דורות הראשונים/כרך ב/פרק מג
כי הנה נגד דרכו של יאזעפוס בספרו אלטטי׳ אשר יגיד שם ויספר כל עלילות מצעדי החשמונאים ,יוחנן הורקנוס אריסטובלוס (אשר מלך רק שנה אחת) ואלכסנדר ינאי ,הנה בבואו לימי שלמינון אין לו שם מכל דברי המדינה ומכל דבר המעשים כולם ,כי אם איזה שורות בדרך כלל.
וכל מה שיבאר אחר זה אינו כי אם מענינם של הצדוקים, ודבר אריסטובלוס השני.
אבל מכל דברי המלכה עצמה וכל דברי המדינה בימים ההם לא יכתוב כי אם דברים קצרים כוללים. וזה הוא ראשונה מפני שיאזעפוס עצמו בשנאתו הגדולה לחכמי התורה לא רצה לדבר בפרט על ימי ממשלתם והנהגתם הם, אחרי אשר היו אז ימי האורה, כפי היוצא גם מתוך דבריו הקצרים והכוללים, ועל כן הנה נשמר מלהרבות בשבחם ורום תפארת הימים ההם בפרט. וזאת שנית כי בהלכו בכל דבריו אלה רק אחרי זכרונותיהם ודבריהם של הצדוקים ,כמו שכבר נתבאר, הנה שם הלא בודאי שלא הוזכר דבר מכל פרטי המעשים הגדולים בימים הטובים ההם. וזה גרם להחוקרים האחרונים לחשוב ,כי כל מה שבא שם הי׳ הכל יחד. כי בהיות הדברים קצרים ביותר ותכופים זה על זה נדמה להם שכל זה הי‘ ברגע אחת.
אבל כשנתבונן בהדברים נראה ונכיר מיד כי אין הדבר כן.
ויאזעפוס עצמו לא יתחיל דבריו מכל דבר הצדוקים כי אם אחרי דבריו על דבר מעמד הדברים במדינה בימי המלכה וכל דבר הפרושים בימיה ,לפי שבאמת הי' כל הדבר עם הצדוקים רק לאחר זמן מרובה בימי ממשלתה.
ורק אחרי אשר יסיים כל אשר ירצה להגיד על ימי המלכה שלמינון ,ודבר ממשלת הפרושים בימיה ,רק אחר זה יתחיל הנוגע להצדוקים בכלל ולאריסטובלוס עמהם בפרט ,וזה הוא כבר דבריו האחרונים מכל הנוגע לימי שלמינון.
ולפני אשר יתחיל את דבריו האחרונים האלה מהנוגע להצדוקים ואריסטובלוס יקדים לאמר: "כל הארץ באה אל המנוחה ,רק הפרושים לא נהו כי הם הרעישו בדבריהם לפני המלכה להציג בשער משפט את יועצי אלכסנדר וכו׳."
ומזה הננו רואים כי גם את אשר הציגו בשער משפט את האחדים מראשי יועצי ינאי אשר על פיהם הומתו השמנה מאות איש. גם זה הי׳ כבר אחרי אשר כל הארץ באה אל המנוחה, אשר אחרי ימי תהו ושממון בימי אלכסנדר לא בנקל הי' זה ,ולא ביום אחד בא הדבר.
ורק אחרי אשר הושבו כל הסדרים למקומם וחיל הצבא הובא בסדרים נבונים ,ויהי גם פי שנים מכפי שהי׳ בימי אלכסנדר ינאי ,ואחרי אשר גם נסדרו כל עניני חוץ עם המושלים מסביב ,עד שהי׳ להם עמהם שלום אמת, והכריחו אותם גם לשלוח בני התערובות לירושלים.
אחרי כל זה אחרי אשר הי׳ להם שלום אמת מבחוץ ומנוחה שלימה מבית, אך אז הסכימו לבקשת גואלי הדם, והעמידו במשפט את האחדים ההם אשר בשלהם הי׳ כל הסער הגדול, ואך אז נדונו אלה.
וגם אחר זה לא ביום אחד גמרו הצדוקים את הקנוניא עם אריסטובלוס, והדברים מתבארים מתוך דברי יאזעפוס כי זה הי׳ כבר כמעט זמן קרוב לסוף ימי ממשלתה. כי אחרי דבר מסירת המבצרים כולם ליד הצדוקים נאמר שם XIII, 16, 3: "זמן קצר אחר זה שלחה את אריסטובלוס לדאמאסקוס, אבל שב בידים ריקניות. בעת ההיא באה השמועה כי טיגראנעס מלך ארמעניען בא לסוריא בראש חמש מאות אלף חלוצי צבא, וכי ישים פניו לעלות גם על יהודה ולהקיצה אליו. ותשלח לו המלכה וכו' מיד אחר זה חלתה המלכה וכו'."
ומתוך חולי זה מתה אחרי זמן קצר כמבואר שם בדברי יאזעפוס, ויובא גם לפנינו.
ומכל זה הדבר מתבאר שכל דבר הצדוקים ואריסטובלוס לפני המלכה הי' בסוף ימי שלמינון.
