דורות הראשונים/כרך ג/פרק ח
יאזעפוס במלחמת היהודים IV, 9, 2יאמר:
"כאשר שב אספסינוס לקיסרין ויכין את כל חילו ללכת נגד ירושלים, נודע לו כי נהרג נירון קיסר ((Juni .9 68. כל דברי הקיסר הזה וכו׳ אספסינוס הניח הדבר עתה מלהסיע את המחנה נגד ירושלים כי חפץ לדעת תחילה מי ימלוך תחת נערא וגם אחר זה כאשר קבל הידיעה כי גאלבא הי׳ לקיסר לא רצה ללכת להלהם על ירושלים טרם יפקוד עליו הקיסר החדש לעשות כן ועל כן שלה את טיטוס בנו אל גאלבא לברכו ולקבל ממנו פקודה איך להתנהג עתה עם היהודים ולמטרה זו הלך גם אגריפא עם טיטוס יהד בהאניה לבוא לרומא ,אבל בבואם עם אנית מלחמה לאהאיא (Achaja) כבר נהרג גאלבא, אשר רק שבעה חדשים ושבעה ימים ישב על כסא רומא, אחר היה לקיסר אטהא אשר לקח לו המלוכה בחזקה. אגריפא החליט לנסוע הלאה לרומא, אבל טיטוס שב מגריעכענלאנד לסוריען וישב לקיסרין אל אביו, ובהיותם שניהם בדאגה על רומא ארץ מולדתם לא שמו לב בעת ההיא להלחם עם היהודים."
ויאזעפוס היה אומן גדול במלאכתו וגם בכתבו את כל הדבר כמו שהוא, הוליך את הקוראים שולל.
כי יסיים אשר דחו עתה דבר המלחמה ,מפני כי ישבו ודאגו לשלום ארץ מולדתם.
אבל הנה סתירת דבריו אלה מבואר מעצמו, כי הלא כבר אמר בראש דבריו "כאשר קבל הידיעה כי נאלבא הי׳ לקיסר לא רצה ללכת להלחם על ירושלים טרם יפקוד עליו הקיסר החדש לעשות כן, ועל כן שלח את טיטוס בנו אל נאלבא לברכו ולקבל ממנו פקודה איך להתנהג עם היהודים״. ואז היה עוד הכל על מקומו ולא דאג על ארץ מולדתו, ושלח את בנו אל הקיסר לברכו, מה שלא עשה בשמעו כי נאלבא מת ואטהא ישב במקומו. ובכל זה הי׳ כל הדבר רק זאת, כי לא רצה ללכת להלחם על ירושלים טרם יפקוד עליו הקיסר החדש לעשות כן ולטיטוס צוה "לקבל פקודה מהקיסר איך להתנהג עתה עם היהודים". ולפי מה שהבינו דבר המלחמה עד היום הנה הדברים מפליאים מאד ואי אפשר להבינם כל עיקר. הן בני ישראל מרדו בהרומיים ותכלית מעשיהם לפי דברי כל כותבי דברי הימים היו לגרש את הרומיים מהארץ, וזה השנה השלישית אשר יעמדו תחת כבד מלחמה ואלו יפיקו בני ישראל חפצם ויצאו לגמרי מתחת יד הרומיים, פור תתפורר ממשלת רומא, כי אין ספק אשר היו עושים כן גם הסורים וגם המצרים.
ואיזה שאלה תוכל להיות בזה, הלא על שר צבא רומא להלחם עמהם עד רדתם, ואך לזה שולח לשומם הדום לרגלי רומא.
ואיזה דבר נשתנה בזה במות נערא, ואיזה ספק היה יכול להיות אצלו מה עליו לעשות.
והנה לא ירצה להלהם עד כי יפקוד עליו הקיסר החדש לעשות כן, והוא שולח את בנו אל הקיסר לשאול "איך להתנהג עתה עם היהודים״. והפראפעסאר מאמזען כפי הנראה הרגיש גם הוא בפליאה הזאת, ועל כן בדה מלבו דבר אשר אין לו שחר ויאמר בה״ה עמוד 535:
״כאשר הכין עצמו אספסינוס לשום מצור על ירושלים, באה הידיעה ממות הקיסר נערא, ובזה נתבטל הכח אשר ניתן לאספסינוס על המלחמה ועל כן העמיד אספסינוס את כל דבר המלחמה, כשר צבא מתון וכו״.
