דורות הראשונים/כרך ב/פרק לא
כבר נתבאר לנו כי כל דברי יאזעפוס בנונע להמעשים בימי אריטובלוס, אלכסנדר ינאי ,ושלמינון ,הנם כתובים בסגנון הצדוקים ,ובשנאה גלויה ננד כל העם ככלל ,כאלו הי׳ זה אויב ומתנקם מבחוץ הכותב דברי העם על פי דרכו ומטה אותם לחפצו. ובכל זה נשמור גם בזה את הפרינציפ הכולל אשר יסדנו לבלי לנטות ימין ושמאל מהמעשים עצמם כמו שהם בדברי יאזעפוס.
ומשם נשתדל להבין את חיי אבותינו הגדולים ולדעת ארחות דדכם מתוך דברי הצדוקים עצמם עליהם.
כי טוב טעמם של אבותינו בימים ההם וארחות דרכם הי׳ צדק ומשרים במדה גדולה כזו עד כי גם בכל עמל הצדוקים ויאזעפוס לסלף דרכם לא עלה בידם כל מאומה ,והדברים מבצבצים ויוצאים גם מתוך דבריהם הם בעצמם ,ויגלו לפנינו ויביעו ויאמרו תום דרכם ויושר לבבם.
והנה במלחמת היהודים I, 4, 3יספר לנו יאזעפוס את תחלת המעשים אז בלשון הזה: "אחרי אשר כבש (אלכסנדר ינאי) את כל הערים האלה פרץ נגדו מרד מהיהודים בימי החג ,כמו שהם תמיד אשר המרידות יבואו בימי החגים ,להשקיט את המרד הזה לא הי׳ עולה בידו ,אם לא הי׳ לו חיל בני הנכר מהפיזידים ובני קיליקיה, ואחרי אשר הרג ששת אלפים מהמורדים עשה מלחמה עם הערביים וכו׳.־
והנה אלו לא היו לפנינו כי אם דבריו אלה היינו יכולים לחשוב ,כי בתוך ימי החג שמו עליהם העם את כלי נשקם ,וישימו מצור על אלכסנדר ינאי בבית מלכותו ,ורק בעזרת השכירים בני הנכר יצא מן המצר ויך צריו אחור וינצל מידם. אבל מדברי יאזעפוס עצמו באלטטי׳ נוכל לדעת כי העם עמדו אז בידים ערומות ולא עלה על דעתם לא קשר ולא מרד וכל הדבר הי׳ במקדש ד׳ בעזרה, והעם באו שם רק לעבודה ,ולא הי׳ בידם לא חרב ולא חנית וכל כלי נשק כי אם אתרוג ולולב ,והם עמדו בעבודתם לפני ד׳ ורק ינאי הוציאם פתאום מעולמם. ולשונו של יאזעפוס באלטטי׳ XIII, 13, 5הוא:
"ונשובה לדברי אלכסנדר ינאי ובנוגע אליו כי הנה מרדו בו העם ויקומו נגדו בימי החג כאשר קרב אל המזבח ויחפוץ להקריב עליו רגמוהו העם באתרוגיהם ,ויקראו לו בן השבויה לאמר כי אינו ראוי לקרב אל המזבח ,ובקצפו על זה הרג מהעם כששת אלפים נפש וכו׳ ,בימים ההם עשה לו אלכסנדר ינאי עוד חיל שכירים מבני הנכר, מבני פיזידיה וקיליקיה, ובעזרתם עשה לו למס עובד את שבטי הערביים המואבים והגלעדים ,ויגבה לבו ויקרא מלחמה גם על הנסיך הערבי אבידס, והוא משך את חיל ינאי אל בור צרה דרך חתחתים ומקום ביצה, ותעוז ידו על חיל ינאי אשר כשלו ונפלו, וספו תמו שם, וינאי נס וימלט בגפו ויבוא לירושלים. אז התקוממו נגדו העם והוא הראה להם זרוע קשה וילחם עמהם ששה שנים רצופים, ובתוך הזמן הזה נהרגו מתוך העם חמשים אלפים נפש ,ועל ידי זה גדלה מאד שנאת העם אליו וישנאו אותו תכלית שנאה ,וכאשר שלח אלכסנדר ינאי לשאול מהם חפצם ענו כל העם פה אחד כי יחפצו רק את מותו וכו׳.״
והנה כבר הסכימו כל כותבי דברי הימים שתחלת המעשה הזאת אשר בדברי יאזעפוס "בימי החג כאשר קרב אל המזבח וכו׳ רגמוהו העם באתרוגיהם״ הוא אחת עם האמור במס׳ סוכה ד׳ מ"ה: במשנה: "ולמנסך (ניסוך המים) אומרים לו הגבה ידך שפעם אחת נסך אחד על רגליו ורגמוהו כל העם באתרוגיהן.״ רק שבמשנה בצדקתם הגדולה וביושר לבבם כסו קלון בית החשמונאים, ולא פרסמו שם ינאי מפורש.