ונראה גם את זאת כי דבר ביאת אריסטובלוס בראש הצדוקים לפני המלכה לא לבד כי הכריחו אז את המלכה למסור להם את כל מבצרי הארץ ,כי אם שגם יחד עם זה הכריחו את המלכה להעמיד את אריסטובלוס בראש הצבא. וזה הוא ההבדל הגדול בין ראשית ימיה ובין הנעשה אחר ביאת הצדוקים ואריסטובלוס. ותחת מה שנאמר בדברי יאזעפוס במלחמות היהודים I, 5, 1בנוגע לראשית ימי מלכותה: "משני בניה אשר ילדה לאלכסנדר ינאי קראה בשם כהן גדול להורקנוס, מפני כי הוא הי׳ הבכור ,וכי גם הי' רפה ידים, וידעה כי לא יניח לה מכשולים בדרכי ממשלתה. אבל בנה השני אריסטובלוס מפני כי נפשו גחלים תלהט השאירה רק בתור איש פרטי".
תחת זה הננו רואים עתה כי העמידה אותו בראש הצבא ותשלח אותו להלחם בדאמאסקוס ,מלחמת תגרה שלא לצורך ככל דרכי אלכסנדר ינאי ,ואשר באמת שב בידים ריקניות. וכל זה היתה עתה חדשה בארץ ולאסון האומה.
וכבר נתבאר לנו (עמוד (71כי שמעון בן שטח אחי המלכה נפטר עוד בחייה ,ובסוף ימיה כבר היו לראש שמעיה ואבטליון.
ואף שכן הדבר כי שלמינון היתה יראת ה' וכל מעשיה רק על פי חכמי הדור בכלל ,וככל אשר יאמר זה גם יאזעפוס, אבל אין ספק כי איש עצתה ויד ימינה בכל המעשים הי׳ אחיה הגדול ראש הדור בימיו.
וגם בניה בעצמם נשאו פניו ,בהיותו אחי אמם ,ובישבו עמהם יחד בבית המלכות ,ובחכמתו הגדולה ורוחב דעתו ידע איך לשום מתג ורסן בפי הצדוקים לבלי יעבטו ארחותם על ידי אריסטובלוס ,וידע איך להשיבם לאחור ,ולשמור את משמרת העם ולהביאם אל המנוחה. אבל במותו נתרוקנה בית המלכות עצמה מכל משמר ,ואריסטובלוס והצדוקים מצאו אז את השעה הראויה להוליך אימים על המלכה ולדחוק אותה אל הקיר. והיא עצמה הנה בכל יקר ערכה, הי׳ חסר לה חכמת לב להטות לחפצה את כל העוטרים אותה, וגם בימי אלכסנדר ינאי אישה לא יכלה לפעול כל מאומה לא על אישה ולא על שרי ביתה. ועל כן עתה במות אחיה ,והיא נשארה גלמודה בביתה ובהיכלה, הנה כאשר סבוה פתאום הצדוקים ואריסטובלוס בראשם נבהלה מאד ,ותהרוס בידיה את כל עמל חכמי ישראל ראשי האומה לטובת עמם והצלחת הארץ. כן הדבר כי לכסות עינים לקחו להם אז הצדוקים טענה כי הנם יראים את הפרושים לבלי יעשו להם רעה.
אבל המליצות האלה ליפות את הדברים בין שנאמרו רק מפי יאזעפוס כדרכו בכל מקום לשום בפי גבוריו דברים רבים אשר לא אמרו ככל דרכי סופרי היונים, ובין אם אמרו איזה דברים מזה גם הצדוקים עצמם, אין זה לא מעלה ולא מוריד את עיקר יסוד הדבר.
כי הלא מטבע הדברים הוא כי בבואם לבקש להם גדולות ונצורות ,למסור לידם את כל מבצרי הארץ, ולהעמיד את אריסטובלוס בראש כל הצבא, בודאי כי בחרו להם גם הם לשון ערומים. ויהיו דבריהם לאמר כי יחפצו בזה מפני כי הנם יראים את הפרושים ויזכרו גם זכות עבודתם לינאי.
אבל עיקר הכל הי׳ לאמר כי יוכלו ללכת אל מלך הערביים ונוספו על אויבי היהודים בידעם את כל מסתרי הארץ, ואריסטובלוס גם הוא הרעים לפני המלכה כי אם לא ימולא כל חפצו אז הנהו מוכן לקום גם ביד רמה ,וככל אשר יבאו לנו הדברים לפנינו.
אז נבהלה נחפזה המלכה ,ומבלי ידעה מה לעשות, ומתוך מבוכתה, מלאה את כל חפצם ,ועל ידי זה הביאה את כל אסון האומה ,ותחתום את גזר דינם.
ונעתיק לפנינו את כל דברי יאזעפוס, מבלי לגרעות שיחה, רק בעזיבת המליצות וקישוטי הדברים אשר דבר אין להם עם דברי הימים. מבלי לסור מהמעשים עצמם ודרכי המעשים אשר ישים לפנינו יאזעפוס מפי הצדוקים ,מתוך שנאה גלויה אל הפרושים.