דורות הראשונים/כרך ב/חלק שני/פרק ו

ועל כן נראה באמת, כי כל דור התנאים שאחרי החרבן דברי כולם יחד ילכו על דברי בית הלל ובית שמאי, ממש על הדרך הזה עצמו, ככל אשר ילכו דברי האמוראים על דברי התנאים. בהיות באמת כן כי עיקר ימי הבתים האלה ועיקר ימי המחלקאות שביניהם שכל זה היה בחיי הלל ושמאי, הנם נגד כל דור התנאים שאחרי החרבן כדבר התנאים נגד האמוראים שאחריהם. ונביא בזה איזה דוגמאות אשר יספיקו דים לברר הדבר. עיין לדוגמא במסכ' פאה פרק ו’ משנה ב’ שבמשנה שם נאמר: "העומר שהוא סמוך לגפה ולגדיש לבקר ולכלי’ ושכחו בית שמאי אומרי’ אינו שכחה ובית הלל אומרים שכחה." ועל זה בא בתוספתא פאה פרק ג’: "אמר ר’ אילעא שאלתי את ר’ יהושע באלו עומרים נחלקו בית שמאי ובית הלל אמר בתורה הזאת על העומר הסמוך לגפה ולגדיש לבקר ולכלים ושכחו, וכשבאתי ושאלתי את ר’ אליעזר אמר לי מודים באלו שהן שכחה על מה נחלקו על העומר שהחזיק בו להוליכו לעיר ונתנו בצד הגפה או בצד הגדר שבית שמאי אומרים אינו שכחה מפני שזכה בו ובית הלל אומרים שכחה." והדברים האלה הנם ממש ככל דרך האמוראים על דברי התנאים ובהסגנון הזה עצמו. ועיין במסכת עירובין פרק א' משנה בי: "הכשר מבוי בית שמאי אומרים לחי וקורה ובית הלל אומרים או לחי או קורה וכו’ משום ר’ ישמעאל אמר תלמיד אחד לפני ר’ עקיבא לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על מבוי שהוא פחות מד’ אמות שהוא ניתר או בלחי או בקור’ על מה נחלקו על רחב מארבע אמות עד עשר שבית שמאי אומרים לחי וקורה ובית הלל אומרים או לחי או קורה ,אמר ר’ עקיבא על זה ועל זה נחלקו." ועיין במסכת כלאים פרק ו' משנה א’: איזהו עריס וכו' בית שמאי אומרים מודדין ד' אמות מעיקר הגפנים לשדה ובית הלל אומרים מן הגדר לשדה, אמר ר’ יוחנן בן נורי טועים כל האומרים כן אלא אם יש שם ארבע אמות מעיקר הגפנים ולגדר נותנין לו עבודתו וכו’. ודברי ר’ יוחנן בן נורי הנם לפרש איך הם דברי בית הלל וחולק בזה על ת"ק בדברי בית שמאי ובית הלל. וכלשון הר"ב שם "טועים כל האומרים כן דלעולם לא אמרו בית הלל דעריס של שורה אחת וכו." (ועי' שם בתיו"ט בשם הכ"מ לתרץ קושית הר״ש). ובמסכת עדיות פרק א' משנה ד’: "בית שמאי אומרים רובע עצמות מן העצמים בין משנים בין משלשה ובית הלל אומרים רובע עצמות מן הגויה מרוב הבנין או מרוב המנין שמאי אומר אפילו מעצם אחד." ועל זה בא בתוספתא אהלות והובא בגם' במס' נזיר ד' נ"ב: אמר ר’ יהושע יכולני לעשות דברי בית שמאי ודברי בית הלל כאחד שבית שמאי אומרים משנים או משלושה או משני שוקיים וירך אחד וכו’ ובית הלל אומרים מן הגויה או מרוב בנין או מרוב מנין הואיל וישנן וכו’.’ ועי’ ביבמות ד’ כ״ו במשנה פ"ג מ״א: ארבעה אחין שנים מהם נשואין שתי אחיות ומתו הנשואין את האחיות הרי אלו חולצות ולא מתיבמות ואם קדמו וכנסו יוציאו ר' אליעזר אומר בית שמאי אומרי’ יקיימו ובית הלל אומרים יוציאו." ועיי במשנה במס’ בבא בתרא ד’ קנ״ח פ"ט מ״ט: "נפל הבית עליו ועל אשתו יורשי הבעל אומרים וכו' בית שמאי אומרים יחלוקו ובית הלל אומרים נכסים בחזקתן כתובה וכו' נפל הבית עליו ועל אמו אלו ואלו מודים שיחלוקו אמר ר’ עקיבא מודה אני בזה שהנכסים בחזקתן אמר לו בן עזאי וכו’.״ . וכבר נתבאר לנו בעמוד 286 שהוא מחלוקת ר’ עקיבא עם תנא קמא בשיטת בית הלל. ובתוספתא בבא בתרא ספ"י בא הלשון בדברי ר’ עקיבא יותר מפורש "אמר ר’ עקיבא מודה אני בזה כדברי בית הלל שהנכסים כחזקתן". ועי’ במס’ זבים פרק א’ משנה ב’: הרואה קרי ביום השלישי לספירת זובו בית שמאי אומרים סותר שני ימים שלפניו ובית הלל אומרים לא סתר אלא יומו." ועל זה בא במשנה עצמה מיד אחר זה מחלוקת ר’ ישמעאל ור’ עקיבא איך יש לפרש מחלוקתם. ר’ ישמעאל אומר הרואה בשני סותר את שלפניו ר’ עקיבא אומר אחד בשני ואחד בשלישי שבית שמאי אומרים סתר שני ימים שלפניו ובית הלל אומרים לא סתר אלא יומו." ושם במשנה שלפני זה נאמר: הרואה ראיה אחת של זוב בית שמאי אומרים כשומרת יום כננד יום ובית הלל אומרים כבעל קרי, ראה אחת ובשני הפסיק ובשלישי ראה שתים או אחת מרובה כשתים בית שמאי אומרים זב גמור ובית הלל אומרים מטמא משכב ומושב וצריך ביאת מים חיים ופטור מן הקרבן. אמר ר' אליעזר בן יהודה (איש ברתותא) מודים בית שמאי בזה שאינו זב גמור ועל מה נחלקו על הרואה שתים או אחת מרובה כשתים ובשני הפסיק וכו'." וכבר נתבאר לנו (לעיל בעמוד 241) שר’ אליעזר בן יהודה איש ברתותא היה מראשי התנאים השונים אשר זה היה ענינו גם הוא כמוהם ומהם קבלו עיקר נוסח המשנה, וגם עיקר דברי הראשונים בסגנונם. ובתוספתא זבים פ"א והובא בר"ש מבואר הדבר עוד יותר ובא שם: "אמר ר’ עקיבא לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על הרואה שתים או אחת מרובה כשתים ובשני הפסיק ובשלישי ראה אחת שאין זה זב גמור על מה נחלקו על שראה אחת בראשון ובשני הפסיק ובשלישי ראה שתים שבית שמאי אומרים זב גמור וכו’ כשהי’ ר’ עקיבא מסדר הלכות לתלמידים אמר כל מי ששמע טעם מחבירו יבוא ויאמר לי אמר לפניו ר שמעון משום ר’ אליעזר בן יהודה איש ברתותא לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על הרואה אחת בראשונה ובשני הפסיק ובשלישי ראה שתים שאין זה זב גמור על מה נחלקו על הרואה שתים או אחת מרובה וכו’ אמר לו לא כל הקופץ משתבח אלא הנותן טעם לדבריו אמר לפניו ר’ שמעון כך אמרו בית הלל לבית שמאי מה לי כשראה אחת בתחלה וכו’ מה לי כשראה וכו’ אמרו להם בית שמאי כשראה אחת וכו’ וחזר ר’ עקיבא להיות שונה כדברי ר’ שמעון" והיינו שחזר להיות שונה כדברי ר’ שמעון בשם ר’ אליעזר בן יהודה איש ברתותא ומבואר לנו בזה שגם לפני זה ידע ר’ עקיבא שיש בזה מחלוקת איך נחלקו בית שמאי ובית הלל, לפי שכבר נחלקו בזה הקודמים לר’ עקיבא ולר’ אליעזר