דורות הראשונים/כרך ב/פרק ד
והמאסף לכל המחנות בין סופרי ישראל החכם ווייס בח״א עמוד 100-101 בהשתדלותו הגדולה לעשות את דברי ימינו פלסתר יאמר:
"הן אמנם כי אפשר מאד שבעצם וראשונה לא הי׳ פירוד כתות רק הי' יסוד המחלקה קנאת איש מרעהו וכו׳ אבל כל זה לא יפרוש אור על תכונתם ולא ידענו עוד סבה לעניני התנגדותם בעיקרי הדת היהודית כי עיקר התנגדותם הוא שהתנגדו לתורת הזקנים הנקראת אצלנו תורה שבעל פה ומהיותם מתנגדים להתורה הזאת על כן מובן מעצמו שגס תרעומתם ננד תורת הזקנים היתה הסבה לסורם מאחריהם" אלה דבריו. הקורא לתומו את הדברים האלה יחשוב אשר דבר זה בא עליו האות והמופת כי עיקר התנגדותם הוא שהתנגדו לתורת הזקנים הנקראת אצלנו תורה שבעל פה (ככל הסגנון הזה של ווייס) ולכל הפחות יחשוב שזה ודאי שהחכם ווייס עצמו הי׳ הדבר ברור אצלו. אבל מה נשתומם לראות שלא לבד שאין הדבר כן ,כי אם שגם החכם ווייס עצמו לא ידע זה כלל.
ובעמוד 116יליט פניו באדרתו ויאמר:
"עיקר התנגדות הצדוקים הי׳ שהכחישו בתורה שבעל פה, ואמרו כי רק מה שכתוב מפורש בתורה יש לו כח המאסר לא מה שלמדו הזקנים (יוסיפון קדמוניות ספר י"ג י׳) אם גם שמכל מה שנודע לנו מהתנגדות הצדוקים בזמן שהתחילה מחלקתם על הפרושים אין לשפוט בבירור כי הי׳ עיקר התנגדותם ההכחשה בקבלה בכל זאת הוא כן, כי אין לנו סבה לעשות את יוסיפון המעיד על זה כמתעתע בזדון, אם אמנם שבמקומות הרבה הוא מפליג בסיפורים מוסיף או גורע לאיזה סבה, הנה זה אי אפשר שיבדה דבר מלבו אשר לא הי׳ ולא נברא בעת שכל אחד ואחד מבני דורו יוכל להכחישו.״
הנה כי כן אין לזה ראיה כי אם מדברי יאזעפוס והחכם ווייס ישתדל לפייס את הקורא להאמין לו שהרי בודאי לא ישקר יאזעפוס בדברים מפורסמים כאלה.
אבל כמה ישתומם המעיין לראות שאין שם בדברי יאזעפוס גם רמז מהנוגע לעיקר התנגדות הצדוקים ועיקר דבר פירודם.
ולא נמצא כזאת אצל יאזעפוס לא שם במקום ההוא קדמוניות י"ג י׳ ,ולא בשום מקום מכל ספרי יאזעפוס. וכמה מוזרים דרכים כאלה ,וכמה אין ידים לדרכי חקירה כאלה, עד שגם לא הביא דברי יאזעפוס בלשונו רק יציין שם ושם, למען תפוס את הקורא בלבו אף שבעצמו ידע שאין שם מזה דבר.
ויסוד גדול כזה, יסוד היותר עקרי בכל החקירה הגדולה הזאת, יסוד אשר גם אי אפשר כלל לחקור על דבר הצדוקים כי אם רק אחרי בירור דבר היסוד הזה אשר הוא עיקר כל החקירה הזאת.
יסוד גדול כזה, יתלה בדברי יאזעפוס, מבלי אשר מצא את לבבו ישר להביא דבריו בלשונו, ולהציעם לפני הקורא כמו שהם, ולברר דבריו.
אבל כי ידע ווייס עצמו שאין מזה בדברי יאזעפוס שם כל מאומה ועל כן גם לא הי׳ יכול להביא דבריו.
וכן הדבר כי אין לנו סבה, ואי אפשר כלל לאמר שיאזעפוס יבדה מלבו שקר בדבר כזה שכל אחד ואחד מבני דורו יוכל להכחישו.
