דורות הראשונים/כרך ג/חלק שני/פרק לד
צמצום זמן וועד בו ביום.
כבר נתבאר לנו שכל ימי ברורי הדברים ביבנה ארכו רק עד כעשר שנים אחר החרבן, כי אז בסוף ימי טיטוס נסעו רבן גמליאל ר' אליעזר ור' יהושע לרומא לבקש על עמם.
ובהיותם שם ברומא מת טיטוס על ידי דאמיטיאנוס אחיו, והוא ישב על כסא רומא והוא בהיותו איש הדמים גם להרומיים ובאש עברתו על היהודים עם חרמו בחרבן ירושלים, מיד בעלותו על כסא רומא חשב מחשבות על היהודים לאבדם, ויכין פקודה להומם ולכלותם, ואך בדרך נס נתבטל הדבר.
ושלשה רועי ישראל שבו ליבנה בלב נשבר בידעם כי מחשבת הקיסר הזה רק רע כל היום, כי על כן נשמרו מלאסוף את כל זקני בית הוועד מכל ערי ישראל.
ואם כי לא נודע לנו בצמצום כמה ארכו ימי המעמד הזה אשר אז באו המחלקאות עם ר׳ אליעזר אשר נגעו גם בהוראותיו הלכה למעשה אשר לא הוכרעו בבית הוועד,
הנה לעומת זה ידענו צמצום סוף זמן המעשים האלה עד ״בו ביום״ כי הי׳ זמן של שתי שנים.
כמו שכבר נתבאר אשר בחורף כשתי שנים לפני וועד בו ביום היו ראשי הדור יחד עם ר' אליעזר ״בבני ברק״ עם תלמידיהם.
שם חלה ר׳ אליעזר, אבל בחג הפסח כבר עמד מחליו, ואחר הפסח כבר שבו כולם ליבנה, ובימי הקיץ הי׳ המאורע עמו (עי׳ דברינו על כל זה בפרק כ"ד).
ובראש השנה אחר זה היתה המעשה הראשונה עם ר׳ יהושע, אשר על זה מפורש בברכות כ"ז כי עד "בו ביום" עבר שנה: ״אשתקד בראש השנה צעריה וכו׳".
ועל כן אם נקח יחד את כל המעשים כולם מאז שבו מרומא, אשר הי׳ כבר בימי דאמיטיאן, ונחשוב כי זמן וועד בו ביום הי׳ בשנה הרביעית לממשלת דאמיטיאן ארבע עשרה שנה אחר החרבן, אין ספק שהדבר מכוון למספר השנים.
והדבר יוצא כן גם מענינו של ר׳ אלעזר בן עזריה.
כי בגמ׳ ברכות ד׳ כ״ז נאמר כי ר׳ אלעזר בן עזריה הי׳ בוועד של בו ביום דהיינו כשנתמנה לנשיא בן שמנה עשרה שנה(לח).
ובמס׳ שבת ד׳ נ״ד נאמר ״אמר רב יהודה אמר רב תריסר אלפי עגלי הוה מעשר ר׳ אלעזר בן עזריה מעדריה כל שתא ושתא".
והדבר ידוע כי מעשר בהמה נתבטל אחרי אשר נחרב הבית.
וכבר כתבו שם התוס׳ ״הקשה ר"ת דאמר בפרק בתרא דבכורות (ד׳ נ"ג) דאין מעשר בהמה נוהג אחרי החרבן מפני התקלה אם כן בזמן הבית הו׳ מעשר ומסתמא בן י"ג שנה הי׳ כשעישר ואם כן מאי קאמר דהוה מעשר כל שתא ושתא דעל כרחך לא הי׳ בשעת חרבן הבית לכל היותר כי אם בן י"ד או ט״ו שהרי רבן יוחנן בן זכאי משך נשיאותו אחר החרבן שנה או שנתיים דכמה תקנות תקן אחר החרבן וכו׳ ואחריו ר"ג הי׳ נשיא שנתיים או שלש קודם שמינו את ר' אלעזר בן עזריה כדאמר בפרק תפלת השחר אשתקד צעריה במעשה דר׳ צדוק(לט) וקודם לכן צעריה לר׳ יהושע על תקנת המועדות וכשהעמידוהו נשיא הי׳ בן י"ח שנה כדאמר התם הרי בשעת החרבן הי׳ בן י"ד או ט״ו לכל היותר ויש לומר דקודם גזירה הוה מעשה אי נמי אפטרופוס הוה מעשר בקטנותו והר"ר אלחנן מפרש הוה מעשר אחר חרבן הבית בהמת ארנונא למלך".