איש ברתותא. ועל כן בא לשונו של ר’ עקיבא גם בתחילה גם כן בלשון זה: "אמר ר’ עקיבא לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על הרואה שתים (כהלשון שקבל ר’ אליעזר בר’ יהודה בדבריהם) וכו’ על מה נחלקו על שראה אחת וכו’". וכשר’ שמעון העמידו על האמת בשם ר’ אליעזר בן יהודה, הנה היו גם דברי ר’ אליעזר בן יהודה גם הם בלשון זה להוציא מהשונים שקבלו זה בסגנון אחר וגם הוא בלשונו יאמר "לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על הרואה אחת בראשונה ובשני הפסיק ובשלישי ראה שתים וכו’ (כהלשון שקבל ר’ עקיבא) על מה נחלקו על הרואה שתים או אחת מרובה וכו’.״ וכשאמר לו ר' שמעון זה בביאור הדברים אשר קבל מר' אליעזר בר' יהודה אשר דברי בית שמאי ובית הלל בהכרח כן נשנו וכן נחלקו, חזר בו ר’ עקיבא וקבל לשנות סגנון מחלוקתם כקבלת ר’ אליעזר בר' יהודה. ובמשנתינו באו בכל זה שני הסגנונים כדברי המשנה בעדיות פ״א מ’ו "שאם יאמר אדם כך אני מקובל יאמר לו כדברי פלוני שמעת.'‘ והדברים מבוארים לפנינו כי לא הם ולא רבותיהם אשר מהם קבלו דברי בית שמאי ובית הלל ודבר מחלוקתם בזה, כבר לא ידעו ולא הכירו את החולקים עצמם, כי גם כל דור החורבן כבר הי’ לאחר עיקר ימי בית שמאי ובית הלל, וגם רבן יוחנן בן זכאי וחביריו היו רק תלמידי שמאי והלל, אבל לא מזקני בית שמאי ובית הלל, אשר נחלקו יחד, אשר כבר היו ראשי הדור בימי שמאי והלל, ונחלקו גם עמהם במקומות הרבה. ועל כן הנה גם בימי רבותיו של ר' עקיבא וחביריו כבר היו שם סגנונים שונים במחלוקותיהם של בית שמאי ובית הלל. וכל תנאי הדור שאחר החורבן גם היותר ראשונים שבהם כל דבריהם על דברי בית שמאי ובית הלל הנם ממש בכל סגנון דברי האמוראים בנוגע לדבר התנאים, והוא כן לא בדרך מקרה, כי אם בכל מקום. ונמצא כן גם מה שאמרו סתם שהוא רק מה שהוציאו אם מתוך שיטת בית שמאי או מתוך שיטת בית הלל, והוא ככל דרכי האמוראים אשר בא על זה בגמ’ "כתנאי" גם כן בדרך זה ועי' לדוגמא במס' ערכין ד' כ"ג ע*א: "והתניא המקדיש נכסיו והיתה עליו כתובת אשה ר’ אליעזר אומר כשהוא מגרשה ידור הנאה רבי יהושע אומר אינו צריך, ואמר ר’ אלעזר בר' שמעון הן הן דברי בית שמאי הן הן דברי בית הלל שבית שמאי אומרים הקדש טעות הקדש ובית הלל אומרים הקדש טעות אינו הקדש" ודברי בית שמאי ובית הלל אלה הנם מחלוקתם במשנה במס' נזיר ד’ ל"א "בית שמאי אומרים הקדש טעות הקדש ובית הלל אומרים אינו הקדש כיצד אמר שור שחור שיצא מבית ראשון וכו"'. ומתוך מחלוקתם זו בא מחלוקת ר’ אליעזר ור’ יהושע בדין המקדיש נכסיו והיתה עליו כתובת אשה ודברי ר’ אליעזר בשיטת בית שמאי (עי' פרק הבא) ודברי ר’ יהושע בשיטת בית הלל. וזה עצמו שיבוא בלשון הגמ' "כתנאי" על מחלוקת האמוראים כיוצא בזה בא בלשון התנאים "אמר ר’ שמעון בן אלעזר הן הן דברי בית שמאי הן הן דברי בית הלל". ובמס’ מועד