והנה מתוך דברי יאזעפוס עצמו הדבר יוצא כי לפני המעשה הזאת בבית המקדש ,לא הי׳ שם לא מרד ולא קשר עליו ,ולא דבר נגדו ,וכל הדבר בא רק כאשר קרב אל המזבח כדברי יאזעפוס ,וכדברי המשנה כי עשה אז שחוק וקלסה מדיני ישראל ,וינסך על רגליו להכעיס את העם תמרורים בבזותו את העבודה על המזבח בפומבי.
והוא עצמו והצדוקים עמו ידעו מראש כי אי אפשר שיחשו העם למראה מעשים כאלה ,ויכינו את בני הנכר להומם ולאבדם.
ודבר זה קראו הצדוקים ויאזעפוס עמהם מרד ,ואף שמדבריו עצמו יוצא כי לפני אשר קרב אל המזבח לא עשו לו העם דבר ,ואל המקדש באו רק עם אתרוגיהם ,בכל זה יתחיל דבריו לאמר: "נחזור לדברי אלכסנדר ינאי כי הנה העם מרדו בו והתקוממו ננדו.״ ובמלחמת היהודים יעשה עוד יותר ויאמר:
"אחרי אשר כבש את כל הערים האלה פרץ נגדו מרד מהיהודים בימי חחג, כמו שהוא תמיד אשר המרידות יבואו בימי ההגים".
ושם גם לא יזכיר דבר כי כל המעשה הי' אשר בקרבו אל המזבח לעשות זר מעשהו זרקו עליו באתרוגיהם.
והמעשה הזאת אשר באה על ידי אשר ינאי רצה להכעיסם תמרורים ,עד שגם הכין לזה חיל בני הנכר ,הנה גם אם אלף פעמים יקראו לזה הצדוקים מרד דבר אין לזה עם מרידה החושבת דרכה ,ובאה מתוך מחשבה תחלה ,וקשר אנשים יחד.
הדבר בא פתאום ,ומתוך התרגשות של רגע ההיא ,רגע של בהלה ומהומה. העם העומדים בעזרה לעבודה ולקדושה ,ועינם ולבם אל טהרת המקדש וקדושת העבודה ,וחדות ד׳ מעוזם ביום החג ,התרגשו מאד למראה מבהילה ומוזרה כזו אשר עוד לא היתה כזאת בישראל.
"חג הסוכות יבדל בזה מכל יתר מועדי קדש ,כי גם לבד עיקר דבר החג עצמו ,הי׳ גם לימי שמחת הלאום וימי שמחתם בכלל ,עד שאמרו במשנה (סוכה פ"ה מ"א) "כל מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו".
כי על כן עשו אז גם החשמונאים את ימי שימושם על המזבח, וגם יונתן אחי יהודה המכבי לבש בגדי כהן גדול במועד חג הסוכות (מכביים א׳ סי׳ י׳ כ״א).
גם אנטיגנוס אחי אריסטובלוס בן יוחנן הורקנוס בא משדה המלחמה ברוב פאר והדר וכל תרועת שמחה למועד חג הסוכות (יאזעפוס אלטטי׳ .(XIII, 11, 1 גם בתחלת ימי הורדוס כאשר נעשה לכהן גדול אריסטובלוס אחי מרים, לבש בגדי כהן גדול תחלה רק במועד חג הסוכות בתוך שמחת כל העם ואז נתקנא בו הורדוס בשמשו שם בפומבי בתוך שמחת העם כלו וגמר בלבו להמיתו (יאזעפוס אלטטי׳ .(XV, 3, 3 ובספר זכריה י״ד ט״ז נאמר רק על חג הסוכות ״והי׳ כל הנותר מכל הגוים הבאים על ירושלם ועלו מידי שנה בשנה להשתחות למלך ד׳ צבאות ולחג את הג הסוכת והי׳ אשר לא יעלה וכו׳ ואם משפהת מצרים וכו׳ אשר לא יעלו לחג את חג הסכות ,זאת תהי׳ חטאת מצרים והטאת כל הגוים אשר לא יעלו לחג את חג הסכות. וכל זה נאמר רק בחג הסכות ,בהיותו מאז ומעולם אצל בני ישראל על פי התורה גם לבד עיקר דבר החג עצמו בכל מועדי קדש ,גם חג השמחות לכל העם, שמחת הלאום בכללו יחד בבית ד׳ ,וחדות ד׳ מעוזם (מד).