ובבכורות ד׳ נ"ג ד"ה אלא כתבו ״ואין לפרש כלל דאיירי בעישור שנותנין למלך כמו ארנונא ודוחק נמי לפרש דאפטרופוס הי׳ לו כשהי׳ קטן שהי׳ מעשר ושמא לא בטלו מעשר בהמה כל כך סמוך לחרבן".
והרב בעל סדר הדורות בערך ראב״ע העתיק כל דבריהם וציין גם למקומות אחרים שדברו התוס' מזה, ועל כן הי׳ זה ענין גם להחוקרים החדשים לדון כחפצם.
ומבלי לדעת ענין הדברים בנוגע לתקנת מעשר בהמה בא הרב פראנקעל בדרכי המשנה בערך ראב"ע עמוד 92 וכתב:
״ר׳ אלעזר בן עזריה לא ראה הבית בבנינו או הי' נער קטן כאשר נחרב הבית״.
ובהערה 8 יאמר על זה ״התוס׳ פלפלו הרבה על זה עי׳ שבת נ"ד בכורות נ"ג והנכון מה שכתבו ביצה כ״ג יומא ס"ז ע"ז י"ג דלא בטלו מעשר בהמה לאלתר לאחר החרבן, ואם כן אין אנו צריכין להנך דחוקי הזמן דר׳ יוחנן בן זכאי משך נשיאותו אחר הבית רק שנה אחת או שתים ור"ג ב׳ או ג׳ שנים עי׳ תוס' שבת שם״.
ולא הבין לא את דברי התוס' ולא את ענין הדברים בכלל.
התוס׳ הי׳ נדרש להם שנה או שנתים למען יהי׳ אפשר לקיים דברי הגמ׳ ״בכל שתא ושתא ועל כן אם עשה כן אחר י״ג שנה שנה ושנתים בימי הבית ושנה ושנתים אחר הבית כבר נח דעתם ולזה אמרו ״ושמא לא בטלו מעשר בהמה כל כך סמוך לחרבן".
וזה דבר אפשר שבראשית ימי המהומה עוד לא בטלו זה שלא הי׳ פנאי עוד לכל הדברים כולם.
אבל פראנקעל הלא יעשה ההיפך מדברי התוס׳ והוא כבר יאמר ״ר׳ אלעזר בן עזריה לא ראה הבית בבנינו או הי׳ נער קטן כאשר נחרב הבית״.
ואם כן באמרו שאין הכונה על אפטרופסו כי אם שהוא עצמו בגדולתו הפריש הרי יצטרך לאמר כי מעשר בהמה נתבטל רק כשמנה עשרה או כעשרים שנה אחר החרבן.
וזה הלא הוא רק דברים בטלים אשר אי אפשר לאומרם כלל.
ולא הבין פראנקעל שכל מה שדחק להתוס׳ הוא מפני שאף שאין בית מעכב ואם יקוו כי יבנה הבית בקרוב יש חיוב מעשר גם כשאין בית, אבל כשכבר נחרב הבית על ידי הרומיים אי אפשר להפריש לתקלה.
כי דבר מעשר בהמה אינו אלא ההקרבה וכשאין בית לא תוכל להיות ההפרשה כי אם לתקלה.
ועל כן גם אין ביטול מעשר בהמה בכלל תקנה כלל ולא נחשבה בכלל תקנותיו של רבן יוחנן בן זכאי אחר החרבן, כי נתבטלה מתוך ההכרח שהיו מוכרחים לבטלה ואי אפשר שתנהוג.
וזה הוא באמת דברי ר"ת בקושיתו אשר לא יזכיר שם ״תקנה" כלל ובא בלשון התוס': ״הקשה ר"ת דאמר בפרק בתרא דבכורות ד' נ״נ דאין מעשר בהמה נוהג אחר החרבן מפני התקלה אם כן בזמן הבית הי' מעשר״.
ורק מפני דוחק הקושיא כתבו ״ושמא לא בטלו מעשר בהמה כל כך סמוך לחרבן״.
והיינו דשנה ושנתים של ימי המהומה עוד לא נתבטל זה.
והנה בא פראנקעל ומבלי להבין ענין דברי התוס' חשב שאין דבריהם כי אם איזה פלפול שהרי שנים יש לנו הרבה מאד מן העולם ועד העולם, ומה יחסר לנו אם נאמר שנתבטל הדבר שמנה עשרה שנה או עשרים שנה אחר החרבן.
וכבר ביאר הרי"ט אלגאזי בפירושו לדברי הרמב"ן בפ"ה מבכורות אות מ״ז (ד"ה ואולם יש להביא ראי' ברורה) שדעת רש״י בבכורות במשנה ד׳ ל"ו כי מיד לאחר החרבן לא הפרישו.
וזה ודאי שצדקו דברי התוס׳ דאי אפשר להרחיק הדבר יותר משנה ושנתים לאחר החרבן כי אי אפשר שהניחו להקדיש עדרים עדרים לתקלה.