אבל הלא לא יאזעפוס יבדה זה מלבו ,כי אם החכם ווייס, ואצל יאזעפוס שם אין גם זכר מעיקר התנגדות הצדוקים מתחלתן, ומסבת דבר הפירוד שלהם. יאזעפוס עומד שם כבר באמצע ימי הצדוקים ועיקר דבריו שם אינם כלל על הצדוקים עצמם ,כי אם על המאורע הכולל אשר אירע בימי יוחנן כהן נדול, שעל ידו בא הדבר אשר יוחנן כרת ברית את הצדוקים ,ככל אשר יתבארו ענין הדברים לפנינו מפרק י׳ ולהלן. ועל זה יאמר שם יאועפוס: "אז הוסיף יונתן (הצדוקי) להשתדל עוד יותר עם יוחנן הורקנוס (יוחנן כהן גדול) עד כי עלה בידו כי קרע יוחנן הורקנוס את כל בריתו עם הפרושים ,ויבוא בברית עם הצדוקים ,וכל המצוות מדברי סופרים (תקנות דרבנן) לא לבד כי בטל אותם יוחנן הורקנוס ,כי אם שגם שם עונש על כל איש אשר יקיים אותם.״
אבל מפני שעדין לא סיפר יאזעפוס כלל כי הצדוקים גם בעמדם לאחר זמן בתוך כלל ההנהגה של התורה והמצוה בכל זה לא נהגו גם בפומבי כי אם בדברים המפורשים בתורה ,ולא נהגו כלל בתקנות דרבנן ,ויבדלו בזה גם אז מכל הנהנת העם.
ובלא ההודעה הזאת מדרך הצדוקים והנהגתם הלא אין מובן כלל למעשי יוחנן על פי הסתת הצדוקים ,כי על כן יוסיף מיד אחר זה ויאמר:
"עתה הנני חפץ להודיע כי הפרושים נחלו להעם על פי קבלה על פה הרבה מצוות אשר אינם כתובים בתורת משה(ו) ומפני זה ירחיקו אותם הצדוקים ולא ירצו לקיימם באמרם כי רק המצוות "הכתובות" החובה לקיימם ,אבל הקבלות מפי האבות אינם חובה כי אם רשות.״
וזה באמת דבר ידוע לכל וגם בלא דברי יאזעפוס הננו יודעים זה גם ממשנה וגמרא במקומות אין מספר ,כי הצדוקים גם בפומבי לא נהגו ולא עשו את כל מה שאינו מפורש בתורה ומי מסתפק בזה ,ומי לא ידע את זה.
אבל הלא השאלה היא אחרת לגמרי.
עיקר השאלה היא מאין יצאה התנגדותם ,מאין באה תחלת דרכם ,ויסוד חתנגדותם מתחלתה. אם מפני שכחשו בכל יסודי הדת ,ויאמרו הנה ככל הגוים בית ישראל, ותהי חפצם לעזוב לגמרי את כל דרכי התורה, וללכת בדרכי העמים, וכאשר לא הצליח חפצם בידם, העמידו את הנהגתם בדרכי היהדות על המועט היותר אפשר דהיינו רק על המפורש בתורה, וכפי אשר יפרוש זה כל אחד ואחד על פי דרכו.
או שהדבר כדברי גייגער, וכדברי החכם ווייס עמוד 114להעמיד פנים כאילו עיקר ההתנגדות מראשיתה צמחה מדביקותם הגדולה בדת, ויראתם את ד׳ ותורתו בהיות כל מעשיהם לשם שמים ויאמר שם:
"מצד אחד פעלה הצרה אשר עברה על ראשי עם קדש וכו' מצד השני (הצדוקים) היו רבים בעם אשר לא רצתה נפשם בפירושי התורה אשר אינם מתאימים עם מובנם הפשוט ועם משמעות הדברים ככתבם, מפני שראו כי רבים מן הנמשכים אחר דעות היונים ופירשו התורה בהסכם עם הדעות ההן הלכו תועים בהבנת התורה כפשוטה על כן מאסו בכל פירוש היוצא ממשמעות הדברים ככתבם.״ דהיינו לאמר שהיתה כל כוונתם מראשיתם רק לטובת שמירת התורה לבלי יהיו חס ושלום נלוזים ממעגלותיה. ועל כל גבובי דבריו אלה וכאלה ,ועל כל מה שיתהפך בכל דבריו מצד לצד יאמר לנו ההכם ווייס בכלל גדול: "אם גם שמכל מה שנודע לנו מהתנגדות הצדוקים בזמן שהתחילה מחלקתם עם הפרושים אין לשפוט בבירור כי הי׳ עיקר התנגדותם ההכחשה בקבלה בכל זאת הוא כן ,כי אין לנו סבה לעשות את יוסיפון המעיד על זה כמתעתע.״
אבל היכן העיד על זה יאזעפוס והלא אין בדבריו גם רמז מזה, ולא ידבר כלל מזה ואין זה ענין דבריו. ודרכי תהו כאלה קראו גם בשם הגדול של חקירת חכמת ישראל ,אף שידעו גם בעצמם כי דבר אין לכל זה עם חקירת חכמת ישראל. ואמנם כי עוד גם יותר מזה שלא לבד שיאזעפוס לא ידבר שם מעיקר התנגדותם ,כי אם שגם לא ידבר שם כלל מהנוגע להבנת דברי התורה כפשטה. כל דבריו שם אינם כי אם על מה שאין זכר בתורה ואין דבר בתורה מזה, דהיינו מתקנות דרבנן אשר תקנו לסייג ולגדר לדברי התורה ואין בתורה דבר מזה ,וכבל אשר יבואר זה לפנינו בפרק י״ג.