ואין זה כי אם דברים בטלים, כאלו כל פעם אשר מת הקיסר נתבטלו כל הסדרים במדינות ממשלת רומא, והנציבים וההגמונים ושרי הצבא לא יכלו להניע יד ורגל, וכל המעשים בדברי ימי רומא יעידו ויגידו שאין הדבר כן.
וכל זה גם אלו הי' זה מלחמה אשר מרצון נפשם קראו הרומיים לכבוש מחדש ארצות לא להם, גם אז לא הי׳ מקום לדברי מאמזען.
אף כי במקום הזה אשר כפי שהבינו הדבר עד היום מרדו בני ישראל בהרומיים מרידה כוללת.
ולא ראה מאמזען דברי טאציטוס אשר גם ברומא הי׳ דבר נסיעת טיטוס דבר היוצא מכללו ויחשבו מחשבות למצוא טעם הדבר.
ובראש דבריו מח"ב (Histor. II, 1) יאמר טאציטוס:
"טיטוס אספסינוס אשר עוד בימיו הטובים של נאלבא נשלה מאביו מארץ יהודה ,הגיד כי טעם בואו הוא לכבד את הקיסר החדש, וכי גם ירצה לקבל ממנו משרה וכו׳, אבל החפץ אצל בני אדם להמציא דברים חדשים הביא כי העם אמרו כי נקרא להיות ליורש הממשלה של נאלבא (במותו, כי בנים לא היו לו), והשמועות התרחבו מפני כי טיטוס הי׳ ראוי לכל וכו׳, אבל כאשר נודע לו באחאיא כי כבר נדחה נאלבא וכו׳".
וכל זה היו דברים אשר נשמעו מזה בכה וזה בכה, ככל דברי העם, אבל יאזעפוס אשר כבר הי׳ אז אצל אספסינוס וטיטוס, ואשר ידע הדבר על בוריו גם מהם, גם מאוהבו אגריפא אשר נסע יחד עם טיטוס "למטרה זו עצמה", יאמר לנו בדברים ברורים:
״אספסינוס הניח עתה את הדבר מלהסיע את המחנה נגד ירושלים וכו' וגם אחר זה כאשר קבל את הידיעה כי גאלבא היה לקיסר לא רצה ללכת להלחם על ירושלים טרם יפקוד עליו הקיסר החדש לעשות כן, ועל כן שלח את טיטוס בנו אל גאלבא לברכו ולקבל ממנו פקודה איך להתנהג עתה עם היהודים ולמטרה זו הלך גם אגריפא עם טיטוס."
והדברים ברורים ומוכיחים על עצמם, כי הוא נסתפק איך יש לעשות עתה עם היהודים, אם לנהג המלחמה אם לחדול.
ועל כן גם לוה אותו אגריפא בדרכו למען חזק לכ הקיסר נגד היהודים.
והדברים מבוארים כי אמנם כן הדבר, כל דבר המלחמה הזאת אשר רק האבירים הציתו את האש, לא הי׳ נגד הרומיים עצמם כי אם ננד אגריפא וחבר האבירים אשר רדו את העם בפרך וימררו את חייהם ויהפכו את הארץ לגי צלמות.
והקיסר נערא, אשר אך תהפוכות הי׳ משוש דרכו, לא רצה לשום לב לכל זה, ובפרט כי אגריפא אוהבו וכל האבירים בכחם הגדול אצל שרי רומא בכלל סכו בענן מעבור בקשת היהודים.
עתה במות נערא ובירושלים עצמה כבר גברה יד סגולת העם על האבירים על ידי יוחנן בן לוי מגוש חלב (יבואר לפנינו) עתה הוכפלו ונתחזקו בקשות היהודים להטות להם אוזן ולהניח יד רומא מהם ולתת להם להביא סדרים בארץ.
ובכל אשר היו טיטוס ואספסינוס באמנה את אגריפא עד כי טאציטוס יאמר שם כי את אשר טיטוס שב מאהאיא לארץ יהודה ולא הלך לרומא הי׳ לפי דברת העם מפני שרצה לשוב לזרועות בערעניקא אחות אגריפא, בכל זה לא ערבו בנפשם אספסינוס וטיטוס להחזיק המלחמה ולבלי לשום לב לתחנוני העם בלא שאלת ורשיון הקיסר החדש, כלשונו של יאזעפוס:
"כי לא רצה עתה אספסינוס ללכת להלחם בירושלים טרם יפקוד עליו הקיס־ החדש לעשות כן"
ועל כן שלח אליו את טיטוס בנו לקבל פקודה ממנו איך להתנהג עם היהודים". והדברים ברורים כל כך עד שהם מבארים את עצמם.