רק שזה שחשבו רבותינו שאפשר לאמר שר' אלעזר בן עזריה עצמו בגדולתו הפריש לפי שהמאורע מנשיאות ראב"ע הי׳ רק כחמש שנים אחר החרבן, הנה הדבר ידוע כי רבותינו בעלי התוס׳ לא הי׳ זה מעין מלאכתם.
אבל כבר הערנו כי זה ודאי אשר רבן יוחנן בן זכאי ראה עוד גזרותיו של אספסינוס והמסים החדשים אשר שם ביהודה כשלש או ארבע שנים אחר החרבן ונפטר רק אחר זה כחמש שנים אחר החרבן.
וכן הדבר מפורש כי תלמידיו הגדולים ראשי הדור ר׳ אליעזר ור׳ יהושע וחבריהם, אך אחר פטירתו של רבן יוחנן בן זכאי קבעו מקומם בבית הוועד ביבנה וכלשון המדרש קהלת ז׳:
״חמשה תלמידים (ראשי גדולי הדור כבר בימי רבם) היו לו לרבן יוחנן בן זכאי (לאחר החרבן) כל זמן שהי' קיים היו יושבים לפניו כשנפטר הלכו ליבנה״.
ואז אחר זה הותחלו ימי הבירורים ביבנה, ויחד עם זה ימי הברור לדברי בית שמאי ובית הלל, אשר ארכו שלש שנים רצופות ככל אשר כבר נתבאר בפרק י"ז (עמוד 275).
ואחר זה הנה נסעו רבן גמליאל ר׳ אליעזר ור׳ יהושע לרומי וזה הי׳ כבר בסוף ימי טיטוס ויהיו שם עוד גם בראשית ימי דאמיטיאנוס.
וכבר נתבאר כי אז בא ביטול אסיפת הוועד, אשר נמשך ערך שתי שנים, ואחר זה בא המאורע הגדול עם ר' אליעזר, ובערך שתי שנים אחר זה הי׳ דבר הוועד של בו ביום.
וכבר נתבארו לנו כל הדברים האלה בכל המשך דברינו. והתירוץ היותר עיקר לקושית ר״ת היא זה שכתבו התוס' דאפטרופסו הי' מעשר.
ולא נוכל לדעת מדוע חשבו זה התוס׳ לדוחק שהרי אין דברי רב לספר מה שעשה ר׳ אלעזר בן עזריה כי אם לספר דבר עשרו, ואם עשה זה הוא עצמו בימי הבית או אפטרופסו הכל אחת בנוגע לרוב עשרו.
ור׳ אלעזד בן עזריה אשר בשעת המאורע הי׳ בן י"ח היינו שנתמלאו לו כבר ח״י שנה ועמד בשנת הי"ט, הנה הי׳ בימי החרבן ערך חמש שנים.
ודבר התחלת וועד בו ביום הי׳ בארבע עשרה שנה אחר החרבן.
וכבר נתבאר שהוועד הזה לא הי׳ בין יום ולילה, כי אם שנמשך ימים רבים.
ואחר הוועד של ״בו ביום" כבר הותחלו פנים חדשות בבית הוועד ביבנה.
וראשי זקני הדור של ימי הברורים כבר לא היו שם, כי אם הדור החדש.
ובא במס׳ זבחים ד׳ נ"ז:
"תנו רבנן מנין לבכור שנאכל לשני ימים ולילה וכו׳ וזו שאלה נשאלה לפני חכמים בכרם ביבנה בכור לכמה נאכל נענה ר׳ טרפון ואמר לשני ימים ולילה אחד הי׳ שם תלמיד אחד שבא לבית המדרש לפני חכמים תחלה ור׳ יוסי הגלילי שמו אמר לו רבי מנין לך(מ) אמר לו בני שלמים קדשים קלים וכו׳ קפץ ר׳ עקיבא ונסתלק ר׳ טרפון וכו׳ וכשנאמרו דברים לפני ר' ישמעאל (שלא נמצא בשעה זו בבית המדרש) אמר להן צאו ואמרו לו לר׳ עקיבא טעית תודה מהיכן למדה משלמים וכו'״.