וככל דרכי חקירת חוקרי אשכנז אשר בהיות כל דבריהם פורחים באויר יסתרו גם את עצמן סתירות גמורות ,אף כן הם ענין דברי החכם ווייס גם במקום הזה. ובדברו בעמוד 100מאנטיגנוס איש סוכו יאמר בעצמו:
"קורות אנטיגנוס הפרטיות נעלמו ממנו וגם מלמודיו לא הגיע אלינו רק מאמר אחד והוא (אבות פ״א מ״ג) אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס אלא היו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס ויהי מורא שמים עליכם וכו׳ וגם אנטיגנוס האמין באמונה שלמה בתשלום גמול רק אזהרתו היא שלא תהי׳ עשייתנו את הטוב רק לפנייה זו וכו׳ אמנם כמקרה וכו׳ שנים מן התלמידים עקשו ושחתו דבריו הנעימים לאמר כי כוון בדבריו להורות שאין דין וחשבון למעלה ובזה נלכדו ברשת הכפירה ויצאו להתרבות רעה. התלמידים האלה נקראו בשם צדוק ובייתוס ומהם יצאה כת הצדוקים ,כן ההגדה הלבה והתפשטה (אבות דר׳ נתן פ״ה) אולם יהי׳ זה רק הגדה מפליגה או יהי׳ אמת לאמתו אחת היא אשר נוכל להחזיק והיא שבימי אנטיגנוס צמחה כת אשד התנגדה לפרושים״ אלה דבריו. וכדבר פלא עד כמה לא שמעו את אשר ידברו בעצמם.
הן יאמר "אולם יהי׳ זה רק הגדה מפליגה או יהי׳ אמת לאמיתו אחת היא אשר נוכל להחזיק והיא שבימי אנטיגנוס צמחה כת אשר התנגדה לפרושים". אבל הלא אם זה אמת לאמיתו אם כן לא צמחה כת אשר התנגדה לפרושים כי אם כת אשר כפי לשונו של החכם ווייס בעצמו: ״עקשו ושחתו דברי אנטיגנוס לאמר כי כוון בדבריו להורות שאין דין וחשבון למעלה ובזה נלכדו ברשת הכפירה ויצאו לתרבות רעה.־ והיינו שמתוך זה כפרו ביסודי הדת בכלל ,וכמו שבאמת נראה כן זמן קצר אחר זה כל מעשיהם בימי אנטיוכוס עפיפהאנעס ,היינו לפני ימי החשמונאים וכל ימי למלחמה. והנה כל הנחלים הולכים אצלם אל הים וכל הדרכים מובילים לרומא ,ויהי׳ מה שיהי׳ "אחת נוכל להחזיק כי צמחה כת אשר התנגדה לפרושים" כי אותם הם מבקשים ,ואך למטרה זו לבדה כוננו דבריהם.
אבל אם להחכם ווייס וחביריו נדרש רק כת אשר התנגדה לפרושים ,אין זה נוגע לחקירת חכמת ישראל ,ושם יש הבדל גדול מאד "בין כת אשר התנגדה לפרושים" לבין כת "אשר עקשו ושחתו ואמרו שאין דין וחשבון למעלה ונלכדו ברשת הכפירה ויצאו לתרבות רעה". והחכם ווייס עצמו בעמוד 116יאמר: "וכמו כן מצאנו שהיו הצדוקים מלעיגים על הפרושים על אמונתם בעולם הבא ,ועל אמרם שנשמתם של צדיקים גנוזות תחת כסא הכבוד ,אשר מזה נראה כי אף בהשארת הנפש אחר המות היו מכחישים וכו׳ ובפרט בראותינו שגם יוסיפון מחליט כן בבירור ,וכן מצאנו כתוב בכתבי האוננליונים (מאט׳ 22, 23ובכמה מקומות) ועל כן אחרי כל ההודעות האלה אין עוד ספק במה שקבלנו מקדמונינו שהצדוקים לא האמינו בעולם אחר ובתחיית המתים.״
והנה כי כן הלא זה באמת כתה זו עצמה אשר צמחה לפני ימי ההשמונאים אשר כתבה על דגלה ההתנגדות לכל אמונה ודת בכלל.