והן גם דברי יאזעפוס גם בנונע לאגריפא אשר יאמר עליו "ולמטרה זו הלך גם אגריפא לרומא כי דבר הליכת טיטוס והליכת אגריפא הי׳ למטרה אחת, דהיינו בנוגע להמלחמה.
ומכל אשר ידענו ממעשי אגריפא כי הוא היה אשר התחיל המלחמה בירושלים על ידי צבא חילו הדבר מבואר כי גם בזה היה דרכו להטות לבב הקיסר למלחמה. והננו רואים כי גם בשוב טיטוס לקיסרין לא יכלו אספסינוס וטיטוס להחליט דבר וכדברי יאזעפוס אשר ישים לזה סתר פנים ויאמר:
אגריפא החליט לנסוע הלאה לרומא אבל טיטוס שב מנריעבענלאנד וכו' וישב לסוריען אל אביו וכו׳ ומדאגה וכו׳ לא שמו לב בעת ההיא להלחם עם היהודים." והדבר הי׳ בולט לכל כי אם תשאר עתה המנוחה בירושלים אשר היתה עדיין בלתי נצורה ,ואם יחידי סגולת העם על ידי שר צבאם יוחנן בן לוי יביאו עתה סדרים בירושלים וישובו לבצרון אסירי התקוה אז ישימו להם הרומיים שלום, והארץ תשוב לקדמותה, ובפרט כי אז היו עדיין כל אוצרות ירושלים מלאים בר ולחם לשנים רבות ,ככל אשר נראה עוד בפרק זה, ולא בנקל יהיו הרומיים יכולים לכבשה. אבל ככל אשר השתדל אגריפא עצמו לסכל את עצת בני ישראל וילך לחזק את לבב הקיסר החדש להחזיק המלחמה, כן לא שקטו גם כל האבירים מבפנים ויאזעפוס שם במלחמת היהודים IV, 9, 3היינו מיד אחר דבריו כי אספסינוס העמיד המלחמה ולא רצה להלחם עם ישראל, ולא לשום מצור על ירושלים טרם יקבל על זה פקודה חדשה מאת הקיסר איך להתנהג עם היהודים, יאמר: "אבל תחת זח פרצה מלחמה אחרת על ירושלים איש אחד שמעון בן גיורא אף כי בנוגע לתחבולות ערמה עמד למטה מיוחנן בן לוי מגוש חלב אשר הי׳ עתה המושל היחידי בירושלים אבל הי׳ גבור וכו׳.
ואחרי אשר יפסיק יאזעפוס עיקר דבריו ויספר באריכות גדולה כל מעשי שמעון בן גירא לפני זה וכל גבורותיו אשר עשה לשלול שלל ולבוז בז יאמר שם IV, 9, 11(ט״ז): ״האדומיים התאספו עם חבר הכהנים הגדולים להתישב יחד איך לעשות נגד התנפלות הקנאים אבל ד׳ נתן בלבם עצה נבערה ללכת בדרך עקש לרעתם ולאסונס, וסכלו לבחור בדבר אשר הוא גרוע גם מחרבן וכליה, כי למען הוריד את יוחנן מרום מצבו החליטו להביא את שמעון בן גיורא לירושלים וכו׳ וישלחו את הכהן הגדול מתתיהו להביאו העירה."