ועל כן גם קרב אז אלכסנדר ינאי עצמו אל המזבח ,ככל אשר עשו כן גם כל החשמונאים במועד הג הסכות ,במועד הקשור יחד עם שמחת כל העם, ככל אשר עשה בכל שנה.
ובמעמד כזה בחרו הצדוקים כי ייראה בפומבי לעיני כל העם ,כי הפר בריתו עמהם ,ולא יחוש לא לשמחתם ולא לעבודתם.
ואיך הי׳ יכול להיות אחרת אז, כי כל העם העומדים בעזרה התרגשו מאד ברגע כזו ,למראה בלהות כזאת ,כי מלך ישראל ישבית פתאום את מנוחתם ואת שמחתם ,וירים יד בפומבי נגד התורה והמצוה ,בפני כל העם ובמקדש ד׳ ,בדבר אשר היתה עיקר שמחתם בכל שנה ושנה.
ויעשה עוד מעשיו באופן נתעב ומגואל כזה לעשות צחוק וקלסה מדרכי בני ישראל ,אצל המזבח ,ובתוך קדושת עבודת היום.
וברגע ההיא ,רגע של התרגשות ,אז אין חשבון ואין מביאי חשבון ,המית הרוח שולטת בכל ,והיא תעשה מעשיה מעצמה ,עצת הצדוקים לינאי לא נודעה לפני זה ,וכל הדבר בא לפני העם פתאום ,ואף כן פתאום ומעצמו היו מעשיהם נגד זה ,כי זרקו עליו באתרוגיהם אשר בידם ויקראו לו בן השבויה לאמר חלל זר מלקרב אל המזבח.
ומעשי רגע כזו דבר אין לה לא עם מרד ולא עם קשר ,וגם מראש הי׳ יכול אלכסנדד ינאי לדעת כי בעשותו כן לעיני כל העם בפומבי לא ינקה רע ברגע ההיא. ועל כן באמת הכין לו מקודם את חיל בני הנכר להשתער על העם ולהשקיט המית רוחם כרגע וככל אשר יבואר עוד לפנינו.
וראוי להעיר גם על זה עד כמה השתדלו הצדוקים ויאזעפוס עמהם להסתיר עצה במעמקים ,ולחפות ככל האפשר על ינאי נגד כל העם בכללו. כי הנה באלטטי׳ שם בא לשונו: "בכעסו וקצפו על זה הרג מהעם כששת אלפים ,ואז עשה סביב להמזבח וההיכל וכו׳ למנוע את העם מלבוא ולגשת שם ,וגם עשה לו חיל בני הנכר מהיזידים ובני קיליקיא וכו׳."
והדברים האלה סגנונם מורה עליהם שעשה זה רק אחרי המעשה הזאת עם העם ,ואך אז כאשר אבד בטחונו בהעם שכר לו שכירים בני הנכר. אבל הנה במלחמות היהודים מפורש כי לא לבד אשר כבר היו לו כל בני הנכר האלה לפני המעשה הזאת ,כי אם שלהם התיר את ידם ,ואותם צוה להשתער על העם העומדים במקדש ד׳ בעזרה ,ויאמר שם:
״להשקיט את המרד הזה לא הי׳ עולה בידו אם לו נעזר על ידי חיל בני הנכר מהפהיזידים ובני קיליקיא ,ואהרי אשר הרג ששת אלפים מהמורדים וכו׳".
ושם הי׳ יכול יאזעפוס לאמר כן מפורש ,מפני ששם אין בדבריו כל זכר לא שהי׳ זה רק במקדש ובעזרה ,ולא שכל כלי נשק העם הי׳ הלולב והאתרוג אשר בידם.
וכל זה בנוגע לראשית כל הדברים האלה ,ולתחלת דבר כל המעשים הנוראים אשר באו מאז ואילך ,אבל עוד נשוב ונראה הרבה יותר מזה בכל המעשים ההם עצמם.
אבל אם הצדוקים ויאזעפוס אחריהם הרשו להם בכל זה רק להשתדל לשנות את סגנון הדברים למען להרשיע את העם ,את כל בני יהודה וישראל, ולהצדיק את אלכסנדר ינאי. הנה הרשו להם חוקרי אשכנז לשנות גם את פני הדברים עצמם. ועלינו לבאר את כל זה לפי שאין הדברים נוגעים להמקום הזה לבד ,כי אם שהם נוגעים בכל פנת דברי הימים ההם, ולכל דבר העם בכלל, והפרושים בפרט.
הערות
הערה (מד): ועל כן הנה זה הוא אחד מהטעמים את אשר קבעו מועד זמן שמחת חינוך המקדש בימי שלמח לימי שמחת החג הזה, ויבואר לנו במקומו.