הנה לפנינו חדשה ביבנה ותחת מה שלפני זה כשהוצעה ביבנה שאלה היו המשיבים או ר׳ אליעזר ר׳ יהושע ורבן גמליאל וגם אחרי אשר נסתלק ר' אליעזר היו שם ראשי המדברים והמשיבים רבן גמליאל ור׳ יהושע —
וכמו שנראה זו עוד גם בהמאורע הגדול עם רבן גמליאל ור׳ יהושע כי איש לא התערב ביניהם והמשיבים על שאלת אותו תלמיד היו רק רבן גמליאל ור' יהושע, ובא שם: ״כשנכנסו בעלי תריסין עמד השואל ושאל תפלת וכו׳ אמר לו רבן גמליאל חובה אמר להם רבן גמליאל לחכמים וכו׳ אמר לו ר׳ יהושע לאו וכו'״
וכן הדבר גם בבכורות ד' ל״ו במעשה דר׳ צדוק, —
הנה תחת זה במקום הזה אף שגם בזה נאמר בראש הדברים ״וזו שאלה נשאלה לפני חכמים בכרם ביבנה", בכל זה לא לבד שלא הי׳ רבן גמליאל ור׳ יהושע המשיבים הראשים כי אם שגם אין זכר מהם בכל השקלא וטרי׳. אבל כן הדבר כי בתוך הוועד של בו ביום נעשו שם סדרים חדשים, ואחר אשר נגמר הוועד הזה נסתלקו משם הזקנים ראשי המדברים לגמרי.
והן גם הדברים המפורשים לפנינו במס׳ חגיגה ד׳ ג׳ ובתוספתא סוטה פ"ז:
״מעשה בר׳ יוחנן בן ברוקה ור׳ אלעזר חסמא שבאו מיבנה ללוד והקבילו פני ר׳ יהושע בפקיעין אמר להם ר׳ יהושע מה חידוש הי׳ בבית המדרש היום וכו׳ שבת של מי היתה אמרו לו של ר׳ אלעזר בן עזריה וכו'״.
והדברים האלה מוכיחים על עצמם כי ר׳ יהושע כבר הי׳ מחוץ לבית הוועד זמן רב.
שהרי בברכות כ"ח מפורש שנעשה סדר קבוע על הדרשות בשבת מתי ידרוש רבן גמליאל ומתי ר׳ אלעזר בן עזריה, ״אמרי היכי נעביד וכו׳ אלא לדרוש רבן גמליאל תלתא שבתי ור׳ אלעזר בן עזריה חדא שבתא וכו'״.
אבל מושבו בפקיעין הי׳ עתה כבר קבוע מזה זמן רב ועל כן לא ידע כלל שבת של מי היתה.
והננו רואים כי מיד אחרי וועד בו ביום נתפרדה החבילה ור׳ יהושע עזב את בית הוועד והלך לו לביתו לפקיעין, ורבן גמליאל לשם הלך לפייסו, כמו שכבר נתבאר בפרק ל׳.
ואמנם כי לא ארכו להם הימים אחרי וועד בו ביום, כי בעוד הם עושים הנה והנה וענן גדול עלה על ישראל בכלל ועל בית הוועד בפרט.
הערות
הערה (לח): בירושלמי ברכות פ"ד נאמר שהי' בן ט״ז שנה.
אבל נראים הדברים כי טעות סופר הוא בירושלמי, ובכל האופנים למעט בניסא עדיף וגם שמנה עשרה חידוש ופלא.
הערה (לט): לשון התוס׳ לפנינו נשתבש וצריך תקון, כי העתיקו דברי הגמ׳ כאלו הי׳ שם הכונה ״אשתקד צעריה" על מעשה דר׳ צדוק, אבל ״אשתקד צעריה" קאי שם על תקנת
המועדות, ולשון הגמ׳ שם ״בראש השנה אשתקד צעריה, בבכורות במעשה דר׳ צדוק צעריה, הכא נמי צעריה״.
והרי התוס׳ עצמם סיימו דהמעשה דתקנת המועדות היתה קודם למעשה דר׳ צדוק אס כן הי׳ גם לפניהם הגירסא כמו שהוא לפנינו. הערה (מ): הדברים האלה לבדם יספיקו דים לברר לנו כי ״מנין״ וכיוצא בזה הנם על הדין הידוע ולא להיפך.
שהרי ר׳ טרפון כהן הי׳ ושימש במקדש, והקרבת בכור הי׳ שם הרבה יותר ממעשים בכל יום, ולבד ר׳ טרפון היו שם עמהם הרבה כהנים ששימשו במקדש כמו ר׳ צדוק וחביריו.
אבל השאלה היתה מהתלמידים, ולא איך הדין כי אם היכן מרומז זה ״וכמו שבא לשון השאלה בראש הברייתא ״מנין לבכור שנאכל לשני ימים ולילה אחד״.
אמנם הצעת השאלה בבית הוועד באה בלשון של התחלה ״בכור בכמה נאכל״ וכשהשיב ר׳ טרפון כנוסח השאלה ״נענה ר׳ טרפון ואמר לשני ימים ולילה אחד״, העמידו ר׳ יוסי הגלילי שעיקר השאלה אינה זו כי אם מנין ״רבי מנין לך״.