קטן ד' כ' ע״א: "תנו רבנן קיים כפיית המטה שלשה ימים קודם הרגל אינו צריך לכפותה אחר הרגל דברי ר’ אליעזר וחכמים אומרים אפי’ יום אחד אפי' שעה אחת אמר ר’ אלעזר בר’ שמעון הן הן דברי בית שמאי הן הן דברי בית הלל שבית שמאי אומרים שלשה ימים ובית הלל אומרים אפי’ יום אחד." ובמקום הזה הננו רואים עוד יותר שבימי ר’ אליעזר וחכמי דורו כבר נשתקעו שם בית שמאי ובית הלל מהדברים, עד שבתחלה חשבו שאין זה כי אם 'מתוך דברי ר’ אליעזר וחכמי דורו עצמם והדבר הזה יתברר עוד יותר מענין הדברים במס' כתובות ד' ס'. "תנו רבנן מינקת שמת בעלה בתוך עשרים וארבעה חדש הרי זו לא תתארס ולא תנשא עד עשרים וארבעה חדש דברי ר’ מאיר ור’ יהודה מתיר בשמנה עשר חדש אמר ר’ נתן בר יוסף הן הן דברי בית שמאי הן הן דברי בית הלל שבית שמאי אומרים עשרים וארבעה חדש ובית הלל אומרים שמנה עשר חדש, אמר רבן שמעון בן גמליאל אני אכריע לדברי האומר עשרים וארבעה חדש וכו’ אמר |עולא הלכה כרבי יהודה." וכבר ביארנו (לעיל מעמוד 292—282) שבא כן במקומות רבות מאד שכל מחלוקותיהם אף שנאמרו סתם דברי פלוני ודברי פלוני אינם כי אם מתוך קבלתם. וכבר נשתקעו במקום הזה אצל כל השונים דברי בית שמאי ובית הלל, עד שעולא יאמר "הלכה כר’ יהודה" ולא לבד שלא היה יכול לסמוך על הכלל הידוע שהלכה כבית הלל, כי אם שגם לא הי' יכול לאמר זה על שמם של בית הלל, ואמר הלכה כר’ יהודה. ואביי שם יחזור על שניהם יחד ויאמר "לרב יוסף" אמר ליה חדא דרבי מאיר ור’ יהודה הלכה כר’ יהודה ועוד בית שמאי ובית הלל הלכה כבית הלל. וכל זה מפני שארכו להם הימים מעיקר ימי בית שמאי ובית הלל, וברבות הימים שבו הוראות ודברים אשר נשמעו מפיהם של ראשי הדור ונחשבו מהשומעי’ על שמם עד שהתנאים האחרונים הוצרכו להשיבם למקומם הראשון כפי ששנו הם זה שהוא מחלוקת בית שמאי ובית הלל. והנה היה הדבר כן גם עם התנאים היותר ראשונים מיד אחר החרבן, כמו ההיא דמועד קטן ד’ כ’, בהיות גם זמנם כבר רחוק מעיקר ימי בית שמאי ובית הלל בעיקר ימי מחלוקותיהם. ובמסכת שבת ד’ י"ח: "תנו רבנן בית: שמאי אומרים לא ימכור אדם חפצו לעכו"ם וכו’ ובית הלל אומרים כדי שיגיע לבית הסמוך לחומה ר’ עקיבא אומר כדי שיצא מפתח ביתו אמר ר' יוסי בר' יהודה הן הן דברי ר’ עקיבא הן הן דברי בית הלל לא בא ר’ עקיבא אלא לפרש דברי בית הלל." וכבר כתב שם רש"י ז"ל הן הן דברי וכו’ לא בא ר’ עקיבא לחלוק על בית הלל אלא לחלוק על תנא בן מחלוקתו שאמר אליבא דבית הלל לבית הסמוך לחומה ובא ר’ עקיבא לומר לא אמרו בית הלל כן אלא וכו’." ודברי רבינו ברורים, אבל הדברים האלה הנם כלל גדול, וכן הוא במקומו’ הרבה כיוצא בזה. ועי’ אהלות פרק ה’ משנה א, "תנור שהוא עומד בתוך הבית ועינו קמורה לחוץ והאהילו עליו קוברי המת בית שמאי אומרים הכל טמא ובית הלל אומרים התנור טמא והבית טהור רבי עקיבא אומר אף התנור טהור" ומהתוספתא הדבר מבואר שאין ר' עקיבא חולק עם בית הלל כי אם שנחלק עם חביריו אם בית הלל מטהרין הכל, או שאינם מטהרין כי אם את הבית אבל לא את התנור עצמו. ובפרק ד’ באהלות נאמר בתוספתא: .