ולא נוכל לדעת איזה תועלת יש להטעות את הקוראים ולאמר כי הדבר מפורש בדברי יאזעפוס כי פירוד הצדוקים והתנגדותם באה מפני שהכחישו בתורה שבעל פה אף שאין מזה בדבריו כל מאומה. במקום שהחכם ווייס עצמו יודה שזה מפורש בדברי יאזעפוס שהצדוקים, לא היו בעלי דת כל עיקר. ולא נוכל לדעת איזה תועלת יש לעוות פני הדברים כדרכו של גייגער, ולעשות את הצדוקים לקדושים וטהורים כזוהר הרקיע מזהירים וכי מזה בא עיקר כל תחלת היסוד של התנגדותם עד שיאמר" "מפני שראו כי רבים מן הנמשכים אחרי דעות היונים ופירשו התורה בהסכם עם הדעות ההן הלכו תועים בהבנת התורה כפשוטה על כן מאסו בכל פירוש היוצא ממשמעות הדברים ככתבם.״ במקום שהוא עצמו יאמר על תחלת יסוד ראשית צמיחתם: "שנים מן התלמידים (של אנטיננוס) עקשו ושחתו בדבריו הנעימים לאמר כי כוון בדבריו להורות שאין דין וחשבון למעלה ובזה נלכדו ברשת הכפירה ויצאו לתרבות רעה.״
ואיזה ענין יש לעשות סתר פנים ולחקור ולשאול:
איזה ממאורעות הזמן ההוא אשר הי׳ סבה לצמיהתה לא נתקיים לנו ואך לשוא נבקש דבר ברור ,וגם אין להתפלא על אשר תשכון עננה על מאורע גדול כפירוד הצדוקים וכו׳ תלאות הזמן עשו זאת.״ במקום שהוא עצמו יודה ויאמר "ועל כן אחרי כל ההודעות האלה אין עוד ספק במה שקבלנו מקדמונינו שהצדוקים לא האמינו בעולם אחר ובתחיית המתים״.
ואיך הי׳ אפשר כי אנשים כאלה ילכו אחוזי יד בכל שמירת התורה והמצוה, עם כל העם ,גוי שומר אמונים ,ואיך הי׳ אפשר כי לא יפרדו אלה מעם תורת אלקיו בלבו אשר כל נפשו ולבו לתורת ד׳ ושמירת מצוותיו לכל פרטי פרטיהן. ותהי להיפך שכל השאלה וכל החקירה צריכה להיות לדעת איך בא הדבר כי אנשים המכחישים את הכל נשארו בכל זה על מעמד התורה הכתובה.
אכל באמת כן הדבר כי הם בכחשם את הכל ,רצו להעביר מפניהם את הכל ,עד שבעזרת היונים גם נלחמו על זה עם העם שלשים שנה רצופים.
ואך כאשר גברה יד שלומי אמוני ישראל גם עליהם וגם על היונים עוזריהם, והיונים יצאו לנמרי מן הארץ ,והם הוכרחו לעזוב את מבצריהם ,ולהתפזר בין העם, הלכו בהנהגה של פומבי בדרכי היהודים ,ויאמרו כי הנם עומדים בחיק התורה הכתובה ,ככל אשר יבואר כל דרכם וענינם בכל הדברים לפנינו. ומה תועלת יש לכל ההוקרים האלה כי הפכו עורף לכל דברי הימים וישתדלו לתת להצדוקים פנים הדשות אחרי אשר על כל צעד וצעד מעדו רגליהם, בהיות כל הדברים בולטים כל כך עד אשר אין דרך לסור ימין ושמאל. והנה יחישו להם מפלט אל הקמיע אשר תלו כל פעם על דבריהם לאמר "כי תשכון עננה על המאורע הגדול הזה, ואך לשווא נבקש דבר ברור." במקום שכל הדברים פרושים לפנינו ,עד אשר אין לנו בכל דברי ימינו דבר יותר מבורר ויותר מפורש לכל פרטיו מראשו לסופו ,ככל אשר נראה עוד.
הערות
הערה (ו): המונח לתקנות דרבנן שאינם כתובים כלל בתורה גם לדעת הפרושים, ויבואר כל זה לפנינו בפרק י"ג.