ואם במקום הזה השתדל יאזעפוס לאמר כי האדומיים היו בזה עם חבר הכהנים הגדולים, הנה אחר זה שם V, 13, 1שכח להשמר ויאמר:
"שמעון צוה להרוג את מתתיהו אשר אך בעזרתו בא לירושלים וירש את העיר, מתתיהו בן בייתוס אחד (מחבר) הכהנים הגדולים וכו׳ הוא היה זה אשר בשעה שהקנאים בבריתם יחד עם יוחנן בן לוי הציקו לאזרחי ירושלים (ההורדסים והאבירים) פתה והסית הוא אותם (את אזרחי ירושלים אלה) להביא את שמעון בן גיורא וכו׳ אבל אך בא שמעון לירושלים ויהי לראש העיר התנהג עם כל אלה אשר הביאו אותו ככל אשר עשה לכל האחרים (כלומר לכל מפלגת הישרים) ויחשוב את כולם לאויבים." (ועי׳ גם שם IV, 9, 11). ושם V, 1, 4יאמר: "וזה עצמו עשה שמעון בכל פעם אשר הוכרח יוחנן לשוב אחור מפניו וכו' כל אשר אספו בני ירושלים להכין לימי המצור כלה ויאבד וכו' ותוצאות הדבר הי' כי כל הרחובות אשר סביב המקדש נשרפו באש וחלק העיר אשר הי׳ בין הלוחמים האלה (בין שמעון ויוחנן) נהפך לשדה מדבר עד כי היתה יכולה להיות מקום למחנה. כל אוסמי אוכל נפש אשר היו יכולים להספיק לאנשי העיר לשניים רבות נשרפו כמעט כולם ועל ידי זה כשלו ונפלו אחר זה כי מתו ברעב, וזה הי׳ דבר אשר לא אפשר כלל להיות אם לא עשו הרעה הגדולה הזאת לעצמם.״
ואם יאזעפוס באש עברתו על אויבו בנפש יוחנן בן לוי יאשים גם אותו בשרפת אוסמי הבר, הנה הדבר מפורש בגמ׳ גיטין ד׳ נ"ו שעשו זה רק "בריוני" דהייינו חבורת שמעון בן גיורא, כמו שיבואר לנו במקומו, כי אלה נקראו "בריוני" שם, ונעיר על זה עוד לפנינו.
והרי שתי שנים עברו טרם בא שמעון לירושלים, וכבר מימים רבים הי׳ שם יוחנן וצברו יחד אוסמי־בר ולא נגע בהם איש לרעה עד אשר בא שמעון.
וגם אוצר כסף לצרכי המלחמה צבר יוחנן ויתנם בהיכל קרובי המלך מונב אשר שכן שם ,כמו שהוא אצל יאזעפוס IV, 9, 11. ויאזעפוס באהבתו הגדולה ליוחנן יאמר גם שם כי הניח זה לעצמו, ויספר שם כי האדומיים אשר הכהנים הגדולים עשו עמהם אז יד אחת פרצו שם לבוז את האוצר הזה.
ונפלא הדבר עד כמה יתאימו כל הדברים האלה יחד בזמן אחד:
דבר שילוח טיטוס לרומא לשמוע פקודה חדשה מאת הקיסר איך להתנהג עתה עם היהודים ולבלי להלחם עמהם טרם ישמע דברי הקיסר על זה.
ודבר הבאת שמעון לירושלים על ידי האבירים חבר הכהנים הגדולים היינו חבורת אגריפא בירושלים.
כי יאזעפוס (במלחמת היהודים IV, 9, 12) אחרי אשר יאמר כי על פי חבר הכהנים הגדולים והשתדלותם הובא שמעון לירושלים יאמר:
"ככה הי׳ שמעון לראש ירושלים בהשנה השלישית להמלחמה בחדש קזאנטהיקאס (Xanthikos) והיינו בחדש מארץ־אפריל של שנת 69. ודבר נסיעת טיטוס אל הקיסר כבר היתה בסוף ימי גאלבא ועד בואם לאחאיא כבר מת וכבר משל אטהא תחתיו כמו שיאמר יאזעפוס שם IV, 9, 2: "אבל בעודם נוסעים באניות מלחמה דרך הקיסטע של אחאיא כי הי׳ זה בימי החרף כבר נהרג גאלבא ורק שבעה חדשים ושבעה ימים משל ואחריו מלך אטהא וכו׳.״
