על ידי משכן התורה היותר גדול,‬ ‫וגם על ידי זה לבד יוכל המקום להתהפך ללב האומה, אשר כל מיתריה משם‬ ‫יצאו ולשם ישובו. ‬ ‫אבל לפני ימי יבנה לא ידעו הרומיים דבר מזה, ידעו כי בני ישראל הנם‬ ‫שומרי מצות ד׳ לעשותם, אבל לא ידעו כי משבן התורה שם לב האומה שואף,‬ ‫ולא ידעו כי כל ראשי התורה יחד, הם הנם אלה אשר גם באין אומר ודברים,‬ ‫וגם בלי כל שוטר ומושל למוצא פיהם ייחלו בכל חפין לבבם.‬ ובהדבר הזה השתמש רבן יוחנן בן זכאי לרווחתם וישועתם של ישראל‬ ‫וד׳ הי׳ עמו.‬ ‬‬