אמר ר’ יוסי בא ר’ יוחנן בן נורי אצל אבא חלפתא אמר לו מה אתה בעין של תנור אמר לו טמאה אמר לו אף אני אומר כן אלא שעקיבא מטהר." והנה הדבר פשוט שדברי התוספתא ילכו על דברי המשנה, שהרי לא הוזכר בתוספתא כלל איזה עין התנור, והיכן הוא, ומה הי’ זה ובלא זה הלא אין ענין לשאלה זו. אבל כבר נתבאר לנו (עמוד 272) כי כן הוא דרך התוספתא בכל מקום, ודברי התוספתא בזה שבים ללשון המשנה ששם נתפרש מחלוקת בית שמאי ובית הלל בזה "תנור שהוא עומד בתוך הבית ועינו קמורה לחוץ והאהילו עליו קוברי המת." וזה הוא מה ששאלו "מה אתה בעין התנור." ורק על ידי זה נבין את אשר שאלו מה אתה בעין התנור, ולא שאלו גם על הבית עצמו שהרי בית שמאי אומרים הכל טמא. ואלו היו דברי ר’ יוחנן בן נורי הולכים לעצמם ולא על דברי בית שמאי ובית הלל, הלא הי’ לו לדון תחלה על דין הבית עצמו אם הוא טהור או טמא. אבל כי כל דבריהם ילכו על דברי בית הלל איך נחלקו בזת ומה הם מטהרין, אם גם את עין התנור או רק את הבית. ועל כן אין שאלתו כי אם "מה אתה בעין התנור" אם מטהרין בית הלל גם בזה וכשהשיב לו ר' חלפתא שבית הלל מטהרין רק את הבית אבל עין התנור טמא גם לבית הלל, השיב לו רבי יוחנן בן נורי "אף אני אומר כן אלא שעקיבא מטהר." והוא כדברי רש״י ז"ל שם במס’ שבת "לא בא ר’ עקיבא לחלוק על בית הלל אלא לחלוק על תנא בן מחלוקתו שאמר אליבא דבית הלל וכו’." והגר"א ז"ל בפירושו למשניות הגיה בתוספתא וכבר נתבאר כי דברי התוספתא שבים אל המשנה. ובסוף דבריו כתב שם הגר"א זצ"ל "ורבי יוחנן בן נורי וחלפתא כבית הלל דגזור אתנור אטו עומד בחוץ". אבל דבריהם אינם כבית הלל שזה הנם כן גם דברי ר’ עקיבא. כי אם שדברי בית הלל במשנתינו נישנו על פי שיטתם בדברי בית הלל ור' עקיבא חולק עליהם בדברי בית הלל ודעתם. והדברים פשוטים ומבוארים. והנה כל השקלא וטריא שלהם רק זאת איך הוא העיקר בשיטת בית הלל וגדולה מכל זה הננו רואים במשנה במס’ נדרים ד’ ס״ו שנאמר שם. "פותחין בימים טובים ובשבתות." בראשונה היו אומרים אותן הימים מותרין ושאר כל הימי’ אסורין עד שבא ר’ עקיבא ולימד שהנדר שהותר מקצתו הותר כולו כיצד שאיני נהנה לכולכם הותר אחד מהם הותרו כולם.״ והנה נאמר בזה גם "עד שבא רבי עקיבא ולימד״ ובכל זה אין זה כי אם מה שביאר רבי עקיבא שיטת בית הלל בדין הותר אחד מהם הותרו כולם, וכבר נתבאר לנו זה בעמוד 276. וכלשון הר"ן ז״ל בד’ כ״ו "ולענין הלכה קיימא לן כר’ עקיבא אליבא דבית הלל." ועל ידי כל זה יאירו לנו גם דברי הגמ' בבבלי במס’ גיטין ד’ צ’ שכבר נתקשו שם התום’ ונם נמחק והוגה בספרים כמו שהביאו התוס’ שם, וגם דברי הירושלמי שם תמוהים וכבר נתקשה בזה