וכידוע נהרג נירון קיסר בתשעה לחדש יוני שנת 68וגאלבא מלך אחריו ומשל שבעה חדשים ושבעה ימים ונהרג גם הוא ומשל אטהא ,ואחרי אשר בבואם לאחאיא כבר משל אטהא, הנה היו בדרכם עוד בהימים אשר הובא שמעון לירושלים. והיינו כי מתחלה נסו האבירים להוריד את יוחנן בן לוי על ידי האדומיים ואך זה הוא ענין הדברים שם אצל יאזעפוס IV, 9, 11אשר אחרי כי יבדה כי אנשי יוחנן שחתו דרכם יאמר: "ועל ידי זה פרצה התקוממות אנשי המלחמה נגד יוחנן כי האדומיים נפרדו מיתר הלוחמים ויהיו נגד האכזר אשר התקנאו בכחו ואשר אכזריותו הביאה שנאה נגדו, ויאמרו לנסות דבר נגדו מיד בא הדבר למהלומות וכו׳ וירדפו את אנשי יוחנן להיכל נראפטי קרובת איזאטס מלך חדייב והאדומיים באו אחריהם ויגרשו משם את אנשי יוחנן ויחלו לבוז את אוצר הכסף אשר אסף יוחנן שם וכו׳ בתוך כך נאספו אנשי יוחנן מכל עברים ויוחנן הכינם למלחמה וכו׳ כי על כן נאספו האדומיים יחד עם חבר הכהנים הגדולים להתיעץ איך לעשות אבל ד׳ נתן בלבם עצה נבערה וכו׳ כי למען הוריד את יוחנן מרום מצבו החליטו להביא את שמעון בן גיורא" וכו׳. והנה כל הדברים וכל סדרי הזמנים יחד פתוחים לפנינו. בשעה זו עצמה אשר טיטוס שולח לרומא לשמוע פקודת הקיסר איך להתנהג עתה עם היהודים ואם להסיר יד רומא מהם, ולהשלים עמהם, ובשעה זו עצמה אשר אגריפא נסע לרומא להסית את הקיסר החדש לבלי להשלים עם אנשי ירושלים, בשעה זו עצמה נסו האבירים מפלגת אגריפא על ידי האדומיים לשוב ולהביא את ירושלים תחת ידם.
וכאשר לא הצליח זה בידם הביאו את שמעון בן גיורא, "למען הוריד את יוחנן מרום מצבו" כלשונו של יאזעפוס אשר באמת הי׳ זה כל תכלית מעשיהם עתה.
וזה היה בדברי יאזעפוס בחדש היוני קזאנטהיקאס, דהיינו בערך חדש אפריל שנת 69, והיינו כבר אחרי מות גאלבא בתוך השלשה חדשים אשר משל אטהא.
והדברים גם מפורשים כן בדברי יאזעפוס כי שני הדברים הי׳ זמנם אחד וממילא גם ענינם אחד, כמו שכבר נתבאר. כי תחלה יספר (IV, 9, 2) כי אספסינוס העמיד כל דבר המלחמה, ומיד אחר זה (IV, 9, 3) יאמר: "אבל תחת זה פרצה מלחמה אחרת על ירושלים, איש אחד שמעון בן גיורא וכו׳ האדומים התאספו יחד עם חבר הכהניס הגדולים וכו׳ אבל ד׳ נתן בלבם עצה נבערה וכו׳ כי למען הוריד את יוחנן וכו׳ החליטו להביא את שמעון בן גיורא לירושלים וכו׳. אמנם כי גם מפלגת האבירים טעו בחשבונם, הם חשבו כי על ידי שמעון תהי עתה ידם על העליונה בירושלים, אבל שמעון אשר כל ימיו יצא רשף לרגליו ובכל אשר פנה השחית והצליח חשב עתה מחשבה גדולה מאד לעשות לו ממשלה בירושלים, ובידעו כי זה לא ירצו כולם יחד, לא העם ולא האבירים, היה נגד כולם. ויאזעפוס יאמר שם (IV, 9, 11): "אבל כאשר אך בא שמעון עם חילו לתוך העיר נתן עיניו רק להביא את כל רסן הממשלה לידו, ואלה אשר הביאו אותו התנהג עמהם וירא אותם ברע ובתור אויבים במו אלה אשר הובא נגדם."
הערות
הערה (ט״ז): כדרכו של יאזעפוס להקל עון אוהביו עשה גם במקום הזה הקדמה ארוכה לדבר תועה על יוחנן בן לוי שונאו ולהצמיד עליו שקרים.
אבל כבר הכירו זה, והודו גם כל כותבי דברי הימים כי אך שקר טפל יאזעפוס על יוחנן בן לוי והוא הי׳ באמת איש אשר נתן נפשו לטובה העם ועשה כל מעשיו כלאומי נלהב, וכל הדברים לפרטיהם יבוארו לנו במקומו מדברי יאזעפוס עצמו במקומות אחרים.
ומפורש בדברי יאזעפוס בספרו Vita XXXVIIIכי יוחנן בן לוי הי׳ מימיס רבים באמנה עם הנשיא רבן שמעון בן גמליאל הזקן אבי רבן גמליאל דיבנה.