דורות הראשונים/כרך א/פרק כז

יצחק אייזיק הלוי
דורות הראשונים
פרק כז
→פרק כו	פרק כח←

‫המושב הראשי בבבל והמושבות בין העמים‪.‬‬ ‫ קרוב לימי הלל הבבלי הי׳ בין בני ישראל בבבל מאורע גדול וכולל, אשר‬ ‫נשתנו על ידי זה פני הדברים בחלק אחד ממושב בני ישראל שם.‬

‫היינו במושבות בני ישראל הרחוקים מנהרדעא והעירות אשר סביבותיה, ‫בהמקומות אשר התרחקו בני ישראל ממושבם הראשי, ויקבעו מקומם בערי העמים‪.‬‬

‫ובדברי ימינו אשר לא הושם לב גם לדברים היותר גדולים עברו ובטלו‬ ‫כל המעשים הגדולים והנוראים ההם, ולא נצטרפו למעשי הימים, לדעה מה נעשה‬ ‫בישראל‪.‬‬

‫אבל זה הי׳ מאורע כולל גדול מאד, אשר גם נגעו בכל פנת דברי ימינו‬ ‫בבבל, ויטו קו גם על אשר בא כשתי מאות שנה לאחריהם‪.‬‬

‫ורב שרירא גאון באגרתו יזכיר את הדבר בדברו על הנוגע להמקומות ההם‬ ‫בשתי מאות שנה אחר זה‪.‬‬

‫אבל בדברי ימינו אשר לא נחקרו כל עיקר לא לבד שלא השתדלו לדעת‬ ‫ענין דבריו, ומה הניע לבני ישראל שם אשר באו לידי מצב נורא כזה, כי אם‬ ‫שמתוך חסרון ידיעה גם לקחו זה לאבני נגף לידות בהם על ישראל בכלל‪.‬‬ ‫ רב שרירא גאון בדברו על תחלת ימי רב ושמואל יאמר:

‫״וביומי דרבי נחית רב לבבל בשנת תק׳ל וכו׳ והוה הכא רב שילא רישא‬ ‫בי רבנן, וכד נח נפשיה דרב שילא הוו רב ושמואל הכא ואדבריה רב לשמואל‬ ‫מקמיה ולא וכו׳ ומשום הכי שבקיה רב לשמואל בנהרדעא דהוא דוכתיה והוא‬ ‫מקום תורה ואיתרחיק לדוכתא דלא הוה ביה תורה והיא סורא דהיא מתא מחסיא‬ ‫והוו ישראל נפישי התם ואפי׳ איסור והיתר לא הוו ידעי."

‫והחכם ווייס מצא את דברי רב שרירא גאון אלה, ומתוך שמחתו אשר‬ ‫שמח בהם הרים אותם על הנס בנוגע לכל בני ישראל במדינת בבל‪.‬‬

ובח"ג עמוד ‪ 146‬יתן עלינו בקול ויאמר:

‫״ונאמנה עלינו עדותו של רב שרירא גאון באגרתו הידועה ואיתרחק רב‬ ‫לדוכתא דלא הוי בה תורה והיא סורא דהיא מתא מחסיא והוו ישראל נפישי התם‬ ‫ואפי׳ איסור והיתר לא הוו ידעי ואמר רב אותיב הכא כי היכא דלהוי תורה בהאי‬ ‫דוכתא, ודי לנו בעדות הגאון הבבלי הזה לדעת ולהודיע כי עד אחרי מות רבי‬ ‫לא היתה התורה מתפשטת הרבה בבבל ומצב הדתי שם הי׳ משונה מן המצב‬ ‫הדתי אשר בארץ ישראל."

‫ונפלא הדבר הרב ראפאפורט יטעון על רב שרירא גאון (כרם חמד ח״ו‬ ‫עמוד ‪136‬) ויאמר: ״אמנם כבר הראותי כי רב שרירא גאון הי׳ מהמפליגים‬ ‫ומקדימים תורה בבבל להרים כבוד הארץ וחכמיה״ ^(נ"ח) וילחום על זה בחזקה‬ ‫עם רב שרירא לקצות בדברי ימינו ולאמר כי לא היתה תורה ומצוה בישראל, כי‬ אם בירושלים לבדה. ‫‬‫ ‫והחכם ווייס למטרה זו עצמה מצא בדברי רב שרירא ממש להיפך עד כי‬ ‫הי׳ אפשר לו לקרוא ולאמר: "ודי לנו בעדות הגאון הבבלי הזה לדעת ולהודיע‬ ‫(גלוי לכל העמים) כי לא לבד התורה "כי אם שגם מצב הדתי הי׳ משונה מן מצב‬ ‫הדתי אשר בארץ ישראל". ‬ ‫ככל החלום אשר בדו מלבם מחסרון ידיעה כי אך בבית שני נתנה תורה‬ לישראל, וכי גם זאת הנה עד ימי חורבן הבית השני לא ידעו את התורה והמצוה‬ ‫כי אם בירושלים אפס זולתה‪.‬‬

‫אבל מה נעשה להם לאלה שטעו לחשוב שחקירת חכמה היא הכחשתה, ‫וחקירת דברי הימים הוא לקצות מהם יד ורגל לעבר צורתם, ולעקרם משרשם‪.‬‬

‫ודברי רב שרירא גאון אלה כבודם חקור דבר, והנם סוף של מאורע גדול‬ ‫מאד אשר הי׳ שם יותר משתי מאות שנה לפני בוא רב לשם, ויהי הוא למשובב‬ ‫נתיבות‪.‬‬ ‫‬‫

הערות

הערה (נ"ח): ראפאפורט שנה דבריו אלה במקומות שונים, וכבר נתבאר לנו כל טעית הדברים האלה‬ ‫באורך בח״ב בדברינו בבל וארץ ישראל מן עמוד ‪ 162‬עד ‪.252‬‬ ‫‬‫