הרשב"א ז"ל, וכל הדברים פשוטים וברורים. כי הנה בגיטין ד' צ' בא במשנה פ"ט מ"י: בית שמאי אומרים, לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה דבר ערוה שנאמר כי מצא בה ערות דבר ובית הלל אומרים אפ' הקדיחה תבשילו שנאמר כי מצא בה ערות דבר. רבי עקיבא אומר אפ' מצא אחרת נאה הימנה שנאמר והיה אם לא תמצא חן בעיניו" ובירושלמי שם יאמר "זקינם הראשונים היו אומרים תהא בנידתה לא תכחול ולא תפקוס עד שתבוא במים אמר להן רבי עקיבא משם ראייה אם את אומר כן אף היא עצמה מביאה לידי כעירות והוא נותן את עיניו בה לגרשה ואתייא דזקנים כבית שמאי ודר' עקיבא כבית הלל"

וכבר תמה שם הרשב״א ז"ל בחידושיו וכתב "תימא הוא דלמה הוצרך לומר ודר’ עקיבא כבית הלל אלא כדברי עצמו הי’ לו לומר דהא אית ליה לר’ עקיבא דמשום נוי רשאי לגרשה, ולדברי בית הלל עד שימצא בה דבר כגון שהקדיחה תבשילו, אבל משום כיעור ונוי לא וצריך עיון" אלה דבריו. ומפרשי הירושלמי גם הם הביאו זה והאריכו בפלפולים שונים. והוא באמת פליאה גדולה שהרי זה רק כר’ עקיבא ולא כדברי בית הלל, והירושלמי גם קאי על ר’ עקיבא והי’ צריך לאמר ר’ עקיבא כשיטתיה. אבל הדברים מפרשים את עצמם שר’ עקיבא אינו חולק עם בית שמאי ועם בית הלל, כל דבריו של ר’ עקיבא אינם כי אם לפרש שיטת בית הלל. ועל כן כלפי מה שיאמר הירושלמי שזקנים הראשונים כבית שמאי, יאמרו ודר’ עקיבא כבית הלל דהיינו כבית הלל אליבא דר’ עקיבא, שאך זה לבד הנם דברי ר’ עקיבא במשנתנו לפרש דברי בית הלל ודעתם. ובבבלי נאמר "ר’ עקיבא אומר אפי’ מצא אחרת, במאי קא מיפלגי בדריש לקיש דאמר ריש לקיש כי משמש בארבע לשונות או דלמא אלא דהא בית שמאי סברי והי’ אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר דהא מצא בה ערות דבר ור’ עקיבא סבר כי מצא בה ערות דבר אי נמי מצא בה ערות דבר." והנה נתפרש גם בבבלי רק מחלוקת ר’ עקיבא עם בית שמאי, ולא עם בית הלל, לפי שאין דבריו כי אם לפרש דברי בית הלל. ורבותינו בתוס’ כתבו שם "ואית ספרים דגרסי ב״ה וב"ש ואומר ר״י דר’ עקיבא סבר כבית שמאי דאמר ערות דבר חדא מלתא וכו’ ולפי זה אתי שפיר הא דנקט בספרים ובית שמאי ולא נקט ובית הלל וכו’ והרב ר’ אלחנן מפרש דר’ עקיבא אתי שפיר כבית הלל וכו’." וכל הדברים פשוטים שדברי ר’ עקיבא הם רק בשיטת בית הלל, והוא חולק על ת"ק בשיטת בית הלל, שהוא שנה אותה בסגנון אחר. ועל כן אחרי אשר לפני זה נתפרש שם בגמ’ דברי בית שמאי ובית הלל כפי ששנו זה שאר השונים, נתפרש אחר זה דברי בית שמאי ובית הלל כפי ששנה זה ר’ עקיבא. והכל הולך אל מקום אחד וכל הדברים ילכו יחד, שכל דברי ראשי התנאים, ראשי דור התנאים שאחרי החרבן, ילכו על דברי בית שמאי ובית הלל על דרך זו עצמה ככל אשר ילכו האמוראים על דברי התנאים. בהיותם כבר גם הם רחוקים מעיקר ימי המחלקאות של בית שמאי ובית הלל ומעיקר ימי הבתים האלה.